משהו מבעבע במכבי תל אביב. על הפרקט הקבוצה אומנם מנצחת - אף שלעתים קרובות מדי בדוחק ובאופן בלתי-משכנע - ובכל זאת, האווירה מתחילה להעכיר, ואותותיה כבר מורגשים מתחת לפני השטח. השבוע האחרון, על פרשת גיא פניני, היה עגמומי במיוחד, ואולם הביזיון התדמיתי שהמיט הקפטן המנושל על המועדון רק הקצין את התחושות הקיימות מאחורי הקלעים.
יש שתי קבוצות במכבי, מספר מקורב למועדון: האחת היא קבוצת ה"פייבוריטים", והיא כוללת את יוגב אוחיון, ריקי היקמן, דווין סמית', דיוויד לוגן, ליאור אליהו ושון ג'יימס; האחרת היא קבוצת ה"מדוכאים", והיא כוללת את ניק קיינר מדלי, גיורגי שרמדיני, סילבן לנדסברג ומורן רוט. הראשונה זוכה לגב מקצועי מוצק מהמאמן דיוויד בלאט, ממנו היא שואבת תחושת ביטחון ויציבות; האחרת מרגישה שהיא מופלית לרעה ואינה מקבלת הזדמנות הוגנת.
"יש שחקנים שצריכים להסתכל מאחורי הגב אחרי כל טעות כדי לבדוק אם בלאט עומד להחליף אותם", אומר המקורב. "המאמן מעניש אותם על כל דבר קטן. ויש שחקנים שגם אם ייצרו חורים בהגנה, הם לא יסתכלו אחורה".
בשלב זה, מקרי הסעד הנפשיים הם בעיקר קיינר-מדלי ושרמדיני. אלו שומעים את הרינונים וחשים ששעון החול שלהם הולך ואוזל. זהו אכן המצב בפועל: השלב הראשון של היורוליג, הקליל במיוחד, מסתיים, ושני הזרים היקרים ביותר בסגל לא עולים על המסלול; עוד רגע תגיע הרכבת לצומת הטופ-16 ותצטרך להחליף כמה קרונות. במכבי טרם פנו לסוכנים שלהם, אבל אם לא יחול מפנה דרמטי בקרדיט המקצועי וביכולת, נראה כי לפחות אחד משניהם יוחלף.
במובן הזה, קיינר מדלי נמצא בסכנה גדולה יותר. בלאט מחזיק משון ג'יימס והסיכוי שיצרף עוד סנטר, מה שיפגע משמעותית בדקות המשחק של הבייבי החדש שלו, אינו גבוה כמו הסיכוי שנראה שינוי בעמדת הפאוור פורוורד. עמדה 5 היא אכן בעייתית, כידוע, אבל גם המצב בעמדה מספר 4 אינו מסב נחת לאיש; מעמדו של אליהו מתחזק לאחרונה, אבל גם הוא לא נמצא על הפרקט יותר מ-23 דקות בממוצע ביורוליג. גם אם ישמור על מנת הדקות (המכובדת) הזו עד לסיום העונה, עדיין ישנן 17 דקות מידי ערב שבהן אליהו נמצא על הספסל, וברגעים הללו הצוות המקצועי של מכבי צריך למצוא פתרונות.
בלית ברירה, לפעמים ממלא דווין סמית' את הפונקציה הזו. לפעמים מלקולם תומאס. בתחילת העונה תופקד תומאס כסנטר. כעת הוא מוסט לעמדה מספר 4, העמדה הטבעית שלו. אבל תומאס לא מספק איכויות כמו קליעה, מסירה ומשחק פוסט-אפ, או סתם איי.קיו כדורסל גבוה. אם היה למכבי סנטר אמיתי, שתומאס יכול לנוע סביבו ולנצל את הזריזות והידיים הטובות שלו, ניחא; אלא שגם זה לא בנמצא. מה שאומר שלמכבי לא רק שאין סנטר, אלא שבהתחשב במגבלות המקצועיות של הפורוורדים הנוכחיים שלה (כולל אליהו), אין לה גם פאוור פורוורד שמביא את החבילה המלאה.
(אגב, הסיפור עם אליהו מוזר: בשלושת משחקי היורוליג האחרונים דקות המשחק שלו כמעט הכפילו את עצמן. זה קרה, מספרים במכבי, בזכות התערבות של כמה חברי הנהלה, שדרשו מבלאט לעשות בו שימוש תכוף יותר. כך שההשתייכות של אליהו לקבוצת ה"פייבוריטים" הוכתבה למעשה למאמן).
***
עוד מעט מסתיים שלב ההכנות והעונה האמיתית יוצאת לדרך. במכבי התכוונו להשתמש בשלב המוקדם לצורך גיבוש הקבוצה והקניית שיטת משחק מובהקת, אבל בפועל מגיעה הקבוצה אל פאתי הטופ-16 עם הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה.
היא לא יודעת, למשל, מי הגו-טו-גאי שלה בקו האחורי. בעונה שעברה קית' לנגפורד קיבל את המפתחות, והעונה אף גארד עדיין לא מתעלה; היקמן מייצר כמות סבירה של נקודות (12.6), אבל חלק ניכר מהנקודות משיג בהתקפות מעבר. האקספלוסיביות שלו הופכת את היקמן לאחד משני השחקנים היחידים בסגל שמסוגלים לקחת את הכדור לטבעת (לצד אוחיון), אבל עד כה היקמן נראה די פאסיבי מבחינה התקפית, ובסט-אופנס עדיין מתקשה (רק 51% מ-2 ו-30% מ-3 בממוצע העונה).
לוגן אמור היה להיכנס לנעליו של לנגפורד, אבל טרם הצלחנו לעמוד אודותיו. במשך דקות ארוכות נראה שהוא משוטט על הפרקט, אינו דורש את הכדור ולא לוקח אחריות; לעתים הוא נכנס ל'זון' של קליעה ומנצח עבור מכבי משחקים לבד. זה קרה בתקופת ההכנה, בליגה ובכמה משחקי יורוליג. ובכל זאת, אם בוחנים לעומק את התפוקה של לוגן, לא רק חוסר-היציבות בולט (ארבעה משחקים עם 8 נקודות ומטה, חמישה משחקים עם 12 נקודות ומעלה), אלא גם בולטת העובדה שלוגן נוטה להיעלם מול הקבוצות האגרסיביות יותר, כמו סיינה ומלאגה. להוציא את משחק פתיחת העונה בספרד, בו הצטיין עם 14 נקודות, קלע לוגן בספרות כפולות רק מול שאלון ופרוקום.
הצוות המקצועי של מכבי היה שמח לצרף גארד נוסף. השאלה היא לא רק האם בכלל יימצא תקציב, אלא גם בהנחה ותגייס מכבי את הסכום הנדרש - על חשבון מי הוא יגיע? היקמן? לוגן? אוחיון?
תיאורטית, סילבן לנדסברג יכול היה למלא את הפונקציה הזו. אבל הסופר-סקורר הישראלי אמריקאי לא נספר על ידי בלאט ביורוליג, וגם בליגה הישראלית - למרות שמכבי בחרה לשחק עם החוק הרוסי - משחק לנדסברג הרבה פחות מכפי שציפה.
***
וכך מתקרבת מכבי אל לב העונה מבלי שאנחנו מבינים על מי בלאט באמת סומך בסגל הזה. או באופן מדויק יותר: על מי הוא יכול לסמוך. בלי ספק, הציר המרכזי במכבי, השלד המקצועי עליו נבנה המערך, מורכב מאוחיון-סמית'-ג'יימס; אלו שחקנים שמבחינת בלאט אין להם תחליף.
מקרב השלישייה הזו, ג'יימס אולי הפך לשחקן החשוב ביותר. לאור המחיקה הכמעט-טוטאלית של שרמדיני הפך ג'יימס לכוח המניע של מכבי ברחבות. זה אולי לא נראה ככה, כי ג'יימס מקבל בממוצע רק 16:30 דקות לערב ביורוליג (בארבעת המשחקים האחרונים שודרג ל-21:15), אבל מבחינה סטטיסטית מספק ג'יימס את אחת העונות הגדולות ביותר של שחקן מכבי אי-פעם: הוא מוביל את היורוליג בקטגוריה של נקודות מדד לדקה (0.93); שישי בנקודות לדקה (0.6); חמישי בריבאונדים לדקה (0.32); שישי בחסימות לדקה (0.08); ושלישי באחוזים מהשדה (69.8%).
ועדיין, דווקא בשני המשחקים הטובים ביותר שלו מבחינה התקפית העונה, מול מלאגה וסיינה, מכבי הפסידה. זה אומר שמכבי עדיין לא התרגלה להפעיל את ג'יימס, והיא מנצחת כשהגארדים שלה מתפקדים ולא בהכרח כאשר שחקני הפנים טובים. הגארדים שלה מתפקדים טוב יותר כשג'יימס לא מסתבך בבעיית עבירות, מייצר בהגנה מטרייה אווירית ועוזר בריבאונד. אז, היריבות בורחות החוצה וזורקות מרחוק, ושחקני מכבי פרושים בהגנה כך שהם נמצאים בעמדות אופטימליות ליציאה להתקפות מעבר.
***
הבליץ ברבע האחרון במשחק מול פרוקום הבטיח למכבי, מבחינה מעשית, את המקום הראשון. כעת היא רק צריכה לנצח בשבוע הבא את אלבה ברלין בהיכל. מאחר והעונה שונתה שיטת הטופ-16, שישוחק בשני בתים בני שמונה קבוצות כ"א, בוטלה גם הגרלת הטופ-16, והבתים נקבעים בהתאם לשיבוץ אוטומאטי והצלבות בין בתי הבית המוקדם, כפי שנקבע בקיץ.
הקבוצה שתסיים במקום הראשון בבית ב' של השלב המוקדם, שהוא הבית של מכבי, תשובץ בשלב הבא עם הקבוצה שתסיים ראשונה בבית ד' של השלב המוקדם; עם הקבוצות שיסיימו במקום השני בבתים א' ו-ג' של השלב המוקדם; עם הקבוצות שיסיימו במקום השלישי בבתים ב' ו-ד' של השלב המוקדם; ועם הקבוצות שיסיימו במקום הרביעי בבתים א' ו-ג' של השלב המוקדם.
מובילת בית ד' היא ברצלונה. במחזור הבא תארח בבית את צסק"א, ורק אם תפסיד לה ב-21 הפרש ומעלה תאבד עבורה את המקום הראשון. במלים אחרות, ברצלונה צפויה לפגוש את מכבי. המקום השלישי מובטח לבשיקטאש, שתגיע גם כן להיכל.
בבית א' מתנהל מאבק על המקום השני בין פנאתינייקוס, חימקי ופנרבחצ'ה/אולקר (המקום הראשון ילך לריאל מדריד, אם תנצח בשבוע הבא את לובליאנה, שכבר איבדה סיכוי להעפיל לשלב הבא). הקבוצות עדיין צריכות לשחק אחת מול השנייה, וברמה העקרונית הכל פתוח. גם המקום הרביעי בבית א' עדיין לא סגור. ריאל, פאו וחימקי הבטיחו את העפלתן לשלב הבא, ופנר/אולקר היא היחידה שמצויה בסכנה. קאנטו צמודה אליה ובשבוע הבא ייפגשו השתיים בטורקיה. אבל אם פנר/אולקר תנצח הערב את פאו ביוון, גם היא תבטיח את הכרטיס לטופ-16, והמשחק בשבוע הבא יהפוך לחסר משמעות. אם תפסיד, המשחק במחזור האחרון בין הטורקים לאיטלקים יהפוך לקרב ישיר על ההעפלה לשלב הבא.
ההערכה שלנו, לאור סדר המשחקים, היא שחימקי תסיים במקום השני ופנרבחצ'ה-אולקר תסיים במקום הרביעי, ושתיהן יפגשו את מכבי בשלב הבא.
בית ג' גם הוא פתוח לחלוטין. אולימפיאקוס תבטיח את המקום הראשון אם תנצח בשבוע הבא בבית את ארמאני מילאנו. אולימפיאקוס, ז'לגיריס ואנדולו אפס הבטיחו את מקומן בשלב הבא, ועל הכרטיס האחרון נלחמות מילאנו וקאחה לבוראל. אבל להוציא את אולימפיאקוס, שכאמור צפויה לסיים ראשונה, מקומות 2-4 פתוחים עדיין לחלוטין, וישנם יותר מדי תרחישים אפשריים. הערב יארחו מילאנו את ז'לגיריס ולבוראל את אפס, ותמונת הבית תתבהר יותר אחרי המשחק הקרוב.
הקבוצה האחרונה שתרכיב את הבית העתידי תגיע מהמקום השלישי בבית המוקדם, הנוכחי, של מכבי. זו תהיה, כמעט בוודאות גם כן, סיינה. אם מלאגה תנצח בשבוע הבא בבית את שאלון, שאיבדה סיכוי להמשיך, הספרדים יבטיחו את המקום השני (בהנחה שמכבי תנצח את אלבה). במקרה הזה, סיינה - אלא אם תפסיד הערב לשאלון ובשבוע הבא בבית לפרוקום, ואילו אלבה תנצח בשבוע הבא בהיכל - תסיים שלישית. זו גם ההערכה שלנו.
אם כן, בשלב הבא צפויה מכבי לפגוש את ברצלונה, בשיקטאש וסיינה; ככל הנראה גם את חימקי ופנרבחצ'ה-אולקר; ושתיים מבין ז'לגיריס, אנדולו אפס, מילאנו ולבוראל.
וזה כבר יהיה משחק שונה לחלוטין מהקייטנה של פרוקום ושאלון.
***
פרשת פניני מסרבת למות. הבוקר העניק פניני ראיון ל"מוסף לשבת" של "ידיעות" וטען שיונתן שולדברנד התגרה בו לאורך המשחק וכי הוא התלונן על כך ליערי רייניש. במלים אחרות, ולמרות ההצהרות הנרגשות מול מצלמות הטלוויזיה על כך שהוא לוקח אחריות מלאה, פניני הספיק לחזור לסורו ולמעשה הטיל את האשמה, לפחות חלקית, על מישהו אחר.
אין טעם להיכנס שוב לדיון המוסרי אודות מעשיו ומילותיו של פניני בדרבי. כל בר-דעת מבין שאין בין הדברים שאמר לבין טראש-טוק ספורטיבי, שהוא חינני ומשעשע בעיקרו, ולא כלום. מילא היה נתלה פניני באיזה מאורע הקשור ממשית לחייו של שולדברנד, כדי לפגוע בו באמת ולהוציאו מריכוז; הוא סתם פלט טינופים שהיו חסרי-הקשר, ולפיכך נטולי-משמעות, עבור שולדברנד - ואכן לא הצליחו להוציא אותו משלוותו.
חשבנו שפניני הוא פרובוקטור מומחה; חשבנו שהוא מבין באופן עמוק את הפילוסופיה של הפרובוקציה. אבל התקרית הזו מראה שפניני לא באמת מספיק מתוחכם כדי להיקרא פרובוקטור. דרק שארפ, בשנותיו הגדולות, היה פרובוקטור יוצא מן הכלל. גם נדב הנפלד. הם הצליחו להוציא את יריביהם מהכלים בעזרת טילים פסיכולוגיים מונחים, ישר לאזור הרגש. הם שיחקו להם עם המוח מבלי להתדרדר לניבולי-פה צורמים, לקללות ריקות מתוכן, לאלימות מילולית גרידא, שהיא סרת טעם לחלוטין.
גם הנפלד ושארפ, קפטנים וסמלים, היו מרושעים לעתים, אבל לא איבדו את הפאסון. לפניני מעולם לא היה פאסון. ומהדברים שאמר היום לוואלה! ספורט שופט הדרבי יערי רייניש, מסתבר שפניני הוא גם שקרן. התנצלותו הייתה ריקה, לקיחת האחריות שלו מדומה, והוא לא באמת למד לקח.
חבל.
ohad@walla.net.il