לא עשו היסטוריה, הרסו היסטוריה: סיכום מחזור בליגת העל

בשבוע שעבר נדהמו לא מעט אנשים בתקשורת לגלות שראשי הפועל תל אביב בכדורסל לא ממהרים להוקיע ולתקוף את אותה קבוצת אוהדים שלהם שלקחה את מלאכת העידוד בדרבי הכדורסל למקומות קיצוניים, עם שירים קשים מאוד לעיכול ותנועות צלב קרס ילדותיות ומכוערות. במבט חטוף, זה באמת היה תמוה, אבל במבט מעמיק יותר יש בגישה של הנהלת הפועל תל אביב בכדורסל גם הגיון.

מבלי להצדיק את ההתנהלות חסרת הרגישות של כמה ילדי שמנת שחושבים שזה המרד שלהם (וגנבו את ההצגה מאלפים שנתנו מופע עידוד שרואים במקומות המרגשים ביותר), אותה הנהלה מבינה שכל אלה שמטיפים לה הם לא יותר ממטיפים. שרובם נמנים עם מבקשי רעתה. שזה לא הזמן לסובב את הקנה לעבר מי שהביא אותך עד הלום. שלכל דבר יש טיימינג מתאים, גם אם הוא נראה הכי דחוף והכי צודק בעולם. כמו, למשל, מציאת רוכש שיתחלק עם קבוצת האוהדים במעמסה הכלכלית. שגם באנגליה הנאורה, אוהדים יריבים שרים בהתרסה על מטוס אחד שהתרסק עם קבוצת כדורגל שלמה, אז העולם שלנו עוד לא מת. שפופוליזם לא פותר בעיות, אלא רק מעמיק אותן.

כנ"ל לגבי עוד קבוצת אוהדים, הפועל קטמון. כבר שנים שמאיצים בקבוצת האוהדים המנצחת של הפועל ירושלים להתאחד עם המועדון ממנו פרשו. שנים שאומרים שזה קורה, מפיצים שזה מתרחש, אבל בפועל ראשי קבוצת האוהדים לא ממהרים לשום מקום. הם יודעים שאת הדבר המתבקש לא צריך לעשות עכשיו, אלה כשהתנאים יבשילו ויתאימו. המטרה היא לא לעשות מהלך, אלא להצליח בו. להרוויח ממנו. גם המהלכים החשובים בהיסטוריה לא התממשו עד שהתנאים לא היו קשובים לכך.

אלא שבית"ר ירושלים עשתה בדיוק הפוך בכל פרשת הצ'צ'נים המסתורית. סוד קסמה של בית"ר היה תמיד בכך שזו קבוצה שלא דופקת חשבון לאיש, שלא מוכנה ללכת עם הזרם. בית"ר הנוכחית התרחקה מכל הערכים שהפכו אותה לכבשה השחורה, החצופה והמצליחה בליגה. היא הפכה להיות קבוצה שמנסה להתחנף לזרם המרכזי (ולכן גם זה לא מפתיע איש שזה לא מצליח לה). הנה, רק בשבוע שעבר סיפרו לנו על הניצחון הגדול על האוהדים עם כיבוש השער "ההיסטורי" של סדאייב. עבר בקושי שבוע, והקליפה מאחורי הקלישאה הזו שהופצה על ידי אנשים שפעם בית"ר ידעה שהם מבקשי רעתה, הוסרה כלא היתה. הוסרה ללא הרדמה, למען האמת. חמש פעמים ברציפות. על ידי מכבי תל אביב. זו לא הפעם הראשונה. הנה עוד קליפות שהוסרו אחרי ההשפלה הכי גדולה של בית"ר מאז ה-7:0 בתחילת העשור מול אותה מכבי תל אביב.

1. בית"ר הביאה סוף סוף שחקן מוסלמי, וזה מה שחשוב (חלק א').

בפועל: בית"ר כבר הביאה בעבר שחקנים מוסלמים ששיחקו בשורותיה. בעצם עשיית השרירים בגימיק הצ'צ'ני, בית"ר קיבעה את הסיטואציה הזו והפכה אותה למציאות. היא הכירה בכך שיש כאן בעיה. היא נתנה לבעיה תוקף ממשי. היא לקחה בעיה קטנה וזמנית והפכה אותה לצרה גדולה וקבועה.

2. בית"ר הביאה סוף סוף שחקן מוסלמי, וזה מה שחשוב (חלק ב').

בפועל: הפחד של בית"ר משילובם של שחקנים מוסלמים, בבוא העת גם ערבים ישראלים, הפך גדול יותר בחודשים האחרונים. אוהדי בית"ר, שראשי המועדון כל כך לעגו להם ואיימו לנצח אותם עם שוטרים, יצרו אפקט הרתעה של ממש. הקבוצה שניצחה את הפועל תל אביב פעמיים השנה, הובסה על ידי קומץ ילדים עם קפוצ'ון על הראש והעמיקה פצע היסטורי במקום לרפא אותו.

3. בית"ר תוכל להביא כעת רוכש חדש לקבוצה.

בפועל: ייתכן שבקרוב תצא הכרזה בנושא. אבל היא לא קשורה למהלך הצ'צ'ני. הקישור בין האוהדים הגזעניים של בית"ר לבעיית הרכישה הוא שטות מוחלטת. את בית"ר קנו אנשים מכל הסוגים, כמו גד זאבי, מאיר פניג'ל וארקדי גאידמק, עם אותה בעיה תדמיתית שלא הזיזה להם. הגזענות לא הפחידה אותם, כי אנשי עסקים מצליחים הם לא כאלה אנשים ערכיים. הם מתעסקים בביזנס, ובית"ר היא ביזנס רע בארבע השנים האחרונות. אם כבר, בעצם הדקלום של השטות הזו, בית"ר רק הבריחה רוכשים שבכלל לא חשבו על הבעיות שלה.

4. לבית"ר לא היתה ברירה אחרת ולא יכלה לעשות את הדברים אחרת.

בפועל: בית"ר ניהלה מו"מ עם השחקנים הצ'צ'נים במשך שבועות. בזמן הזה, אפשר היה לבנות תכנית הסברה חכמה ופשוטה, שהיתה מעבירה את המהלך הזה אצל הרוב המוחלט של האוהדים. תחת זאת, בית"ר עשתה את הכל בהכרזת בזק אחת, תוך צפצוף וזלזול באנשים רבים מדי. התוצאה: החלמאים שעובדים במועדון הזה לא הצליחו להכשיר אפילו מוסלמים אירופיים בעיני הקהל. על בחירת שחקנים מדויקת בוודאי שאין מה לדבר, אם את הדברים הפשוטים האלה בבית"ר החובבנית לא מסוגלים לבצע.

5. לאיציק קורנפיין לא היה מה לעשות מול המהלך של ארקדי גאידמק.

בפועל: נכון, האשמה למהלך הפופוליסטי, שאיש לא באמת מבין מה המניע מאחוריו, היא של הבעלים. אבל איציק קורנפיין ידע במקרים רבים לעמוד על שלו. כמו במקרים בהם חשב שגל יוסף משפיע יותר מדי על הקבוצה. או אז היה לו אומץ לעשות דברים שגם עיתונאים מפחדים לעשות. גם במקרה הזה, הוא יכול היה למזער נזקים ובוודאי להבין מניסיונו שעימות עם הקהל לא מוביל את המועדון לשום מקום.

6. תנו זמן לזאור סדאייב.

בפועל: ככל שעובר הזמן, מתגלה כדורגלן לא מגובש בראשו, שהוא בוודאי לא השחקן שישתיק מחאת אוהדים.

לפני כשבועיים עסקו בערוץ הספורט במסרון המאיים והלא מקובל ששלח מאמן הפועל חיפה ניר קלינגר לפרשן עמרי אפק, לאחר שהאחרון אמר דברים שלא מצאו חן בעיניו. אין זה המקום או הטיימינג להוציא עוד הודעת גינוי שגרתית ולעוסה בנושא. אבל זה כן הזמן לשים לב לדבר חשוב שעלה מתוך אותה תכתובת בעייתית – האכפתיות של קלינגר. הרבה זמן שקלינגר לא איבד את זה כמו שהוא איבד את זה עם אפק. הרבה זמן שלא כעס ככה, הרבה זמן שלא נעלב ככה. כבר שנים שקלינגר, בעצם מאז אותה עונת אליפות במכבי תל אביב, די משלים על החבטות של התקשורת בו. שנים שנראה שזה פחות כואב לו. שזה פחות בוער בו. הסמס המכוער לאפק לימד שקלינגר הישן והטוב חזר, גם אם זה במובן רע כרגע.

כי זה קלינגר. אותו דחף בלתי נשלט לנצח, להוכיח, להשתיק. לא יכול להיות שמאמן שלקח אליפות כל כך מדהימה במכבי תל אביב יהפוך למאמן כזה רע מבחינת תוצאות. אם היה לוקח אליפות עם מכבי נתניה של עונת 1982/3, אפשר היה לפתור את הסיפור הזה בתור סטיית תקן. אלא שקלינגר לקח אליפות כמעט בלתי אפשרית במכבי תל אביב שהוכיחה שיש בו משהו. לא בטוח שזה מאמן ענק, אבל בטח לא מאמן כזה רע כמו שראינו בבאר שבע, למשל. בהפועל חיפה לקלינגר שוב נדלק הפיוז. הוא התחיל את העונה רע, די באדישות. שילב בין בניית קבוצה לפרשנות מטורניר היורו. חשב שיוכל לחלטר שוב, להעביר את הזמן, להתפרנס בכבוד עד שתבוא ההזדמנות שתאתגר אותו באמת. לקלינגר לקח זמן להרגיש את חרב המפלה הנוספת בחיפה. לאט לאט לקח לו זמן להבין שיש לו חלק לא קטן בכך. אבל בסוף הוא התעורר. ואיתו הפועל חיפה.

ההישג הכי גדול של אריק בנאדו הוא לא רק בתוצאות שהוא מביא למכבי חיפה העונה, אלא גם ביסודות שהוא מניח עבור העונה הבאה. בנאדו, אם ימשיך להופיע כך למשחקים גם בפלייאוף, מחנך את מכבי חיפה לפי אותם ערכים שהוא הכיר במכבי חיפה הגדולה. מכבי חיפה של אריק בנאדו. מכבי חיפה ששיחקו בה שחקנים שהבינו מה זה מכבי חיפה. זו שלא מוותרים בה על אף משחק.

אבל מעבר לכך – אפשר כבר עכשיו לזהות את הבסיס עליו ניתן יהיה לשקם סופית את המועדון שאיבד את דרכו בשנתיים האחרונות. המסר שעולה מתוך הסגל שבנאדו מבסס במכבי חיפה הוא שלא צריך יותר מסע רכש מוגזם, ארוך ומסורבל. מכבי חיפה שלו זקוקה לשלושה-ארבעה שחקני רכש משמעותיים באמת ולא לעשרה בינוניים.

קחו למשל את ההתקפה הנוכחית. יש שם היררכיה ברורה. אחד שהוא מעל כולם (עמאשה), שני חלוצים משלימים שמחים שמקבלים תמיד פרוסה מכובדת מהעוגה (תורג'מן ואזולאי), ואחד חלש שלא נקלט ושבמקומו צריך להגיע חלוץ אחד תותח (אנדלובו). אותו דבר בהגנה, שזקוקה לשדרוג בעמדה אחת בלבד (מגן ימני), וכנ"ל לגבי הקישור שעיכל לתוכו בתקופה האחרונה את עזרא וגולסה, וזקוק בסך הכל לקשר אחורי טוב יותר ואולי גם קשר תוקף/פליימייקר נוסף, שיודע לשחק על הקו.

זהו המסר של עידן בנאדו. לא צריך להסתכל החוצה כשיש לך כל כך הרבה בפנים. אין ספק שאם בנאדו ימשיך בפלייאוף להנהיג מכבי חיפה שמתייחסת ברצינות לכל משחק, כמו שראינו בנתניה, זה ישפיע על תכניות הרכש וימנע פאניקה מיותרת שאחזה במועדון בשנתיים האחרונות. הוא כנראה לא יזכה באליפות העונה, אבל הוא מחזק את המועמדות שלו לתואר בעונה הבאה.

מכל קבוצות הפלייאוף התחתון, לבני סכנין הכי מגיע לרדת ליגה. הכי מגיע, כי זו קבוצה שלא למדה כלום מהטעויות שלה בשנים האחרונות. שצעדה על חבל דק, וחזרה לצעוד עליו שוב אחרי שסיימה לעשות זאת. קבוצה שלא מצליחה לייצר אג'נדה מקצועית ראויה למרות כל כך הרבה שנים בליגת העל, וגם לא אג'נדה פוליטית-חברתית. מי שהיתה פעם נסיכת המגזר וסמל לציבור מקופח ומתוסבך בחברה הישראלית, הפכה למשקולת עבור שחקנים ערבים מוכשרים שמתקשים להצליח בה. שחקנים ערבים שמבינים שאת הפריצה המקצועית שלהם בליגת העל הם יכולים לעשות בלי סכנין, בקבוצה אחרת. עדיף אפילו בקבוצה אחרת. סכנין היא העבר שלהם, כל מה שהם רוצים לשכוח. את המהפכה הערבית-ישראלית בליגת העל אפשר וצריך לעשות בלעדיה, הרחק מקן הצרעות הזה. כי אין מה לעשות – סכנין, עם או בלי קשר לפיטורי שלומי דורה, היא כל מה שמייצגות הליגות הנמוכות בישראל. היא שייכת לשם. היא צריכה לחזור לשם כדי להבין איך להתרחק משם מחדש. את המארחת מבאר שבע זה לא אמור לשמח. הם עוברים כעת את אותו תהליך, הם הבאים בתור אחרי סכנין. אם לא יבינו זאת עכשיו, ייתכן אפילו שסכנין תצליח לקצר עבורה את התור כבר העונה.

עוד מליגת העל

גאידמק נפגע מיחס האוהדים, עשוי להפסיק את התמיכה בבית"ר

אלי כהן אחרי ה-5:0: "מתבייש"

בנאדו מבטיח לשחקני הספסל: "תקבלו הזדמנות"

במכבי תל אביב מבינים: "אם נאבד את האליפות, נבקש מהקצב לערוף את ראשנו"