ועדת ביקורת
גישות וחניות: פתאום, אחרי עוד פנייה ימינה ועוד מזלג שמאלה, אתה שם. זו היה יכול להיות גם מחסן של מכולת, אבל בריבוע הקטן ההוא בלב רמת השרון בחרו לשים איצטדיון. גם אחרי הרמונט שעשו במורשה, זה עדיין נראה כמו מגרש אימונים רביעי של קבוצה מהליגה ההולנדית השלישית. ברוכים הבאים למירלו. טיפ למגיעים בעתיד: ליד החתול שאוכל חמין ממחבת (לא נגענו) יש אחלה מקום לחניה במקביל.
קופות: 35 שקל ילד/נוער/חיילים, 70 מבוגר.
כמה המשחק שווה באמת: 90 דקות אדירות של אנטי כדורגל. כמו פרק של פספוסים, רק עם דשא. אלי יצפאן תזמן 90 שקל. תודה, אלי.
קהל רמת השרון: קהל? רמת השרון? כן, כמה מאות באו ונתנו כבוד. וכן, מחלקת הנוער מילאה סתימות. וכן, כולם היו ממש חמודים. אבל קהל כדורגל אמיתי היה מונע הפסד אתמול, ואת זה, עדיין, אין ברמת השרון. ציון: 4
קהל מכבי תל אביב: "הנה, הנה זה מגיע, הקול מהיציע, הוא רוצה פה גול" זה שיר ותיק של הצהובים, שדורש שער מיידי. "הנה, הנה זה מגיע, הקול מהיציע, הוא רוצה פה גול" זה שיר שמסורתית לא מקבל את מה שהוא דורש. אוהדי מכבי יכולים לספור על כף יד אחת, ואולי אף על זרת, את מספר הפעמים שהשיר עשה את שלו. אתמול, ב-3:2 של גונסאלו גרסיה, הקול מהיציע סוף סוף הביא גול. ציון: 7
הרגע של המשחק: דקה 54. קובי מוסא התגלגל על הדשא, ישר ראו שמדובר בכתף. חילוף. לירן קצב את העונש שלושה שערי אויב תוך 25 דקות. מוסא הוא מכביסט לשעבר, ולעומת ברוך דגו, הוא מכביסט לשעבר שהקהל הצהוב עדיין אוהב. חצי שעה לאחר הסיום, כשהכתף חבושה, הוא דידה אל מחוץ למתקן. "יא אללה", סינן בכאב, "היה 1:3 כשיצאתי". איתו זה אולי היה נראה קצת אחרת.
המספר הנוסף: 2-. טדי, מאי 2003. דוד אמסלם ואנדז'יי קוביקה עשו 0:2 לבית"ר ירושלים על מכבי תל אביב. שער עצמי של אינדיו פריירה וצמד של אבי נמני הפכו פיגור כפול לניצחון מתוק. מאז ועד אתמול, תשע שנים וחצי, מכבי לא עשתה קאמבק מפיגור של שני שערים. אז זה נגמר באליפות.
מעשה שהיה, כך היה
"אני לבד הערב, אולי תעלה איתי למגדל?", שאל עוזר מאמן מכבי תל אביב, קובי אלפסי, שתפקידו בזמן המשחקים הוא לצלם מלמעלה. קמי ברץ סירב בנימוס: "יש איתי טכנאי, לא יהיה מקום". הרי ג'רארד אוטט חזר למולדת, ואת מקומו על הספסל תפס אתמול רובן מרטינס, האנליסט, שבמשחקי הקבוצה יושב למעלה ליד אלפסי, עם לפטופ, ומחשב את הדברים שצריך לחשב. אז אתמול מחשב לא היה, אבל אם המצלמה של אלפסי עבדה כמו שצריך, אולי אוסקר גרסיה יוכל סוף סוף לצאת מהסרט שהוא חי בו.
איש חביב אוסקר גרסיה. טון הדיבור, המבטא המתגלגל, הפאסון הנשפך. הוא מפסיד בדרבי ואתה סולח; הוא בורח לברוז' ואתה שוכח. הוא פותח עם שלושה קשרים דפנסיביים באחת הליגות החלשות באירופה, ואתה רותח. מזמין גול, ועוד גול, ועוד גול. ואז, בסוף משחק שבו הגשם ניצח את השכל, הוא נשאל: "אוסקר, תגיד, למה שוב שלושה קשרים דפנסיביים? הרי זה לא עובד". והוא, החביב, עם הטון והמבטא והפאסון, אומר בלי להתבייש: "בברצלונה זה עובד מצוין". ועמוד ענן יוצא לך מהאוזניים.
יכול להיות שזו היתה התנשאות רגעית, כי לא יכול להיות שגרסיה החביב בור עד כדי להשוות את בוסקטס-אינייסטה-צ'אבי לאבו זייד-אלברמן-ראדי. אבל אם זו לא התנשאות רגעית, המנהל הספורטיבי ג'ורדי קרויף צריך לאפס את המאמן שלו. אין לזלזל ב-3:4 המדהים של אתמול. ווינריות, אופי, מחוייבות, הכל כלול. אבל מכבי ניצחה רק כי אוסקר גרסיה של המחצית השנייה הגיב מצוין ועשה בדיוק את ההפך ממה שאוסקר גרסיה מאמין בו. הוא ויתר על מרכז השדה המיותר, הכניס את השחקנים הכי טובים שיש לו וזרק את כולם למעלה. פוט דה בול אין דה באסקט.
מכבי תל אביב, שכבשה שער אחד ב-243 דקות של כדורגל של "ברצלונה", התפרעה עם שלישייה ב-16 דקות של כדורגל של שוק הכרמל. שום סגנון לא היה שם, רק דיוק ורבאק. וגשם. וגל ניר. הרבה גל ניר.
המבול לבטח עשה את שלו, וריח הלחמניות מהמאפייה הצמודה הפיל גם גדולים ממנו, אבל גל ניר נתן אתמול את אחת מהופעות השוער האיומות ביותר בעת החדשה. שינה עמוקה בנגיחה של דאבור, צילום סטילס בדרדל'ה של גרסיה, בישול לעטר ובין הרגליים מקולאוטי. כל טעויות השוער שבספר קיבלו אתמול התייחסות מהאקס של מכבי תל אביב.
הנשר שבצד השני לא היה טוב יותר. כשרן יצחק התחפש לחלוץ עבר גרמני וכבש את הראשון, הגול היה בעיקר על וינסנט אניימה. בשער השני כבר אין על מה לדבר, בכדורי גובה אתה יודע מה תקבל ממנו, וזה לא הרבה. אבל מה, אניימה זה אניימה גם במשחק נורא מוצא סיבה לחייך. בהשוואה שנעשתה פה לאחרונה בינו לבין אפולה אדל, שובר השוויון היה משחק הרגל. אתמול, בדקה ה-79, הניגרי שיגר במדויק כמו שרק הוא יכול - לשרוך של קולאוטי. מי שחשב שרוברטו יחטיא, שיקום.
שעה לאחר סיום המשחק. קולאוטי, שהרגע סיים להמשיך ולטעון שהוא מקבל כל החלטה של הצוות המקצועי כולל את זו שממשיכה לא להאמין בו יצא החוצה ושאל: "איזה רחוב זה?". אירוני, או לא, זה היה רחוב החלוץ. במשחקים אדירים כמו זה שהיה אתמול, יש הכל. דרמה, מהפכים, סיפורים, מזג אוויר שזוכרים. אבל בעיקר יש צדק. אתמול, בדקה ה-79, הצדק היה עם החלוץ. שער ראשון בליגה העונה. לא ייאמן שרק עכשיו, אבל פייר, מגיע לו.
היו הרבה דקות שהכל היה מגיע לרמת השרון. "עוזר המאמן" מנחם קורצקי הסתדר כמו גדול עם המערך הנסוג של גרסיה, וכל התקפה היתה גול וחצי. אחרי ה-1:3 אוהד ביציע צעק לשייע פייגנבוים שיציע לאוסקר את אורן זריף, אבל כשמכבי עברה לשחק בחלוצים וגולים, רמת השרון שחתה עם כיוון הזרם. אם המארחים היו ממשיכים לדרוך על ההגנה החלשה בצהוב, היינו שומעים בסוף ציטוטי גבורה של קורצקי ולא על ריבים בנוגע למי שכב פצוע ומי לא הוציא כדור.
אתמול נספרו לפחות שמונה מקרים שבהם שחקן נשכב על הדשא, "פצוע", רק כדי שהמשחק ייעצר. הגיע הזמן שענף שלם יתקדם ויפסיק עם מחוות הצלב האדום. אמא תרזה היתה רק אחת, אתם תשחקו כדורגל. שחקן שמוציא החוצה באמצע התקפה חושב שהוא מופת לספורטיביות. הוא לא. הוא במקרה הטוב פראייר, ובמקרה הרע אידיוט.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
נתונים: "דריבליסט"