אם צריך לבחור את הטעות הגדולה ביותר של קני דלגליש בקדנציה השניה שלו בליברפול, הן מקצועית והן כלכלית, הרי שזהו שחרורו הביזארי של טום אינס. הילד, שפרח במחלקת הנוער של המועדון, לא קיבל הזדמנויות בקבוצה הראשונה, ונמכר בקיץ 2011 לבלקפול תמורת 250 אלף ליש"ט בלבד. שנה וחצי חלפה מאז, וליברפול מנסה בכל כוחה להשיב את הבן הגולה, שהפך בינתיים לכוכב ענק בליגת המשנה.
לא פחות מארבעה מיליון ליש"ט היא הציעה לבלקפול, אולם בשלב זה נדחתה על הסף. לטענת הכתומים, אינס שווה הרבה יותר, והם צודקים לחלוטין. "הסכום שהוגש נמוך באופן משמעותי מהצפוי, בהתחשב בכישרונו של טום", הצהיר חד משמעית מנג'ר בלקפול מייקל אפלטון. הפרסומים האחרונים מדברים על עליה לכאורה של ההצעה לשישה מיליון ליש"ט, ועוד היד נטויה. לכו תדעו אם ליברפול בכלל תהיה מסוגלת לממן את הרכישה של השחקן שהיה עד לא מכבר שלה. המקרה הזה מרגיש הזוי אפילו בהשוואה ל-14 מיליון יורו ששילמה ברצלונה תמורת ג'ורדי אלבה. במקרה של הקטלוני, עברו שבע שנים בין שחרורו מלה-מאסיה ועד להחזרתו לקאמפ-נואו. אצל אינס, הפוטנציאל היה ברור מתחת לאפו של דלגליש, ובכל זאת הוא סירב להבחין בו.
"נמאס בקבוצת המילואים"
השם אינס לא יכול להשאיר את אוהדי הכדורגל האנגלי אדישים, ואכן מדובר בבנו של כוכב מנצ'סטר יונייטד ואינטר לשעבר, שאף שיחק בליברפול אחרי חזרתו מאיטליה. למעשה, פול אינס הוא זה שהעניק לטום את ההזדמנות הראשונה לשחק בקבוצה בוגרת. מיד אחרי שמונה למנג'ר נוטס קאונטי מהליגה השלישית בשלהי אוקטובר 2010, הוא ביקש מההנהלה להחתים בהשאלה את הילד, והסביר: "לא הבאתי אותו לכאן כי הוא בני, אלא כי הוא שחקן מצוין". טום אכן הותיר רושם חיובי מאוד במדי המאגפייז, כבש פעמיים בשישה משחקים, וגם היה אחראי למבצע החינני בוידאו למטה. כעבור חודשיים הוא שב לאנפילד, בתקווה שיכולתו לא תיעלם מעיני המנג'ר. הוא התבדה, וכעבור מספר חודשים סירב להצעה לחתום על חוזה ארוך טווח במועדון האדום.
"יש הרבה שחקנים שהיו מעדיפים להישאר, אבל הרגשתי שזה לא בשבילי. נמאס לי להיות בקבוצת המילואים, ורציתי לחוות את העולם האמיתי. בלקפול העניקה לי הזדמנות, ואני שמח מאוד על כך", אמר הילד בן ה-20 בשלהי העונה שעברה. הוא באמת לא טעה בבחירה בלקפול של המאמן ההתקפי איאן הולוויי תמיד שמה דגש על התקפה וכדורגל יצירתי, ונתנה אשראי בלתי מוגבל לכישרונות צעירים. אינס לא תפס מקום בהרכב באופן מיידי, אך הפך להיות חשוב יותר ויותר עבור הקבוצה עם כל שבוע שחלף, ובסיומה כבר היה הכוכב הבלתי מעורער של החבורה שהגיעה כנגד הסיכויים לגמר פלייאוף העלייה לפרמייר-ליג. עם שמונה שערים ושמונה בישולים, היה לו חלק עצום בכך.
ההיפך המוחלט מאבא
כפי שאפשר להבין ממספרים אלה, אינס הוא לא קשר אחורי כמו אביו. למעשה, כמעט ואין דמיון בין טום לפול. אינס האב היה קשר אחורי קשוח, שעשה לעצמו שם בעיקר בזכות הלחימה הבלתי מתפשרת במרכז המגרש. הוא מעולם לא כבש יותר משמונה שערי ליגה בעונה, אבל היה המנהיג האולטימטיבי, ולכן גם כונה בחיבה Govnor "המושל". החלק הטכני מעולם לא היה חזק במיוחד אצלו. טום הוא ההיפך המוחלט ממנו תחבולן זריז, מהיר וקל רגליים, הוא נהנה מאוד לשחק באגף השמאלי, שם הוא משגע את המגנים. עם זאת, אינס מסוגל למלא כל משבצת בחלק הקדמי, הוא העניק משחקים משובחים כפליימייקר, וראיית המשחק המשובחת שלו הופכת אותו לשחקן קטלני לא רק בהתקפות מתפרצות.
אפילו מבחינה ההעדפה ברגליים טום לא דומה לפול. קפטן נבחרת אנגליה לשעבר היה ימני, כוכב הנבחרת הצעירה בהווה הוא שמאלי, ועדיין צריך לעבוד המון על שליטה טובה יותר ברגל ימין. יש רק דבר אחד, פרט לאהבה לכדורגל, שאינס ג'וניור קיבל בגנים רוח הקרב והיכולת להתגבר על מכשולים בדרך להשגת המטרה. הרי להיות בן של כוכב מפורסם זה לא תמיד נכס, אלא בעיקר נטל. תשאלו את ג'ורדי קרויף. טום סיפר בראיון לא מכבר: "זה לא קל כשמתייגים אותך כבן של פול, כי הציפיות גבוהות, ואני תמיד רציתי להתפתח בדרכי ולהיות כמוני ולא כמוהו".
הפטישים לא שוכחים
וזה ממש לא הכל. אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כך למד את בשרו אינס בשלושה המפגשים עם ווסטהאם בעונה שעברה. ספק אם יש אדם שאוהדי הפטישים אוהבים לשנוא יותר מאשר פול אינס. בוגר האקדמיה במזרח לונדון, עזב אינס האב את אפטון פארק ב-1989 בטונים צורמים במיוחד, אחרי שצולם לובש את חולצת מנצ'סטר יונייטד הרבה לפני שעסקת העברתו הושלמה. על החטא הזה אין כפרה, וגם טום זכה לקבלת פנים עוינת מאוד מצד יציעי ווסטהאם. הוא לקח את זה בקלות. "זו המציאות, ואני פשוט צריך להתמודד עם הלחץ. אני גאה באבא שלי, גאה בהישגיו, וגאה במה שאני", הוא טען לפני שפגש את ווסטהאם בגמר פלייאוף העליה במאי. את הקרב הזה בוומבלי בלקפול הפסידה 2:1, למרות שהיתה טובה יותר, ולמרות השער המצוין של אינס עצמו.
אחרי ההצגה הזו, לא חסרו מחזרים בפתחו של הכוכב הצעיר, אבל פול ייעץ לו להישאר בבלקפול, וזו היתה החלטה נבונה. מתחילת העונה, הפך אינס לבלתי ניתן לעצירה. הוא כבש צמד ב-0:2 על מילוול במחזור הפתיחה, תרם צמד ושלושה בישולים ו-0:6 ענק על איפסוויץ' ולא הסתכל לאחור. נכון לעכשיו, רשומים במאזנו 13 שערים ותשעה אסיסטים ב-21 משחקים בלבד. האוהדים מקדישים לביצועיו סרטונים ביוטיוב, ויש המכנים אותו, בהגזמה לא מבוטלת, "מסי האנגלי". כינוי הגיוני הרבה יותר יהיה אינסיניו. בנו של המושל הקשוח ניחן בטכניקה ברזילאית, וזהו שילוב מרהיב.
גם פרגוסון בעניינים
לא פלא שליברפול נכנסה להילוך גבוה כדי להחזירו. היא מודעת היטב שגם אלכס פרגוסון עוקב בעניין רב אחרי הבן של חניכו לשעבר. אם ברנדן רוג'רס לא יפעל במהירות, טום עשוי למצוא את עצמו באולד טראפורד בסיום העונה. להולוויי, שטיפח את הכוכב, אין ספקות: "אני לא חושב שאינס פחות טוב מתיאו וולקוט או אלכס אוקסלייד-צ'מברליין. אם ארסן ונגר היה קונה אותו, הוא היה פותח כבר עכשיו בנבחרת אנגליה". המספרים מדברים בעד עצמם אינס טוב יותר בכיבושים ובבישולים בהשוואה לכוכבים הצעירים של ארסנל.
הולוויי הצהיר בתחילת העונה: "מטרתי היא להכשיר את השחקנים שלי לשחק ברמות הגבוהות ביותר". אלא שבינתיים, המנג'ר הכריזמטי עזב לקריסטל פאלאס, ואילו בלקפול שפתחה את העונה בצמרת הגבוהה הידרדרה למרכז הטבלה. שני היבטים אלה משפרים לכאורה את סיכויי העזיבה של אינס בינואר, אולם הכוכב הצעיר לא ממהר לשום מקום. אחרי שחווה תסכול עצום בקבוצת המילואים של האדומים, הוא לא מוכן לשוב לאפרוריות. "בלקפול נתנה לי הזדמנות לבטא את עצמי, ואני רוצה להמשיך לעשות את זה". המסר ברור אם אינס חוזר לאנפילד הוא מעוניין בהבטחה להיותו שחקן הרכב. על סמך הכישרון והכושר הפנטסטי, זה בדיוק מה שמגיע לו.
הבן עולה על האב
"אני שמח שכעת מתייחסים אלי בזכות מה שאני, ולא רואים בי רק בן של פול", אומר טום. האם יצליח להפוך בסופו של דבר לכוכב גדול יותר מאביו? האם בסופו של דבר, יתייחסו לפול אינס כאל "אבא של טום", ולא להיפך? זו משימה כלל לא פשוטה. הנה מבחר של שחקנים שכן הצליחו להתעלות על אבותיהם, שהיו כוכבים גדולים בזכות עצמם. אינס ג'וניור מקווה מאוד ללכת בדרכם.
מאלדיני צ'זארה מאלדיני היה בלם אדיר, הסמל של מילאן ששיחק 12 שנה בסן-סירו והניף כקפטן את גביע האלופות הראשון של המועדון ב-1963. ובכל זאת, פאולו מאלדיני הפך לכוכב גדול אפילו יותר שזכה בגביע האלופות חמש פעמים.
דז'ורקף ז'אן דז'ורקף כיכב כבלם מעולה בליון, מארסיי ופריז סן-ז'רמן ושיחק 48 פעמים נבחרת צרפת. יורי דז'ורקף לבש את החולצה הכחולה 82 פעמים והניף את גביע העולם.
זאמר קלאוס זאמר היה אגדה בקישור של דינאמו דרזדן במזרח גרמניה, ואף אימן אותה. ובכל זאת, היום הוא בעיקר אבא של מתיאס, מגדולי הבלמים בכל הזמנים, שחקן השנה באירופה ב-1996 אחרי הזכיה ביורו.
למפארד פרנק למפארד היה מגן שמאלי פנטסטי בווסטהאם, שיחק במדיה יותר מ-600 משחקים בכל המסגרות והניף שני גביעי אנגליה. הבן, אף הוא פרנק, צמח לכוכב הרבה יותר גדול בכל זאת.
פורלאן הבלם פאבלו פורלאן שיחק בשני מונדיאלים, לקח שבע אליפויות באורוגוואי, זכה בגביע ליברטאדורס, ואף כיכב בסאו-פאולו. איפה זה עומד לעומת תואר השחקן המצטיין של מונדיאל 2010 בו זכה בנו דייגו?
האם טום אינס בדרך להצטרף לרשימה? הרף גבוה, ודרך ארוכה עוד לפניו.