דבר אחד היה חסר בהודעה הרשמית שהוציאה מכבי חיפה בנוגע למינוי אריק בנאדו למאמן החדש של הקבוצה. פרט בסיסי ואף הכרחי להודעות מסוג זה. מה אורך החוזה של בנאדו? החיסרון של הפרט מעלה לא מעט שאלות: האם מדובר במינוי עד תום העונה או שיעקב שחר רואה בו כמאמן העתיד של המועדון? האם מדובר בסותם חורים זמני או שהוצבו בפניו מטרות אמיתיות להמשך העונה? ובעצם השמטת הנתון מההודעה, שחר כשל בהעברת המסר הקריטי לקראת המשך העונה של הירוקים. הוא לא הצליח לשדר לקהל האוהדים - וחשוב מכך לשחקנים, לאנשי המועדון ולבנאדו עצמו - מה מכבי חיפה רוצה להשיג בטווח הקצר.
ארבע פעמים בעידן שחר החליפה מכבי חיפה מאמן באמצע העונה וראובן עטר נבדל מקודמיו. גיורא שפיגל (מרץ 1998), דושאן אוהרין (אפריל 1999) ואלי כהן (אפריל 2000) עזבו או הועזבו בשלבים מאוחרים מאוד של העונה, שכבר כמעט ולא היה מה להציל. לפיכך, בכל אחת מהפעמים קודם העוזר (דניאל בריילובסקי במקום שפיגל ואוהרין ורוני לוי במקומו של כהן) כדי למלא את החלל לטווח הקצר. בשלושת המקרים הראשונים שחר יכול היה להרשות לעצמו לדחות את ההחלטה על המאמן החדש לקיץ. לא הפעם. הסיטואציה הנוכחית דרשה החלטה שקולה, חכמה וגם מיידית. זה לא בדיוק מה שקרה.
12 יום חלפו מאז פיטרה מכבי חיפה את ראובן עטר וההתנהלות של המועדון לימדה על לא מעט בלבול. אובייקטיבית, קשה להגדיר את העונה הנוכחית כגמורה. אולי מחשבות על אליפות לא ריאליות בשלב זה, אבל הירוקים רחוקים בסך הכל שמונה נקודות מהמקום הרביעי שיכול להוביל לאירופה ושבע נקודות מהמקום בפלייאוף העליון. בקופה, בהנחה שהקבוצה אכן תשתלב בשישייה הראשונה בתום שני סיבובים, יש עוד 78 נקודות ועוד לא דיברנו על גביע המדינה, מפעל בו לא זכתה הקבוצה מאז 1998. לירוקים יש הרבה על מה לשחק והם צריכים את האיש הנכון שיוביל אותם.
"אריק היה המועמד הטבעי לקבלת התפקיד וכבר עשינו זאת בעבר עם רוני לוי", הסביר שחר את המינוי באותה הודעה רשמית ומיד עבר לענות על השאלה המתבקשת מדוע רדפו הירוקים במשך למעלה משבוע אחרי רן בן שמעון ואף הגישו הצעה לפיצוי כספי בגובה כשני מיליון שקל: "נלקח בחשבון מצב הקבוצה ונבדקה האפשרות להביא מאמן מנוסה למשימה הלא קלה... החלטנו לבדוק את האפשרות עם רן בן שמעון, ממנו קיבלנו מסר חיובי והערכה כי ישוחרר תמורת פיצוי לא גדול... הפערים לא אפשרו את המהלך". כלומר, איך שלא מסתכלים על זה בנאדו לא באמת היה המועמד הטבעי לקבל את התפקיד.
גם ההקבלה לרוני לוי לא לגמרי מדויקת. לוי, מעבר למחזורים הספורים בהם שימש מאמן זמני של הקבוצה הבוגרת, התבשל במשך ארבע שנים בקבוצות הנערים והנוער של המועדון. כשהוא קיבל את המינוי הרשמי כמחליפו של יצחק שום היה לכולם ברור כי הוא מוכן, נבנה לתפקיד וכי הוא מגיע לטווח ארוך. לבנאדו יש הרבה פחות ניסיון כמאמן ראשי. הוא אמנם היה חלק מהצוות המקצועי אשתקד, אך חסה בצל של עוזר המאמן הדומיננטי גאורגי דרסיליה. כמאמן ראשי בנוער הוא ניהל, בהצלחה גדולה יש לומר, תשעה משחקים בלבד.
יש עוד הבדל משמעותי בין לוי לבנאדו. הראשון עשה אמנם קריירה מפוארת בחיפה, אבל לא היה שחקן בית ולא סמל ברמתו של בנאדו. כלומר, מעבר לחוסר הניסיון והמצב המקצועי האובייקטיבי אליו נקלע, בלם העבר יצטרך להתמודד עם ציפיות המתלוות למעמדו ועם קהל הפכפך שכבר פגע בו בעבר. המטרה הראשונה שלו תהיה להוציא את הקבוצה מהבוץ, אבל במוקדם או במאוחר יושבי היציע ירצו לראות גם יכולת ואטרקטיביות. לוי, להזכירכם, אכל מרורים מהאוהדים בשל הסיבה הזו בדיוק גם כאשר הקבוצה שלו דהרה לאליפות בלי מתחרים.
האתגר העומד בפני בנאדו מורכב במיוחד. בסגל הנוכחי של חיפה יש לא פחות מ-11 שחקנים ששיתפו איתו פעולה בתור שחקן, כולל אנשי המפתח בחדר ההלבשה: יניב קטן, ניר דוידוביץ', דקל קינן וגוסטבו בוקולי. בימים הספורים בהם העביר את האימונים, נשמעו מכיוון חדר ההלבשה קולות תומכים, במיוחד לאור היחסים הטעונים ששררו בין חלק מהשחקנים לבין עטר. יחד עם זאת, לא פשוט לעשות את ההפרדה מחבר לקבוצה ואפילו עוזר מאמן למאמן. הסמכותיות של בנאדו, אפשר לתאר, עוד תעמוד למבחן. הדילמות המקצועיות, למשל לגבי איוש עמדת השוער ולגבי מעמדו של קטן, לא יפסחו עליו ולכל החלטה שיקבל יהיו השלכות. השם והמעמד לא יקנו לו הנחות. להיפך.
כך שלבנאדו יש יותר מה להפסיד. גם בהנחה שהסגל העמוק של חיפה והמשאבים שיועמדו לרשותו לבצע שינויים בינואר יגרמו לכך שהקבוצה לא תישאר בתחתית לאורך זמן, עדיין קשה להגדיר מה מבחינתו יוכתר כהצלחה ומה ככישלון במיוחד כי שחר או מי מראשי המועדון לא הגדירו מטרות חדשות לאחר פתיחת העונה הצולעת. תשאלו את עצמכם: האם הגעה לפלייאוף עליון ללא כרטיס לאירופה תיחשב כהצלחה? האם הדחה מוקדמת מגביע המדינה תוגדר ככישלון? לאן בכלל חיפה מכוונת העונה? התשובות לא לגמרי ברורות לאף אחד.
זאת ועוד. השנה הבאה תהיה שנה היסטורית למכבי חיפה. גם שנת ה-100 למועדון וגם מעבר לאצטדיון החדש בעל תכולה של 30 אלף מקומות. אז כבר לא יהיה ספק. שחר יעשה הכל כדי להסתער על כל התארים. האם הוא יסמוך על בנאדו או ינסה להביא שם גדול ומוכח על הקווים? הניסיון הנואש לצרף את בן שמעון מלמד שבמקום מסוים, חיפה חשבה כבר עכשיו על העונה הבאה. יש הגיון לשלם פיצוי כספי על מאמן בסדר גודל של בן שמעון מתוך כוונה לתת לו ללמוד את המערכת ולבנות לאט. יש הגיון ללכת על מאמן מנוסה ופנוי אחר ולתת לו מטרות לטווח קצר, כמו שעשה רומן אברמוביץ' עם רפא בניטס בצ'לסי, אבל לעומת זאת, ההימור על בנאדו מסוכן הרבה יותר.
כי לא רק לבנאדו יש מה להפסיד, אלא גם למועדון. אם בנאדו לא יספק את הסחורה, אם ידבק בו כישלון (שלא בהכרח קשור בו), אם הוא ישלם את מחיר חוסר הניסיון, חיפה "תשרוף" את מי שהוגדר רק הקיץ על ידה כמאמן העתיד שלה בגלל שזרקה אותו מוקדם מדי לאש. קפיצת המדרגה שעשה בנאדו גדולה ואולי מוקדמת מדי. אם הוא לא יצליח, הוא יצטרך לבנות את עצמו מחדש שוב. אולי בנוער. אולי כעוזר של המאמן הבא ואולי בקבוצה קטנה בליגת העל או הלאומית. בכל מקרה, תהליך ההבשלה האיטי והנכון שעבר רוני לוי נקטע. הרי בעצם המינוי למאמן קבוצת הנוער בקיץ (אחרי שכזכור עטר לא רצה אותו כעוזרו) חיפה התכוונה להכין את בנאדו למשרה הבכירה בעתיד, אך בטוח שלא חשבה שזה יקרה בשנים הקרובות על אחת כמה וכמה לא בעונה הנוכחית. אז למה בכל זאת הלכו שם למהלך הזה? לשחר הפתרונים.
