בתקציר: היזכרו ב-3:4 המדהים של מכבי תל אביב ברמת השרון
Like
דבר אחד חיובי עדיין קשה לומר על הפועל תל אביב אחרי התבוסה שהנחילה להפועל באר שבע: גם עכשיו קשה לזהות קו התקדמות ברור בסגנון המשחק הקבוצתי והעוצמה הטקטית והארגונית של הקבוצה. הפועל באר שבע התפרקה, תמוז אסף את השאריות, למרות שראינו עוד משחק בו הפועל תל אביב נסוגה יותר מדי לאחור. על פניו, הנה לכם הסיבה שמכבי תל אביב תזכה העונה באליפות על חשבון הפועל תל אביב. הצהובים מאורגנים, מאוזנים וחסונים הרבה יותר מהאדומים, שהיתרון המרכזי שלהם הוא בכך שהם קצת יותר מוכשרים. אבל זה, כאמור, רק על פניו.
ייתכן מאוד שיוסי אבוקסיס הבין זאת לפני כולם והוא ויתר על הסיכוי להפוך את הסגל שלא הוא בנה למשהו קוהרנטי. אבוקסיס בונה על הכישרון, קודם כל הכישרון, ועושה זאת בניגוד גמור לציד המכשפות הקבוע שמתקיים במועדון הזה כלפי שחקניו ואליליו. אבוקסיס לא מוותר על הכישרון גם כשנראה שצריך לוותר. הוא נותן לו את כל התנאים כדי להצליח: הוא משאיר שחקנים בהרכב גם אחרי משחקים רעים, הוא מספק מטרייה אווירית לכוכבים שנראים גמורים או שחוקים. עכשיו הוא קוצר את הפירות על תמוז, אולי בעתיד הוא גם יחזיר ככה לכושר את גילי ורמוט ודג'מבה דג'מבה. כרגע אין לו דרך טובה יותר לזכות באליפות מאשר לתת עוד ועוד ביטחון והגנה לשחקנים המוכשרים שבכל זאת קיימים אצלו. צריך להיות מאמן חכם כדי להבין זאת.
Share
הטענה לפיה שיטת המשחק של מכבי תל אביב הגנתית מדי נכונה במידה מאוד חלקית. אחרי הכל, זו לא השיטה, אלו הם השחקנים. אם יש לך את השחקנים הנכונים, 4:3:3 זה מערך מאוד אופנסיבי. אם יש לך את חסן אבו זייד, זה מוביל ליותר מסירות פשוטות לרוחב מאשר מסירות אמן לעומק.
הבעיה המרכזית עם אוסקר גרסיה שהוא לא באמת מסביר את זה. הוא לא תמיד מסביר את עצמו ולא מקשיב לסביבה שרוצה להבין אותו. הסביבה הזו אולי מעט פרימיטיבית וקטנונית לטעמו, אבל זו הסביבה שבה הוא חייב וגם צריך לפעול, ולהבין אותה. ההתנהלות של אוסקר גרסיה כמאמן מכבי תל אביב היא כמעט מושלמת, מדובר ביתרון המרכזי של הקבוצה על הליגה, למעט חסרון אחד של מעט מדי פתיחות ואינטליגנציה רגשית לאזור שבו הוא עובד.
וזה ניכר בלא מעט פעמים בהם הישראלים מתחילים לדרוש ממנו תשובות, או כאשר אוהדים מתחילים למחות על שיטת משחק יותר מדי הגנתית, והיו כאלה לא מעט במחצית המשחק ברמת השרון. מספיק להביט ביכולת הנהדרת של דריו פרננדז בבית"ר ירושלים, כדי להבין כמה החיבור של הזרים לקבוצה ולמקום שבו הם עובדים הוא מכריע. פעם כל זר מצליח כאן ידע לדגלם משהו בעברית ולסלסל במזרחית. אלו בדרך כלל הזרים שהכי הצליחו בישראל. לא רק היכולת המקצועית שלהם קבעה, גם הרגישות הסביבתית.
גרסיה צריך להמשיך לאמן את הישראלים כאילו הם באירופה, אבל גם לדעת להקשיב להם כאילו הוא בישראל. אינטליגנציה רגשית חדה יותר תחזק את האמונה בצדקת הדרך אצל השחקנים, האוהדים והכתבים, היא תעזור לו לעשות חילופים טובים יותר ולמצוא פתרונות טובים יותר. מאמן או שחקן זר לא רק נמדדים בערכים המקצועיים הבלתי מתפשרים שהם מביאים, אלא באופן שבו הם גם לומדים את הסביבה וחשים אותה. היו כאן מאמנים זרים שנפלו על כך שלא למדו מספיק את הקבוצות היריבות ולא הכירו מספיק את הליגה. הם לא היו מספיק פתוחים לסביבה. גרסיה יקום וייפול גם על זה. לא רק על השיטתיות המופתית שלו, אלא גם ביכולת שלו להכיל את הטענות נגדו ולדעת להגיב אליהן בכבוד. מול רמת השרון זה הצליח לו, אבל העונה עוד ארוכה והוא עדיין לא מצליח מספיק להתקרב אלינו.
Comment
1. אם יש משהו טוב בתקרית היריקה המכוערת של עלי חטיב כלפי עידן ויצמן מבני סכנין, זו ההזדמנות שקיבלנו בזכותה לדון ביכולת המקצועית של קשר מכבי נתניה. היום כבר אפשר לקבוע: חטיב טעה כאשר עזב את הפועל חיפה. כמו שהשתן שעלה לו לראש מבחינת התנהגות, כך גם בצד המקצועי: חטיב ניסה לקפוץ כיתות מהר מדי. הוא עוד לא עשה כלום בהפועל חיפה, וכבר חשב שיוכל לדלג לו לנתניה ולהוביל את הקבוצה. הוא סבר שהכישרון שלו מספיק גדול כדי לקפוץ בין קבוצות ולהימנע מקשיי קליטה. דווקא שחקן פרוע מסוגו היה צריך לשמוח עד שמצא בית טוב בליגת העל, בית שתפור עליו מכל בחינה, רק שחטיב מיהר לנתניה. שכח את המועדון שנתן לו צ'אנס אמיתי ראשון, הפנה עורף לקהל האדום שתמך בו, וכמו תמיד שם קצוץ על כולם.
ייתכן מאוד שהאמירה של טל בנין לגביו מהעונה שעברה היא שהאיצה את התהליך. בנין טען שחטיב הוא כוכב כדורגל, למרות שהוא לא הוכיח כלום עדיין בליגת העל. מוטב לבנין לומר כיום לחטיב משהו יותר חשוב: שכוכב כדורגל לא נולד ביום אחד או במשחק אחד או בעונה אחת. כוכב כדורגל נבנה לאורך זמן, כוכב אמיתי לפחות. אחרי תחושת הקבס שהוא עורר השבוע, עליו להבין שנותרה לו עוד הזדמנות אחת אולי לעכל זאת. בפעם הבאה הוא לא יעבור לנתניה. הוא פשוט יחזור לשחק בליגה הפלסטינית האלמונית.
2. הפועל באר שבע לא צריכה להיכנס לפאניקה מהתבוסה להפועל תל אביב. עם מעט פחות נאיביות המשחק יכול היה להסתיים אחרת לגמרי. אם יש משהו שכן צריך להטריד אותה זה שחקן הרכש הכי גרוע שלה העונה, ומי שאחראי למפולת בביטחון של הקבוצה מול הפועל תל אביב אוסטין אג'ידה. אם בקיץ לא היה ברור מדוע באר שבע מהמרת על השוער המפוזר וההזוי הזה, אז עכשיו זה רק יותר תמוה. אג'ידה הוא פצצת כישרון שלא הולכת לשום מקום. היתרון הפיזי האדיר שלו לא שווה כלום עם שערים מצחיקים ואופי קומי. אג'ידה הגיע למגרש בזכות אופנה מוצלחת, אופנת השוערים הניגרים. אחרי שלדלה איינגובה וגם קצת וינסנט אניימה לקח מעט זמן להיקלט בארץ, ניתן לחשוב שזו הדרך לעבוד עם אג'ידה. שמתישהו סטטיסטיקת השטויות שלו תתיישר. אולי היום אלישע לוי מבין שהציפייה הזו היא מעט מופרכת.
המחזור הבא: מ.ס אשדוד הפועל תל אביב
מכל השחקנים הטובים שיש העונה באשדוד, אופיר מרציאנו הוא החשוב ביותר. הוא ההצלחה הכי גדולה. עבור הפועל תל אביב, זהו משל חשוב לצורה שבה היא עובדת עם בוריס קליימן. מרציאנו מוכיח שאם נותנים ביטחון לשוער צעיר, אין סיבה שהקבוצה לא תרוץ לאליפות. מרציאנו מראה שלא רק הכישורים שלו יכולים להוביל אותו רחוק: יש לו גם אישיות נהדרת. הוא חכם, שקול, רגוע, מבין עניין ושאר תכונות שמאוד חשובות לשוער כדורגל. אשדוד מוכיחה שהמחיר שאתה משלם על שוער צעיר הוא לא גדול בכלל. תוך זמן קצר, אתה מקבל שוער שיילך איתך ל-10 שנים, במקום ללכת ל-10 שנים של ניסיונות בשער. ראשי הפועל תל אביב חייבים להבין את המסר הזה עכשיו.
