תקציב ללא גירעון: כך תתנהל מכבי תל אביב טוב יותר

בתקציר: ההפסד של מכבי תל אביב לברצלונה

לפני כמה ימים השווה האתר "יורוהופס" בין הכנסותיהן של המשתתפות בליגת האלופות בכדורגל לבין ההכנסות של המשתתפות ביורוליג. הכתבה התמקדה בפערים התהומיים בין המפעלים בגין הכנסות הקבוצות מהישגים ספורטיביים - היינו, ניצחונות והעפלה לשלבים המכריעים - זאת ללא קשר להכנסות הנוספות מטלוויזיה ופרסום.

קבוצת יורוליג מקבלת מהמפעל מענק של 7,000 אירו לניצחון. קבוצה שתנצח את כל משחקיה במפעל עד לפיינל פור - 27 משחקים - תכניס 189,000 אירו. ניצחון אחד בליגת האלופות, מנגד, שווה מענק של מיליון אירו.

המענקים ה"גדולים" יותר ביורוליג מתקבלים בגין העפלה לפיינל פור: מקום רביעי בפיינל פור שווה 50,000 אירו. מקום שלישי: 75,000 אירו. העפלה לגמר שווה לפיינליסטית המפסידה 125,000 אירו. המנצחת הגדולה של המפעל מקבלת 250,000 אירו.

בליגת האלופות, מנגד, העפלה לשלב הבתים כוללת בונוס אוטומטי של 8.6 מיליון אירו. הבונוס עבור ניצחון במשחק הגמר עומד על 10.5 מיליון אירו.

הפערים ברורים. קבוצת יורוליג שתסיים עונה מושלמת, ללא הפסדים, תכניס מבונוסים 439,000 אירו בלבד. זה מספר מגוחך. צריך גם לקחת בחשבון את העובדה שכל קבוצת יורוליג מחויבת להעביר למפעל 20% מסך הכנסותיה בגין מכירת זכויות השידור הטלוויזיה. לפחות במקרה של מכבי, המעשר הכפול שהיא מעבירה למפעל מתקרב למספר הזה. לאחר התקזזות, מכבי כמעט לא מקבלת דבר מהמפעל עצמו. בעונות טובות פחות, שלא מסתיימות בהעפלה למשחק הגמר, מכבי אפילו יכולה לצאת במינוס מהסיפור הזה. היינו, להעביר ליורוליג יותר כסף מכפי שהיא מקבלת ממנו.

לא מזמן שמענו בכירים במכבי תל אביב שמספרים כי הם מתקרבים למיצוי יכולת ההכנסה הכספית של המועדון (בתנאים הנוכחיים). ממכירת כל המנויים ותאי הצפייה, ההכנסות מהטלוויזיה והמפרסמים, סך ההכנסות של מכבי נע בין 18 ל-20 מיליון דולר; תלוי בעונה וביכולת המיקוח שלה באותו קיץ. ההצטרפות לליגה האדריאטית נעשתה בדיוק מן הטעמים הללו: הם הוסיפו לה עוד מפעל, עוד משחקים, עוד כרטיסים למכירה, עוד זמן שידור - שהוא זמן חשיפה חשוב למפרסמים. אבל בסופו של דבר מכבי הבינה שהמחיר המקצועי הוא פשוט יקר מדי.

בהנחה שהסכומים שמתקבלים מהיורוליג לא ישתנו (והם לא), ובהנחה שמכבי לא תחליט להצטרף לליגה אירופאית נוספת - המשמעות היא שמכבי, כל עוד תשמור על הקו הכלכלי הנוקשה ששולל כניסה מודעת לגירעון כבר בתחילת העונה, תצטרך להמשיך ולשחק בסכומים הנוכחיים.

אם כך - לאור הקריסה המערכתית העונה - חייבים לשאול: מה הייתה מכבי יכולה לעשות אחרת? כיצד הייתה יכולה למצות את משאביה בצורה טובה יותר?

העלינו כמה רעיונות. הם ניתנים ליישום גם בקיץ.

השאלה המקדמית איתה סיימתי את הטקסט שלי בשישי האחרון היא זו: מי בוחר לחלק את העוגה?

המצב הנוכחי הביא את מכבי לבנות שלוש קבוצות שונות. מערכת הכוחות הפוליטית הביאה לכך שחלק מהשחקנים זוהו כרכישות של המאמן; חלק הגיעו דרך מחלקת הסקאוטינג; חלק הגיעו בלחץ ההנהלה.

זה נכון שהצוות המקצועי של מכבי אישר, בסופו של דבר, כל אחת מהרכישות האלה. אבל גם נכונה העובדה שכאשר אין גורם יחיד שמתנה קו רכש ופילוסופיה, הסבירות להחלקות - או בעצם לקו רכש בלתי-עקבי ומפוזר - עולה.

זה מה שקרה העונה. המסקנה הראשונית, המקדמית, היא שגם אם ההנהלה ומחלקת הסקאוטינג רוצות, ובצדק, דריסת רגל מסוימת, היא צריכה להיעשות בתחילת ההכנות, במעורבות בשלב התוויית הפילוסופיה המקצועית - ולא בבחירת השחקנים עצמה.

אחרי שהבהרנו את הנקודה הזו, אפשר לצאת לדרך.

אני חושב שהבעיה של מכבי מתחילה בסגל הישראלי. הוא לא מספיק טוב, לא מספיק מוכשר, ועולה לה הרבה מדי כסף. יש שתי סיבות עיקריות להשקעה הגדולה של מכבי בסגל ישראלי. האחת היא תקנונית-מקצועית: מכבי כפופה לחוקי זרים בליגה. היא בחרה לשחק בשיטת החוק הרוסי. 40% מזמן הפרקט בליגה הישראלית צריך להינתן לשחקנים כחול-לבן.

הסיבה האחרת היא תדמית. מכבי איבדה מזמן את הזיהוי כקבוצה ישראלית (האמת היא שמכבי מעולם לא הייתה ישראלית, וגם בשנים בהן הפכה לסמל לאומי נשענה על חיזוק אמריקאי - יהודי או מגויר; הקבוצה שהביאה לכאן את גביעי אירופה ב-77' ו-81' כללה שמות כמו ברודי, בוטרייט, סילבר, פרי, וויליאמס, גריפין ואחרים). אבל כוחה הגדול של מכבי הוא המותג, המוניטין, ובמכבי מפחדים - שלא בצדק, לטעמי - מאובדן ההזדהות של הקהל. לא ראיתי את האוהדים של מכבי שורקים בוז לניקולה וויצ'יץ', לאנתוני פארקר או לשאראס יאסיקביצ'יוס. הם היו אהובים הרבה יותר מטל בורשטיין, למשל. הקהל של מכבי אוהב שחקנים טובים. הוא לא אוהב אותם כי פעם עשו להם ברית מילה, או כי הם גדלו, כמותם, על "זהו זה" והגשש החיוור.

אבל בהנחה שאת המחשבה המקובעת הזו אי-אפשר לשנות, צריכים לנסות ולהבין מה כן אפשר לשפר.

הסגל הישראלי הנוכחי כולל חמישה ישראלים בכירים. חלקם דורכים, ברמה המקצועית, אחד על רגלי השני. יוגב אוחיון ומורן רוט מביאים איכויות דומות. גיא פניני וסילבן לנדסברג חולקים את עמדה 3. בשנים האחרונות הסתבך ליאור אליהו ברגליו של דיוויד בלו בעמדה מספר 4, ומבחינה מקצועית התנהל בצילו. לקראת העונה הבאה מדברים במכבי על אלכס טיוס. זה אומר, שוב, שני ישראלים שיחלקו את העמדה הזו, בנוסף על שחקן זר.

הבעיה היא שהסגל הישראלי הנוכחי יקר מדי ולא מספיק טוב. אליהו הוא בחור יוצא מן הכלל - אבל שחקן מוגבל. במחיר שלו - אליהו מרוויח במכבי כ-775,000 דולר נטו בעונה, ולמעשה סכום ברוטו כמעט כפול (שהפכו אותו לישראלי היקר בתולדות המועדון) - אני חושב שזהו לוקסוס גדול מדי. פניני משתכר כ-380,000 דולר נטו בעונה. במלים אחרות, אליהו ופניני, יחד, עולים למכבי מעל שני מיליון דולר ברוטו. האם הם שווים, מבחינה מקצועית טהורה, את ההוצאה הזו?

ההוצאה הכספית לא מסתיימת כאן, כמובן. המגבלות המקצועיות של אליהו מחייבות את מכבי להחתים זר בכיר בעמדה מספר 4 - "סטרץ' פור" בעגה המקצועית - פורוורד שמסוגל לאיים מבחוץ. ניר קיינר-מדלי הגיע לכאן בכ-650,000 דולר נטו. יחד עם הסכום שהושלך על מלקולם תומאס, שורפת מכבי על עמדה מספר 4 כמעט שלושה מיליון דולר.

פניני נמחק העונה. וגם בשנה שעברה הציג יכולת פושרת. אם מכבי רוצה לבצע מהפכה אמיתית, תפנית מחשבתית של ממש, היא אולי צריכה לחשוב בכיוון של פרידה משניהם. לפחות מאחד מהם. אליהו ופניני חתומים לעונה נוספת, אבל תיאורטית, השתחררות מהחוזים שלהם, יחד עם הסכומים שיתפנו מהשחרור של קיינר-מדלי והסכום שנחסך על תומאס, מפנה סכום בו אפשר להחתים שחקן זר אחד מצוין, ושישאיר מספיק עודף לבחור כמו אלכס טיוס.

אבל בשביל זה צריך אומץ. צריך לקחת בחשבון התקוממות אפשרית של מספר אוהדים. לאחר הפרישה של בורשטיין ושארפ הפכו פניני ואליהו לפרצופים המזוהים ביותר עם מכבי. יש להם סוג של כוח שיווקי. אבל זהו כוח שיווקי נרכש. מכבי יצרה את התדמית שלהם. מכבי תוכל לייצר "פנים" חדשות.

זה הצעד הראשון בדרך למהפכה שתוציא את מכבי לדרך חדשה. האלטרנטיבה האחרת היא לשחרר רק את פניני. ב-700,000 דולר ברוטו, פחות או יותר, שיתפנו משחרורו, יחד עם הסכום שמרוויח קיינר-מדלי, אפשר להנחית כאן זר אחד טוב מאוד, גם אם לא כוכב-על. זה גם משהו שיקדם את מכבי. אבל זה מהפך קטן, מהפך גורמה. אני, לפחות, חושב שכדי לפנות מקום לצמיחה חדשה צריך לעקור מהשורש, לא רק לנכש כמה עשבים.

גם את הכסף שבזבזה מכבי על גארדים אפשר היה לנצל טוב יותר. להזכירכם - ריקי היקמן הגיע לכאן, משום מה, על תקן של רכז. למזלה של מכבי חזר אליה ברגע האחרון יוגב אוחיון, והיקמן הוסט במהרה לעמדה מספר 2. מה שקרה זה שדיוויד לוגן, שיועד לפתוח בעמדה הזו, נאלץ לרדת לספסל.

היקמן ולוגן מביאים למגרש דברים שונים. היקמן מביא חדירה לסל, הגנה חזקה, משחק קבוצתי; לוגן מביא יכולות של סקורינג בעיקר דרך קליעה מבחוץ. הם כמו שני חצאים שיוצרים יחד גארד שלהם.

היקמן ולוגן עולים למכבי, יחד, כמעט מיליון דולר ברוטו. זה סכום שיכול לאפשר למכבי לצרף גארד אחד ברמה גבוהה, כמו למשל קיי.סי ריברס מחימקי. קית' לנגפורד, שמכבי הייתה שמחה מאוד לראות חוזר, שווה בשוק 1.5 מיליון דולר. אם מכבי תצליח לקושש עוד 250,000 דולר ממקורות שונים, היא אולי תוכל לנסות ולדבר איתו בסכומים האלה.

הבעיות לא הסתיימו כאן. הצירוף המאוחר של אוחיון הביא למחיקה מוחלטת של מורן רוט, שממילא לא היה אהוד על דיוויד בלאט. מובן שלשניהם יחד אין מקום במכבי. בעמדת הרכז עומדת מכבי בפני דילמה עקרונית: משאירים את המפתחות בידיים ישראליות, או מצרפים גארד זר?

אופציה אחת, שמכבי כבר החלה לבדוק, היא להנחית את גל מקל לצד אוחיון, ולא להביא גארד נוסף. זו שאלה גדולה, האם אוחיון ומקל יכולים לנהל ברמה המקצועית קבוצת טופ-יורוליג.

אני רוצה לחשוב שכן, אבל האינטואיציה שלי אומרת שלא. אוחיון מזכיר את אליהו מבחינת פיזור האיכויות שלו: יש לו כמה דברים נהדרים, כמו חדירה קטלנית ביד שמאל, אתלטיות, והוא כמובן שומר נהדר. אבל הוא רחוק מלהוות חבילה מלאה. לא הייתה לו, וכנראה גם לא תהיה לו קליעה יציבה מבחוץ.

אם מקל ממשיך בהתקדמות שלו ומסוגל להראות כדורסל קונסיסטנטי ברמה ששיחק בגמר הגביע - אולי אפשר לשקול בחיוב את הציוות הזה. השאלה היא האם מקל בכלל מעוניין להגיע (למיטב ידיעתי, לא ממש), וגם אם כן - האם גם במכבי יוכל לקחת אחריות ולגלות "כריזמת פרקט" כפי שעשה באותו גמר. היו למקל משחקים טובים העונה, וגם הרבה משחקים טובים פחות. במכבי די במשחק יורוליג בינוני אחד כדי להכניס אותך לבור פסיכולוגי. אם מקל מספיק חזק נפשית (אני, אישית, חושב שכן), זה יכול להיות הימור מעניין.

האפשרות האחרת היא להשאיר את אוחיון ולצרף רכז זר. הבעיה היא שהשוק האירופאי איננו גדוש ברכזים גדולים. וגם אם כן, אלו שחקנים יקרים מאוד. דווקא שחקן זוראן פלאניניץ' יכול להגיע לכאן במיליון דולר. השאלה היא מאיפה מכבי תביא את הכסף הזה.

והנה ספקולציה: ג'רמי פארגו אולי חוזר לאירופה בקיץ. אינני יודע מה יהיה תג המחיר שלו. אבל זה דבר שמכבי בוודאי תבדוק בבוא העת.

אם הסכמנו שסקנד-גארד ברמה גבוהה צריך להגיע, ושפאוור-פורוורד זר בעל קליעה מבחוץ חייב לבוא, והשארנו בצד את שאלת הרכז (נדון בה בהרחבה בעתיד), נותרו שתי פינות לסגור: עמדת הסמול-פורוורד ועמדת הסנטר.

מכבי רוצה את דווין סמית'. החוזה שלו מסתיים בקרוב. סמית' הפך לשם מוכר באירופה בזכות מכבי וכבר היום קבוצות מצמרת היורוליג מתחילות לפזול לכיוונו. העונה הוא השתכר קצת פחות מ-600,000 דולר נטו. בעונה הבאה, רומזים בסביבתו, הסכום הזה עשוי לעלות. שווי השוק של סמית' גבוה יותר מהמספר הזה. אם מכבי תצליח לשמור את סמית', באזור המספרים הללו, זה יהיה הישג מקצועי גדול.

מה שבטוח הוא שמכבי לא צריכה על הספסל גם את לנדסברג וגם את פניני. ואם סמית' הולך, מכבי יכולה לנסות ולהמר, במסגרת התקציב ההדוק, על לנדסברג. יש לו את הסייז (1.98), יש לו את האתלטיות, יש לו את יכולת הסקורינג. אין לו, אומנם, יציבות והגנה. אבל אלו דברים שאפשר לעבוד איתו עליהם. גם דיוויד בלו לא נולד שומר גדול במיוחד, ובעונה האחרונה שלו במכבי הפך לשומר אישי מצוין.

הרציונל הוא כזה: לנדסברג זול יחסית (העונה מרוויח פחות מ-300,000 דולר נטו), יש לו אפ-סייד גדול, וממילא עמדה מספר 3 היא עמדה טריקית. את העמדה הזו ממלא בברצלונה הגדולה פיט מיקאל בן ה-35. צסק"א החתימה את סוני ווימס בהרבה מאוד כסף. ריאל מחזיקה את רודי פרננדז. פנרבחצ'ה-אולקר, שניסתה להביא בקיץ את המוצרים הטובים ביותר שאפשר לקנות בכסף, הולכת בעמדה הזו על בויאן בוגדאנוביץ'.

לנדסברג יכול להתפתח כגארד/פורוורד טוב. אפילו טוב מאוד. אם הסקנד-גארד שיגיע יהיה מספיק ורסטילי, וניתן יהיה, בקונסטלציה מסוימת, להזיז אותו לעמדה 3, הפתרון הזה יכול לעבוד.

כל זאת אם, כמובן, מכבי לא תצליח לעמוד בסכומים שידרוש דווין סמית'. כמובן שהיא מעדיפה להמשיך איתו. סמית' ולנדסברג מכסים היטב את העמדה. איתם, פניני בוודאי הופך לבלתי-נחוץ.

זה מעביר אותנו לסוגיית הסנטר. מכבי השקיעה העונה סכומים גדולים בעמדה הזו. גיורגי שרמדיני הגיע בכסף משמעותי. שון ג'יימס, שמשתכר רק כ-450,000 דולר נטו בעונה, עולה למכבי כמו שחקן ישראלי, בשל ענייני מיסוי (אמור לפתוח בעונה הבאה את עונתו השישית בישראל). קשה להאמין שמכבי תוותר על ג'יימס. הוא טוב ויציב מדי, ויחסית לתפוקה שלו - זול מאוד. מכבי לא תמצא בסכומים האלה סנטר שמניב 11.5 נקודות, 6.2 ריבאונדים ן-17.2 נקודות מדד ב-21 דקות.

מצד שני, ברור שג'יימס לא מספיק בעמדה הזו. אי-אפשר לצאת איתו למלחמה.

הכסף שנזרק על שרמדיני, דרקו פלאניניץ' ומלקולם תומאס - למעלה ממיליון דולר וחצי, קרוב לשני מיליון - יכול היה להביא לכאן סנטר רציני. מכבי פיזרה כסף על שרמדיני ותומאס, במקום להביא גבוה בכיר אחד, וכשלה עם שניהם. הכסף שלהם, אם ינותב בעונה הבאה לשחקן אחד, בהחלט יכול להספיק לסנטר בכיר.

העניין האחרון הוא גודל הסגל. במכבי מבינים שאין לה אפשרות, במסגרת התקציב הנוכחי, להחתים יותר מעשרה שחקנים בכירים. גם אין סיבה שתעשה זאת. קבוצות גדולות כמו ברצלונה וריאל לא מתביישות להריץ חבר'ה צעירים. במכבי מתגאים מאוד בהתקדמות של איתי שגב ועידן זלמנסון. הם צריכים להיות השחקנים ה-11-12 בסגל. לפחות בליגה הם בוודאי יכולים להיות משמעותיים; אם חולון, והרצליה, והפועל תל אביב, והפועל ירושלים, וכמעט כל קבוצה אחרת - משיקולי תקציב - נשענות גם על שחקנים צעירים, מדוע מכבי לא? הכסף שיתפנה, שיעזור לה להגדיל את היתרון האיכותי של זריה על פני הזרים של יתר קבוצות הליגה, יהיה שווה את זה.

בסופו של דבר, מכבי תצטרך להמר על סגל של חמישה ישראלים בכירים (אוחיון, לנדסברג/פניני, אליהו, אולי טיוס ומקל, אולי הלפרין), וחמישה זרים (סמית', ג'יימס, סקנד-גארד, פאוור-פורוורד, סנטר. אם תוותר על סמית' ותהמר על לנדסברג, תוכל להחתים רכז זר במקומו). יחד עם שגב וזלמנסון, מכבי תשלים סגל מלא של 12 שחקנים, בתקציב שפוי.

אם מכבי תל אביב לא מעוניינת לבצע מהפכה אמיצה, דומני שנותרו בפניה רק שתי אפשרויות: או שפשוט יחליטו הבעלים להביא מהבית שני מיליון דולר נוספים, הסכום שמכבי מנסה בכל שנה לקושש מכאן ומכאן, שאמור להיות שווה שחקן זר שובר-שוויון; או שתפנה למיטש גולדהאר. אם ברצלונה וריאל יכולות להישען על מחלקת הכדורגל, אולי גם למכבי בכדורסל שווה לשקול את הרעיון.

ohad@walla.net.il

21:00, ישיר בוואלה!: מכבי תל אביב - סיינה