לפני שננתח את המשחק בו ניצחה מכבי תל אביב 2:3 את בני יהודה הערב (שני), אי אפשר שלא להתייחס למחצית המרהיבה והמשוגעת שהיתה בבלומפילד. גם אם לא היה כדורגל גדול, פינג פונג השערים ריגש אותנו מאוד כצופים ואין ספק שמשחקים ודרמות כאלו רק מוסיפים לכדורגל שלנו.
במחצית הראשונה, מכבי תל אביב לא הצליחה לפצח את המשחק. בני יהודה שיחקה בצורה טקטית שהקשתה מאוד על הצהובים לפתח את המשחק הרגיל שלהם, והזהובים סגרו טוב את האגפים, במיוחד את האגף השמאלי של יואב זיו. דרור קשטן הציב שם את מרינקוביץ' המהיר, ומכבי כמעט ולא איימה מהאגפים ולא הצליחה להביע את יכולתה. אחרי שמכבי חיפה ניצחה, הצהובים רצו לנצח בכל מחיר, ואותו חוסר סבלנות גרם למשחק לא מסודר ולהגבהות כדור מיותרות.
מכבי תל אביב היתה צריכה להמשיך להניע כדור באותה סבלנות. אלירן עטר ודור מיכה ניסו לחדור דרך מרכז ההגנה, ויצרו צפיפות באזורים המסוכנים. עקב כך, מכבי תל אביב כמעט ולא איימה על שערה של בני יהודה. היה נכון יותר שעטר או מיכה ירווחו את המגרש ויפנו מקום למהראן ראדי ואחרים, שיצטרפו מאחור. מכבי לא עשתה זאת ולכן נראתה לא טוב במחצית הראשונה.
במחצית השנייה, עם הבקעת השער של פריצה, חשבנו שמכבי תל אביב תמשיך ללחוץ על הדוושה ולהציג את יכולתה מהשבועות האחרונים, אבל משום מה לא הצליחה לפרוץ את המערך המסודר של בני יהודה. כשמכבי המשיכה במשחקה הלא טוב והלא נכון, אוסקר הכניס למערכה את משה לוגסי. בניגוד לדעתם של אנשים אחרים, לדעתי זה היה מהלך נכון, ולא רק בגלל השער המדהים בתוספת הזמן. אלא בגלל שבני יהודה צופפה כל כך את המגרש ולא אפשרה לחלוצים לפרוץ.
גרסיה, בחשיבה נכונה, רצה להציב שני שחקנים ראדי ולוגסי שהחלק החזק שלהם הוא הבעיטה מרחוק, אחד בימין ואחד בשמאל. המאמן רצה ליצור הרתעה. לא תמיד כשאתה לא מצליח לאיים, חלוץ הוא הפיתרון. יש הרבה מקרים שמהלך התקפי הוא דווקא הכנסת מגן תוקף או קשר שיכול לאיים מרחוק. בהצבתו של לוגסי, גרסיה כמובן שלא האמין שיקבל כזה שער מדהים, אבל כנראה שזה היה רק בונוס.
כבר אומרים שזה שער השנה, ויש כאלו שמכתירים כבר את הצהובים כאלופים, אחרי הניצחון הדרמטי והפער שצמח שוב לשמונה נקודות. זה בהחלט ערב שמחדיר המון אמונה ועוצמה. שחקנים מקבלים ביטחון ממהפך כזה.
ובזמן שכולם מדברים על השער של לוגסי, אי אפשר שלא להתייחס לאיש המשחק, ראדה פריצה. אין ספק שמדובר בחלוץ 9 פיבוט מהטובים שראינו פה. שליחת שחקני הקישור בנגיעה הנכונה, התנועה שהוא עושה בלי כדור והיכולת הטכנית שיש לו ברמה גבוהה מאוד. אין ספק שהיה חשוב וראוי להביא שחקן ברמתו למכבי תל אביב. יותר מהמשחק הזה, בגלל חלוץ כמו פריצה, מכבי תל אביב קיבלה דחיפה גדולה מאוד אל התואר.
למרות ההפסד הכואב של בני יהודה, היא היתה שותפה להצגה הזו. הזהובים ידעו בסבלנות, גם בפיגור, להביא מהיכולת ההתקפית שלהם ולתפוס את מכבי תל אביב לא מוכנה. בני יהודה שיחקה טקטי מאוד, אך גם איבדה יותר מדי כדורים ולא תמיד עשתה את הדברים נכון בחלק ההתקפי. לעתים הזהובים החזיקו יותר מדי בכדור והרבה מהלכים שהיו צריכים להסתיים מהר יותר התבצעו באיטיות, ולהפך. אבל באמת, אי אפשר שלא להעריך את הלחימה, את העמידה ואת האמונה שהיתה לקבוצה הזו מול מכבי תל אביב. אין ספק שחוסר ריכוז וחוסר מזל מנעו מהם לצאת עם לפחות נקודה.