הניצחון של מכבי תל אביב בטורקיה מקפל בתוכו שני דברים חיוביים: הוא החזיר מעט מהביטחון שאבד לשחקני מכבי בעקבות המפלות האחרונות (ושיפר את מצב הרוח הכללי) - עניין שהופך מהותי במיוחד לקראת שבוע הגביע החשוב; והוא הותיר את חלומות רבע גמר היורוליג בחיים (לפחות ברמה התיאורטית).
לגבי הנקודה האחרונה חשוב לציין עובדה אחרת, שממנה נגזרת תובנה נוספת: בשיקטאש מפסידה, בינתיים, לכל מה שזז - ואם לא תאגור שניים-שלושה ניצחונות מול יריבותיה של מכבי על הכרטיס לשלב הבא (שהן, בערך, כל יתר הקבוצות חוץ מפנרבחצ'ה-אולקר), מבחינה מעשית הניצחון הזה לא יקדם את סיכויי ההעפלה של מכבי במילימטר. התובנה הנגזרת היא שמכבי חייבת להמשיך לנצח, גם בחוץ, כדי שלא לאבד סיכוי מתמטי עוד לפני המחזור העשירי.
המצב של מכבי מחייב אותה לפזול מעתה והלאה אל יתר התוצאות בבית. מכבי צריכה לקוות לכמה שיותר הפסדי בית של יריבותיה, לכך שהן יקיזו זו את דמה של זו, ולהתפלל להפתעות שיאזנו את הטבלה (במובן הזה, התוצאות האחרות מליל אמש לא מסייעות למכבי: ברצלונה הביסה את סיינה והתקדמה למאזן 1:5, ואולימפיאקוס שמרה על הבית מול פנרבחצ'ה-אולקר).
אם קאחה לבוראל מנצחת הערב בבית את חימקי, ייווצר ראש-חץ משולש בראשות הבית - של ברצלונה, סיינה ולבוראל - שיחזיקו כולן במאזן זהה, מרחק שלושה ניצחונות ממכבי. שתי הקבוצות האחרות שנאבקות עם מכבי על המקום הרביעי, חימקי ואולימפיאקוס, מחזיקות כבר כעת ביתרון חשוב עליה - חימקי הביסה את מכבי ברוסיה, דבר שיכול להיות שווה בפועל כמו נקודה נוספת (שכן במקרה של שוויון נקודות עתידי, מכריע מאזן הסלים הפנימי בין הקבוצות), ואולימפיאקוס ניצחה את מכבי בהיכל.
במכבי עדיין חולמים. לאחר פגרת הגביע תחזור הקבוצה לסדרה של שלושה משחקי מפתח מול מוליכות הבית - בתל אביב מול ברצלונה וסיינה, ובחוץ מול לבוראל. מיותר לציין שהפסד בכל אחד מהמשחקים הללו עשוי לגזור לשבט, באופן סופי, את גורל עונת היורוליג שלה.
*****
המשחקים האחרונים, גם זה מול בשיקטאש, חידדו תובנות שמלוות אותנו עוד משלב מוקדם של השנה. התובנה המרכזית היא שהסגל הזה - תהפכו אותו איך שתרצו - נופל משמעותית מחבורת העילית האירופאית. אבל עבור מי שצפה במכבי עוד במשחקי ההכנה זוהי תובנה טריוויאלית. חשוב יותר להבין מה בדיוק לא טוב בסגל הנוכחי, היכן בדיוק מצוי הכשל המערכתי שמוביל את מכבי לעונה מבוזבזת.
האבחנה שלי היא שכל הצרות מתחילות מסגל הישראלים. אסביר בפירוט בשורות הבאות.
הסגל הישראלי של מכבי הוא בוודאי הגרוע ביותר שגובש בהיכל בשנים האחרונות. מכבי, מצדה, דווקא עשתה את המיטב: ההנהלה הפעילה לחצים עצומים על דיוויד בלו שלא לפרוש (לא הצליחה), נאבקה מול רשויות המס כדי להחזיר ארצה את יותם הלפרין (לא הצליחה) ועשתה שמיניות כדי שלא לאבד את יוגב אוחיון (הצליחה). להוציא את הטעות הפטאלית בעניין אלכס טיוס, ואת עומרי כספי כמובן, אפשר לומר שמכבי מחזיקה אצלה את הישראלים הטובים ביותר בשוק.
העניין הוא שהחומר המקצועי הנוכחי פשוט לא מספיק טוב לרמת היורוליג.
ישנה קורלציה מובהקת בין טיב השלד הישראלי לבין הישגיה של מכבי בפועל. בכל עונותיה הגדולות בשנות האלפיים החזיקה שלד ישראלי דומיננטי: בשושלת השנייה של גרשון היו לבורשטיין, בלו, דיון תומאס, גור שלף ודרק שארפ מניות משמעותיות בהצלחה (למותר לציין את נס ז'לגיריס, שהוליד את השושלת הזו, אותו הוציאו לפועל שלף ושארפ). בעונת 2007/8, שהסתיימה בהעפלה לגמר גביע אירופה, שיחקו במכבי שארפ, אליהו, כספי, בלו והלפרין. ב-2010/11, העונה האירופאית האחרונה שהסתיימה בפיינל פור, היו שם בלו, בורשטיין, אליהו, פניני, גרין ושארפ - חלקם בעונות שיא.
באופן כללי, בשנים האחרונות הסגל הישראלי התבסס על בלו, בורשטיין, אליהו ופניני (שנתן שתי עונות טובות). בקיץ 2011 הצטרף אוחיון והיה גדול בחלקה השני של העונה שעברה. זה טוב יותר מהסגל הישראלי הקיים, אבל גם הסגל הזה לא תמיד הספיק; עובדה היא שאם עונת היורוליג של מכבי תסתיים כמצופה, היינו בשום דבר, תשלים מכבי חמש עונות עם הופעה אחת בלבד בפיינל פור.
*****
כמובן שהזרים הם אלו שבסופו של דבר קובעים את טיב הקבוצה. אבל את הזרים המתחלפים יוצקים על שלד מקומי. פאו של אובראדוביץ' החזיקה שמות כמו אלוורטיס ודיאמנטידיס וצרצאריס ופרפרוגלו, ועליהם נוצקו בודירוגה ובאטיסט ויתר הכוכבים שנתנו את הטאץ' הסופי. בעונה שעברה ניצחו את מכבי לא דיוויד לוגן ורומיין סאטו, אלא דיאמנטידיס, צרצאריס, פרפרוגלו, וויוקאס, קאימקוגלו וקלאת'ס. אטורה מסינה מחזיק בצסק"א על הספסל את קאון, חריאפה, וורונצ'ביץ' ופונקראשוב. אולימפיאקוס לקחה אליפות אירופה עם ספאנוליס פרינטזיס ופפאניקולאו, ובשבוע שעבר ניצחה את מכבי גם עם פרפרוגלו (זה שהגיע מפאו), מנצאריס וסלוקאר.
אני מוכן לקבל את רמת הישראלים הכללית כסוג של גזירת גורל. אין למכבי דרך לשנות את המצב. ובענף הבוטניקה עוד לא המציאו שיח שמגדל כישרונות. אבל מה שמכבי כן יכולה לעשות הוא להפנים שזה מה שיש. ומכאן לגזור מסקנות חשובות בנוגע לבניית הסגל העתידי.
המסקנה המרכזית שלי היא שתפקידם של הזרים הופך קריטי עוד יותר מתמיד, על רקע החידלון המקצועי של החבר'ה הישראלים. יחד עם ההבנה שלמכבי אין תקציב בלתי-מוגבל, חייבים להסיק שעליה לגבש חבורת זרים קטנה, כריזמטית, איכותית ומהודקת. אין למכבי את הלוקסוס להחזיק בסגל זרים בינוניים. פאו העשירה והמוכשרת הייתה יכולה להרשות לעצמה להחזיק את לוגן כשחקן 10-11 ברוטציה. כשהישראלים שלך כאלו בינוניים, וכשהכסף שלך לא גדול, אתה לא יכול שלא לצרף זרים מהשורה הראשונה. לוגן הוא שחקן טוב, אבל בהחלט לא זר מהשורה הראשונה.
זה אומר שמכבי תצטרך - אם היא באמת מכוונת לטופ האירופאי, ואם היא באמת מספיק אמיצה כדי להסתכל במראה ולהפנים את המגרעות שהיא רואה שם - להיפרד מרוב הזרים שלה. זה ברור שמלקולם תומאס ודיוויד לוגן לא ימשיכו, למרות שהם מחזיקים בחוזה לעונה נוספת. מכבי תשלם להם פיצוי קטן ותשחרר אותם. גם די ברור בשלב הזה שניק קיינר-מדלי לא ימשיך (גם הוא מחזיק בחוזה לעונה הבאה, וחוזה גדול המוערך ביותר מ-700,000 דולר נטו. הפיצוי לקיינר-מדלי אולי יצטרך להיות משמעותי, אבל במכבי מבינים שלא תהיה להם ברירה).
השאלה הגדולה נוגעת לרביעייה האחרת. שון ג'יימס חתום לעוד עונה. דארקו פלאניניץ' חתום. ריקי היקמן חתום (אופציה של מכבי). דווין סמית' לא חתום, אבל כבר פרסמנו שמכבי מאוד רוצה לראות אותו ממשיך כאן לשנתיים נוספות.
לכאורה, לגבי כל אחד מהרביעייה הזו ישנם שיקולים שעשויים להכריע את הכף בעד שמירתם בסגל.
היקמן, למשל: הוא שחקן בעלייה; הוא מניב תפוקה יציבה; הוא לוחם; הוא תורם בכל האספקטים - נקודות, ריבאונדים ואסיסטים. הוא ביצועיסט. קצת כמו דווין סמית' של חבורת הגארדים.
אבל מצד שני, הוא נופל בין עמדות 1 ו-2. הוא לא רכז, וגם אין לו קליעה מבחוץ של שוטינג גארד. הוא עושה הרבה דברים טוב - אבל לא עושה שום דבר מצוין. אין לו משחק אחד על אחד גדול - ולראיה, בלאט לא הלך עליו במהלכים האחרונים מול לבוראל ואולימפיאקוס (אפילו שהיקמן עצמו חושב שהוא כן צריך להחזיק את הכדור ביד ברגעי ההכרעה, אבל זה כבר עניין אחר). והוא לא מספיק כריזמטי.
היקמן צריך רכז גדול לידו. עמדת הסקנד-גארד היא משמעותית מאוד בכדורסל המודרני. אם מכבי הייתה מספיק חזקה בעמדות האחרות, בכלל לא הייתה צריכה להיות התלבטות לגביו. אבל מכבי לא מספיק טובה בעמדות האחרות, ולכן אולי היא צריכה שחקן טוב ושלם ודומיננטי יותר מהיקמן בעמדת הסקנד-גארד, שהיא אחת העמדות המשמעותיות ביותר בכדורסל המודרני.
דברים דומים אפשר להגיד על דווין סמית' - אבל שם כבר נפל הפור. גם סמית' לא מצטיין בשום אלמנט ספציפי, אבל הוא שחקן אול-אראונד שקט ומצוין ובמכבי מאוד אוהבים את האופי שלו. זה יספיק (בהנחה שהוא ומכבי לא יתקשקשו על כמה דולרים) כדי להשאיר אותו בקבוצה.
השאלה הקשה ביותר נוגעת לצמד ג'יימס-פלאניניץ'. הבעיה איתם כפולה ומכופלת: כאינדיבידואלים, יש סיבות טובות להשאיר אותם כאן - בעיקר את ג'יימס. אבל בהתחשב בעובדה שהם נמצאים על תקן של זרים, ובהתחשב בבינוניות הכללית של הסגל הישראלי, ובעיקר בהתחשב בתוצאות שעולות מהזיווג של שניהם יחד, עולה המסקנה שמישהו מהם חייב ללכת.
ג'יימס ופלאניניץ' לא טובים מספיק, יחד, כדי לשמש כצמד הסנטרים המוביל של מכבי. ג'יימס הוא אול-אראונד סנטר נהדר: בלי ספק אחד הגבוהים היעילים באירופה, חוסם נהדר, פינישר טוב מאוד. אבל יש לו הרבה מגרעות. הוא חי רק מתחת לטבעת, והולך לאיבוד כשמרחיקים אותו מאזור הצבע. הוא לא מספיק פיזי - כך שגבוהים חזקים מזיזים אותו מהטבעות והופכים אותו להרבה פחות אפקטיבי. בהגנה ג'יימס התקשה מאוד אפילו מול גבוהים מדרג-הביניים, כמו תומאס רס מסיינה, נמניה בייליצה מלבוראל, פול דיוויס מחימקי ואפילו פרינטזיס ושרמדיני מאולימפיאקוס, שחגגו מתחת לטבעות של מכבי.
ועדיין, ג'יימס הוא נשק חשוב עבור מכבי. הוא יכול למלא את עמדת הסנטר, ובכבוד רב, ל-20 דקות בערב. כמובן שישנם פלוסים אחרים: הוא בחור נוח, מת על המדינה וכבר התאקלם במערכת.
איתו מכבי צריכה בסגל סנטר דומיננטי נוסף. החיבור בינו לבין סופו היה מצוין. מכבי ניסתה לעשות חיבור דומה בין ג'יימס לפלאניניץ', אבל חייבים להודות על האמת - הבחור הקרואטי לא מספיק טוב בשלב הזה.
גם פלאניניץ', לכשעצמו, יכול היה להיות סנטר שני טוב. הוא חזק וגדול ועוד ישתפר בשנים הבאות. אבל הוא לוקה באופן חמור ביסודות שלו, בעיקר בכל מה שקשור לריבאונד, למשחק ההגנה ולמיקום מתחת לסלים. הוא לא למד עדיין את מינון האגרסיביות המדויק וסופג הרבה מדי עבירות תוקף. הקואורדינציה הכללית שלו בעייתית. הטכניקה לא מספיק טובה. אין לו פיק אנד רול יוצא דופן ואין לו קליעה מטווח בינוני. גם פלאניניץ', כמו ג'יימס, חי רק באזור הצבע.
ליד סנטר מוביל, פלאניניץ' אולי יכול היה להוות כוח לא רע מהספסל. אבל כשלוקחים בחשבון את המציאות בשטח - את העובדה שג'יימס גם הוא בנוי יותר כמו סנטר משלים מאשר כמו סנטר מוביל, את הבינוניות הכללית בסגל ואת העובדה שפלאניניץ' תופס מקום חשוב של זר, די ברור שמכבי צריכה להיפרד ממנו (או מג'יימס. אבל בשלב זה ברור שג'יימס עולה בכמה דרגות על פלאניניץ'. אולי פלאניניץ' הוא סנטר שיוכל לעזור למכבי בעתיד, אבל כפי שאנו רואים כעת - לא העונה, וכנראה שגם לא בעונה הבאה).
השאלה היא האם מכבי תהיה מספיק אמיצה כדי להודות בכך ולהשאיל את פלאניניץ' לשנה אחת לפחות. פלאניניץ' הוא הבייבי של מחלקת הסקאוט. קיים לחץ על הצוות המקצועי, מצד המערכת, להעניק לו הזדמנות ראויה. נראה.
****
בשורה התחתונה, הבנייה המחודשת של מכבי צריכה להביא בחשבון את כל מה שנכתב כאן. אם הסגל הישראלי יישמר - אוחיון, אליהו, רוט, פניני ולנדסברג חתומים - מכבי של העונה הבאה תקום ותיפול על איכות הזרים.
בתחילת העונה תהינו כאן האם זו חבורת הזרים החלשה ביותר שהגיעה למכבי במילניום הנוכחי. התשובה, ככל הנראה, חיובית. בקרוב יחלו הספקולציות לקראת העונה הבאה. המסקנה המתבקשת היא ברורה: אין מקום לבנייה לרוחב. בחירת הזרים בקיץ צריכה להתבצע באופן כירורגי. מכבי תהיה חייבת לצרף פוינט גארד זר ופאוור פורוורד זר ברמה גבוהה - ואולי, אם תעשה חשבון נפש, תבין שהיא צריכה לצרף סנטר אחר במקום פלאניניץ' ואולי סקנד-גארד במקום היקמן.
ואם מכבי תתכחש למציאות הזו, היא תמצא את עצמה גם בינואר הבא חושבת כבר על עונת 2014/15.
ohad@walla.net.il