מכבי תל אביב לא יכלה להרשות לעצמה לספוג הפסד שלישי רצוף. אחרי המעידות האחרונות, אחרי הלחץ הגדול, אחרי המתח עם המאמן אוסקר גרסיה, מכבי תל אביב ידעה שהיא חייבת ניצחון אם היא רוצה להמשיך להילחם על התואר. למזלה היא השיגה אותו, אבל חשפה שעדיין יש לה בעיות. בפעם הראשונה העונה היא הצליחה לצאת מפיגור ולהשלים מהפך, אבל אי אפשר לשכוח את היכולת של השוער גל ניר, שבדרך כלל מציג יכולת טובה, אבל היום סבל מיום רע.
הצהובים פתחו את המשחק בסגנון הקבוע, עם שלושה קשרים אחוריים. גם אחרי ההפסדים וחוסר הביטחון, הם לא שינו את הדרך. בתחילת המשחק זה באמת לא הורגש. מכבי תל אביב הניעה את הכדור, הגיעה להזדמנויות טובות, נראתה לא רע, אבל אז בדקה השמינית, משום מקום, היא ספגה. השער הזה העמיד את מכבי תל אביב בסיטואציה מאוד קשה עבורה, שאילץ אותה לחזור מפיגור. בסופו של דבר היא עברה את המבחן החשוב הזה, שעשוי לשנות לה את העונה, אבל לפני כן, היא צריכה לשאול את עצמה כמה שאלות.
לא ברור, למשל, למה אוסקר גרסיה המשיך לעלות עם שלושה קשרים דפנסיביים. לא ברור גם למה אוסקר בחר שוב לשחק עם גונסלו גרסיה בכנף. התחושה היא שגונסלו גרסיה לא מנוצל מספיק טוב. צריך לנצל את יכולת המסירה שלו מאחור, ולא לחכות ליכולת הסיום שלו מקדימה. הוא גם לא יכול לשחק בכנף, מאחר שהוא לא תומך מספיק בהגנה ולא משקיע בחזרה לאחור. יש לו נטייה במהלך משחק לנסות להיכנס לאמצע, אבל אין לו מספיק כוח ומהירות בשביל להשפיע על ההתקפה בדרך הזו. אומנם היום הוא הבקיע שער, אבל בעיקר בעזרתו של גל ניר. הוא אמור היה לסחוב את ההתקפה של מכבי תל אביב, אבל בהרבה מאוד משחקים נותן מעט מדי. מתחילת השנה גונסלו גרסיה די זוכה לחסינות בכל הקשור ליכולתו, ובשורה התחתונה, הוא עדיין רחוק מהיכולת המצופה ממנו.
במחצית השנייה הכל השתנה. אוסקר גרסיה הבין שהמערך שלו לא מצליח להוציא את הקבוצה מהמצב, וביצע את השינוי. הוא עבר למערך של 2:4:4, ומהראן ראדי חזר לאחור לצדו של גל אלברמן. בלי שום קשר לשינוי בהתקפה, מקומו של ראדי הוא יותר מאחור. הוא לא יכול לשחק גבוה עם הגב, הוא מתקשה לייצר לעצמו מצבי בעיטה, הוא לא יצירתי מדי. היכולות ההתקפיות שלו הן כשהוא מגיע מאחור, וכשהוא יכול לנצל את הבעיטות שלו מרחוק. השינוי הנוסף במחצית השנייה היה כשגונסלו תופקד כקשר התקפי, עם הפנים קדימה, ומכבי תל אביב הפכה להיות קבוצה יעילה. במערך הזה מכבי תל אביב לא רק שלטה יותר בשדה, אלא גם הייתה הרבה יותר מסוכנת. יפה לראות מאמן שגם כשהוא מאמין בשיטת משחק מסוימת, יודע להגיב ולשנות את המערכים בהתאם להתרחשויות שקיימות במגרש.
בסופו של דבר, אחרי הביקורת הגדולה על מכבי תל אביב בתקופה האחרונה, ואחרי הלחץ הגדול, היא עדיין לא מתפרקת. יש המשכיות, יש הרבה רצון, גם במשחקים לא טובים. עדיין זו קבוצה שרוצה, ומלאת מוטיבציה. אפשר גם לראות את האמון של הקהל. אני זוכר, בעונות קודמות, שאחרי שני הפסדים, בפיגור במשחק השלישי, היינו שומעים תגובות שונות, חמורות יותר, מלחיצות יותר, שהיו מקשות על השחקנים.
אבל היום במכבי תל אביב יש דבר חשוב: שקט וביטחון. השחקנים מאמינים בדרך שהצוות המקצועי מנסה ליישם. גם אם זה לא מבריק, גם אם זה לא הכי טוב, עדיין נשמרת הדרך. בוודאות אפשר לומר היום שמכבי תל אביב תהיה בצמרת עד סוף העונה, וזה בגלל שתי סיבות: הראשונה, היא היריבות שלה בחלק העליון, שמכבי תל אביב בהחלט יכולה לתת להן מענה ופייט. והשנייה, חשוב יותר, זה האמונה. הביטחון. אם ננתח את כל המשחקים של מכבי תל אביב מתחילת העונה, בהחלט אפשר לראות הרבה רגעים פחות טובים, הרבה נפילות, הרבה דקות שבהן היא מתקשה, אבל עד עתה היא הייתה דומיננטית בכל המשחקים שלה. גם בהפסד מול בני יהודה, היא החזיקה יותר בכדור, שלטה במשחק, הפעילה יותר לחץ. גם בדרבי, בעשרה שחקנים, היא לא התפרקה, וידעה לקבל נכון את אותם הפסדים. אין ספק, העונה יש במכבי תל אביב משהו שונה.
לסיום, אי אפשר שלא להתייחס לעירוני רמת השרון ולשבח את הקבוצה הקטנה, על מלחמה עיקשת ועל עמידה נחושה מול קבוצה הרבה יותר חזקה ממנה. בשקט, במשחק מסודר, בהנאה מכדורגל, הצליחה רמת השרון להבקיע שלושה שערים מול מכבי תל אביב, ולא היה חסר עם קצת מזל יכלה להביך את מכבי תל אביב. נחמד לקראות קבוצה קטנה ומרעננת, שמתחילת השנה יודעת לכבד את מעמדה בליגת העל, ומספקת לנו לא מעט חיוכים. בשורה התחתונה ראינו משחק מהנה, עם שבעה שערים, אבל לא שכחנו שזה גם בגלל ה"יכולת" של שני השוערים.