פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הקבוצה הכי מגעילה בישראל: הבלוג של אורן יוסיפוביץ

        המידרדרת, הכבויה, המיותרת, הפאתטית והמבולגנת. אורן יוסיפוביץ מדרג את חמש הקבוצות המגעילות בליגת העל ולא שוכח מחמאות לשני המאמנים המרגשים בליגה: ברק בכר ויובל נעים. הכינו את השקיות

        הקבוצה הכי מגעילה בישראל: הבלוג של אורן יוסיפוביץ

        למען הנפש, נפתח דווקא בטוב.

        לפעמים קל מאוד להחמיא לפי התוצאות האחרונות, ולא לשים לב לתמונה המלאה. אבל ברק בכר זו הצלחה מסחררת ולא בגלל ה-1:4 המשפיל על הפועל תל אביב או הדילוג מעל מכבי חיפה בחצי גמר הגביע. בכר מספק מספרים. 59 אחוזי הצלחה יש למאמן הצעיר בן ה-33, שבדומה לאריק בנאדו, לא חלם לפני שנה שבכלל ירוץ על הקווים בקבוצת בוגרים. 59 אחוזי הצלחה בליגה ובגביע, שמציבים אותו מאחורי שני אנשים בלבד – אוסקר גרסיה (73 אחוז) ואריק בנאדו (81). הגדולה של בכר שהוא לא רק חבר במועדון המספרים היפים, אלא שהקבוצה שלו גם נראית כמו קבוצה – מצרך נדיר בימים אלו.

        הוא קיבל מועדון עם כל התנאים להתרסק – שנה לאחר אליפות מדהימה, עזיבת רב"ש ופיטורי לנדאו – ובשקט בשקט הוא עושה עבודה נהדרת (את הסגל הטוב השאירו לו קודמיו בירושה, אך ראינו כבר שסגל טוב הוא לא תמיד ערובה להצלחה). בכל זאת, עכשיו אנחנו רק אפריל, ובעוד כחודש בכר יכול להישאר רק עם מחמאות. אם יפסיד בגמר הגביע להפועל רמת גן ויסיים עם הקבוצה שלו במקום הרביעי, זה לא יהיה שווה יותר מדי. אבל אם יסיים עם גביע, הוא ינשל את בנאדו מהמקום השני במצעד מאמני העונה. ככה זה. עם כל הכבוד למספרים, הם תמיד יהיו שניים רק למבחן התוצאה.

        עוד מברוק גדול ורגעי מגיע ליובל נעים, שבנתוני הליגה מקדים אפילו את בכר. 54.5 אחוזי הצלחה יש למושיע הזמני של הפועל עכו, שעדיין מסובכת ועדיין משחקת כדורגל בלתי ניתן למבט, אבל אוגרת נקודה אחר נקודה. הפסד אחד ב-11 משחקים לקבוצה מרוסקת זה הישג מרשים, ולנעים הפרגונים.

        אחוזי הצלחה (מערכת וואלה! NEWS)

        הנתונים באדיבות אתר דריבליסט

        ***

        הספירה לאחור – חמש הקבוצות הכי מגעילות (כרגע) בליגת העל

        עונת 2012/13 זו עונה נהדרת, מהרבה בחינות. בערימת המחמאות להתאחדות, לקבוצות ולקהל יש סעיפים רבים, ורובם נכתבו ועוד ייכתבו. אבל יש גם דברים פחות טובים, ועל קו הסיום הם בולטים עוד יותר. 14 קבוצות יש בליגת העל, ורובן – מי למעלה ומי למטה – עושות עבודה יפה (הכול יחסי). אבל יש כמה יוצאות מן הכלל.

        הבהרה: התואר "מגעילות" הוא לא הקצנה. הקבוצות הללו, מבחינת כותב שורות אלו, פשוט מגעילות כרגע. כל אחת מסיבה אחרת. לא הקהל ולא המועדון ולא ההיסטוריה. הכוונה שמשהו רקוב בהן עכשיו. הרשימה הזו מתייחסת לתקופה האחרונה, וכמובן שאין בה שום דבר אישי. במקום השישי מדורגת בני יהודה. קבוצה נחמדה, וזהו. קבוצה מוכשרת עם מאמן אדיר שה-DNA שלה מסרב להתקדם. קבוצה שמפסידה בדקה ה-99 אחרי שהובילה בדקה ה-92, וקבוצה שחוטפת שער מפיליאבסקי (פיליאבסקי!) בדקה ה-95. הערב שוב יש לבני יהודה עבודה שתמיד שמורה לבני יהודה – לחרוץ גורלות שלא נוגעים לה. תסמכו על זה.

        אז הנה החמש המגעילות מכולן נכון לימים אלו. חושבים אחרת? זה המקום וזה הזמן להביע דעה. נצא לדרך, רצוי להשתמש בשקית.

        שחקני בית"ר ירושלים אריאל הרוש, דינו שקבורץ (קובי אליהו)
        שבע נקודות מתוך 36 אפשריות, מרד של קהל, שלישיות מהפועל חיפה. בית"ר פשוט קשה לצפייה. אתה חושב בית"ר ומדמיין הפגנות ולא כדורגל (צילום: קובי אליהו)

        5 בית"ר ירושלים

        אפשר להאשים את הגעת סדאייב וקאדייב, אבל זה מזמן לא רק זה. הקהל כנראה היה אחראי לחצי שנה קסומה, שהסתיימה עם 0:2 מוחץ על הפועל תל אביב בבלומפילד, אבל מי שמתחבא מאחורי שני צ'צ'נים עלול לחטוף כתם מקצועי. גם אלי כהן לא חף מטעויות – הרי ניהול משברים זו גם עבודה של מאמן – ו-19 אחוזי הצלחה מאז פרוץ המשבר הם אחוזים של ירידה ודאית. אבל זה לא רק הוא.

        חן עזריאל ועמית בן שושן עם 15 שערים ביחד זה עלבון לשניהם, ערן לוי זה ערן לוי, אלי דסה לא מספק את הסחורה וגם דריו פרננדס, שכל כך החמאנו לו לאורך העונה, יצא מאיפוס. אבל זה גם הבעלים גאידמק והיו"ר קורנפיין, כל אחד בגזרתו. שבע נקודות מתוך 36 אפשריות, מרד של קהל, שלישיות מהפועל חיפה. בית"ר פשוט קשה לצפייה. אתה חושב בית"ר ומדמיין הפגנות ולא כדורגל.

        במחזור האחרון הירושלמים מגיעים לדוחא, ויהיו אחראים ישירים לגורלה של סכנין. באופן מדהים, בית"ר חרצה גורלות במשך שלוש עונות רצופות. הפועל תל אביב לקחה עליה אליפות בטדי במחזור האחרון, סכנין נשארה בליגה על חשבונה ובעונה שעברה גם באר שבע. כפי שבית"ר נראית כרגע (אלי כהן אמר "ילדים ג'", לא אנחנו), הם ישאירו את סכנין בליגה גם העונה. מי היה מאמין שבית"ר ירושלים תהפוך מאימפריה ללא יותר מבאנקר. על השריף, על אבי ריקן ועל אריאל הרוש לשנות את הסטיגמה, ומהר.

        סטפן שצ'פוביץ' שחקן מ.ס אשדוד (ברני ארדוב)
        לחטוף שני שערים מנתניה (ועוד שער חוקי שנפסל) – קבוצה שכבשה שלושה שערים בשמונת המשחקים האחרונים – זה פשוט נורא (צילום: ברני ארדוב)

        4 מ.ס. אשדוד

        מיקומה של אשדוד במקום הזה הוא עוד סימן למגעילותה - אפילו בזה היא לא מספיק טובה ולא מספיק מעניינת. עונה שנייה ברציפות שהקבוצה מעיר הנמל פותחת מצוין, רק כדי להתרסק בחצי השני. 14 נקודות מאז הסיבוב הראשון – 27 אחוזי הצלחה – יש לקבוצה של ג'קי בן זקן. וזה אחרי סיבוב ראשון של 25 נקודות. אבל זה יותר מזה – זה איך שהקבוצה נראית ומתפקדת. אתמול, מול נתניה, זה נראה רע והריח מסריח. להגיד שאשדוד עמדה על המגרש זו מחמאה. לחטוף שני שערים מנתניה (ועוד שער חוקי שנפסל) – קבוצה שכבשה שלושה שערים בשמונת המשחקים האחרונים – זה פשוט נורא.

        יותר נורא זה ראיון המחצית של יוסי מזרחי. המאמן היה יותר כבוי מכבוי, ולא השאיר שום מקום לדמיון. הוא לא נהנה שם, הוא לא מצליח להניע את החבר'ה, הוא לא יישאר. למאמן הבא של אשדוד יש עבודה אחת מרכזית – להצמיח שם אופי. מבט על הסגל, גם העונה, מראה על כל טוב. ישראלים מוכשרים ובחירת זרים מרשימה. ובכל זאת, עצוב באשדוד. עצוב כל כך.

        המאפייה מחוץ לאצטדיון גרונדמן (ברני ארדוב)
        הרי בלי המגרש הפרימיטיבי של רמת השרון, היא היתה מוצאת עצמה מהר מאוד בליגת המשנה. רק על התנהלות המועדון בשבועיים האחרונים, מדובר בעונש הולם (צילום: ברני ארדוב)

        3 עירוני רמת השרון

        גילוי נאות: מעולם לא החזקתי אצבעות לקבוצה כמו שאני מחזיק למכבי חיפה הערב בבלומפילד. מעולם.

        הגועל של עירוני רמת השרון מתחיל בעלייה לפלייאוף העליון. אכן מאורע ראוי לציון ולפרגון, אבל כבר אז הבנת לאן זה הולך. השמחה היחסית לאחר ה-1:0 בבלומפילד מול מכבי תל אביב; העובדה שהקבוצה כבר הלכה לים בלי להודיע ובעקבות כך אגרה בפלייאוף העליון 0 נקודות ו-0 שערים; השישייה מחיפה, שלוותה בהכרזה חגיגית של המאמן טבק על ניצחון מול בני יהודה, שלוותה כמובן בהפסד לבני יהודה. אבל מעל הכול, זו הפארסה המבחילה בהעברת משחק הליגה מול מכבי תל אביב מגרונדמן לרמת גן.

        כבר מנינו את כל הסיבות לכך שהמשחק היה חייב להתנהל בגרונדמן. חוסר הספורטיביות, מאזן החוץ האיום של רמת השרון לעומת מאזן הבית, התקדימים המסוכנים שהעברה כזו תיצור והעובדה שבכל פעם כמעט שמשחק הוזז זה נגמר רע. הכול נאמר. אם בהתאחדות מדברים אמין, הם באמת לא רצו בהעברה הזו הפעם. גם במכבי תל אביב זזו הצדה, אמרו שלא אכפת, שיותר ויותר אוהדים צהובים חושבים בדיוק כמו רוב האנשים ההגיוניים במדינה – והיו נגד המעבר. אם נאמין לחלוטין להתאחדות, שני גורמים באמת אשמים בביזיון הכי גדול של 2012/13 (כן, כן, לא פחות): משטרת ישראל ועירוני רמת השרון.

        באופן מרשים, שני הצדדים הללו מרוויחים הרבה מהמעבר של המשחק, ובאופן מרשים, שני הצדדים לרגע לא דיברו באופן כנה. משטרת ישראל בעצם הודתה שהיא לא מסוגלת לנהל אירוע פשוט שכזה, ונכנעה להמון שאיים להגיע למשחק כדורגל בלי כרטיס; רמת השרון התנהגה כאכפתית לבריאות האוהדים והוסיפה ספין על ספין על ספין. באופן גורף, אין להאמין לשום משפט שיצא מהפה של גורם ברמת השרון. לא יו"ר, לא מאמן ולא ראש עיר. כולם פסולי עדות. לא באמת מפחדים שם מערד 2, ולא באמת חוששים לגורל האוהדים. רוצים שם כסף. לפחות תהיו כנים, תגידו שרק כסף מעניין אתכם.

        כפי שנכתב פה היום, ההתאחדות עומדת בפני מבחן גדול. ענק אפילו. הרי גם שם יצאו נשכרים כלכלית מהמעבר לרמת גן. בהתאחדות איימו בקול גדול שאם המשחק יועבר, לא יארחו יותר בגרונדמן לעולם. מילה זו מילה? נראה. הרי בלי המגרש הפרימיטיבי של רמת השרון, היא היתה מוצאת עצמה מהר מאוד בליגת המשנה. רק על התנהלות המועדון בשבועיים האחרונים, מדובר בעונש הולם. אתמול התראיין טל עזגד ברשת ב', והעז אפילו לדבר על "עייפות" של שחקניו. האמת, עייפתם גם אותנו.

        סיראז' נאסר שחקן הפועל באר שבע (קובי אליהו)
        אלישע לוי הצליח לעשות מה שמאמנים אחרים רבים לא הצליחו, וזה לשמור על רוח גבית מהקהל למשך זמן רב. אבל זה כבר מזמן התהפך, והפסד מול הפועל חיפה יהפוך את הנגב לגמרי. ואז זו לא תהיה רוח, זה תהיה סופה (צילום: קובי אליהו)

        2 הפועל באר שבע

        אם תשימו כסף על ירידת הפועל באר שבע בסוף העונה הנוכחית, לא תהיו משוגעים. בכלל לא. שני משחקים נשארו לאלישע לוי. בבית מול הפועל חיפה ובחוץ מול נתניה, במחזור הנעילה. במשחק האחרון לא נראה שהחבר'ה מהנגב יוציאו נקודה, ולכן כל הז'יטונים ייזרקו על המחזור הקרוב בווסרמיל, מול קלינגר. הפועל חיפה נראית נהדר בזמן האחרון, ולמרות שכבר הבטיחה עוד עונה בליגה הבכירה, לא נראה שקלינגר יקל על האקסית.

        בווסרמיל הכול יכול לקרות, וזה לרעת באר שבע. זה הפך מאצטדיון שהוא מבצר, לספק שיעמום אחד גדול. המשחק הדלוח מול עכו אתמול היה ה-0:0 החמישי העונה בווסרמיל – המגרש השומם בליגה. לבאר שבע שש תוצאות 0:0 – גם בזה היא במקום הראשון. היא במקום הראשון גם במספר שערי הזכות, מלמטה כמובן, עם 27. כל תואר שלילי שתרצו מתאים לעונה של הקבוצה הזו. אלישע לוי הצליח לעשות מה שמאמנים אחרים רבים לא הצליחו, וזה לשמור על רוח גבית מהקהל למשך זמן רב. אבל זה כבר מזמן התהפך, והפסד מול הפועל חיפה יהפוך את הנגב לגמרי. ואז זו לא תהיה רוח, זה תהיה סופה.

        טל בן חיים הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        להגיד שפרדי דוד טעה בהחלטות יהיה להחמיא לו. כי אז יירמז שהוא החליט את אותן החלטות. האמת, זה לא נראה כך (צילום: ברני ארדוב)

        1 הפועל תל אביב

        7 בינואר 2012. עידו אקסברד מכניע את אפולה אדל בווסרמיל בדקה ה-90, עושה 1:1 ומפטר את דרור קשטן. האדומים היו אז במרחק תשע נקודות מקרית שמונה, ולכו תדעו מה היה קורה אם אלי טביב לא היה עושה את אחד המהלכים המופרעים בהיסטוריית הכדורגל, אבל באותו תאריך נקבעה עובדה אחת מוגמרת – מאז הפועל תל אביב לא נראתה מאומנת אפילו לדקת משחק אחת. מאז, הפועל תל אביב החלה לספוג שלישיות ורביעיות (אצל קשטן ספגה שני שערים רק פעמיים, ומעולם לא יותר מזה). מאז הפועל הפסידה בדרבי (לראשונה לאחר ארבע שנים). מאז, הפועל הודחה מהגביע (לאחר שלוש זכיות רצופות) מול הפועל ראשון לציון מהליגה השנייה, ועוד ב-90 דקות (לראשונה מאז 2005).

        ניצן שירזי, יוסי אבוקסיס, פרדי דוד. שלושה אנשי מקצוע שהוכיחו את עצמם במקומות אחרים – מי פחות ומי יותר – לא הטביעו סנטימטר של חותם בהפועל. את השיטה של קשטן אפשר לא לאהוב ולא להעריך, אבל היתה שיטה. מאז אין. אין שיטה ואין הרכב ואין חזון. שחקנים אולי לא אהבו להתאמן אצל קשטן, אבל כמעט כולם העריכו אותו. ובקבוצה עם הנהלה שהיא כאוס אחד גדול, המאמן חייב להיות חזק. היה גוטמן, היה קשטן ואז זה נגמר. אפשר להסתתר מאחורי בניית הסגל הקלוקלת עד מחר, אבל אתמול בהרכב של הפועל שיחקו שבעה שחקנים שלא מתאימים לרמה הנדרשת, בזמן שעל הספסל האדום ישבו שני החלוצים המוכשרים בליגה. ואחד השוערים הטובים שבה. וביציע ישבו חנן ממן ואלרואי כהן. ביציע. שי אבוטבול, שהיה מוכן להקריב את הברך של ערן זהבי למען יראו וייראו, לא ירד לחצי גליץ' מול רוצ'ט וחבריו.

        קבוצה עייפה, חולה, עצובה, זחלה על הדשא בבלומפילד. מול קבוצה שהתעייפה במשך 120 דקות רק שלושה ימים קודם. מאז הניצחון 1:2 באשדוד, שהיה בימים שגילי ורמוט עוד שיחק, הפועל לא יצרה יותר משני מצבים במשחק, במקסימום. גם הניצחונות בתקופת דוד הושגו רובם בזכות פנדלים או מצבים נייחים שבאו משום מקום. וכשההגנה הכי לא מתואמת בליגה (קוסטה, רוצ'לה, פאביצ'ביץ', הרוש - אלוהים שישמור) ממשיכה במסע ההופעות, המצב רע. להגיד שפרדי דוד טעה בהחלטות יהיה להחמיא לו. כי אז יירמז שהוא החליט את אותן החלטות. האמת, זה לא נראה כך. למרות הכול, דוד לא אשם על שהגיע. כל אחד היה מגיע. חוץ מהקהל שכרגיל ממשיך לתמוך, כולם במערכת אשמים.

        הראל אשם בזה שהביא את טביב, וטביב אשם בהרבה דברים והברדק הניהולי בתקופת רמון ושלל הבעלים חוגג. אבל לא הראל ולא טביב ולא רמון אלא הפיטורים של קשטן. הם אלה שהשפיעו יותר מכל. על שני הצדדים, אגב. מאז, הפועל נראית כמו מתנ"ס, ומאז, קשטן נהנה מהפסדים בדקות ה-99 וה-95 ואומר ש"בשביל זה האוהדים באים לראות כדורגל". ועדיין, המצב של קשטן הרבה יותר טוב מהמצב של הפועל תל אביב.

        ***

        התחלנו חיובי אז נסיים חיובי. שבוע טוב.

        אלכס שטילוב מתעמל ישראלי (רויטרס)
        (צילום: רויטרס)

        לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

        מייל: orenjos@walla.co.il

        אבוחצירא חורר את הפועל תל אביב

        רוזנטל: ראובן עטר צריך להיות האייקון של מכבי נתניה

        בבאר שבע דווקא אופטימים

        שלום תקווה על ההתעוררות המאוחרת של מכבי נתניה

        הפועל חיפה: רק משהו דרמטי ימנע את ההישארות של קלינגר

        לכל הפוסטים הקודמים בבלוג