אם אתם קוראים את הכתבה הזאת סימן שהעולם לא נגמר אתמול. אם הוא היה נגמר, ההיסטוריה הייתה נעצרת בנקודת זמן בה גולדן סטייט היא אחת משבע קבוצות הכדורסל הטובות בעולם, לפחות בכל מה שקשור למאזנים. הווריורס נטועים חזק במקום החמישי במערב עם 18 ניצחונות ו-9 הפסדים נכון ליום שבת, במרחק ביטחון משמעותי מדבוקת מרכז הטבלה, למרות ש-16 מ-27 המשחקים היו בחוץ.
למה כדאי להתעניין בגולדן סטייט? לא כי מדובר בקבוצה שיכולה לאיים על הגדולות במערב, ממש לא. סיכוי סביר שהיא גם לא תצליח לשמור על המקום החמישי עם התקדמות העונה. גולדן סטייט מעניינת כי היא במקום בו היא נמצאת בניגוד מוחלט לציפיות, עושה זאת ללא השחקן שאמור להיות החשוב ביותר בקבוצה (אנדרו בוגוט הפצוע) ובלי שינויים שניתן להצביע עליהם באופן מיידי ביחס לקבוצה המוכשרת אך הכושלת של השנים האחרונות. פתאום קמה חבורת שחקנים בבוקר ומרגישה שהיא קבוצה רצינית ומתחילה לנצח. זה מעניין.
לפעמים הרגע הסמלי והזכור ביותר של קבוצה הוא גם הרגע ממנו ניתן ללמוד הכי הרבה עליה. זה המצב של גולדן סטייט, שהרגע הזה עבורה הוא סל הניצחון של דריימונד גרין במיאמי שהביא לווריורס ניצחון חוץ יוקרתי על האלופה. תסתכלו על הסל הזה. במבט ראשון זה נראה אלתור מבריק של המחליפים ג'ארט ג'ק וגרין האלמוני, מסירה ותנועה שתפסו את ההגנה לא מוכנה. אך כדאי להעיף בסל הזה מבט נוסף ולנתח אותו לעומק.
תעיפו מבט בסל הניצחון של דריימונד גרין במיאמי
קודם כל, כ-11 שניות לסיום במצב של שוויון וגולדן סטייט בוחרת לבצע תרגיל יחסית מורכב. זה לא טריוויאלי, זה מצב בו רוב הקבוצות שמות את הכדור ביד של הסקורר שלהן, מקסימום מביאות לו חסימה. לא בבית ספרנו, כאן הכדור בידיים של ג'ק בזמן ששני שחקני הקאץ' אנד שוט - סטפן קרי וקליי תומפסון, נעים בין חסימות. בהתחלה הם יוצאים מחסימה לצד בו הם נמצאים, אך זו רק ההטעיה כי מיד הם ממשיכים לחסימה בצד הרחוק שאמורה לשחרר אותם לזריקה עם הבאזר, הזמנים תוכננו ובוצעו בקפידה כך שלמיאמי לא יהיה כדור נוסף ובמקרה הגרוע תהיה הארכה. הבעיה היא שהשומרים של מיאמי הם אתלטים וחכמים, הם זיהו את התרגיל וחסמו את נתיבי המסירה לקלעים.
כל מי ששיחק כדורסל בקבוצה, אפילו בגילאי ילדים, מכיר את השלב בו המאמן מסביר תרגיל חדש. בשלב בו הוא מסביר ללא הגנה, התרגיל תמיד נראה נהדר, עמוס באפשרויות ובפתרונות לכל מהלך של ההגנה. אחד העקרונות שחוזרים בתרגילים רבים הוא ששחקן שמבצע חסימה לקלע צריך להתגלגל פנימה לצבע, כך שאם השומר שלו הולך לעזור על הקלע אז החוסם יהיה פנוי לליי-אפ. כמה קל ופשוט ללא הגנה, אלא שבזמן אמת זה כמעט אף פעם לא קורה. דריימונד גרין לא אלתר, להיפך - הוא פשוט התגלגל פנימה אחרי חסימה בזמן שהשומר שלו הלך לעזור, שיחק את התרגיל עד הסוף, וזה היה הרבה יותר מפתיע מאלתור. גם ג'ארט ג'ק פשוט שיחק את תפקיד הרכז שמבין את התרגיל ויודע מה לחפש, בסיטואציה בה רוב השחקנים היו מחפשים בכוח את הקלע שנשמר ע"י שני שחקנים. כי כשלוקחים ברצינות את התרגיל במלואו, תמיד יש יותר מאופציה אחת.
מה שמוביל אותי לשם שעד כה לא הוזכר אך כל התיאור הזה בעצם קשור אליו - מאמן הווריורס מארק ג'קסון. בשנה שעברה הוא הגיע לגולדן סטייט כאחד השמות החמים בשוק המאמנים לאחר שנים רבות כפרשן מוערך, אך התקשה להשפיע באופן משמעותי על הקבוצה. בעונה השנייה של ג'קסון בקבוצה, עושה רושם שהשיפור של גולדן סטייט נובע ברובו מהשיפור שלו, מכך שהוא מתחיל למצוא את הקול הייחודי שלו, את מה שמאפיין אותו כמאמן. לא מצאתי דרך טובה יותר להסביר את המאפיין הזה מאשר כך - קבוצה של מארק ג'קסון זו קבוצה ש-11 שניות לסיום, במצב של שוויון במשחק חוץ מול האלופה, מבצעת תרגיל עד הסוף.
שחקניו של ג'קסון מבצעים ביעילות את התרגילים שלו גם במצבים פחות דרמטיים. גודלן סטייט עשויה להיות הקבוצה שמתבססת באופן הבולט ביותר על תרגילים כדי ליצור מצבי זריקה טובים. הפער בין התקפות בהן התרגיל מבוצע בהצלחה להתקפות בהן השחקנים נאלצים לאלתר בולט מאוד. זה קורה, בין היתר, בגלל ששחקני המפתח של הווריורס מושלמים לתרגילים מסוימים והרבה פחות יעילים בסיטואציות אחרות.
התרגיל הנפוץ והיעיל ביותר של גולדן סטייט הוא פיק נ' רול באחת מחצאי הפינות בין קרי לדיוויד לי, מצמדי הפיק נ' רול הטובים בליגה. קרי הוא, כנראה, הטוב בעולם בעלייה לשלשה מכדרור הצידה, פעולה מסובכת במיוחד שהוא מבצע בטבעיות ובאחוזי הצלחה גבוהים. מכיוון שהוא נע הצידה ולא פנימה, זה מאפשר ללי מרחב פעולה גדול במיוחד. בדרך כלל הוא מתמקם בחצי מרחק, משם הוא קולע באחוזים מצוינים ויודע גם להגיע לטבעת בכדרור. שניהם יודעים גם למסור לשחקן פנוי במקרה שמגיעה עזרה ובאופן כללי למצוא את החורים בהגנה.
ג'קסון דאג לבנות תרגיל מתאים גם עבור שאר השחקנים בעלי היכולות ההתקפיות בסגל שלו. תומפסון מקבל תרגיל חסימות קלאסי לקלע, הרוקי חסר היציבות האריסון בארנס, במשחקים בהם הוא טוב והשומר שלו מאפשר זאת, זוכה לבידודים בחצי מרחק עם הגב לסל - נקודת מוצא שהוא אוהב במיוחד, ג'ק וקרל לנדרי, המחליפים המצוינים שכמעט תמיד משחקים ביחד, מתמקדים במשחק פנים-חוץ ביניהם שמביא את היכולות של שניהם לידי ביטוי. התאמת תרגילים לשחקנים זה לא עניין טריוויאלי ב-NBA, ליגה בה מאמנים רבים ידועים בסגנון התקפי מסוים שמאפיין אותם והם לא סוטים ממנו.
בהגנה הלוחמים היו אמורים להיות בבעיה גדולה במיוחד מאחר שבוגוט אמור להיות העוגן ההגנתי. בלעדיו אין לקבוצה אף חוסם רציני והסנטרים עם הנוכחות ההגנתית הסבירה - הרוקי פסטוס אזלי ואנדריס ביידרינס, הם חורים בהתקפה. ג'קסון משחק דקות ארוכות עם לי ולנדרי ביחד בהרכב נהדר התקפית וחלש הגנתית. למרות זאת, גולדן סטייט היא קבוצת הגנה טובה מהממוצע. היא עושה זאת בזכות החלטה למזער נזקים על ידי הצטופפות. אם עוצרים את התמונה במהלך התקפה של היריבה, סיכוי סביר שכל חמשת שחקני ההגנה של הווריורס יהיו בצבע או מאוד קרוב אליו. כך, המחסור באיכות בהגנת הפנים מתקזז על ידי הכמות.
ההצטופפות מאפשרת לגולדן סטייט להוביל את הליגה בקטגוריה לא צפויה - ריבאונד הגנה. זה מאמץ קבוצתי ששותפים לו השחקנים מכל העמדות. בנוסף, זה מכריח את היריבות לזרוק מבחוץ הרבה שלשות וזריקות מחצי מרחק. ההישג המשמעותי ביותר של הגנת הווריורס הוא שלמרות הנטייה של השחקנים לכיוון הצבע הם מצליחים להפריע לחלק גדול מהזריקות מבחוץ ולשמור את היריבות על אחוזים נמוכים. מכיוון שגולדן סטייט עצמה נוטה לזרוק הרבה משלוש ומחצי מרחק כי שם נמצאים היתרונות של שחקני ההתקפה שלה, ניתן לומר שהקבוצה של ג'קסון מצליחה לכפות על חלק ניכר מהיריבות סגנון משחק של קרב הפגזות בו היא עדיפה מרובן.
סיכום הנקודות שעלו כאן מציג את גולדן סטייט כקבוצה של מאמן, קבוצה שההצלחה שלה נובעת ממשמעת, שמירה על מסגרת, מחויבות ואמונה של השחקנים בשיטה. מארק ג'קסון הוא, בעצם, האקס פקטור שמשנה את התחזיות המוקדמות לגבי הקבוצה שלו. אם לפני העונה דיברנו על קבוצה שאם תהיה בריאה תוכל להתמודד על מקום בפלייאוף, עכשיו כבר ברור שזו קבוצה שיכולה להגיע לפלייאוף גם כששחקן חשוב במיוחד חסר. אם וכאשר בוגוט יחזור (הדיווחים מעורפלים, אך בהחלט יכול להיות שיש כאן שאלה של אם) הוא ייכנס בדיוק למשבצת שחסרה כרגע בקבוצה, ואם הוא וקרי יישארו בריאים ביחד כבר אי אפשר לפסול את האפשרות שהווריורס יישארו באיזור של הגדולות במערב.
מג'יק ג'ונסון לוואלה! בצ'ט NBA: "הלייקרס עדיין שולטים ב-LA"
האם הטריו הכי יציב ב-NBA הופך לצמד?
צפו בכוכבי ה-NBA מזייפים לכבוד חג המולד