עברו ממשולשים לאצבע משולשת: על המשבר של ברצלונה

לא ריאל מדריד עצרה את ברצלונה, אלא בארסה עצמה. בלוג הקלאסיקו תוהה לאן נעלמו האש ולהט הנקמה של הבלאוגרנה לפני האדום של ואלדס וההתפרצות של אלבה, מסביר למה רואורה לא אשם במשבר ומסמן את השפן מהספסל שיכול לשנות את התמונה

מיכאל יוכין

"מי שמר על פויול בקרן?". זוכרים את השאלה המכוננת הזו? ז'וזה מוריניו תהה באימון ריאל מדריד מדוע איפשרה הגנתו נגיחה כה קלה לקפטן ברצלונה במשחק הראשון ברבע גמר הגביע בינואר לפני שנה. האמירה פתחה מחדש חזית מול סרחיו ראמוס, עוררה את זעמו של הבלם שתקף במילים חריפות את המאמן הפורטוגלי. "החלפנו את השומרים. מעולם לא היית שחקן, אז אתה לא תבין" הוא אמר. היריבות הזו, לעתים סמויה ולעתים גלויה במיוחד, ממשיכה לבעור בחדר ההלבשה של ריאל. ראמוס ואיקר קסיאס לא מסמפטים את מאמנם, והתחושות הדדיות.

האמת הסטטיסטית היא שריאל עדיין ממשיכה לספוג שערים רבים מדי במצבים נייחים. אבל במפגשי הקלאסיקו, מאז התקרית העסק רק הולך ומשתפר. כאשר ראמוס התחמק משמירה על פויול, הפסידה ריאל 2:1, ובעיותיה המנטליות מול היריבה הקטלונית העדיפה עלולות היו להעמיק. התוצאה הסופית הפוכה. שמונה מפגשי קלאסיקו נערכו מאז, וברצלונה ניצחה רק פעם אחת – גם זה במשחק הראשון בסופר קופה, אותו הניפה ריאל בסופו של דבר אחרי הנצחון בגומלין. בשלושה משחקי הגביע מאז, הסתיימו שניים בתיקו, וריאל ניצחה ביום שלישי האחרון. בשלושה משחקי הליגה היה רק תיקו אחד, וריאל ניצחה פעמיים, כולל אתמול. מאזן הכוחות השתנה ללא היכר.

(תוכן מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

לכתבה המלאה
מהפך מקצה אל קצה. ראמוס (צילום: רויטרס)

מי שמר על ראמוס בקרן?

סמלי, אם כך, שדווקא ראמוס נגח את שער הנצחון בקלאסיקו האחרון בהחלט של ז'וזה מוריניו, בתנאי ששתי היריבות לא ייפגשו העונה בליגת האלופות. סמלי עוד יותר שברצלונה ספגה שער נגיחה מבלם בלבן בקלאסיקו שלישי ברציפות תוך חודש. המחדלים האוויריים במערך הקטלוני היו ברורים תמיד, וריאל למדה לבסוף לנצל אותם. מנגד, עושה רושם שהפקת הלקחים בנושא בצד של הבלאוגרנה לא ממש מתקיימת.

מישהו היה צריך לזעוק באימון במהלך השבוע: "מי שמר על וראן בקרן?". הבלם הרשלן היה ג'רארד פיקה, והוא היה אחראי שוב גם אתמול כשאפילו לא התקרב להפריע לראמוס. לזכותה של ברצלונה ייאמר שהיא לא תולה את הכביסה המלוכלכת בחוץ. אין לנו מושג קלוש מה מתרחש באימוני הקבוצה, וכיצד מגיב צוות האימון לשערים שהקבוצה סופגת – והיא הרי ממשיכה לספוג בלי הפסקה, בכל משחק ומשחק. מותר רק להניח שאין שם חיכוכים רבים בין המאמן לשחקנים. אבל האם זה לטובה? האם פיקה וחבריו לא שבעים מדי? האם הם עדיין נחושים להשקיע, לעבוד ולהשתפר?

שבעים מדי? פיקה נכנע לראמוס (צילום: רויטרס)

אל תאשימו את רואורה

האם בכלל יש להם מאמן? אין זה הוגן לבקר את ג'ורדי רואורה שנקלע למצב בו לא היה מעוניין. כאשר נזקקה בארסה למחליף זמני של טיטו וילאנובה בנסיבות מצמררות, ובחירת איש מקצוע מתוך הסגל שלו היתה ברירת המחדל. סביר להניח שרואורה היה המתאים ביותר לתפקיד, אך ברור שהוא לא מתאים מספיק. המשימה גדולה עליו, ואין ביכולתו לשנות את המצב. זה עלול לקרות בכל עסק. אם חברה מסחרית תידרש להחליף את המנכ"ל בזמן מחלתו בסמנכ"ל מערכות מידע, סביר להניח שהוא יעשה לא מעט טעויות בתחום השיווק. אי אפשר להאשים אותו בכך.

האם חסרונו של וילאנובה הוא שגרם לאובדן הבטחון העצמי ולהיעדר המוטיבציה? הנכונות לשמור על הכדור נותרה כשהיתה, אבל היכולת לעשות איתו משהו נעלמה בשבועות האחרונים. הסטטיסטיקה מספרת את הכל. 70 אחוזי אחזקת כדור היו לברצלונה במחצית הראשונה אתמול, מול הרכב משני של ריאל, והם הצטמצמו ל-62 אחוזים בסיום. כל השליטה הזו הניבה שתי בעיטות לעבר השער. עזבו בעיטות – אפילו רק קרן אחת היתה לה במשך כל 90 הדקות, מהרחקה מפוחדת של מיקאל אסיין.

לא רק טיטו חסר להם. אינייסטה (צילום: רויטרס)

ברצלונה עוצרת את עצמה

העובדה כי בארסה לא הצליחה לייצר מצבי הבקעה כמעט בכלל כאשר אסיין תופקד כמגן ימני מאולתר אומרת המון. בעוד ביום שלישי הפעילה ריאל לחץ יעיל מאוד על מובילי הכדור של ברצלונה, הפעם היא נתנה לה אפשרות לא מבוטלת לפתח משחק בנחת. המרחבים היו שם, אבל התוצאה היתה דומה לפיאסקו בסן סירו, אז הפכו 66 אחוזי אחזקת כדור לשתי בעיטות למסגרת. כמו כריסטיאן אביאטי, גם דייגו לופס היה כמעט מחוסר עבודה אתמול. זה לא אומר שקבוצות מצאו דרך לעצור את ברצלונה. במובן מסוים, ברצלונה מצאה לאחרונה דרך לעצור את עצמה.

גם במצב האומלל הזה, אגב, היא היתה צריכה לסיים את הקלאסיקו האחרון בתיקו 2:2. לו מיגל פרס לאסה היה שורק לפנדל ברור בגין הכשלתו של אדריאנו ברחבה במהלך האחרון של המשחק, סביר להניח שליאו מסי היה מסיים הופעה חלשה עם צמד. המשרוקית נדמה, ושחקני ברצלונה התנפלו על השופט בזעם. הכרטיסים הצהובים עפו באוויר, ויקטור ואלדס הורחק, והאש להטה בעיני כל המקופחים. אבל איפה היתה האש הזו קודם? מדוע נראתה ברצלונה כבויה ולא מרוכזת ב-90 הדקות שקדמו לדרמה? מדוע יצר הנקמה על ההפסד המוחץ ביום שלישי בא לידי ביטוי רק בתנועה השנויה במחלוקת של ג'ורדי אלבה? אלה שאלות קריטיות, והקבוצה צריכה לאתר את התשובות. רק אם הביטחון והתשוקה יחזרו, אפשר יהיה לציין בסך הכל משבר חולף.

אלה שיבחרו להאשים את פרס לאסה בטעות מכוונת לטובת ריאל יטעו טעות מרה. שופט ספציפי זה הספיק להרחיק העונה פעמיים את פאביו קואנטראו, ולפני שלוש שנים שלף כרטיס אדום שנוי במחלוקת גם לכריסטיאנו רונאלדו במשחק מול מלאגה. לא מדובר בשופט מוטה, אלא בשופט גרוע. בניגוד מוחלט לאלברטו אונדיאנו מאיינקו שהעניק הופעה מעוררת התפעלות ביום שלישי, פרס לאסה איבד משחק שהיה קל יותר לניהול, והפך אותו לשדה קרב במחצית הראשונה. מאיינקו הוציא שלושה כרטיסים צהובים במחצית הראשונה, והצליח להימנע מהן לחלוטין אחרי ההפסקה. פרס לאסה לא שלף כרטיס ב-45 דקות, אך במחצית השניה הגיע ל-10 כאלה, ועוד אדום לשוער בארסה. תוך כדי כך, הוא גם פיספס את הפנדל.

איפה הלהט הזה היה קודם לכן? ואלדס (צילום: GettyImages)

אדריאנו במקום אלבס כמשל

אדריאנו, גיבור הדרמה ברחבה, נשלח למגרש במקומו של פדרו, ובדקות המעטות שקיבל גילה רוח לחימה שכה חסרה לקבוצתו. זה הזמן להזכיר שמדובר בשחקן רב גוני במיוחד, שחווה את העונה הטובה מאז עבר לקאמפ-נואו מסביליה בקיץ 2010. בקלאסיקו הראשון בליגה הוא נאלץ לשחק, לעת צרה כבלם, אולם עמדות טבעיות יותר עבורו נמצאות באגפים. כמגן ימני, למשל, הוא היה שותף לקאמבק מפואר מול אתלטיקו מדריד באמצע דצמבר. גם אז הפתיחה היתה ממש לא לטובת ברצלונה, ורדאמל פלקאו העלה את קולצ'ונרוס ליתרון מוצדק. חמש דקות חלפו, ואדריאנו כבש את אחד השערים היפים של העונה, ובארסה המשיכה לנצחון 1:4 מוחץ על היריבה שקיוותה להדיח אותה מהמקום הראשון.

דני אלבס צפה אז במתרחש מהספסל. ייתכן מאוד שהוא צריך לשוב לשם כדי שברצלונה תחזור לעצמה. הברזילאי היה חלש מאוד אתמול, ולא רק שמוראטה בישל את השער הראשון של קארים בנזמה מהאגף שלו. אלבס מסמל, בצוותא עם פיקה, את עייפות החומר ואת השובע של ההרכב הנוכחי. זה הזמן לתת את הבמה לשחקנים שעדיין נחושים להוכיח את עצמם ולא משובצים אוטומטית לנבחרת השנה בעולם ללא קשר לתפוקתם. הזמן קצר – בעוד שבוע וחצי ייקבע גורל העונה של בארסה במשחק הגומלין מול הרוסונרי. לאיוש משבצת המגן הימני תהיה השפעה מכרעת, מול סטפן אל שעראווי שאוהב מאוד לבקר באיזור.

מסמל את עייפות החומר יחד עם פיקה. אלבס (צילום: GettyImages)

אל תמהרו להספיד

למעשה, הכושר של מילאן מוכיח (אם מישהו בכלל צריך הוכחה) שאסור בשום אופן למהר להכריז על סיום עידן ברצלונה, מיצוי עצמי, קריסת מודל הטיקי טאקה ומציאת תרופת פלא לשיטת המשחק הקטלונית. מדובר בסך הכל בשבועות של משבר. הוא יכול להעמיק ויכול גם לחלוף ללא זכר. רק בספטמבר הזדרזו רבים ללעוג למילאן ולהשפיל אותה על רקע פתיחת העונה האיומה. כאשר ניתחנו כאן את המשבר העמוק בסן סירו, קבענו כי למרות הטעויות הקשות שנעשו לא כדאי להשפיל את הקבוצה. האם מישהו צוחק על מסימיליאנו אלגרי עכשיו? אחרי 0:3 על לאציו אתמול, התבססה מילאן במקום השלישי באיטליה, ויש לה סיכוי נפלא להדיח את הקבוצה הטובה בתבל בשמינית גמר ליגת האלופות. אם ברצלונה תביס אותה בעוד שבוע וחצי, ייתכן ששני הפסדי הקלאסיקו הרצופים יהפכו במהרה ללא יותר מזיכרון מריר ומעצבן. מצד שני, אם האש לא תידלק בעיני השחקנים אפילו לנוכח אתגר כביר זה, אפשר יהיה לדון בהשלכות מרחיקות לכת.

בינתיים, יכול מוריניו לחגוג הישג עצום. הוא יסיים את דרכו במדריד עם רקורד פנטסטי במפגשי הקלאסיקו מאז לא שמר ראמוס על פויול בקרן. הוא הצעיד את ריאל לעונה הראשונה מאז 2007/08 ללא הפסד לבארסה בליגה. הוא עשה זאת בהרכב חסר ונתן מנוחה לשחקנים קריטיים לקראת הקרב הגורלי מול מנצ'סטר יונייטד ביום שלישי. מצב הרוח במחנה הבלאנקוס לקראת השיבה המתוקשרת של כריסטיאנו רונאלדו לאולד טראפורד לא יכול להיות טוב יותר. אין ספק, זה היה השבוע המאושר ביותר של המיוחד בברנבאו.

השבוע המאושר ביותר של המיוחד בברנבאו. מוריניו (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully