1. למכבי תל אביב ולקאחה לבוראל ויטוריה יש הרבה מן המשותף. הן מייצגות רעיונות סוציולוגיים ופוליטיים - לבוראל היא מגאוות חבל הבאסקים, ומכבי - ובכן - אתם יודעים; הן מגיעות מערים של כדורסל; הן מחזיקות בקהל אוהדים קנאי ואולמן הביתי מכור-מראש; הן מגיעות ממעמד כלכלי דומה.
2. בשנים האחרונות היו גם הרבה נקודות השקה ספורטיביות ביניהן: נוון ספאחיה אימן במכבי ובלבוראל; ליאור אליהו עבר מכאן לשם, וחזר; מאצ'יי לאמפה, שלא התאקלם בתל אביב, הפך לאחד מכוכביה של באסקוניה; שתיהן שיעבדו את עצמן למאמנים אייקוניים (דושקו איבאנוביץ' ופיני גרשון), שהפכו במהלך הדרך לעריצים - כל אחד בדרכו - ולבסוף פיטרו אותם בבושת פנים.
3. ושתיהן רכשו לעצמן שם בזכות התמקצעות בשוק שחקנים אחד, ספציפי, שהפך לטריידמארק המקצועי שלהן. מכבי נושאת את דגל הכדורסל האמריקאי - סשה גומלסקי המנוח אמר פעם על מכבי שהיא "קבוצה מאסיה, עם שחקנים אמריקאים, שזוכה בגביע אירופה"; לבוראל נושאת את דגל הכדורסל הדרום-אמריקאי - היא ייבאה לאירופה בחורים אנונימיים שהפכו לכוכבים ענקיים כמו לואיס סקולה, אנדראס נוצ'יוני, פבריציו אוברטו וטיאגו ספליטר, או סתם לשחקני יורוליג מצוינים כמו פאבלו פריג'יוני ומרסלינו הוורטאס (היום בברצלונה). וגם הייתה, כמתבקש, תחנתו האירופאית הראשונה של קרלוס ארויו.
4. הן עשו זאת מתוך מודעות לנחיתות הכלכלית שלהן ולמלאי הכישרונות המוגבל בארצן. שתי הבעיות האלה הן פועל-יוצא של שטח ריבוני ואוכלוסייה מצומצמים, שטומנים בחובם הזדמנויות מקצועיות מועטות: במובן הזה, חבל הבאסקים קטן הרבה יותר מישראל - הוא מונה קצת יותר משני מיליון נפש; ו-ויטוריה קטנה הרבה יותר מתל אביב - היא מונה כ-230,000 תושבים, בערך מחצית מתל אביב.
5. אבל קיימים ארבעה הבדלים מרכזיים בין פילוסופיות הרכש של שני המועדונים. בניגוד למכבי, לבוראל מחתימה שחקנים בגילאי נוער ומגדלת אותם בחממה שלה; בניגוד למכבי, היא לא הופכת רכושנית כלפיהם וזוכרת שמדובר, בסך הכל, בביזנס; בניגוד למכבי, היא יודעת מתי לחרוג מהקו הכלכלי הנוקשה ולתגמל בכסף גדול כישרונות-על (מירזה טלטוביץ', ששיחק בלבוראל במשך שש עונות, בין 2007 ל-2012, ומשחק היום בברוקלין נטס, השתכר בחוזהו האחרון כמעט מיליון אירו וחצי לעונה); והיא ידעה בשנים האחרונות לשנות כיוון ולרכז את מאמציה אל השוק האירופאי פנימה.
6. "השוק הדרום-אמריקאי מוצה", אומר ירון ארבל, הסקאוט הבינ"ל של ניו-אורלינס הורנטס ומהמומחים הגדולים באירופה לאיתור כישרונות בגילאי נוער. "לבוראל הבינה את זה בזמן ועברה לעשות עסקים באירופה. היא לוקחת אליה שחקנים צעירים, מאמינה בהם ונותנת להם לשחק. היא פחות אמוציונאלית ממכבי לגבי שחקנים. היא מבינה שלכל אחד יש תג מחיר. מכבי חרדה לשחרר שחקן שאולי יפגוש אותה בטופ-16 וייתן לה בראש".
7. לפני מספר שבועות מכרה לבוראל את ברד אולסון לברצלונה. היא הפסידה מאז ארבעה משחקי יורוליג רצופים וממועמדת וודאית להצלבה היא מתנדנדת כעת בין המקום החמישי לשישי בבית. הפסד ביתי הערב למכבי, וחלומות רבע הגמר של לבוראל יספגו מכה אנושה. אבל לא זוטות כאלה יגרמו לה לסטות מהפילוסופיה המוצקה שלה.
8. "לבוראל תמיד הייתה קבוצה שלא התלוננה", מספר פאבלו מאלו דה-מולינה, העורך הראשי של אתר הליגה הספרדית בכדורסל (ACB.com). "הם ידעו שכדי לשרוד בטופ הם צריכים למכור. אל תשכח שויטוריה היא עיר קטנה, מספר 15 בגודלה בספרד ורק השלישית בגודלה בחבל הבאסקים. השוק שלה קטן. מדהים לראות איך קבוצה כזו, שמגיעה ממקום קטן, מצליחה להמשיך ולהעמיד קבוצות ברמה הזו. הם עושים עבודה גדולה, כמו שעשו פעם בטרוויזו או בסיינה, שתי קבוצות מערים קטנות שנשארו במשך שנים בטופ. אבל אם הן הגיעו לטופ בזכות ספונסר חזק ששפך הרבה כסף - חברת בנטון ובנק מונטפסקי - לבוראל לא מקבלת סכומים כאלו מהספונסרים שלה. קאחה לבוראל הוא בנק אמיד, אבל הכסף החשוב מגיע ממקורות אחרים. חלק מרכזי בתכנון התקציב של באסקוניה מגיע ממכירת שחקנים. הם קיבלו מיליונים על שחקנים כמו קלדרון, סקולה, ספליטר וטלטוביץ', ולאחרונה הרוויחו מהמכירה של אולסון לבארסה".
9. צריכים להסתכל על הסגל של לבוראל כדי להבין עד כמה מתוחכמת מחלקת הסקאוטינג שלה. ויטוריה תמיד הייתה אחת הקבוצות הטובות באירופה בסקאוטינג, מסכימים דה-מולינה וארבל; איתור כישרונות משול, במידה מסוימת, לאיתור בארות נפט חבויים - ואחוזי הפגיעה המדהימים של לבוראל הופכים אותה ליצואנית טאלנטים מובילה. בניגוד לקבוצות הסרביות והקרואטיות, שמחזיקות בנוסחאות ישנות ומוכחות לגידול פרוספקטים (הגנים הבלקניים לא מזיקים, כמובן), מעטים הם הכישרונות שגדלים בלבוראל כבר מקבוצת הילדים. את הפוטנציאלים הגדולים היא מייבאת אליה, בדרך-כלל, בתפר של גילאי הנוער והבוגרים - מגיל 15-16 ועד גיל 20-21.
10. מיצוי השוק הדרום אמריקאי שלח את לבוראל לחפש כישרונות באירופה, שם היא מתמודדת מול מועדוני-על אחרים. אלא שכאן מגיעה לעזרתה העין החדה של הנהלתה לשחקנים צעירים, ובעיקר האמונה והדבקות הבלתי-מתפשרת שלה בהם. אם קבוצות כמו ריאל וברצלונה מגלות חוסר-סבלנות ודורשות התאקלמות והצלחה מיידית, לבוראל מוכנה לאפשר לצעירים להתגלח על הזקן שלה. הסגל הנוכחי של באסקוניה כולל שחקנים מתשע מדינות שונות (!) - ספרד, סרביה, איטליה, גרמניה, צרפת, צ'כיה, פולין, לטביה וארה"ב - רובם צעירים: לבוראל מחזיקה שישה שחקנים בני 25 ומטה, ובקצה הסגל מטפחת שני בחורים בני 17. רק שניים משחקניה חצו את גיל 30 - נוצ'יוני (33) ועומאר קוק (31).
11. זו הייתה הקדמה ארוכה יחסית שנועדה כדי להסביר את שינוי הכיוון המחשבתי שעברה לבוראל בשנים האחרונות. גם מכבי תל אביב ניסתה בעונות האחרונות לשנות מעט ממדיניות הרכש שלה - אם כי ללא הצלחה: מאז ניקולה וויצ'יץ' לא הצליחה לאתר ולטפח פרוספקט אירופאי. לא שהיא לא ניסתה; מכבי הנחיתה כאן, רק בשנים האחרונות, שמות כמו מצ'באן, שרמדיני, פלאניניץ', לאמפה ויסאיטיס; שלושה מהם נחתכו במהלך העונה, אחד נזרק בסיומה, וגם גורלו של פלאניניץ' - אלא אם יחול שינוי דרמטי ברמת הכדורסל שמציג - אמור להיות דומה.
12. הסוגיה הזו מתחברת לבעיה רחבה יותר, והיא שאלת יחסה של מכבי לשחקן האירופאי. נדון בה בהרחבה בטקסט אחר. אבל על קצה המזלג נזכיר שמכבי מאז ומעולם, בניגוד כמעט לכל הקבוצות האחרות באירופה, ביכרה את השחקן האמריקאי על פני זה האירופאי. האמריקאים הפכו לחלק מה-DNA של המועדון; הרי מכבי לא הייתה הופכת למי שהיא ללא ארל וויליאמס, מגי ופארקר, וללא יהודים אמריקאים כמו ברודי, סילבר, מנקין ולאסוף, וללא מתאזרחים כמו אולסי פרי, ג'ים בוטרייט ודיוויד בלו.
13. זוהי שאלה פילוסופית האם הכדורסל ה"אמריקאי", המהיר, האתלטי, שמכבי היא אולי שגרירתו הנאמנה ביותר באירופה (עוד החל משנות ה-70' ועד לימינו), הוא תולדה של השחקנים שהגיעו לכאן - או שמא קדמה לכך תבנית מקצועית מסוימת, שיצקו מאמנים התקפיים וחדשניים, והשחקנים האמריקאים פשוט התאימו לה יותר מהאירופאים מבחינת מאפיינם הפיזיים והמקצועיים. בעניין הזה ראוי להדגיש שעידן הזהב ה"אמריקאי" של מכבי נרשם תחת רלף קליין ופיני גרשון, אולי שני המאמנים היצירתיים והמתוחכמים שאימנו במועדון.
14. סוכן-העל מאוריציו באלדוצ'י ייצג שניים מגדולי שחקניה האירופאים של מכבי בכל הזמנים: שרונאס יאסיקביצ'יוס וניקולה וויצ'יץ'. "העובדות הן שהיה תמהיל מסוים, שאני קורא לו 'הקוקטייל של מכבי', שהביא את הקבוצה של אמצע העשור הקודם, שהייתה אולי הכי מוצלחת בהיסטוריה של מכבי", הוא אומר לנו. "כל קוקטייל טוב מורכב מאלכוהול, נוזל בסיס וקרח. הרכיבים של הקוקטייל של מכבי היו שליש אמריקאים, שליש אירופאים ושליש ישראלים. כמעט בשום מדינה אחרת באירופה, בגלל חוקי הזרים, אתה לא יכול ליצור תמהיל כזה. במכבי זה אפשרי. אני חושב שהשילוב הנכון בין כמות המרכיבים היא גורם משמעותי בדרך להצלחה".
15. מולי קצורין מסכים. מנקודת מבט של מאמן קצורין מסביר ש"ברגע שיש לך רק שחקנים אמריקאים, אתה הופך לקבוצה אמריקאית. אירופאים, מבחינת המנטאליות, יותר קרובים לישראלים. האמריקאים הופכים ל'חבורה' אחת, ומצד שני נמצאים היתר. ברגע שיש שילוב של שחקנים מקומיים, אירופאים ואמריקאים, מבחינה חברתית המצב הרבה יותר מאוזן. הקבוצה של שאראס ו-וויצ'יץ' מוכיחה שזה התמהיל הנכון מבחינת זרים".
16. יש למכבי בעיה ארוכת שנים עם אירופאים בכלל, ועם אירופאים צעירים בפרט. ב-2003 הגיע לכאן בנו אודריך, ונזרק בתוך עונה לטובת שאראס. בהמשך הפך אודריך לאחד הגארדים האירופאים המצליחים בעולם, עם קריירה בת עשור ב-NBA. שניהם קליינטים של באלדוצ'י, והסוכן לא בטוח למי הייתה קריירה טובה יותר. "חלק יגידו שלשאראס, כי הוא זכה בכל כך הרבה תארים באירופה", אומר באלדוצ'י. "אבל יהיו הרבה שיטענו שאודריך עשה קריירה טובה יותר. לשחקן ב-NBA תקופה כל כך ארוכה זה דבר לא פחות משמעותי".
17. באלדוצ'י מסרב לבקר את התנהלותה של מכבי ("איי הב א גרייט רספקט טו שימון אנד טו דה פדרמן פמילי אנד טו אול דה מכבי מנג'מנט"), אבל מבין השיטין דומה שעולה תהייה: מדוע מכבי מגלה חוסר סבלנות בולט שכזה כלפי השחקנים האירופאים הצעירים? אומנם, מכבי היא קבוצת בלתי-סבלנית כלפי חוסר הצלחה - ללא קשר לדרכון או לצבע העור; אבל נראה שהאצבע שלה קלה יותר על ההדק, מקום שמדובר בשחקנים צעירים ילידי אירופה. מנינו קודם לכן פארסות כמו מצ'באן ולאמפה ושרמדיני - שחקנים שלא הוציאו את שנתם במכבי; ואם לא יקרו הפתעות גדולות, גם דרקו פלאניניץ' יצטרף לרשימה.
18. מכבי נמצאת בסוג של דיסוננס: מצד אחד, היכולות הכלכליות שלה לא מאפשרות לה להחתים אירופאים "מבושלים" - שעלותם גבוהה יותר, באופן יחסי, מהשחקן האמריקאי. מצד שני, הלחץ המתמיד והדרישה הבלתי-מתפשרת להישגים יוצרים סביבה שאיננה מאפשרת לשחקנים שזקוקים לחום, לתמיכה ולהכוונה מקצועית לפרוח. אפילו ניקולה וויצ'יץ', כזכור, הועבר בעונתו הראשונה לחוזה לוילרבאן, ורק אחרי שהתבשל בצרפת חזר למכבי. הבעיה הזו נכונה גם בהקשר לישראלים הצעירים: קטש, כספי, ואפילו ג'מצ'י ודניאל וגודס ושפר והנפלד - השניים הראשונים, אולי התוצרים המשובחים ביותר של מחלקת הנוער של מכבי בשלושים השנים האחרונות, עברו התחשלות בקבוצות אחרות (קטש בר"ג ובגליל, כספי בגליל), והאחרים, שחקני רכש שהפכו לבני בית, הגיעו למכבי אחרי שכיכבו במקומות אחרים - בקבוצות מהליגה הלאומית או בליגת הקולג'ים. מאז ימי ברקוביץ' וארואסטי לא הצליח שחקן לבצע בהצלחה את המעבר מקבוצת הנוער של מכבי לקבוצה הבוגרת. גם יותם הלפרין נסע לצבור זמן פרקט בלובליאנה לפני שחזר למכבי במעמד בכיר יותר.
19. עלות האירופאים גבוהה יותר משלושה טעמים: ראשית, רוב הליגות באירופה מגבילות מאוד את מספר האמריקאים - בספרד ניתן להחתים לכל היותר שני שחקנים זרים (שחקני בוסמן נחשבים בתוך האיחוד האירופי לשחקנים מקומיים לכל דבר ועניין) - ולכן השחקנים האירופאים הם מצרך מבוקש יותר; העובדה הזו, בשילוב של נדידת הכישרונות הגדולה ל-NBA - אשר הותירה באירופה מלאי מוגבל של שחקנים טובים - העלתה עוד יותר את ערכם של האירופאים בשוק; הטעם האחר הוא שלישראל הסכם מס מיוחד עם ארה"ב - שחקנים אמריקאים זוכים בישראל להקלות מס משמעותיות, מה שמותיר אצל הקבוצות שבוחרות להחתים אמריקאים יותר כסף בכיס.
20. יש גורמים בכירים במכבי שמשוכנעים, ללא צל של ספק, שבתוך שנתיים-שלוש יהפוך פלאניניץ' ל"אחד הסנטרים הטובים באירופה". ייתכן. מה שברור כעת הוא שבמצב הנוכחי פלאניניץ' עדיין רחוק משם. בקיץ הקרוב - אם תפסיד מכבי הערב ותאבד סיכוי מעשי להמשיך, אפשר שהרבה קודם לכן - יחל בתוך המועדון דיבייט רציני באשר לגורלו של פלאניניץ'; יש כאלו שסבורים שחייבים ללמוד לקח מהטעות שנעשתה, למשל, עם השחרור המהיר של מילאן מצ'באן, ולשמור על פלאניניץ' במערכת, לעזור לו לצמוח יחד עם הקבוצה - כפי שעושה היטב, למשל, קאחה לבוראל; אותם גורמים סבורים שמכבי צריכה לעשות בדק בית, חשבון נפש אמיתי, ולהבין מדוע פרוספקטים - בייחוד אירופאים - לא מצליחים להשתלב אצלה. זה עניין של דקות משחק, הם אומרים; ב-8 דקות בערב אתה בחיים לא יכול לגדל שחקן. והמצב הכלכלי של מכבי, הרי, לא מאפשר לה להחתים שחקנים רבים מן המוכן. כך שבלי אמונה בחבר'ה הצעירים, מכבי נידונה לעוד זמן רב בתוך הלימבו הנוכחי. ואילו גורמים אחרים סבורים שה-DNA של המועדון פשוט שונה מהותית מזה של ויטוריה, למשל. ארבעה פיינל פורים ואפס זכיות בשנות האלפיים לויטוריה, לעומת שמונה הופעות בפיינל פור ושלוש זכיות למכבי - זו השורה התחתונה.
21. אבל אפשר להסתכל על השורה התחתונה גם מהזווית האחרת: מאז 2009 רשמו הקבוצות, יחד, הופעה אחת בפיינל פור (מכבי, בעונת 2010/11). צעירים אירופאים, צעירים אמריקאים - זה לא באמת משנה; במציאות הכלכלית הנוכחית, בלי לשדוד בנק כדי להחתים שחקנים מוכחים - לשתיהן אין ממש סיכוי. העניין הוא שלבוראל חיה בשלום עם הפסדים וכישלונות. מכבי לא.