מכבי תנצח הערב. כי היא מכבי ויש לה תחת ואלוהים אוהב אותה.
אומנם, מכבי תצטרך לשרוט ולצבוט ולנשוך - בכדורסל קונבנציונאלי, הרי, אין לה אפשרות להתמודד עם העומק והכישרון של המדרידאים - אבל זהו בדיוק תחום המומחיות של מכבי החדשה: לצלול בכל פעם אל אוקיינוס הרגש ולצוף מעלה עם ארגז טרי של תחמושת מנטאלית.
מכבי תנצח כי היא מחזיקה את נשק יום הדין, התחמושת שוברת-השוויון - שאפילו לריאל העשירה אין: שמעון מזרחי.
ביומיים האחרונים, מאז סטירת הלחי המצלצלת, חזר מזרחי לדבר עם השחקנים שלו על ה"כבוד" של המועדון. הוא שב על אותם המסרים שניסה להטמיע בהם לאחר שרשרת המפלות בינואר-פברואר. בחודשים האחרונים העמיק מזרחי מאוד את מעורבותו בחיי היום-יום של הקבוצה. מוני פנאן כבר מזמן לא איתנו; דיוויד פדרמן מרוכז בעניינים פרטיים; אפילו משפחת רקנאטי לא הגיעה למדריד. וכך נותר מזרחי למבוגר המכביסט האחראי.
הוא אוהב את הפוזיציה הזו. מזמן לא היה כל כך רלוונטי. מאחורי הקלעים נגנבה ממנו ההצגה מזמן; אבל כעת הוא פורח מחדש.
מזרחי צמוד לשחקנים - בנסיעות, בארוחות, בשיחות הקבוצתיות. בתדרוכי הוידאו הוא יושב בשורה הראשונה. רק קומתו הנמוכה וחליפתו הנצחית מפרידה בינו ובין הספורטאים; לו היה מסתובב עם אימונית צהובה, עשוי היה להיראות כמו השחקן ה-13 בסגל.
צורת ההתנהלות הזו מגוחכת בעיני המנהלים הצעירים - הם מבינים שחייבים לבצע את ההפרדה בין חיבוק תומך, אוהב, מזרים אנרגיות, של בעלים, לבין חיבוק דב מחניק ומגביל - אבל כך נהג מזרחי מימים ימימה: אפילו בתדרוכי הוידאו הטקטיים הוא יושב בשורה הראשונה. אחד ממאמני מכבי בשנות ה-90' נזכר כיצד בנסיעה הראשונה שלו עם הקבוצה למשחק חוץ ביורוליג נכנס לחדר הוידאו במלון ומצא שם, לתדהמתו, את כל השדרה הניהולית הוותיקה, יושבת מתוחה בכיסאות הקדמיים. אף שחקן עוד לא היה בחדר; המנהלים, מזרחי בראשם, נראו כממתינים דקות ארוכות.
ממילא תמיד היה מזרחי לשר האתוס המכבי. אבל פעם עוד שיחקו אצלו חבר'ה שהכירו את הצ'יזבאטים על נס בדאלונה ו-וירטון ושטרסבורג. החבורה האמריקאית הנוכחית - לב-ליבה של הקבוצה - לא שמעה על מאבקי ארואסטי-קורבלאן. מזרחי היה שם כדי לספר.
"דיברתי עם השחקנים על הכל", מאשר מזרחי. "היום הם כבר מכירים את ההיסטוריה של המועדון. ובסדרה הכל ייתכן. ראינו אתמול את פנאתינייקוס מנצחת בברצלונה, וגם אנחנו ניצחנו את לבוראל ופנאתינייקוס. אני מקווה שהם יבואו נחושים וישחקו הערב כמו ברבע הראשון".
מכבי תפסיד הערב. כי ריאל גדולה עליה. וכי מכבי הזו, גם אחרי הקאמבק המפואר, לא נראית כמו הקבוצה הגאה שהייתה עד לפני כמה עונות.
מכבי התמכרה לפוזיציית האנדרדוג. מבחינה פוליטית, תקשורתית, ציבורית, זהו צעד מתוחכם: אנדרדוג יכול רק להרוויח. יפסיד - הלא זה צפוי; ינצח - יעשה היסטוריה.
זה משחק, כמובן. מכבי מתנהלת כאנדרדוג כלפי-חוץ, אבל כלפי פנים חשה עצמה טופדוג (ההפך מאנדרדוג, כן?). זה מתבטא בציפייה המופרכת מדיוויד בלאט שיעשה נסים וייקח את הסגל האפור הזה ללונדון. ובצקצוקי הלשון שהם מנת-חלקו של המאמן לאחר כל הפסד.
זהו הדיסוננס המפורסם של מכבי של השנים האחרונות, שעליו נוסף העונה ספין מתוחכם: למכבי כסף של קבוצת טופ-8, מנהלים עם הלך-רוח של הצ'יפים של המועדון הגדול בתבל, אבל כולם חובשים מסכה של מסכנות. אין לנו אפשרות להתמודד עם תקציבי העתק של הגדולות, הם אומרים; צריכים להסתדר עם מה שיש, נאנחים.
הם לא מתנהגים כמו מכביסטים גאים. וזה מחבר אותי לפנאתינייקוס אתונה, שהוכיחה בימים האחרונים כי השלימה את המהפך והפכה ליותר מכביסטית מהמקור.
למרות הקיצוצים הקשים, למרות שהתפרקה הקיץ מרוב נכסיה המקצועיים, למרות החלל העצום שהותיר אחריו ז'ליקו אובראדוביץ', בפנאתינייקוס רואים רק פיינל פור בעיניים. אפילו שעל הכרטיס נאבקת איתם ברצלונה, אולי הקבוצה היציבה והחזקה באירופה. והספין שמנהלים ראשי פאו בימים האחרונים סביב הסדרה הזו, והדברים שהם מרשים לעצמם לעשות ולומר, כולם עולים אפילו על גדול הספינים והמהלכים שהגתה חבורת חסמב"ה מיד אליהו.
מערכת היחסים בין ראשי פאו ליורוליג לא טובה כבר שנים ארוכות. היוונים הם המומחים הגדולים באירופה להפעלת לחץ פסיכולוגי בלתי-מתון על השופטים. הם הבינו שאת הסדרה הנוכחית מול ברצלונה, בדיוק כפי שקרה לפני שנתיים, יוכלו לשרוד רק באמצעות מכות ופיצוצים על הפרקט. אבל לשם כך הם צריכים ליצור קודם הרתעה אצל השופטים, כדי שיאפשרו להם לפתח משחק אגרסיבי על-גבול-המלוכלך.
במהלך סדרת רבע-הגמר של פאו מול בארסה לפני שנתיים הוצת באתונה בית קפה, שבאופן מקרי היה שייך לבנו של קוסטאס ריגאס, משבץ השופטים של היורוליג. המסר היה ברור. פאו הפסידה את המשחק הראשון בספרד, מול קבוצה שהייתה אפילו עמוקה ומוכשרת יותר מזו הנוכחית, אבל באופן מדהים הצליחה לנצח את המשחק השני והעבירה את הביתיות ליוון. שם, השתמשה בכל כישורי קרבות המגע שלמד אובראדוביץ' בסרביה (והנחיל היטב לחניכיו), הצליחה להעפיל לפיינל פור, ובסופו של דבר זכתה ביורוליג.
העונה שוב הצליחה ליצור פאו הרתעה. אם לא על הפרקט, לפחות אצל השופטים. במשחק האחרון של שלב הטופ-16, בשבוע שעבר, פגשה בבית את צסק"א, והפסידה. הספין החל כבר אז: כפי שנחשף בתקשורת היוונית, ראשי פאו שלחו ליורוליג מכתב זועם וטענו שצסק"א זכתה ליחס מהשופטים "כפי שלא קיבלה אפילו סטיאווה בוקרשט בשנות צ'אוצ'סקו". לא פחות.
פאו יצאה השבוע לספרד בידיעה שמבחינת כדורסל אין לה על מה להישען. והיא אכן הפסידה את המשחק הראשון (לאחר הארכה). ואז, לקראת משחק מספר 2 שנערך אתמול, החל הבליץ התקשורתי הגדול. החיצים שוב כוונו כלפי השופטים.
אחד מעיתוני הספורט המזוהים עם פאו ביוון מרח בכותרת הראשית שלו את הכיתוב "יורוליג זונה". דימיטריס ינאקופולוס - בנו של פאבלוס האגדי, שמונה בקיץ ליו"ר המועדון במקומו של האב - צוטט אומר ש"נמאס לנו. משהו כאן מסריח. הרשויות צריכות לבדוק את חשבונות הבנק של השופטים, ובמיוחד את חשבון הבנק של מר ריגאס".
ג'ורדי ברתומיאו הבין שהעסק עומד לצאת מכלל שליטה. הוא מיהר לחבר "מכתב פתוח" לינאקופולוס הצעיר, שפורסם באתר היורוליג וגם הגיע באופן אישי למיילים של כל עיתונאי הכדורסל באירופה.
"אדוני הנשיא", כתב ברתומיאו לינאקופולוס ג'וניור, "אני רוצה להביע את דאגתי העמוקה בעניין התקריות הרבות המתרחשות במשחקי קבוצתך... לצערי, בימים האחרונים כלי התקשורת מפרסמים הצהרות מפיך ומפי גורמים נוספים בפנאתינייקוס, שעלולים לייצר אווירה אגרסיבית במשחקי הפלייאוף הבאים. המחויבות שלנו, ושלך, היא למנוע תקריות אלימות... מהסיבה הזו אני דורש שתשתמש בכל האמצעים הארגוניים והביטחוניים כדי למנוע תקריות במשחקי הפלייאוף הנותרים, ולהבטיח את הגנתם והשמירה על כבודם של השחקנים, המאמנים, השופטים, המנהלים והאוהדים".
ברתומיאו זוכר היטב כיצד מיד בסיום גמר היורוליג 2009, בו ניצחה פנאתינייקוס את צסק"א, הסתער בעלי פאו, פאבלוס ינאקופולוס, על שופטי המשחק, ואל מול עיניו המשתאות זרק לכיוונם שטרות של 500 אירו, מתריס ורומז כאילו נקנו השופטים בידי הקבוצה הרוסית (שכמעט הצליחה לגנוב את המשחק בקאמבק אדיר במחצית השנייה). והוא עדיין מבועת מהצתת הקפה של בנו של ריגאס. הוא מבין שפנאתינייקוס תעשה הכל כדי לנצח. אבל הכל.
צסק"א דרשה בימים האחרונים מהיורוליג, בתגובה לדבריו של ינאקופולוס לאחר המשחק ביניהן בשבוע שעבר, להעניש את פאו במשחקי רדיוס עד לסיום העונה. כל אלו - הדרישה של צסק"א, המכתב של ברתומיאו, הצורך בספין - הספיקו בהחלט כדי שפאו תגיב רשמית, במכתב פתוח משלה, שמוען לברתומיאו ולצסק"א מוסקבה.
כך נכתב שם, מילה במילה (כפי שתורגם באתר האינטרנט יורוהופס):
"עד עכשיו האמנו שכדורסל משוחק על המגרש. גם היינו בטוחים שהקבוצות משחקות חמישה נגד חמישה (ולא חמישה נגד שמונה), ושרשויות היורוליג הן עצמאיות. צסק"א מוסקבה, מנגד, נראית כמי שהחליפה אותם, כשהורתה להם למנוע הכנסת אוהדיה של פנאתינייקוס למשחקי הבית של הקבוצה וגם דרשה שהמשחקים הבאים בין שתי הקבוצות ישוחקו ללא קהל.
"אולי עלינו לעזוב את הליגה? לצערכם (לצערם של אנשי צסק"א, א.ג.) נישאר בליגה, ולעולם נימצא בה לפניכם. כל שאנו מבקשים הוא שקיפות, שוויון ויישום של אותם קריטריונים כלפי כולם... הדבר היחיד שאנחנו דורשים הוא רספקט למועדון הגדול יותר, שזכה בשישה גביעי יורוליג (ההדגשה במקור, א.ג.). כמו כן, לאחר התנהגותו חסרת התקדים של המועדון הרוסי ונשיאו ואלרי ואטוטין, מקבילו דימיטריס ינאקופולוס אמר: 'אם ואטוטין לא רוצה לבקר כאן שוב, זה בסדר. אחרי הכל, הוא לא רצוי באתונה'.
"נ.ב. יש לנו את הכבוד הגדול ביותר עבור ברצלונה ועבור כל קבוצה אחרת שמשקיעה כסף באופן חוקי. על הפרקט נוכיח שאין לנו שום ריב עם המועדון הספרדי".
כל זה קרה ביומיים האחרונים, לפני המשחק השני בסדרה של ברצלונה מול פנאתינייקוס. אתמול בערב שוב עלו הירוקים לפרקט הפלאו בלאוגראנה, ובדיוק כמו לפני שנתיים הפכו את המשחק למרחץ של דם וזיעה. השופטים כמעט ולא שרקו (18 עבירות בלבד לחובת פאו). הם הגיעו צמודים בשניות האחרונות. ובפוזשן האחרון, כשפאו במינוס 2, קיבל דיאמנטידיס את הכדור, עלה לשלשה על הפרצוף של ניית'ן ג'וואי, והשווה את התוצאה ל-1:1. הביתיות שוב חוזרת לאתונה.
שאראס יאסיקביצ'יוס, שהעביר את העונות האחרונות ביוון, הבין היטב מה התרחש. "כל משחק חוץ במסגרת הפלייאוף הוא משחק קשה", אמר שאראס, "אבל משחק פלייאוף באואקה זה לגמרי מטורף".
היוונים, גם בתקציב מקוצץ, גם כשהם ללא אובראדוביץ' האגדי, שוב בקונטרול.
מלוכלך, צבוע, אבל ככה הם, המכביסטים; יעשו הכל כדי לנצח.
כמה רחוק מוכנה ללכת מכבי?
ohad@walla.net.il