צפו בהצגה של וולקוט, שהובילה להשוואה עם הנרי
לקראת סוף חודש נובמבר הוציאה ארסנל את לוח השנה הרשמי והמסורתי שלה, לקראת 2013. האוהדים שרכשו את לוח השנה, כבכל שנה, הופתעו לגלות ששני שחקנים לא מופיעים בו: בקארי סאניה ולא אחר מאשר תיאו וולקוט. כן, הקשר/חלוץ בן ה-23, שהופיע בעמוד הראשי של כל אחד מארבעת לוחות השנה האחרונים של התותחנים, לא נכנס אפילו לעמודים הפנימיים של לוח השנה. זאת, בעוד דיוקניהם של תומאס ורמאלן, מיקל ארטטה, אלכס אוקסלייד צ'מברליין, אוליבייה ז'ירו, לוקאס פודולסקי, וויצ'ק שצ'סני, ארון ראמזי, אנדרה סנטוס, קיירן גיבס, ג'ק ווילשר, סנטי קאסורלה ופר מרטסאקר הופיעו בענק בלוח.
אולי מבחינת כל אוהד כדורגל סביר המהלך הזה היה נראה משונה במקצת, אבל מבחינת אוהדי ארסנל כבר היה מדובר בעילה אמיתית להיכנס להיסטריה ולהתחיל להיפרד מעוד שחקן. הרי מנוסים מהם בסוגיות שכאלו. הם כבר ראו את ססק פברגאס לא יוצא למחנה אימונים עם הקבוצה בגלל "פציעה" ואת רובין ואן פרסי עושה את אותו הדבר בדיוק אחרי שנה. הם גם שמעו בעבר שסמיר נאסרי מחוייב ושמח להישאר בקבוצה, כמו גם אלכס סונג. לכן, העובדה שוולקוט נותר מחוץ לסגל של ארסנל גרמה לסערה לא קטנה בצפון לונדון וגרמה לתותחנים להוציא הודעה רשמית, שההיעדרותו לא אומרת כלום לגבי עתידו.
ההיעדרות של וולקוט מלוח השנה של ארסנל לא נחתה מתוך חלל ריק, אלא הגיעה תוך ניהול מו"מ ארוך ומייגע בין המועדון לשחקן לגבי החוזה שלו, שצפוי להסתיים בקיץ 2013. דבר שרק הגביר את הלחץ בקרב אוהדי התותחנים, שכבר ראו את עצמם הופכים לקלישאה של עצמם ורואים שוב איך שחקן לא יציב עובר שינוי חיובי של 180 מעלות אצלם ואז נוטש לטובת מנצ'סטר יונייטד/מנצ'סטר סיטי/צ'לסי/ברצלונה. כמעט חודשיים עברו מאז, ונראה שוולקוט קרוב מתמיד לסכם על הארכת חוזהו בארסנל. אחרי שנים של בינוניות וחוסר יציבות, האם הוא מסוגל באמת להיכנס לנעליים הגדולות ולהוביל את ארסנל לחזור להיות קבוצה מצליחה אחרי שבע שנים נטולות תואר ואולי אפילו להצדיק את ההשוואה לאחד, תיירי הנרי?
איפה היית?
לטובת מי שכבר הספיק לשכוח, תיאו ג'יימס וולקוט עבר מסאות'המפטון לארסנל אי שם בינואר 2006 כילד בן 16 ותמורת סכום עצום, שהגיע בסופו של דבר ל-12 מיליון ליש"ט. וולקוט הגיע כדבר הגדול הבא בכדורגל האנגלי בפרט ובכדורגל העולמי בכלל. הציפיות הלכו וטפחו כשוולקוט זומן לסגל נבחרת אנגליה הבוגרת למונדיאל 2006 על ידי סוון גוראן אריקסון ואפילו שרד את הניפוי הסופי ונכלל בין 23 השחקנים שיצאו למשחקים בגרמניה.
כבר בעונה לאחר מכן, 2006/7, החל וולקוט לקבל דקות משמעותיות בארסנל וסיפק לקבוצה מהירות מסחררת באגף והמון התלהבות. ב-2009 אפילו נקבע שוולקוט הוא השחקן הכי מהיר בתולדות ארסנל, כששבר את שיאו של תיירי הנרי ורץ 40 מטר בזמן של 4.72 שניות, בעוד הצרפתי עשה את זה ב-4.82. עוד חישבו ומצאו שוולקוט מגיע לשיא של 22.72 מייל לשעה, לעומת 24.04 של יוסאין בולט ולמעשה היה מסוגל לרוץ 100 מטר בזמן של 9.9 שניות במידה שהיה מסוגל לשמור על מהירות כזו לאורך המרחק.
הבעיה היחידה עם וולקוט הייתה שפרט למהירות המסחררת שלו, הוא לא נתן סיבות להתרשם ממשהו נוסף. הקשר ההתקפי, ששיחק תמיד באגף, נדד בין ההרכב לספסל ולא ממש הבריק. גם כשכבר נראה טוב, זה היה אירוע מיוחד, שגרר אחריו כמה משחקים בהם נעלם לחלוטין ושוב חזר לספסל.
המפנה
אין ספק שהמפנה בקריירה המאכזבת משהו של וולקוט הגיעה ב-2012/13. העזיבה של החלוץ הטוב בפרמיירליג, רובין ואן פרסי, והיכולת הבינונית של אוליבייה ז'ירו גרמו לארסן ונגר לשבץ את תיאו וולקוט בתפקיד בו הוא הכי אוהב לשחק ורוצה לשחק בו: חלוץ מרכזי. בתמורה, החזיר החלוץ בן ה-23 עד עכשיו עם 14 שערים (יותר ממה שהבקיע בכל אחת מהעונות הקודמות שלו בארסנל) ב-22 הופעות בכל המסגרות, כולל שלושער במהפך ההירואי בגביע הליגה מול רדינג (5:7) ושלושער מסוגנן במיוחד מול ניוקאסל בליגה. מעבר לכל דבר אחר, וולקוט מתחיל לגלות עקביות ויכולת טובה לאורך זמן, לראשונה בקריירה שלו.
הבעיה היחידה של ארסנל, כפי שכבר צוין, היא העובדה שוולקוט מסיים את החוזה שלו בתום העונה ומחוזר על ידי צ'לסי, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד. כן, כי גם אחד המועדונים הכי מסודרים ויציבים באירופה מבחינה כלכלית (כך לפחות לפי טענות אנשי המועדון, והיו"ר איבן גזידיס בראשם, ר.פ.) קצת שכח את העובדה ששחקן חשוב כמו וולקוט מסיים את החוזה שלו בלב סערת רובין ואן פרסי בקיץ 2012.
לפי הטענות והדיווחים באנגליה לאורך השנים וגם בסוגיית וולקוט הבלתי נגמרת, ארסן ונגר הוא ה-איש במועדון הצפון לונדוני בכל הנוגע לחוזים וצירוף שחקנים. הוא זה שקובע מי יקבל כמה, איך ומתי. לכן, הצרפתי גם התגאה לא פעם בניהול שפוי של המשכורות בארסנל ואמר שהקבוצה שלו הרבה יותר סוציאליסטית מקבוצות צמרת אחרות בפרמיירליג, בשל העובדה שהיחס בין המרוויח הגדול ביותר למשתכר הנמוך ביותר קטן מאשר בשתי הקבוצות של מנצ'סטר, צ'לסי, ליברפול ודומותיהן. זו אחת הסיבות בגללן ונגר זרח מאושר ביום בו האריכו את חוזיהם בקבוצה חמישה מהצעירים הבריטים: אלכס אוקסלייד צ'מברליין, ארון ראמזי, ג'ק ווילשר, קיירן גיבס וקרל ג'נקינסון.
לכן, כשארסן ונגר כבר נזכר להתחיל לדבר עם וולקוט ונציגיו התעריף של החלוץ רק עלה. על פי הדיווחים האחרונים, עושה רושם שהצרפתי מוכן ללכת דרך ארוכה מאוד על מנת לא להיפרד שוב בחוסר אונים מכוכב ולהציע לוולקוט חוזה שמן עם מענק חתימה מרשים. זאת על אף ששני הצדדים ממשיכים לטעון כל העת שלא מדובר בעניין כספי, ובכך גם עוררו שמועות על כך שוולקוט דרש להכניס לחוזה סעיף שמחייב את ונגר לשתף אותו כחלוץ ולא כקיצוני, תפקיד בו תופקד בתחילת הקריירה שלו בסאות'המפטון ובנבחרת אנגליה הצעירה.
שווה את הכסף?
במהלך חצי השנה שעברה מאז החלו דיווחים על כך שוולקוט יילך בדרכו של ואן פרסי, התעוררה הסוגייה האם וולקוט שווה את הכסף או לא. האם מדובר בפלופ או באמת בכישרון העצום שכולם חשבו שהוא כשהיה בן 16. מצד אחד, מדובר בשחקן כישרוני במיוחד שרק הולך ומתקדם, ועוד עזיבה של שחקן משמעותי תפגע קשות במועדון, מצד שני לא בטוח שהיכולת שלו באמת מצדיקה סכום שמוערך בכ-90 אלף ליש"ט לשבוע ומענק חתימה שמן. מה עוד שזה ישדרג אותו במעמד מול שאר השחקנים בין לילה, ימרמר את שאר הכוכבים ויגרום לאיש העקשן ביותר בכדורגל העולמי (ונגר) לבגוד בדת שלו. לא פחות.
השלושער הנהדר של וולקוט ב-3:7 על ניוקאסל טמן בחובו רגע אחד מיוחד. השער הראשון של האנגלי הזכיר בצורה מדויקת שחקן אחר שלבש את החולצה מספר 14 של ארסנל לאורך שנים והפך לשחקן הטוב בתולדות המועדון, תיירי הנרי. וולקוט קיבל מסירת עומק, פרץ מאגף שמאל למרכז, ושלח פס עדין ומדויק לפינה הרחוקה. ממש כמו קינג הנרי בימיו הגדולים בהייבורי. הצרפתי, שהתאמן עם ארסנל באותם הימים, ישב ביציע וצולם מרוצה ונהנה מכל רגע אחרי הביצוע הזה. בחלק מכלי התקשורת אפילו נכתב כי החל בארסנל עידן "המלך הנרי השני".
"כשתיירי הנרי היה בזון, היה בו מימד מיוחד של נחישות. יכולת לראות את זה בעיניים שלו", כתב בלם העבר של ארסנל מרטין קיאון בדיילי מייל אחרי השלושער של וולקוט מול ניוקאסל, "אני חושב שזה מתחיל לחלחל גם לראש של תיאו וולקוט עכשיו. כרגע, הסיבה לכך היא שהוא רוצה להוכיח שמגיע לו להישאר במועדון. אבל כשזה יטופל, הוא חייב להמשיך להפיק מעצמו הרבה. וולקוט חייב לרצות בזה לטובת הרצון בלבד. הוא חייב להישאר באותו נתיב כי זה מה שמוציא ממנו המון כרגע. הנרי העניק לנו בשעתו המון תקווה. בלי שחקנים כאלו, אתה לא מסיים את העבודה כיוון שאתה לא כובש מספיק שערים. השינוי הזה בין שחקן אגף לחלוץ היה תהליך של שבע שנים והמועדון חיכה שהוא סוף סוף יושלם. השער הראשון שלו מול ניוקאסל היה ממש תיירי הנרי. בשבילי, זה השינוי. הוא הרבה יותר קטלני מול השער ועקבי היום ממה שהיה לפני שלוש או ארבע שנים".
צפו בשיר שהקליטו אוהדי ארסנל למען השארתו של וולקוט
גם ארסן ונגר התייחס להשוואות להנרי, שבשעתו גם עבר מהפך משחקן אגף לחלוץ מרכזי. "אני אוהב את הסימנים שאני רואה אצל וולקוט", אמר המנג'ר, "הוא רק בן 23. כשהנרי היה בן 23 החלטתי לשחק איתו כחלוץ מרכזי כי אתה צריך ללמוד הרבה לפני כן. העמדות השונות בהן אתה משחק גם עוזרות לשפר את הטכניקה שלך. באגף, אתה צריך טכניקה שונה כיוון שיש לך את הקו שעוצר אותך, וכשאתה משחק במרכז אתה יכול לברוח לשני הכיוונים. מגיל 19 עד 23 תיאו למד המון. עכשיו, נתחיל להשתמש בו לפעמים באגפים ולפעמים במרכז. אהבתי את מה שראיתי ממנו במרכז. עדיין מוקדם קצת להשוות אותו להנרי. כן, הנרי מייעץ לו במקרים רבים. זה תמיד חשוב. תיאו הוא ילד אינטליגנטי מאוד, הוא מבין הכל מהר כשאתה בא ומסביר לו משהו ולכן אני חושב שהוא יוכל להצליח גם במרכז".
ג'ון קרוס, כתב דיילי מירור שנחשב מקורב מאוד למתרחש מאחורי הקלעים בארסנל, כתב בספטמבר טור בו מתח ביקורת על ונגר בשל ספסולו של וולקוט במספר משחקים. ספסול, שלפי השמועות, נבע מהעובדה שהחלוץ לא האריך את חוזהו. "לא תמצאו כדורגלן נחמד יותר מוולקוט", כתב קרוס, "הוא חכם, צעיר, צנוע ומשקיען. בנוסף, הוא גם כדורגלן מצוין שערים, בישולים ומסירות. יש לו הכל. הוא שחקן הרכב קבוע בנבחרת ובמועדון שלו - לפחות היה עד לאחרונה. מאז שסוגיית החוזה של וולקוט הפכה לדיון פומבי, הוא לא פתח באף משחק.
"ארסנל הציעה לו 75 אלף ליש"ט לשבוע, כך שקשה להאמין שהמועדון לא מעוניין בו. למעשה, ארסנל אמרה לוולקוט: 'תחתום על חוזה חדש, או שתימכר' על מנת שלא יחזרו שוב המקרים שהיו עם רובין ואן פרסי וסמיר נאסרי. לא תשכנע את וולקוט להישאר על ידי זה שתקפיא אותו על הספסל. זה עובד עם שחקנים אחרים. זו טקטיקה נוקשה. אבל וולקוט הוא איש חושב, רגיש, שמנוהל על ידי אנשים חכמים. אז אל תייבשו אותו, אל תקפיאו אותו, בטח אל תשמיעו לו קריאות בוז. תנו לו קצת אהבה, תנו לו לשחק והוא יוכיח את עצמו. אני משוכנע בזה".
בינתיים, הקהל של ארסנל הפסיק לקרוא בוז לעבר וולקוט והחל לקרוא לוונגר להחתים אותו אחרי כל מהלך שלו. מעניין איך זה ייגמר והאם דווקא וולקוט, ולא ואן פרסי, פברגאס, נאסרי, סונג ושאר העוזבים, יהיה זה שיחזיר את ארסנל להיות מועדון מצליח. בינתיים, הוא בהחלט מפנטז על זה לא מעט ואומר: "אני רוצה להיות אגדה בארסנל. תיירי הצטרף למועדון כשהיה בן 22 ואני רוצה להפוך לאגדה כאן כמוהו".
