פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נאה דורש נואה מקיים: המניות החמות והקרות ב-NBA

        עד שרוז יחזור נואה מחזיק את שיקגו על כתפיו ומספק מספרים של אולסטאר, ואילו ג'ינובילי הדועך גורם לאסף רביץ לתהות האם הטריו הופך לצמד. המניות החמות והקרות ב-NBA

        מניות חמות

        ג'ואקים נואה (שיקגו בולס)

        כמה צפוי - שיקגו מצליחה לא רע בלי דרק רוז, היא כבר רביעית במזרח לפני קבוצות כמו ברוקלין ובוסטון אותה ניצחה הלילה. כמה צפוי - זה קורה בעיקר בזכות ההגנה, ששוב היא אחת משלוש הטובות בליגה. וכמה צפוי - ג'ואקים נואה הוא זה שלקח על עצמו יותר אחריות וקפץ מדרגה בהיעדר הסופרסטאר של הקבוצה. הלילה היה לו טריפל דאבל, מוקדם יותר החודש היה לו משחק של 30 נקודות ו-23 ריבאונדים ובאופן כללי הוא מספק שורה עצבנית של 13.6 נקודות, 10.6 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים, 1.4 חטיפות ו-2.3 גגות. מספרי האסיסטים הם לא טעות - הוא עקף לאחרונה את מארק גאסול בדרך לתואר הגבוה המוסר הטוב בליגה, למרות שאף אחד לא ביקש.

        קורים גם דברים פחות צפויים בבולס. למשל, שקרלוס בוזר הצטרף לאחרונה למאמץ המלחמתי או שהקבוצה קיבלה דחיפה קדימה דווקא מהפציעה של ריפ המילטון, כי מרקו בלינלי החליט לקחת את ההזדמנות, לחבק ולא לעזוב. בשורה התחתונה, טום תיבודו והשחקנים שלו עושים את העבודה שלהם ומציבים קרקע נוחה ויציבה מאוד לחזרה של רוז, כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו זה לחזור.

        ג'ואקים נואה, שיקגו בולס, כריס ווילקוקס, בוסטון סלטיקס (GettyImages , Jonathan Daniel)
        קפץ מדרגה. נואה (צילום: Jonathan Daniel, אימג’בנק, Gettyimages)

        חוזה קלדרון (טורונטו ראפטורס)

        עונת הטריידים מתחממת, לפחות בכל מה שקשור לשמועות, והנציגה הקנדית היא מהקבוצות שנראות פעילות במיוחד השנה. נדמה לי שכדי להסביר את המצב אין ברירה אלא להיכנס לעומק העניין המשונה עם בחירת הדראפט שלה בקיץ הבא - הבחירה מוגנת טופ 3 ו-15-30, מה שאומר שכדי לא לאבד אותה טורונטו תצטרך או להגיע לפלייאוף או להיות אחת משלוש הזוכות בלוטורי. עם 7 ניצחונות ו-19 הפסדים, הפלייאוף לא נראה ריאלי במיוחד, אז האם זה אומר שעכשיו הראפטורס ינסו להיות מאוד גרועים ולקוות לטוב בהגרלה?

        בין אם טורונטו מנסה להתחזק או להיחלש, עושה רושם שההנהלה מחפשת שינוי כלשהו. מכיוון שברניאני לא נראה מפתה במיוחד לאחרונה, הנכס המרכזי שלהם הוא השורה הבאה: 14.1 נקודות ב-47.9 אחוזים מהשדה, 2.2 שלשות ב-49 אחוז, 11 אסיסטים על 2.5 איבודים. אלה המספרים של קלדרון ב-11 משחקים בהם קייל לאורי היה פצוע והוא פתח בחמישייה. המספרים האלה כוללים שני טריפל דאבלים (!) ולא היו מביישים אף פוינט גארד בליגה. בגיל 31 קלדרון מוכיח שבסיטואציה הנכונה נשאר לו לא מעט מה להציע, אולי בקרוב הסיטואציה הזאת תגיע.

        חוזה קלדרון, טורונטו ראפטורס (רויטרס)
        יש לו מה להציע. קלדרון (צילום: רויטרס)

        ג'יי ג'יי היקסון (פורטלנד טריילבלייזרס)

        פורטלנד ממשיכה להיות הפתעה נעימה והחמישייה שלה ממשיכה להיות מהחזקות בליגה. כדאי לשים לב שמדובר בחמישה שחקנים בגילאי 22-27 שארבעה מהם חתומים לפחות לשלוש שנים ומשאירים מקום להחתמה גדולה או שתיים בינוניות בקיץ הבא. החמישי הוא היקסון, מה שאומר שהפסקה הבאה מגיעה עם אזהרה על סכנת השימוש בשחקן עם חוזה גמור (תופעת לוואי מוכרת לג'נרל מנג'ר המשתמש - דפיקה מאסיבית של הראש בקיר למשך ארבע שנים).

        למרות האזהרה, צריך להתלהב מהיקסון. השחקן שלא הצליח להסתדר אפילו בבני השרון נראה כמו עוד מקרה של פוטנציאל לא ממומש שנכנס לסטטיסטיקה, אבל מאז שעבר לפורטלנד הצליח להמציא את עצמו מחדש. זה התחיל בסוף העונה שעברה, המשיך השנה והגיע לשיא בחמשת המשחקים האחרונים, כולם דאבל-דאבלים, בהם היקסון התפוצץ עם 16 נקודות ב-68 אחוזים מהשדה ו-13.2 ריבאונדים למשחק. אולי הוא מצא בית חם בפורטלנד ושווה להשקיע בו חוזה לכמה שנים (רואים - האזהרה התחילה להתפוגג עוד לפני שנגמרה הפסקה).

        ג'יי ג'יי היקסון שחקן פורטלנד בלייזרס מול כריס פול שחקן לוס אנג'לס קליפרס (AP , Don Ryan)
        מי בכלל זוכר את בני השרון. היקסון (צילום: Don Ryan, AP)

        מניות קרות

        דרון וויליאמס (ברוקלין נטס)

        מה שלום הקבוצה החדשה של ניו יורק? לא משהו, תודה ששאלתם. הפציעה של ברוק לופז השפיעה באופן מידי עם חמישה הפסדים רצופים, מהם ארבעה בבית. הלילה הנטס הוסיפו הפסד ביתי ליוטה, קבוצה שבאופן עקרוני נמנעת מניצחונות חוץ, וכך תוך שבועיים הברוקלינאים הפסיקו להתעניין בצמרת הגבוהה של המזרח והתמקמו עמוק בתוך הדרג השני, האזור בו מילווקי הרבה יותר רלוונטית ממיאמי. מבין חמשת שחקני החמישייה היקרים, מצבו של קריס האמפריז נראה הגרוע ביותר לאחר שאיבד את המקום בחמישייה למשאבת הריבאונדים רג'י אוונס. עד לפני רגע הוא היה במשבצת הזאת, אבל הלילה חזר לחמישייה אז אולי הוא בדרך לשקם את מעמדו.

        עם כל הכבוד להאמפריז, הוא לא הבעיה האמיתית של הנטס. הבעיה היא שיש לקבוצה הזאת הרבה שחקנים טובים אבל אף אחד לא מצוין. מי שהיה אמור להיות הכוכב, המנהיג ושחקן מוביל בליגה הוא דרון וויליאמס, אבל אי אפשר להתייחס כך ברצינות לשחקן שקולע בעקביות באחוזים של חלב ומוצריו (ירד מ-40 אחוזים מהשדה ב-13 מ-18 המשחקים האחרונים ועבר את רף ה-45 אחוזים פעם אחת בתקופה הזאת. ברצינות, תבדקו). עכשיו מדווחים שדרון לא מרוצה משיטת הבידודים של אייברי ג'ונסון ומפיל עליה את האשמה לאחוזים שלו, ניתן היה לראות בכך אקט מנהיגותי אם לא היינו נזכרים בכך שלפני שעזב את יוטה הוא הצליח להסתכסך גם עם ג'רי סלואן. כל יום שעובר מוריד מהמניות שלו כפרנצ'ייז פלייר אמיתי.

        דרון וויליאמס שחקן ברוקלין נטס מול מונטה אליס שחקן מילווקי באקס (AP)
        בגללו הנטס יותר בכיוון של מילווקי מאשר בכיוון של מיאמי. דרון וויליאמס (צילום: AP)

        מאנו ג'ינובילי (סן אנטוניו ספרס)

        הגיע הזמן להודות שלספרס כבר אין שלושה גדולים במובן המוכר של המילה, שבגיל 35 ג'ינובילי נמצא בעמדה קצת אחרת. יש משחקים שבהם הוא מככב, אך ברוב המקרים ההשפעה שלו על המשחק קטנה מהצפוי פרט להבלחות מזדמנות של הגדולה שעדיין קיימת בו. בעונה שעברה הוא היה פצוע חלק גדול מהזמן וכשחזר שמר את עצמו לפלייאוף, בו היו לו כמה הצגות גדולות לצד משחקים פחות טובים. גם השנה מטרידות את מאנו פציעות, גם השנה חוסר היציבות בולט ולעומת העונה שעברה הפעם גם אחוזי הקליעה בצניחה. בסוף מגיע הגיל בו לא ניתן יותר להעלות הילוך בפלייאוף, אחת השאלות החשובות בסן אנטוניו היא האם מאנו הגיע לגיל הזה ומעכשיו הוא פשוט שחקן של 11.7 נקודות למשחק.

        הדעיכה של מאנו בולטת על רקע האינפלציה המרשימה בעמדות הכנף של הספרס. דני גרין שדרג את הידית מבחוץ בדרך להיות הרול פלייר המושלם (למרות שגם הוא לאחרונה בירידה), קאווי לאונרד שכרגע פצוע הוא מהצעירים המבטיחים בליגה, סטיבן ג'קסון שחזר מפציעה מזכיר מדי פעם שלא נס לחו, גארי ניל שקיבל צ'אנס בחמישייה החזיר בחמישה משחקים של 19 נקודות ומעלה ב-11 האחרונים, נאנדו דה קולו מקבל מעט הזדמנויות וברובן מוכיח שהוא שחקן מיוחד שחייבים למצוא דרך לתת לו לשחק. אר. סי. ביופורד מנסה לחיות גם בהווה וגם בעתיד, עדיף לו להחליט כי בינתיים שני הזמנים משלמים מחיר. אם הוא רוצה ללכת עד הסוף בשנה-שנתיים הקרובות, כדאי שישתמש בסגל העמוס כדי להביא שחקן מהסוג של ורז'או (ספליטר ודה קולו יכולים להיות בסיס שיעניין את הקאבס).

        מאנו ג'ינובילי סן אנטוניו ספרס (AP , Darren Abate)
        דעיכה מדאיגה. ג'ינובילי (צילום: Abate, AP)

        גרג מונרו (דטרויט פיסטונס)

        בחייו של כל אדם מגיע הרגע בו הוא מבין שהוא לא בנוי להיות השחקן המוביל בקבוצת NBA. לרובנו זה קורה בין גיל 6-16, למונרו זה כנראה קורה בעונה השלישית שלו בליגה. העונה השלישית נוטה להיות זו שמפרידה בין אלה שנועדו להיות סופרסטארים לבין שחקנים איכותיים שפתחו את הקריירה טוב מהצפוי. קווין לאב וג'יימס הארדן הם דוגמאות עדכניות לשחקנים שביצעו את קפיצת המדרגה של העונה השלישית.

        מונרו לא רק נתקע בעונה השלישית ומשחזר פחות או יותר את מספרי העונה השנייה, לאחרונה הוא גם עושה צעד משמעותי אחורה. אחרי שהרגיל אותנו ל-15 ו-9 ביותר מ-50 אחוזים מהשדה, בדצמבר מונרו קולע 12.4 נקודות ב-40.7 אחוזים מהשדה, מוריד 8.5 ריבאונדים ויורד גם בכמות החטיפות המרשימה בדרך כלל. דטרויט מספיק מבאסת גם בלי ההבנה שבקבוצה העמיסו את כל הציפיות והז'יטונים על סנטר יעיל, שאולי יוכל להיות מספר 2 אפקטיבי בקבוצה ראויה בבוא היום.

        גרג מונרו שחקן דטרויט פיסטונס (AP)
        נראה כמו מספר 2 קלאסי. גרג מונרו (צילום: AP)

        אהבה זה כואב: למינסוטה כדאי להפנים את הביקורת של לאב

        פורום NBA בוואלה!

        אזור ה-NBA בוואלה! ספורט