נתחיל מהסוף. מכבי תל אביב הצליחה לקבל מהמשחק הערב (חמישי) מול בשיקטאש את כל מה שהיא רצתה. שזה קודם כל לנצח. ואח"כ להשאיר את החלומות על המשך היורוליג בחיים. על הדרך, היא הצליחה גם לחבר מחצית ראשונה איכותית, שהזכירה לנו משחק חוץ משלבים מוקדמים יותר של עונת היורוליג הזאת - משחק החוץ מול שאלון. סיכום המשחק ההוא התייחס בעיקר לרמת הביצוע הגבוהה של הצהובים. גם בהתקפה וגם בהגנה. ובמיוחד ליכולת שלה להביא לשיבוש משחקה של היריבה. נשמע פשוט, אבל מאוד מסובך. כמה מסובך? מספיק כדי שזה יקרה מעט מדי פעמים העונה, ולא רק ביורוליג.
בדומה למשחק ההוא מחודש אוקטובר, הצליחה מכבי לשבש לחלוטין את משחקה של המארחת וזאת באמצעות מספר אלמנטים בסיסיים. הראשון נטרולו של קרטיס ג'רלס. על הנייר אין הגיוני ופשוט מהתובנה הזאת, אבל החוכמה היא בביצוע. מכבי לקחה את המוציא לפועל המרכזי של הטורקים והורידה אותו למספרי שפל. גם ברמת הנקודות וגם ברמת המדד הכללי. גם איתו בשיקטאש היא קבוצת התקפה מוגבלת, שמגרדת את תחתית הטבלאות הסטטיסטיות של היורוליג באחוזים לשלוש, שתיים ועונשין. בלעדיו, זה נראה כמעט אותו הדבר, רק הרבה יותר גרוע. ואם מוציאים את הגארד המוביל מהמשוואה, ועל הדרך מקבלים מטווח זריקות פראיות של האחרים, אפשר להגיע בקלות לנקודות קלות בהתקפת מעבר. ואם מכריחים גארדים אחרים להוביל כדור נגד לחץ על כל המגרש, כופים על המארחים מספרי שיא בתחום איבודי הכדור.
האלמנט השני לפגוע בביטחון ההגנתי של הטורקים בעלי ההגנה הסכמטית והשבלונית משהו. מכבי ממש פיתתה את הטורקים לצאת גבוה (מדי) במהלכי פיק אנד רול, שעזרו להעביר את הכדור לשחקן הפנוי כשהמסירות יצאו מספיק מהר. ככה מייצרים יתרון מספרי גם בהתקפה העומדת ונמנעים ממשחק של אחד מול אחד. נשמע פשוט, נכון? הכל תלוי ברמת הביצוע. ובשביל מכבי של השנה, הפשטות הזאת אמורה להיות כל התורה כולה. זה אמנם נשמע מנג'ס, אבל אין ברירה אלא לחזור על המנטרה הקבועה: נוכח מידת מוגבלותו של הסגל הזה, מכבי תל אביב איננה יכולה לעצמה לשחק כדורסל "רגיל" בכלל וכדורסל של חצי מגרש בפרט. כשאתה בנחיתות מקצועית (ופיזית), אין ברירה אלא לקחת סיכונים. וסיכונים בכדורסל נוטלים בעיקר באמצעות יוזמות הגנתיות והגברת קצב המשחק. אז נכון, לא תמיד זה נראה יפה לעין, אבל אין כמעט ספק שבהנד בוק שמקבל כל מאמן מכבי, לפני תחילת העונה, מופיע המשפט השחוק והחוזר שהמטרה היחידה היא לנצח. וכפי שכתבנו בתחילת הטור, זה הרי בדיוק מה שמכבי רצתה לקבל הערב, לא?
אז נכון שכשמופיעים נתונים כמו יתרון 0:35 (אחרי 12 דקות) או יתרון מדד של 51 מול מינוס 7 לקראת סוף המחצית (ו-60 מול 3 במחצית) התחושה לא נוחה במיוחד. אין כל ספק שגם הפעם ימצאו האוחזים במקלדת דרכים יצירתיות על מנת להקטין ולעלוב בקבוצה מהמקום השישי בטורקיה. משהו בסגנון של "הטורקים הרימו ידיים, אבל רק לא בהגנה". ולא בטוח שבצדק. בשיקטאש נראתה איום ונורא הערב, זה נכון, אבל לא מעט בזכות מכבי.
נחזור רגע למנטרה הקודמת. לפני ההתקפה האחרונה של מכבי תל אביב במחצית הראשונה ולאחר פסק זמן של דיוויד בלאט, הריצה מכבי תרגיל יפהפה שהסתיים במהלך באקדור שהוביל לקרש סל. רמת ביצוע מושלמת. גם התרגיל הזה חייב להזכיר לנו אירוע קודם מעונת היורוליג הזאת, וזה דווקא התרגיל האחרון שהריצה מכבי במשחק הבית מול קאחה לבוראל. מדובר אמנם בתרגיל שונה, אבל גם במקרה ההוא יצאה מכבי מפסק זמן עם תרגיל מורכב, בעל אופציות שונות, שסופו צל"ש או טר"ש. או שירה בתנועה או שירה עם עינת שרוף. במשחק של 20 הפרש בחצי, אפשר היה רק לעמוד על הרגליים ולמחוא כף מול התרגיל היצירתי ורמת הביצוע המושלמת. בתרגיל אחרון של משחק על החיים ועל המוות, זה כנראה לא עובד עם רמת הכישרון שהגורל והפדרמנים (והוא עצמו) הגרילו לדיוויד בלאט. אם וכאשר יחזור המצב הזה על עצמו, במשחק בעוד שבועיים שאחריו באמת שאין שום דרך חזרה, באיזו אופציה יבחר בלאט?
