עידן ויצמן מחנה את המאזדה הלבנה בצדי הרחוב. חאלד חלאילה פותח את הדלת לשותף השש בש שלו, כולו מחויך. נכנסים לבית של אבא ואמא חלאילה, בית מושלם לאירוח. בזמן שחלאילה הצעיר, באדי, מפנק ביותר מדי אוכל ושתייה, הצוות מחליט על דרך שיתוף הפעולה. ויצמן יזרוק את הקוביות, חאלד יזיז את החבר'ה. "הוא מלך השש בש", מחמיא בלם סכנין. "אין הרבה שחקנים אצלנו", משקר/מצטנע חלאילה, "אז אני הכי טוב". יש הרבה שחקני שש בש בסכנין. בשנים האחרונות הם תמיד משחקים לפני אימונים, מתערבים על ארוחות. חאלד כמעט תמיד מנצח.
זה מוזר, כי בינינו מפריד שולחן ואין שום דרך הגיונית שהוא ידפוק גליץ' ויכסח את הברך. "כשאני בא למגרש אני בא לעשות את העבודה שלי", הוא אומר כשעולה לאוויר הדיון על הכרטיסים הצהובים. העונה בליגה יש כבר 11, והמונה דופק. "אני עושה הכול כדי שהקבוצה תצליח, לפעמים עושה הרבה פאולים בשביל זה. אבל מה שקורה בזמן האחרון זה כבר סטיגמה. שופטים באים עם הדעה עליי מהבית, אומרים לעצמם 'אתן לחלאילה צהוב כבר בפתיחת המשחק, שיירגע'. הרבה צהובים העונה סתם נשלפו. רק כי זה אני. אם זה היה שחקן אחר הוא לא היה מקבל צהוב על אותן עבירות".
ויצמן תומך בחבר. "עד שהכרתי אותו גם אני חשבתי שהוא סתם כסאחיסט", הוא אומר. "עכשיו גיליתי שזה לא נכון. כל קבוצה היתה רוצה כזה שחקן, שנלחם על התוצאה. לפעמים זה יותר מדי אגרסיבי, אבל זה חאלד".
אבל הליגה זה לא שש בש, ובליגה לסכנין קשה מאוד. עונה מסויטת שלרגע לא התרוממה, וכללה גם את פיטורי המאמן שלומי דורה. "הליגה ממש קשה", אומר חאלד. "יש הרבה קבוצות בתחתית, נאבקות על החיים וזה מסמן משהו דווקא טוב". "בצמרת חסרה קצת תחרות", אומר ויצמן. "בעונה שעברה קרית שמונה רצה לבד והעונה מכבי תל אביב. צריך שמכבי חיפה תתחיל כמו שהמשיכה ושהפועל תל אביב תחזור להיות הפועל תל אביב. אבל בתחתית", הוא מתלהב, "זה משהו מטורף. זה סוג של ליגה לאומית, שכולם נגד כולם וכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה. כל קבוצה יכולה לרדת, וזה מוסיף אקשן. אבל את מי שיבכה בסוף לא יעניין כלום. צריך לחייך בסוף".
במישור הישראלי, שלשמו התכנסנו, חלאילה לא אוהב את העצלנות. בספורט ומחוץ לו. ויצמן דורש פחות לחץ, פחות עצבים. לחכות בסבלנות גם בקופת החולים וגם בכביש. בדיוק כשהוא אומר את זה אני זורק 4:4 ומגלה שחאלד עוד לא סיים לשחק. "זה לא נחשב", חלאילה מצהיר ופוסל את הזריקה. "רואה", אומר ויצמן, "אתה ישראלי אמיתי".
אגב הגדרות, ויצמן נשאר יהודי כמעט בודד בקבוצה של המגזר. רק אדיר טובול והוא. "זה לא שמישהו אמר לעצמו 'העונה לא יהיו יהודים בסכנין'", הוא מרגיע את תיאוריות הקונספירציה. "ככה יצא", מוסיף חלאילה. "רצו כמה שחקנים שלא רצו לזוז מהמרכז". "לא היה מישהו שהתאים במסגרת התקציב", אומר ויצמן, "אבל זה לא משנה לי. אני פה שנתיים וחצי ומהרגע הראשון לא הרגשתי פה שונה". זה נכון. בכניסה לבית ויצמן דופק בוסות לכולם. בן בית. חלאילה קורא לו להתפעל מהמתנה הנהדרת שאוהדי הקבוצה הכינו לו ליום הולדת 30. קולאז' תמונות גדול משנותיו בקבוצה.
"חסרים הרבה דברים בספורט הישראלי", ויצמן עובר לנושא הבא, "אבל בראש ובראשונה חסרים מתקנים. כל קבוצה צריכה מגרש נורמאלי ועוד יותר חשוב מגרשי אימונים. שקבוצה לא תתאמן במגרש שבו היא משחקת". ויצמן ממשיך לדבר, ולמרות שהדבר לא הוכח במצלמות, היה נראה שחלאילה שיחק פעמיים ברציפות. "לא היתה רמאות", חלאילה מתעקש, ומנצח בלי בעיות. לפחות לא היה מארס. השניים מניפים פרס רנדומלי, אוזן המן, ומתקפלים כדי להתכונן למשחק הבא. קצת יותר חשוב משש בש.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
לכל הכתבות בפרויקט עצמאות השש בש
יואב זיו בעד ביבי ונגד טיבי
שחר צוברי נגעל מהעסקנות ומתלהב מהחומוס
בר טימור מדבר על אוסישקין
