עמרי בן הרוש (מכבי נתניה)
מבין כל קבוצות התחתית, מכבי נתניה תינזק בצורה הכי קשה אם תרד. לנתניה אין בעלים והפגיעה בהכנסות מההתאחדות, כרטיסים, טלוויזיה וספונסרים לצד הגירעון שנוצר מעסקאות גרועות בעונה הנוכחית יהוו מכה כלכלית קשה למועדון. במצב כזה, נתניה תצטרך למכור נכסים או לכל הפחות להיפטר מחוזים כבדים ודווקא יש לה לא מעט משניהם. לשחקנים כמו אחמד סבע, קובי דג'אני, עלי חטיב ואפילו יוסי שבחון ועידן שריקי יהיו קופצים בליגת העל, כמו גם לעמרי בן הרוש ועידו לוי הצעירים. המשמעות היא שנתניה, אם תרד, תצטרך לבנות שלד חדש כמעט לחלוטין, אך קשה שלא לתהות איך קבוצה עם סגל כזה בכלל מגיעה למצב של מועמדות לירידה.
בן הרוש הוא הנכס הכי גדול של נתניה. על פניו, יש לו הכול. שחקן הגנה ורסטילי שיכול לשחק כבלם או כמגן שמאלי, גבוה וחזק בעל משחק ראש מצוין ורזומה בנבחרת הצעירה והבוגרת. אין בשוק הישראלי שפע שחקני הגנה צעירים, מגוונים ומנוסים יחסית. לכן, הגדולות ישמחו לשים ידן על שחקן שיכול לשמש כגיבוי בהגנה, אבל גם בשל לפתוח בהרכב ואחד שאפשר להשביח ולמכור עוד כמה שנים. בן הרוש יהיה סחורה חמה ואחד המלפפונים המבוקשים בקיץ וזאת למרות עונה בינונית בלשון המעטה. מבחינת נתניה, יורו הצעירות יכול רק לשדרג את מחירו, אך בכל מקרה, הוא יכניס לקופה הריקה סכום לא מבוטל בקרוב.
האמירה לפיה ירידת ליגה היא כתם לקריירה של כל שחקן לא תמיד מדויקת כשזה קשור בצעירים עולים. גילי ורמוט, אביחי ידין, מאור בוזגלו, דודו ביטון ואיתי שכטר ירדו ליגה בצעירותם (ורמוט ושכטר עם קבוצות נעוריהם) וזה לא מנע מהם להמשיך להתקדם ולפרוץ בקבוצות אחרות. הנה עוד דוגמה. רביד גזל ירד עם נתניה ב-2004, כשהיה בן 22. מיד לאחר מכן הוא נמכר למכבי חיפה והמשיך לקריירה הפכפכה. הקהל של נתניה לא אהב את העזיבה של הכוכב הצעיר, אבל קיבל אותו כשזה חזר כעבור ארבע שנים. בן הרוש הוא משחקני הבית הבולטים של נתניה העונה, אבל לא נתפס כסמל מקומי על ידי האוהדים. הוא לא צריך לחשוש מעזיבה או ירידה, אבל הקריירה שלו תעוצב על פי בחירת הקבוצה העתידית. לפרטים: גזל.
ישראל זגורי (הפועל רמת גן)
הפועל רמת גן הנוכחית מזכירה את הפועל כפר סבא של אלי אוחנה שירדה ב-2007/8. שתי קבוצות התקפיות, מלאות כישרון, שבאות לשחק כדורגל גם מול יריבות עדיפות, אבל סובלות מנאיביות וחסרות את אלמנט ההישרדות והמלחמה שכל כך דרוש במאבקי תחתית. לשתיהן היה שילוב טוב בין צעירים ו-ותיקים, זרים משפיעים וסגל איכותי. לרמת גן יש את חיימוביץ', זגורי, בוקסנבוים, מנגה ורן יצחק. לכפר סבא היו את דגלאס דה סילבה, מליקסון, ישראלביץ', לוז ויבואה. כוכבי כפר סבא התפזרו בליגה בעוד המועדון חוסל כלכלית ומקצועית (בעזרת אלי טביב) האם לרמת גן וכוכביה צפוי גורל דומה?
על פניו, זגורי לא אמור להיות מושפע מירידה. הרי מלכתחילה הוא הגיע לרמת גן לשנה כדי להתניע את הקריירה ולהוכיח שהוא ראוי להזדמנות בגדולות ואת המטרה האישית הוא השיג. בעיניי רבים מדובר בתגלית העונה, שחקן שעשה קפיצת מדרגה משמעותית. זגורי הוא כבר לא סימן שאלה, לא עוד שחקן בליגת העל, לא פוטנציאל לא ממומש, אלא אחד שיכול להשתלב בסגל של כל קבוצה בליגת העל. העובדה שמדובר בשחקן חופשי עם כרטיס ביד, תהפוך אותו למבוקש עוד יותר.
הבעיה היא שבגיל 23, זגורי לא מצא בית. רמת גן היא הקבוצה הרביעית שלו ובכל שנה הוא נאלץ להתחיל מחדש במקום אחר ולעבור תהליך התאקלמות. אם רמת גן תישאר בליגה וראשיה יראו נכונות להציב מטרות גדולות מהישארות, יכול להיות שעדיף יהיה לזגורי להמשיך עונה נוספת. ירידה תדחף אותו להמשיך לנדוד וזה מצב מסוכן. שחקן בלי בית הוא שחקן בלי זהות ולשחקן כזה מספיקה עונה אחת לא טובה כדי להישכח מהתודעה ולהיעלם בהדרגתיות. לפרטים: תמיר כחלון.
חאמד גנאים (בני סכנין)
בני סכנין התברכה בשנים האחרונות בלא מעט שחקני בית מוכשרים שהיוו את השלד שלה בעונות הטובות והפחות טובות בליגת העל. המעניין הוא מה שקרה להם כשניסו לצאת את גבולות סכנין. עבאס סואן לא נחל הצלחה גדולה, אחמד קאסום יצא וחזר, עלי עוסמאן ירד מגדולתו וחזר גם הוא ומהראן אבו ריא נעלם. מנגד קשר כמו חאלד חלאליילה, בהחלט שחקן לגיטימי בליגת העל, ויתר מראש על ההרפתקה גם אחרי הירידה ב-2006. כך הפכה סכנין לחממה. למועדון זה עשה טוב, לשחקנים עצמם קצת פחות.
חאמד גנאים הוא אחד שמושפע באופן ישיר מאפקט החממה. בעונת 2007/8 הוא הבריק עם שבעה שערי ליגה תחת אלישע לוי ועזר לסכנין לסיים במקום הרביעי. אז הוא היה בן 21, בשיאו, אבל בחר להישאר בבית ולא לפזול החוצה. מאז המספרים ירדו. ממוצע של כשלושה שערי ליגה בעונה ויכולת סולידית. יש לו כדורגל, ראיית משחק, טכניקה ורגל שמאל מאיימת, אבל נראה שמשהו תקוע. בגיל 26, גנאים כבר לא נחשב להבטחה או הדבר הבא במגזר.
בניגוד לנתניה ורמת גן, השלד המקומי של סכנין אמור להישאר גם בלאומית. יחד עם זאת, מכל שחקני הסגל נראה שלגנאים יש את ההזדמנות "להרוויח" הכי הרבה מהסיטואציה. כי בסופו של דבר, ללא יציבות ניהולית, סכנין תישאר קבוצת נדנדה שמספקת מדי פעם עונות טובות, אבל חושבת בעיקר על איך לשרוד ובקבוצה כזאת קשה לפרוץ את תקרת הזכוכית. גנאים הוא שחקן מוכשר וירידה צריכה לתת לו את הפוש והאומץ לעזוב את הבית ולגלות לאן הפוטנציאל יכול לקחת אותו במועדון עם יותר שאיפות. לפרטים: חנן ממן.
אדי גוטליב (הפועל עכו)
הפציעה הקשה של סארי פלאח טרפה את הקלפים בנבחרת הצעירה. כעת, גיא לוזון מחפש עוגן הגנתי חדש ואת הציוות הנכון שיעזור לנבחרת לצלוח את היורו. עמרי בן הרוש, עידו לוי, בן והבה וגוטליב נאבקים להוכיח למאמן שמקומם בהרכב. להוציא את בן הרוש, כולם גם נאבקים על מקום בקבוצות שלהם ונאבקים נגד הירידה. גוטליב (20) הוא הצעיר בחבורה וגם האיש שיושפע מירידה יותר מכולם.
גוטליב הוא בלם מוערך, אבל כזה שעושה את צעדיו הראשונים. העונה הוא יותר משמעותי. שמעון הדרי וגם מחליפו יובל נעים נותנים לו את הבמה לפני הבלמים הזרים. גוטליב רשם עד כה 25 הופעות ליגה העונה (21 בהרכב) ודקות המשחק השתפרו משמעותית לעומת אשתקד. למרות זאת, קשה לומר שמדובר בשחקן שבשל למעבר. גוטליב, שגילו מאפשר לו להיות בסגל הנבחרת הצעירה לקמפיין נוסף, חייב להמשיך לשחק בקביעות מה שיוצר עבורו דילמה.
בירידה ללאומית גוטליב מסתכן בהתרחקות מהתודעה ואילו במעבר שהוא לא מוכן אליו הוא מסתכן בפגיעה בדקות המשחק בשלב קריטי. בסיטואציה הזו האופציה הראשונה עדיפה ויש לכך לא מעט דוגמאות. למשל תומר סוויסה ודני עמוס שירדו עם קרית שמונה, נשארו ועלו תוך שנה או המקרים של דני פרדה ומרואן קבהא (חברו של גוטליב לנבחרת הצעירה) ממכבי פתח תקוה. מעבר מוקדם מדי גורם לפעמים ליותר נזק מתועלת. לפרטים: אלרואי כהן.
אבירם ברוכיאן (הפועל באר שבע)
אבירם ברוכיאן מסמל יותר מכל את העונה של הפועל באר שבע. גודל האכזבה כגודל הציפיות. כשהקשר שב לאחר קדנציה רעה בפולין, השאלה הגדולה הייתה האם הוא מסוגל להתקרב לשחזר את ימיו הגדולים, האם יש בו את הניצוץ והרעב להצליח. כרגע נראה שאפשר לענות על שתי השאלות בשלילה. ברוכיאן הוא שחקן תקוע, שבע והקריירה שלו דועכת. האם ירידת ליגה תרע את המצב עוד יותר?
לא מעט שחקנים ידעו להרים את עצמם מירידת ליגה ולקחת את הקריירה למקום גבוה יותר. גוסטבו בוקולי הוא הדוגמה המושלמת, גם ברק בדש, תומר חמד ומהראן ראדי חוו ירידה והתקדמו. גיא צרפתי ואורי אוזן ירדו שלוש פעמים עם שלוש קבוצות שונות, דדי בן דיין וגיז'רמו ישראלביץ' חוו זאת פעמיים. המסקנה: ירידה היא לא תמיד סוף העולם עבור האינדיבידואל.
אז מה צופן העתיד לברוכיאן? השם והרזומה יספיקו כדי להחזיק אותו בליגת העל עוד כמה שנים ומעניין יהיה לראות האם הוא יהפוך לנווד שנע בין קבוצות מרכז טבלה ומטה בליגה או יתקע יתד במקום מסוים. כך או כך, ברוכיאן חייב שינוי בגישה, חייב להחליט שהוא רוצה את זה גם אם זה כרוך בהכרה בכך שימי הזוהר לא ישובו עוד. אם תרד או תישאר, באר שבע תפיק לקחים מהכישלון העונה ואולי תסיק מסקנות לגבי שחקני רכש מסוגו של ברוכיאן. הוא מצידו צריך למצוא את הרעב והדרייב - אולי דרך חזרה הביתה לבית"ר - ואז הוא יוכל להפיק מעצמו יותר. לפרטים: יניב קטן.
