פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לחמוק מהטורפים: על המלחמה של ניק קיינר מדלי

        ניק קיינר מדלי הוא הזר התורן של מכבי תל אביב שמצא את עצמו תחת הגיליוטינה התקשורתית, ובחר להילחם. שי האוזמן מסכם מחזור עם הבזבוז הגדול של הכישרון בירושלים והדרך בה התגברה אשקלון על הטראומות

        לחמוק מהטורפים: על המלחמה של ניק קיינר מדלי
        צילום ועריכה: דרור פיקלני

        1. במשך שנים העלו חכמים השערות שונות באשר לחוסר ההצלחות של הפועל ירושלים בליגה. אחת התזות ההגיוניות התייחסה לבנייה הבסיסית והבעייתית של הקבוצה מהבירה, שמרכיבה סגלים שמתאימים להתמודדויות באירופה – אך לא ליריבות המקומיות. ניתוח הסגל שגובש השנה בירושלים מעיד כי התזה הזו נלקחה הקיץ ברצינות תהומית. בניגוד לעונות קודמות, הסתפקו שם בארבעה זרים בלבד. בניגוד להרפתקאות מן העבר, צירפו שני זרים שמכירים היטב את הליגה. ועל כל זה הוסיפו את מלך הליגה הבלתי מעורער טפירו. נכון לרגע זה, אפשר לסכם ולומר את הדבר הבא: הפועל ירושלים סוף סוף בנתה סגל שחקנים שמתאים לליגה. אבל לא לליגה של השנה. הממזרים שינו את החוקים ושכחו לספר לשרון דרוקר, דני כהן או כל מי שהיה אמון על מלאכת המרכבה הקיץ.

        בליגה ההגנתית והאינטנסיבית ביותר שנראתה כאן מזה שנים, נראים האדומים מירושלים כמו גרסה איטית, נרפית ומיושנת. מרבית הקבוצות שמכבדות את עצמן בליגה השנה מציגות לראווה סטופרים הגנתיים שנושכים את הכוכבים היריבים. מרבית המאמנים שמכבדים עצמם מציגים לראווה הגנות אישיות קשוחות ומלאות תשוקה. הפועל ירושלים נראית לעיתים קרובות מדי כמי ששומרת בשיטת ה"ידיים למעלה - על הראש". בהיעדר יכולת לייצר עצירות באחד על אחד וללא נוכחות בצבע שתחפה במעט על החורים, מאלתרים שם אזוריות רכות והגנות מתחלפות. וגם הן רכות. וכך מתבזבז לו הכישרון הגדול והעומק הירושלמי. ובמשחק כמו אתמול, כשהשחקנים המובילים באדום היו לימונד וסמית', לא בדיוק סמלים למחויבות קבוצתית, זה בדרך כלל לא מנבא טובות.

        קרייג סמית' שחקן הפועל ירושלים מול לורנס היל שחקן הפועל חולון (ברני ארדוב)
        אין נוכחות בצבע שתחפה על החורים. סמית' (צילום: ברני ארדוב)

        2. חייבים לתת יותר ממילה טובה לאליצור אשקלון. ללא קשר לכדורסל. ההנהלה והצוות המקצועי הצליחו למצוא את הדרך להישאר ביחד תחת הפצצות, למנוע עריקות ולהביא את השחקנים לשחק במלחה בשביל לנצח. למרות שרצף האסונות שלהם, כולל תאונת הדרכים באזור הקסטל וכולל טענות הקיפוח כנגד המינהלת, אמורות היו להוות אחלה של תירוץ לבוא כדי להעביר 40 דקות וללכת הביתה לממ"ד. ואולי דווקא במצב הזה, בדופק אפס ומול הגנת הקונוסים הירושלמית, הדברים הפכו להיות הרבה יותר פשוטים. גם אליצור אשקלון מזכירה במספר מובנים קבוצות (לא טובות) מהעבר. זה מתחיל בבחירת הזרים. הרזומה הבין לאומי של מרקוס דאב כולל עונה בינונית בקבוצה החלשה ביותר בבלגיה ועונה מוצלחת יותר בליגה הטיוואנית האימתנית. זרים כמו מילס ומור עברו דרך הליגה ההונגרית, על טאג' גריי המוכשר רואים את סימני הפציעה הקשה שעבר ומרקי פרי הוא זר עם מוניטין של שחקן בצניחה חופשית. ייתכן שבשל מספר האימונים המצומצם ואולי בגלל שזה מה שחומר השחקנים הזה מצריך, הגיעה אשקלון למלחה ופירקה את המשחק לאלמנטים פשוטים.

        אשקלון שיחקה משחק של בידודים, חיפשה מיסמאצ'ים פשוטים והלכה על החורים ההגנתיים של ירושלים. מאחר שיש כאלה הרבה, התרכזה בעיקר בללכת על החור הכי גדול הערב - קרייג סמית'. הקבוצה של אזולאי לא היססה לדרדר את המשחק לסופר דופר סמול בול עם מרקוס מור בעמדה 4 (ואפילו, לשתי דקות, ג'וליאן מילס – קומבו גארד בגובה 1.93). במובן החיובי ביותר שניתן, אשקלון הגיע למשחק החוץ בירושלים ושיחקה כדורסל פשוט של ספורטק. והכדורסל הזה אפשר לקבוצה החלשה ביותר בליגה בנקודות, בריבאונד ובמדד, לפחות ערב המשחק, לחזור הביתה עם ניצחון גדול. ואם כבר ספורטק. כל נער מתבגר מכיר את החוויה המפוקפקת של משחק רחוב עם ומול זקנים. תמיד היה לנו בשכונה איזה זקן נרגן שהתעקש להצטרף ולהפריע למשחק. שבהיעדר כושר גופני או יכולת, היה מתעסק בלשבור לנו את העצמות. הזקן של אשקלון הוא גילי מוסינזון. אבל הוא ממש לא נראה נרגן. עושה רושם שכיף לו.

        גילי מוסינזון שחקן אליצור אשקלון (מגד גוזני)
        בתפקיד הזקן הלא נרגן. מוסינזון (צילום: מגד גוזני)

        3. מעניין היה לעקוב אתמול אחרי ניק קיינר מדלי. אחת התעלומות הגדולות והבלתי מוסברות בספורט קבוצתי הוא ההבדלים הקיצוניים ביכולת של אותו השחקן בקבוצה אחרת. בעיית האוריינטציה וחוסר הבטחון אשר מלווים את תהליך ההידרדרות של שחקן במשבר הם גם הסיבה וגם התוצאה להמשך הנפילה ביכולת. וכך מוצא עצמו שחקן מוביל מהליגה הספרדית כשהוא מתקשה לתפוס כדור, להבקיע שער ממטר או למלא אחר הוראות טקטיות פשוטות. לא כי הוא לא מבין. כי הוא לא לגמרי שם. אחת הקלישאות השקריות ביותר בכדורסל היא שאין יום רע בהגנה. כנראה שהוגה הקלישאה מעולם לא שיחק כדורסל. כששחקן לא מוצא את עצמו, הוא מאחר בשניה גם בתנועות ההגנתיות. במילותיו של צדי צרפתי, הוא "ליד".

        כמו שחקנים טובים אחרים לפניו, מוצא עצמו ניק קיינר מדלי כזר התורן תחת הגיליוטינה התקשורתית. בדיוק כמו חוסיין בשוק, מאצ'יי למפה, מילאן מצ'באן ועוד רבים ורעים (בצהוב) אחרים. לפחות על פי המשחק אתמול באולם הפחים, נראה שקיינר מדלי עוד לא השלים עם מר גורלו. גם פתיחה הססנית ולא מרוכזת, אשר כללה מספר מהלכים מביכים ומספר החלטות רעות לא גרמו לא להפסיק להעז. קיינר מדלי המשיך לנסות ולהכניס עצמו למשחק, ולפחות סטטיסטית-התקפית סיים את הערב המוצלח ביותר שלו העונה בליגה. בדומה לצפייה בסרט טבע בנשיונל ג'אוגרפיק, מרתק ומותח לראות אם החיה הפצועה תצליח להתרומם על רגליה ולחמוק ברגע האחרון מהטורפים או לחילופין, ללכת בדרך כל בשר. הרבה מאוד תלוי במידת הסבלנות והשקט שיגיעו ממקבלי ההחלטות בצהוב. אם לשפוט מנסיון העבר, מומלץ לקיינר מדלי להתרומם ולחמוק מהר.

        שחקן מכבי תל אביב ניק קיינר מדלי מול שחקן הפועל חולון לורנס היל (ברני ארדוב)
        עוד לא השלים עם מר גורלו. קיינר מדלי (צילום: ברני ארדוב)

        מכבי ת"א מחצה את חולון, ירושלים הושפלה במלחה

        עדי אזולאי חגג: "לא ספרו אותנו". דרוקר:" בעטנו בדלי"

        עימות בין שמעון מזרחי לאוהדי חולון באולם הפחים

        כדורסל בוואלה! ספורט