משחקה הקודם של מכבי תל אביב נגד סיינה הוכרע במאץ' אפ בין המובילים של שתי הקבוצות. הגנה מותאמת ומתואמת שהציגה החבורה של לוקה באנקי ובמיוחד היכולת ההגנתית והאינטליגנציה הגבוהה של דייוידמוס הובילו את דווין סמית' למשחק נורא אותו סיים עם מדד של מינוס 3. המשחק של מכבי אמש מול האיטלקים לא הוכרע דווקא במאץ' אפים. זאת, למרות שלאחר שלושה משחקים בהם התקשה, התפוצץ סוף כל סוף סמית' עם מדד 28 ואחוז מטורף של 5 מ-6 לשלוש. המשחק גם לא הוכרע (רק) בגלל שמכבי הצליחה להגביל את בובי בראון למשחקו הגרוע ביותר בטופ 16, עם מדד חיובי של 4 בלבד. עם כל הכבוד (ויש המון), אז למעט ההתפוצצות במשחק החוץ הקודם, אין ספק שמכבי הצליחה עד כה להסתדר עם ה-MVP של היורוליג.
הצהובים של דיוויד בלאט התחילו את המשחק עם כמה כיוונים ברורים. הראשון לערב את בובי בראון כמה שיותר במשחק ההגנה של האיטלקים. ואם אפשר, להכניס אותו לבעיית עבירות. זאת, במיוחד בשל ההבנה שהאיטלקים יעברו די מהר לאיזורית ושם ינסו להחביא אותו. הדרך? פיק אנד רול של גארד עם גארד, כדי לכפות עליו חילוף הגנתי שבו יקבל את ריקי היקמן (במקום את יוגב אוחיון). בדיעבד הסתבר שלא היה צורך בגימיקים כאלה. מכבי הייתה במיטבה כשהיא הריצה דווקא סטים התקפיים קיימים ולא מאולתרים; כל ניסיון איטלקי לעבור לאיזורית נכשל ודווקא אוחיון היווה היום את האיום המרכזי ביותר בכל הקשור למשחק של אחד על אחד, אחרי עוד משחק אנמי ולא מרשים של היקמן. השני לעשות הכל, אבל ה-כ-ל, כדי להתמודד עם יכולת הקליעה הפנומנלית של מובילת היורוליג באחוזים לשלוש נקודות. חלק מהפיתרון היה נעוץ כבר בחמישייה שהעלו האורחים נטולי תומאס רס הפצוע, עם בנג'מין אזה נטול הקליעה. חלק אחר הגיע מהמגמה ההגנתית של מכבי, שביצעה התאמות על מנת לכפות על האורחים להוריד כדורים לריצפה ולקחת זריקות חצי מרחק מכדרור. קחו נתון: סיינה לקחה אתמול 15 זריקות ל-2 נקודות ברבע הראשון (מול 6 בלבד של מכבי). מתוכן קלעה 8 (כשהיא נעזרת ב-5 ריבאונדים בהתקפה).
למה זה קורה? כי מכבי למעשה החליטה קודם כל לצאת בכל הכוח על הקליעה מצד אחד תוך ויתור על אלמנטים הגנתיים פסיביים ואם אפשר, במקביל, להתרכז בנטרול הנקודות בצבע. זו כנראה אחת הסיבות לכך שהאיטלקים לא הצליחו להגיע לקו העונשין מהלך מחצית שלמה. לא תמיד זה הצליח, מן הסתם, אבל זה ללא ספק גרם לאיטלקים הלא מרוכזים לצאת מתבנית המשחק הנוחה להם. אה, ועוד נקודה חשובה אחת הם פשוט החטיאו לא מעט זריקות טובות מבחוץ. מהצד השני, הציגה הקבוצה של בלאט משחק התקפה שוטף מהלך חלקים משמעותיים של המשחק, בהנהגתו של אוחיון (במשחקו הטוב ביותר העונה), וביכולת להוציא לפועל של סמית' ולוגן. חייבים גם לציין שרמת הריכוז ההגנתי נמוך של האיטלקים לא הזיק, תוך שהם מאפשרים חדירות קלות ונקודות קלות בצבע. עושה גם רושם שעל שון ג'יימס כבר אין מה להגיד. כל דקה שלו על המגרש שווה זהב. בכל מקרה, הנוקאאוט של מכבי אתמול הגיע במקביל לויתור על קיינר מדלי והשימוש המוגבר בסמית' וגיא פניני בעמדה 4. השינוי הזה הביא עמו שני דברים מהותיים. האחד, יכולת להעניש בקליעה מבחוץ מעמדה 4 (7 שלשות משותפות) והשני, נטרולו של קריסטיאן קנגור שעשה ככל העולה על רוחו במחצית הראשונה (וגם במשחקים קודמים, במיוחד במאץ' אפ מול ליאור אליהו).
ראינו העונה לא מעט קבוצות שהן פשוט איכותיות (ועשירות) הרבה יותר ממכבי תל אביב. סיינה היא לא אחת מהן. מגיע לאיטלקים ולמאמנם כל הכבוד על עונת יורוליג מופלאה עד כה, עם מיצוי כמעט מלא של יכולותיה המוגבלות יחסית. לפעמים קבוצה פשוט תופסת מומנטום ורוח גבית והדבר הזה יכול להוביל אותה לכיוונים בלתי צפויים. בעונה שעברה זה קרה לאולימפיאקוס, שפתאום נדבקה באותה רוח מיוחדת החל מאמצע העונה. יכול להיות שסיינה הגיעה לשיאה מוקדם מדי? בינתיים מדובר, אסור לשכוח, בקבוצה הממוקמת במקום השלישי בליגה האיטלקית, ושהפסידה השבוע לפזארו מהמקום ה-14. לא שאת מכבי תל אביב כל הסיפורים האלה צריכים לעניין. היא את שלה עשתה ובגדול. מכבי תל אביב הייתה צריכה את המשחק הזה כאוויר לנשימה, קודם כל בשביל עצמה. בשביל הגאווה שלה ובשביל הביטחון העצמי המתפורר של השחקנים, הצוות המקצועי, ההנהלה והקהל. קשה לדעת איך משחק כזה ישפיע על ההמשך או מה יהיה בשבוע הבא במשחק הקשה בחבל הבאסקים. לערב אחד זה לא שינה. למכבי תל אביב היה כיף אתמול בנוקיה.