מחזור הנעילה בליגת האלופות העונה לא יכול להיות משעמם יותר, כשכמעט הכל כבר הוכרע, אז החלטנו להיזכר בעשרת המשחקים הגדולים של שלב הבתים בתולדותיה. אבל איך לעזאזל בוחרים עשיריה כזו? רשימת המועמדים ארוכה, וכל החלטה תהיה בהכרח סובייקטיבית לחלוטין, ותשאיר קרבות אדירים בחוץ. כואב הלב, למשל, לוותר על ה-3:3 בין מילאן לברצלונה בסתיו 2000, או על ההצגה הכבירה של דורטמונד מול מנצ'סטר סיטי העונה, ועל עשרות משחקים נוספים.
חשוב להדגיש כי ברשימה נכללו אך ורק משחקים בהם הציגו שתי הקבוצות יכולת ראויה. תוצאות כמו 3:8 של מונאקו על לה-קורוניה אינן רלוונטיות הפעם, אם כי כבודו של דאדו פרשו בכבודו מונח. הסדר כרונולוגי, ובאופן כללי ניתנה העדפה ברורה למשחקים משנים קודמות על פני העדכניים יותר רק כדי שזה יהיה יותר מעניין. תבלו, ואל תשכחו לבחור את המשחק המועדף עליכם בסוף.
ברמן אנדרלכט 3:5 (8 בדצמבר 1993)
לאוטו רהאגל הודבקה סטיגמה של מאמן בונקריסט, אבל ברמן, לה הקדיש חלק ניכר מהקריירה, ידעה היטב גם לתקוף. לזכותה רשום הקאמבק הגדול ביותר בתולדות ליגת האלופות הגרמנים פיגרו 3:0 בדקה ה-66 וירדו מהמגרש ספוג המים עם ניצחון ענק. הבלם פיליפ אלבר, עוד לפני המעבר לניוקאסל, העלה את הבלגים ליתרון מוקדם, ואחרי קצת יותר מחצי שעה של משחק אנדרלכט כבר הבטיחה לכאורה את הנקודות בזכות צמד של דני בופאן הנמרץ. הכיבוש השני שלו היה מעשה אמנות של ממש.
זה לא עזר אחרי ההפסקה נכתשה אנדרלכט לחתיכות. מאריו באסלר הפנומנלי שרף את האגף הימני והיה בלתי ניתן לעצירה. הוא בישל את השער המצמק לווינטון רופר, גדול השחקנים של ניו זילנד בכל הזמנים, ואז הירוקים הפציצו רביעיה נוספת תוך 17 דקות. אלא שהפעולה החשובה ביותר שייכת לשוער הגרמני אוליבר רק שהדף בעיטה קטלנית של לוק ניליס כאשר התוצאה עמדה על 3:4. יש דברים שפשוט חייבים לראות.
דינמו קייב ספרטק מוסקבה 2:3 (14 בספטמבר 1994)
שלוש שנים בלבד אחרי פירוק ברית המועצות, הגעגועים לדרבי הסובייטי הגדול ביותר היו עזים. לכן, גם אם השתיים הוגרלו לבית קשה עם פריז סן ז'רמן ובאיירן מינכן והודחו בצוותא, היה זה אירוע מכונן ומשחק דרמטי בכל קנה מידה. 95 אלף צופים מילאו עד אפס מקום את האצטדיון האולימפי בבירת אוקראינה, כאשר אלפי שוטרים מגנים על יציע אוהדי ספרטק, שזכו לאבטחה חסרת תקדים מיד עם חציית הגבול. הם ראו משחק שהתנהל בקצב מטורף, עם החמצות בלתי פוסקות, ואם הוא היה נגמר בתיקו 5:5 איש לא יכול היה לבוא בטענות.
ספרטק היתה עדיפה באופן ברור באותם ימים, ושער היתרון של ניקולאי פיסארב, כיום מאמן הנבחרת הצעירה שתגיע בקיץ לישראל, נראה הגיוני. השוער הרוסי טיאפושקין הדף פנדל של מיכאילנקו, אנדריי טיחונוב שיהפוך בהמשך לסמל האולטימטיבי של ספרטק קבע 0:2, והצופים היו בדיכאון. אחרי ההפסקה כבש ויקטור לאוננקו, כוכב סורר ושערורייתי, מעין פול גסקוין האוקראיני, שני שערים מרהיבים, ובדקות הסיום הצליח סרגיי רברוב בן ה-20 להשלים את המהפך. כל שחקן דינמו קיבל בונוס של 20 אלף דולר על הניצחון.
ברצלונה מנצ'סטר יונייטד 3:3 (25 בנובמבר 1998)
עונת 98/99' היתה אחת הגדולות בתולדות ליגת האלופות, ולא לחינם היא הסתיימה בגמר המדהים מכולם. הבית הנדיר שכלל את יונייטד, באיירן ובתוספת ברונדבי, סיפק משחקים עילאיים שהיו מספיקים למספר עונות. למעשה, אפשר היה להרכיב מחצית מהרשימה הזו רק מהם. מה רע במהפך המטורף שביצעו הדנים נגד הגרמנים בשלוש הדקות האחרונות בדרך ל-1:2, בעוד במקביל חוזרים הקטלונים מפיגור כפול כדי לסחוט 3:3 באולד טראפורד? איך אפשר לשכוח את השער העצמי של טדי שרינגהאם בשניות הסיום, שגנז מהשדים האדומים ניצחון במינכן? החלוץ החזיר את החוב עם ריבית במאי. גם השער הסנסציוני של חסן סליהמיצ'יץ' הבוסני בקאמפ נואו ייזכר לדורות. ובכל זאת, אם חייבים לבחור, אז ה-3:3 השני בין יונייטד לבארסה לוקח, ולו בגלל הצירוף בין אנדי קול לדווייט יורק שנכנס לפנתיאון. במחזור הלפני-האחרון, היתה הקבוצה של לואיס ואן-חאל זקוקה לניצחון כדי לשמור על סיכוי טוב להעפיל, כבשה כבר בדקה הראשונה בזכות סוני אנדרסון, נהנתה מצמד של ריבאלדו ביום ענק, ובכל זאת כשלה במשימתה. הלוואי עלינו בתים כאלה בכל עונה!
גלאטסראיי מילאן 2:3 (3 בנובמבר 1999)
בעונת 99/00' הורחבה ליגת האלופות ל-32 קבוצות, והונהגה לראשונה השיטה המפוקפקת לפיה נושרות הקבוצות שסיימו במקום השלישי בבתיהן לגביע אופ"א. הבית הצמוד ביותר כלל את צ'לסי, מילאן, הרטה ברלין וגלאטסראיי. בעוד נציגות הליגות הבכירות נאבקות על ההעפלה, פתחו הטורקים באופן מזעזע, צברו נקודה אחת בארבעה המשחקים האחרונים, ואיבדו לכאורה עניין. אלא שגלאטסראיי השיגה 1:4 סנסציוני בברלין במחזור החמישי, ולקראת היום האחרון המצב היה מורכב. הרטה וצ'לסי הובילו עם שמונה נקודות ופגשו זו את זו בלונדון. שש הנקודות של מילאן איפשרו לה להעפיל ללא קשר לתוצאה במקרה של נצחון באיסטנבול.
כמיטב המסורת, האווירה באצטדיון היתה מחשמלת. כריסטיאן אביאטי אמנם היה אשם בשער הראשון של המארחים, אך הפגין יכולת אדירה במשך רוב המשחק, ונדמה היה שהוא מסדר לקבוצתו ניצחון 1:2 משערים של ג'ורג' וואה ופדריקו ג'ונטי. אלא שאת הקאן שוקור אי אפשר היה להספיד אף פעם. בדקה ה-87 נגח השור את השיוויון, ובתוספת הזמן הוא נמשך ברחבה וגרם לפנדל. גלאטסראיי ניצחה 2:3, הרסה למילאן העפלה והעיפה אותה למקום האחרון. הקאמבק ההירואי סידר לה כרטיס לגביע אופ"א, והיא המשיכה עד להנפה ההיסטורית בגמר נוצחה ארסנל בפנדלים אחרי 0:0 מתסכל.
המבורג יובנטוס 4:4 (13 בספטמבר 2000)
באותם ימים בנתה המבורג קבוצה מלהיבה עם המאמן פרנק פאגלסדורף, וחלמה לשוב לצמרת הכדורגל האירופי. ההגרלה מול יובנטוס במחזור הראשון בצ'מפיונס ליג היתה נהדרת עבורה, כי הרי הזכיה היחידה שלה בגביע התרחשה ב-1983 על חשבון יובנטוס בגמר. החולצות האדומות הוצעו מהארון במיוחד לרגל האירוע, והכל היה מוכן לחגיגה. הצופים שהגיעו לחזות בבכורה קיבלו דרמה שלא ישכחו לעולם.
זוכרים שפיפו אינזאגי כיכב פעם בחוד של יובנטוס? אחד הכובשים המצטיינים בהיסטוריה של המפעל הרשית בהמבורג שלושער והציל את הגברת הזקנה מהפסד כמעט בלתי אפשרי. במחצית היא הובילה 1:2, בדקה ה-65 זה עדיין היה 1:3, אבל אז העבירו הגרמנים להילוך שמיני ודרסו את האורחת. מהדי מהדביקיה האיראני היה הכוכב הבולט, והשוער האנס יורג בוט הבקיע פנדל. אנחנו עוד נחזור אליו. רוברט קובאץ' הקרואטי היה אמור להיות חתום על שער הנצחון, אבל בוט גם ספג פנדל של פיפו בדקה ה-88.
במחזור החמישי, אגב, הפסידה הגברת הזקנה 3:1 בבית, בעוד זינדין זידאן מורחק על נגיחה מכוערת בפניו של יוכן קינץ. יובה סיימה במקום האחרון, המבורג הסתפקה במקום השלישי ותקוותיה ממש לא התממשו.
מנצ'סטר יונייטד לה-קורוניה 3:2 (17 באוקטובר 2001)
אלכס פרגוסון הבטיח שזה יהיה משחק בלתי נשכח, וצדק בהחלט. הוא רק לא ידע שהוא יתרום באופן סופי ורשמי את המילה "בירטוז" לשפה העברית. דפורטיבו גברה על יונייטד בספרד, והגיעה לאולד טראפורד במטרה לשנות סדרי עולם. טעות ביזארית של פביאן בארטז והמגן ווס בראון סייעו לה להשוות ל-1:1 אחרי שער יתרון מהיר של רוד ואן ניסטלרוי. מיד לאחר מכן העלה דייגו טריסטן את הספרדים ל-1:2. דקה אחת חלפה, והסקורר ההולנדי של השדים האדומים השווה ל-2:2. אלה היו דקות מטריפות, אבל אחרי ההפסקה הקצב אפילו גבר.
הזדמנות רדפה הזדמנות, ואז בדקה ה-60 יצא השוער הצרפתי לטיול הרחק משערו, טריסטן ניצל זאת כדי להשלים שש נקודות מול היריבה האנגלית ולגרום לפרגי להפעיל את מייבש השיער. הנקמה היתה מתוקה ברבע הגמר, אז ניצחה יונייטד את לה קורוניה פעמיים, רק כדי להיות מודחת בידי לברקוזן בחצי הגמר.
באזל ליברפול 3:3 (12 בנובמבר 2002)
סתיו 2002 היה מלא תקווה עבור האדומים. ליברפול הובילה את הפרמיירליג בתחילת נובמבר עם מאזן כמעט מושלם, ורק מספר מעידות בליגת האלופות פגמו באופטימיות. שני הפסדים לוולנסיה ותיקו ביתי מול באזל חייבו את החבורה של ז'ראר הוייה לנצח בשווייץ במחזור הנעילה כדי לעלות. למארחת הספיק תיקו, אבל אלה שציפו לבונקר נאלצו לאכול את הכובע. בליץ קטלני יותר קשה לדמיין, ובניצוחו של הפליימייקר הגאון הקאן יאקין עלתה באזל ל-0:3 כבר בדקה ה-29.
ההלם הליברפולי היה עצום, אולם שער מצמק נאה של דני מרפי בדקה ה-61 נתן לאנגלים תקווה. כעבור שלוש דקות זה כבר היה 2:3, וכאשר הכדור פגע בידו של מוראט יאקין ברחבה העסק התחיל להיות לוהט במיוחד. מייקל אואן החמיץ את הפנדל, אבל בעט את הריבאונד פנימה, ובחמש הדקות האחרונות עמדה באזל בלחץ אימתני במיוחד. היא שרדה ועלתה, ואילו ליברפול האומללה המשיכה לרצף של 11 משחקים ללא נצחון בפרמייר-ליג. העונה שהבטיחה כל כך הרבה, הסתיימה פחות או יותר בדצמבר. לפחות כעבור שנתיים וחצי עוד קאמבק במחצית השניה מ-3:0 ל-3:3 היה מוצלח יותר עבור מרסיסייד.
ריאל מדריד רומא 2:4 (28 בספטמבר 2004)
מי מכיר את אזיו סלה? רק פעם אחת הוא עמד על הקווים של רומא כמאמן זמני, והמשחק הזה נכלל ברשימה שלנו. קיץ 2004 היה מזעזע מכל הבחינות עבור הרומאים. המאמן החדש צ'זארה פראנדלי התפטר לפני תחילת העונה בשל מחלת אשתו, רודי פלר שהיה אליל כשחקן, נכשל טוטאלית במקומו ועזב, ואם לא די בכך במחזור הראשון ספגה הקבוצה הפסד טכני אחרי שמטבע שנזרק באולימפיקו במשחק מול דינמו קייב פגעה במצחו של השופט אנדרס פריסק.
אלא שגם הגלאקטיקוס של ריאל לא היו במיטבם, ותבוסה 3:0 בלברקוזן במחזור הראשון הכניסה אותם ללחץ עצום. כאשר דניאלה דה רוסי הצעיר העלה את האורחים ליתרון, היציעים בברנבאו זעמו. כאשר אנטוניו קסאנו קבע 0:2 בדקה ה-21, הם כבר השתתקו. ראול, בפעם המי-יודע-כמה, עשה את ההבדל. צמד שלו, בתוספת סחיטת פנדל שנוי מאוד במחלוקת, גרם למהפך. כאשר רוברטו קרלוס שלח טיל לחיבורים בדקה ה-79 ויצא לחגוג עם הקהל ששרק לו בוז קודם לכן, העצבים הרופפים מתחילת המשחק כבר נשכחו. רומא סיימה אחרונה עם נקודה אחת, אבל את המשוכה האיטלקית הבאה, יובנטוס בשמינית הגמר, ריאל כבר לא צלחה.
ליברפול אולימפיאקוס 1:3 (8 בדצמבר 2004)
רפא בניטס היה קרוב מאוד לא לסיים את עונתו הראשונה באנפילד. הכושר של האדומים בפרמיירליג היה מזעזע, והיכולת בליגת האלופות בשלב הבתים לא טובה הרבה יותר. למחזור הסיום הם הגיעו במקום השלישי, במרחק שלוש נקודות מהמובילה אולימפיאקוס, ובפיגור שתי נקודות ממונאקו. בהתחשב בהפסד 1:0 בפיראוס, המשימה היתה ברורה לחלוטין אחרי שער יתרון מהיר של ריבאלדו לזכות היוונים, רק נצחון בהפרש שני שערים הספיק כדי למנוע פיאסקו של הדחה מוקדמת.
פלורן סינמה פונגול, כיום חלוץ רוסטוב מתחתית הליגה הרוסית, הישווה בפתיחת המחצית השניה, אבל זה ממש לא הספיק. הדקות עברו, הלחץ לא עזר, ואולימפיאקוס אפילו היתה מסוכנת יותר במשחק משובחת וקצבי. ואז נשלח למערכה ניל מלור. האם אוהדי ליברפול זוכרים אותו היום? החלוץ הצעיר, שניצח את ארסנל מספר ימים קודם לכן, גנב את ה-1:2 בדקה ה-81, והצבע חזר ללחיים באנפילד. בדקה ה-86 בא סטיבן ג'רארד, שלח טיל לרשת, ובניטס סיים את העונה הראשונה כגיבור-על עם גביע האלופות בידיים. מדהים זו לא מילה.
יובנטוס באיירן מינכן 4:1 (8 בדצמבר 2009)
עוד מאמן שהפך מכשלונר לאליל בזכות משחק אחד הוא לואיס ואן חאל. פתיחת העונה שלו בבונדסליגה היתה איומה די להזכיר שבמחזור ה-12 דורגה באיירן במקום השמיני. בליגת האלופות היא הפסידה פעמיים לבורדו, והצליחה לצבור נקודות רק מול מכבי חיפה. במצב העניינים הזה, ראשו של ההולנדי כבר הונח על הגיליוטינה. הבווארים הגיעו לטורינו כאשר רק ניצחון היה אמור להציל אותם. ליובנטוס היו תוכניות אחרות לגמרי, והיא עלתה ליתרון משערו האחרון במפעל של דויד טרזגה. העסק נראה גמור.
אלא שבשלב מסוים התחילה באיירן להציג את אחד המשחקים הטובים שלה בהיסטוריה המודרנית. בסטיאן שווינשטייגר היה כביר בתפקיד המרכזי אליו הסיט אותו ואן חאל, והגרמנים פשוט רמסו את היריבה בתצוגת תכלית. את שער השיוויון הבקיע בפנדל השוער בוט, והנה חזרנו אליו. שלושה שערים יש לו בקריירה בצ'מפיונס ליג, וכולם הובקעו נגד יובנטוס, במדי שלוש קבוצות שונות! השלישית, במידה שתהיתם, היתה לברקוזן בדרך לגמר ב-2002. גם הפעם, אחרי שהמשימה הושלמה במחצית השניה, המשיכה באיירן עד הגמר, וגם עלתה לדרך המלך בבונדסליגה בדהירה לצלחת האליפות. במקום מכתב פיטורין, היה ואן חאל קרוב לטרבל. טוב, הוא בכל מקרה פוטר כבר באפריל 2011...