הקלאף החזק של מכבי נתניה: סיכום השבת בליגת העל

שתי סוגיות שאין ביניהן קשר, כביכול, עלו השבוע לכותרות. במגזר העסקי זו הייתה מחאת הציבור כלפי הכוונה של בנק לאומי למחוק 150 מיליון שקל מהחוב של חברותיו הפרטיות של נוחי דנקנר, בתחום הספורט כיכבה שאלת העברת משחק האליפות האפשרי של מכבי תל אביב מאצטדיון גרונדמן ברמת השרון לרמת גן.

בתחילת השבוע שעבר מנה פה אורן יוסיפוביץ את הסיבות לחוסר הצדק וההיגיון שבהעתקת ההתמודדות. בהתאחדות לכדורגל הפגינו עמדה דומה ונעמדו על הרגליים האחוריות כדי שזה לא יקרה, כשהם מאיימים כי אם המגרש במורשה לא כשיר לארח משחק כזה, הוא לא יכול לארח משחקים כלל בליגת העל. לזכות ההתאחדות ייאמר שהיא נקטה בעמדה הזו לכל אורך הדרך.

אצטדיון גרונדמן הוא ספק נקודות רציני והסיבה העיקרית שרמת השרון שורדת. העובדה שהוא גם כך לא ראוי לארח משחקים בליגת העל, בלי קשר לפרשייה הנוכחית, היא כבר סיפור אחר. בסופו של דבר, העתקת משחקיה של רמת השרון מגרונדמן היא גזר דין מוות לסיכויי ההישארות של הקבוצה הזו בליגה. ועדיין, זה גזר דין שצריך להינתן, ולו בגלל עניין אחד פעוט: שאין עוד מגרש בליגת העל שהיה נפסל בנסיבות הללו.

לחשבון הטוויטר של דוד רוזנטל

זה הזמן לחזור לדנקנר. כשפרצה מחאת הקוטג' בקיץ 2011 היא הוכתרה כהצלחה, אולם למרות הצהרות התאגידים הגדולים על הקפאה בתכנית, בתוך זמן קצר עלו מחיריהם של כל מוצרי החלב. הציבור ניצח תדמיתית אבל הוכה לבסוף בכיסו. על פי ההערכות, גם פרשת דנקנר הנוכחית תצמיח תוצאה דומה. מכיוון שבסופו של דבר, על פי הערכות מומחים, הקיצוץ בחובותיו של דנקנר כן יבוצע משיקולים של תועלת למשק ולעובדים בחברות של הטייקון, התחושה הציבורית כרגע היא של ניצחון ויכולת לשנות, אבל בפועל היא עלולה להתברר, כמו לפני שנתיים, כמס שפתיים של הצד "המובס".

בהתאם לניסיון העבר, יש לעקוב אחרי ההתפתחויות בקיץ הקרוב גם במגרש הספורטיבי. בהתאחדות מספקים כרגע בדיוק את התשובה שהציבור רצה לשמוע. כמו במחאת הקוטג' ובנק לאומי, זה כבר עניין של יישום. הלא כשהמשחק ביום שני יסתיים והלהבות ישככו, תוכשר הקרקע להתנצלויות, להסברים ובעיקר לזיכרון הקצר. השאלה היא האם אבי לוזון ואנשיו מתכוונים באמת להיכנס בנושא הזה בכל הכוח ולגרום לרמת השרון לשלם את המחיר הראוי, או שכמו בכל דיון ציבורי אחר שעלה כאן לאחרונה, הם רוצים קודם כל להרגיע את השטח ואחר כך לחזור לעסקים כרגיל.

רק תשימו לב להודעות ההתאחדות השבוע ולהנמכת הטונים ביניהן. יום רביעי: "באם יישאר הצו על כנו, משמעות הדבר שאין האצטדיון ערוך לארח משחקים ברמת ליגת העל – על כל המשתמע מכך". יום שישי: "בעקבות צו הסגירה שהוצא על ידי המשטרה, תדון ועדת ליגה וגביע האם בכלל ניתן להמשיך ולקיים משחקים אחרים במסגרת הליגה במהלך העונה". מהחלטיות וקביעה פסקנית להעברת האחריות אל ועדה. אתם הרי כבר יודעים לאן ועדות מובילות.

זוגתי, שבלשון המעטה לא מבינה יותר מדי בכדורגל, הצטרפה אלי לצפייה דקות ספורות לפני שער הניצחון של קובי דג'אני מול מ.ס. אשדוד. במהלך החגיגות ציינה: "תראה את עטר, מפחד לחייך כי הוא יודע שהוא הולך לחטוף אחד בחזרה". לא מבינה? תראו לי מישהו אחד שהיה נותן אבחנה כל כך מדויקת.

אחרי המשחק עטר דווקא חייך, עולץ כמו שמזמן לא ראינו אותו. "אשדוד נלחמה כמו קבוצה הוגנת. עכשיו, אחרי שניצחנו, אני יכול להחמיא להם". זו הייתה מידה לא אופיינית של מצב רוח טוב, מוצר שירד מהמדפים שלו מהרגע שבו עזב בסוף העונה שעברה את מכבי נתניה.

בכדורגל הישראלי השאיפה היא כל הזמן להתקדם, לרחרח לצדדים, לחפש את מקום העבודה הבא. עטר עזב את מכבי נתניה שלוש פעמים מבחירה. אם הראשונה נעשתה מסיבות אובייקטיביות (הרכישה של דניאל יאמר), השתיים האחרות כבר היו לצורך התקדמות ברמה האישית. אבל גם בבית"ר ירושלים, שעימה לקח גביע, ובעיקר במכבי חיפה עטר לא הצליח להטביע חותם. יהיו הסיבות אשר יהיו, הוא לא מיצב את עצמו כמאמן שמתאים לשני הארגונים הללו.

החיבוק האמיץ שעטר מקבל בנתניה והעובדה שחזר אליה לקדנציה רביעית בתוך עשור מלמדים על כך שמקומו שם. לא, לא כמו בעבר, עד שיקבל שוב הזדמנות במועדון "גדול". פשוט שם, במכבי נתניה. הרבה מאמנים טובים הדריכו בליגת העל, אבל רובם לא שרדו יותר משנים ספורות באותה קבוצה. לעטר יש הזדמנות לעשות היסטוריה, להישאר במועדון למשך שש, שבע ועשר שנים ולהפוך אותה לקבוצה שלו.

כמובן, יש לא מעט קשיים בדרך, מהבטחת ההישארות ועד היכולת לשרוד הנהלות מתחלפות, דרישות קהל וסיטואציות כספיות משתנות. אם אכן יצליח להשאיר את הקבוצה, תהיה לעטר הזדמנות להתחיל להתוות את דרכו כאיש מספר 1 במכבי נתניה, לעשות את מה שענקי כדורגל כמו בריאן קלאף או גי רו עשו בקבוצותיהם כשהטביעו את צלמם בדמותן. כדי שזה יקרה הוא יצטרך להפסיק לפזול לצדדים ולראות את מכבי נתניה כמקפצה.

לא בטוח שראובן עטר ייזכר כמאמן גדול, אבל הוא יכול להכניס את עצמו להיסטוריה כמאמן בלתי נשכח. וזו משימה אפשרית רק במקום שבו הוא נמצא עכשיו - מכבי נתניה.

אלמוג כהן הגיע להפועל תל אביב על תקן שחקן חיזוק מהבונדסליגה. לא משנה איך מסתכלים על זה, מדובר בתואר מחייב. כהן נחת היישר לדרבי תל אביבי חד צדדי, וכמובן לא היה הוגן להאשים אותו בתבוסה ההיא. גם העובדה שלקח פיקוד ואחריות מיד לאחר אותה מפלה עמדה לזכותו. אבל מאז אנחנו לא רואים שום דבר מכהן על המגרש. אולי קצת התלהבות, איזשהו גליץ' שמעיד על מאמץ – וזהו. היכולת שלו גרועה ומעבר לאמביציה הוא מראה כמעט אפס כדורגל.

אפשר להפיל את האחריות על הקבוצה כולה ובעיותיה, אבל זה יהיה הסבר פשטני מדי. העניין הוא שכהן פשוט לא נראה כמו שחקן ברמה של הבונדסליגה, אפילו לא ברמה של קבוצה בינונית בליגת העל. אם חיפשנו אי אילו הוכחות מהקשר מהרגע שנחת פה, מצאנו בעיקר תשובה אחת חותכת לשאלה למה נירנברג השאילה אותו בקלות כזו.

יו"ר בני סכנין מוחמד אבו יונס לאחר הפסקת המשחק נגד הפועל רמת גן: "אנחנו השעיר לעזאזל של הליגה, לא סופרים אותנו".

רוצה לומר: אני אבכה גם כשאין על מה לבכות. העיקר שיידעו שמקפחים אותנו.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי לאחר ה-0:0 נגד הפועל עכו: "אם נמשיך להיראות ככה נישאר בליגה".

רוצה לומר: ואם נמשיך להיראות ככה אחר כך, אני כבר לא אשאר בבאר שבע.

מאמן הפועל תל אביב פרדי דוד לאחר ה-4:1 לקרית שמונה: "אנחנו צריכים לשחק הרבה יותר טוב, לרצות הרבה יותר".

רוצה לומר: הדבר היחיד שכולם רוצים פה הוא שהעונה תיגמר כבר.

מאמן בית"ר ירושלים אלי כהן אחרי ה-3:1 להפועל חיפה: "הגורל של בית"ר הוא כמו קרוסלה".

רוצה לומר: רק צריך לשים שלט 'הנסיעה מסוכנת ועל אחריות המשתמש'.

שחקן מכבי נתניה עלי חטיב לאחר ה-1:2 על מ.ס. אשדוד: "היה לי קשה, עכשיו הולך יותר טוב".

רוצה לומר: פתאום התחלתי למסור ועולם חדש נגלה בפניי.

הבדיחות על הצ'צ'נים שביצעו את הפיגוע בבוסטון בהקשר של בית"ר ירושלים מיצו את עצמן אחרי חמש דקות.

מנשה משיח שרק לפתיחתו של משחק שברור היה שיגיע לסיומו הרבה לפני שיעברו 90 הדקות.

לראות משחק מווסרמיל בין הפועל באר שבע להפועל עכו באיכות סטנדרטית היה כנראה תסריט שתוכנן מלמעלה, מתכון שהוכן עבור אנשים שעשו משהו באמת, אבל באמת רע.

עטר יודע: "אנחנו עדיין במאבקים קריטיים"

צפו בקרית שמונה קורעת את הפועל תל אביב

בסכנין זועמים על הפסקת המשחק בעילוט

צפו בהפועל חיפה משפילה את בית"ר ירושלים