בשבועיים האחרונים גוברת העצבנות בקרב הצוות המקצועי של מכבי תל אביב. הקבוצה לא מספיק טובה, מסכימים דיוויד בלאט וגיא גודס. עיקר הדאגה שלהם נובעת מהיכולת שמפגינה מכבי בהתקפה. אין כמעט משחק, ביורוליג או בליגה הישראלית, שבו ההתקפה של מכבי לא נתקעת לפרקים ארוכים.
אז הם מנסים להחליף רוטציות, לשנות הרכבים, לחדש ציוותים; הכל כדי להתאים באופן מיטבי את החתיכות ההתקפיות של הפאזל חלקי הזה, שאינו כולל שחקן פנים אמיתי אחד. אבל הזמן חולף, דצמבר מתדפק על הדלתות וקייטנת השלב המוקדם עומדת להסתיים. לכן הם עורכים כעת חשבון נפש ומתחילים להגיע להבנה שדרוש שינוי בסגל הנוכחי. מי שעשוי לשלם את המחיר בחודש ינואר הוא ניק קיינר מדלי, שלא מצליח למצוא את מקומו בשיטת המשחק של מכבי.
קיינר מדלי הגיע הקיץ בנעליו של דייויד בלו, מהשחקנים המשמעותיים ביותר של מכבי בשנים האחרונות. בעונה האחרונה הפך בלו, על טילי הפאג'ר הקטלניים שלו מבחוץ ומשחק הגב-לסל המדויק שפיתח, לאחד הצירים סביבם נעה ההתקפה של מכבי. בינתיים קיינר מדלי לא נותן מזה ולא מזה. הוא לא קולע מבחוץ, ממעט לאיים מבפנים, ונראה כבד ומסורבל.
אומנם - להגנתו ייאמר שהיה חולה וסבל מפציעה מטרידה, ושבעונה רגילה ככל העונות, החיסרון הזה אולי לא היה כה בולט לעין. אבל בקבוצת כדורסל שנבנתה ללא סנטר, כל כוח אש התקפי נחוץ. מכבי בנתה רבות על האיכויות והגיוון של קיינר מדלי, ובינתיים לא רואה ממנו הרבה.
***
בלאט וגודס מרבים להעיר לשחקנים שלהם באימונים האחרונים. בגלל היעדר שחקן פנים דומיננטי, האסטרטגיה ההתקפית שלהם נשענת על שני יסודות: משחק הגנה בלתי מתפשר, שמוביל לחטיפות רבות ולהתקפות מעבר בהן קל יותר לצבור נקודות, ועל תנועה וקבוצתיות בהתקפה, שתמקסם את האיכויות של שלל השחקנים הניידים שלה.
"דיוויד תמיד רוצה שהקבוצות שלו ישחקו 'טים בסטקבול', אבל העונה הוא דורש את זה בחדר ההלבשה יותר מתמיד", מספר גורם בקבוצה. בעונה שעברה החזיק בלאט כלי נשק כמו סופוקליס שחורציאניטיס וקית' לנגפורד, שהניעו את ההתקפה של מכבי מבפנים ומבחוץ, אבל עכשיו הם אינם, ושחקנים דומים להם לא צורפו בקיץ.
לכן, מוסיף הגורם בקבוצה, "דיוויד מבין שאין לו העונה שחקנים בולטים בהתקפה שיכולים ליצור בעצמם. הוא מבין שבלי משחק קבוצתי, מכבי הזו פשוט לא תצליח. בחדר ההלבשה הוא מעיר הרבה לשחקנים וכועס אם הם עושים מהלכים אינדיבידואלים. הוא עוצר גם הרבה אימונים בגלל זה. הוא כל הזמן חוזר בפני השחקנים על החשיבות של מאבק קבוצתי, של אגרסיביות מהדקה הראשונה עד האחרונה של המשחק".
***
לפחות בחודשיים הראשונים של העונה, מציגה מכבי הגנה מהודקת ואלסטית. היא משתדלת לשבש את המשחק של יריבותיה באמצעות שילוב של הגנות לחץ, עזרה ממקומות מפתיעים, שמירה אזורית מעורבת באישית וסגירת קווי מסירה. הלחץ הזה מתחיל מהגארדים, עם הצקה בלתי פוסקת של אוחיון, היקמן, רוט ולוגאן לרכזי היריבות, וממשיך בפורוורדים האתלטים כמו סמית', אליהו, וכמובן תומאס וג'יימס, שמשלימים את טבעת החנק.
מבחינה סטטיסטית, השדרוג ההגנתי של מכבי העונה ביחס לשלב המקביל בעונה שעברה בולט: עד כה ביורוליג מאפשרת מכבי ליריבותיה רק 68.5 נקודות למשחק (שלישית במפעל בקטגוריה), לעומת 73.2 נקודות שקלעו מולה היריבות בעונה שעברה.
זאת ועוד: היא מורידה את אחוזי הקליעה שלהן לתחתית, 42.7% בלבד (רק ברצלונה מורידה את היריבות לאחוז נמוך יותר מהשדה, 42.6%); והיא כופה עליהן יחס אסיסטים-איבודים איום של 11.7 אסיסטים לעומת 16 איבודים, כאשר בעונה שעברה הצליחו יריבותיה בשלב המוקדם לסיים דווקא עם ממוצע אסיסטים-איבודים חיובי של 14.1 לעומת 13.4. בשורה התחתונה, מכבי הנוכחית עוצרת את היריבות שלה על ממוצע של 61.3 נקודות מדד בלבד, לעומת 70.9 נקודות מדד ליריבות בשלב המוקדם אשתקד.
הבעיה היא שזה לא תמיד מספיק. מכבי ראשון לציון, מלאגה וסיינה, יריבתה של מכבי הערב, הצליחו כולן לשבש את התוכניות של מכבי. השתיים הראשונות ניצחו, ועוד בהיכל. גם האחרונה הייתה אמורה לצאת עם ניצחון מיד אליהו, אלמלא שרשרת של טעויות בדקה האחרונה וסל ניצחון גדול של ריקי היקמן.
סיינה לא התביישה להציג הגנה אזורית לאורך כמעט כל הערב, ועצרה את מכבי על 70 נקודות. ראשון לציון תקעה את גלגלי ההתקפה של מכבי על 64, ומול מלאגה הצליחה מכבי לגרד בקושי 62 נקודות.
אבל אפילו במשחקים שמכבי ניצחה העונה, לאורך דקות ארוכות נטתה להיעלם בחלק ההתקפי. הן במשחק מול סיינה והן מול שאלון נתקעה מכבי באחד הרבעים על 15 נקודות ומטה (במשחק הבית האחרון מול מלאגה זה קרה לה פעמיים), ובליגת העל, באופן מדהים, נעצרה בארבעה משישה משחקים על 15 נקודות ומטה באחד הרבעים או יותר (פעם אחת מול אשקלון, חיפה ואילת, פעמיים מול ראשון).
במלים אחרות, המכונה הזו חורקת מאוד.
***
הבעיות הללו, יש לציין, נצפו מראש על ידי בלאט ושות'. בתחילת העונה שאלנו אותו האם תהיה השפעה מקצועית "סביבתית" לאובדן של שחקן מסוגו של סופו, ובלאט השיב בכנות: "בגלל שאין לנו את סופו, השנה נצטרך לשחק בסגנון שונה בהתקפה. במקום ללכת דרך הקיר, נצטרך ללכת מעל הקיר על מנת להשיג את המטרה".
כשבלאט מדבר על "מעל הקיר" הוא מכוון למציאת פתרונות התקפיים יצירתיים. בשבועות האחרונים הכניס שורה של תרגילים חדשים כדי לרענן את משחק ההתקפה, אבל בינתיים, מול מלאגה ואילת, זה לא בדיוק עבד.
באחרונה מרבה בלאט להעיר לשחקניו בחדר ההלבשה על הוצאה לקויה לפועל של התרגילים. לאחר כמה מהמשחקים האחרונים הקדיש אימונים שלמים כדי לתקן מהלכים שגויים שנעשו, לתפיסתו, בהתקפה. בלאט רואה בדווין סמית' שחקן מפתח התקפי ומעודד אותו לחדור לסל. גם היקמן ולוגאן זוכים ממנו לחיזוקים, למרות הכדורסל הבלתי יציב שהם מציגים.
עודד קטש, מאמן הפועל אילת, כמעט הסב למכבי הפסד נוסף בתחילת השבוע. "היו למכבי משחקים שבהם היא התקשתה התקפית, אבל גם היו להם כמה משחקים מצוינים בהתקפה", הוא אומר, "יצא לי לראות אותם באירופה והם הרשימו אותי יותר מכפי שציפיתי. אין למכבי שמות מפוצצות, אבל יש לה קבוצה. הם יוצרים נקודות במהלכים קבוצתיים. הבעיה בשבועות האחרונים היא ששחקנים כמו אליהו, אוחיון, היקמן ולוגאן, שהם אולי שחקני המפתח של מכבי העונה בהתקפה, לא נמצאים בשיא הכושר".
אליהו נחשב לאחד הנפגעים העקיפים הקשים ביותר מעזיבתו של שחורציאניטיס. אומנם, את עונת היורוליג פתח עם שלושה משחקים מצוינים (13.3 נקודות, 18.5 נקודות מדד) - אבל בשלושת האחרונים נחלש (5.8 נקודות, רק 5.3 נקודות מדד).
"סופו היה נותן למכבי רק 20 דקות בערב, אבל הוא תמך בכל ההתקפה של מכבי. הוא היה פותח את ההגנה של היריבות ושחקן כמו ליאור, שיודע לזוז בלי כדור, הסתובב מסביב לסופו והיה עושה נקודות קלות", אומר על כך קטש.
***
מעניין לציין בהקשר הזה את העובדה שעד כה ביורוליג קולעת מכבי 79.7 נקודות לערב - רחוק מימי השיא ההתקפיים של אמצע העשור הקודם, אבל גם יותר מ-79 הנקודות שקלעה בממוצע בשלב המוקדם בעונה שעברה.
ביחס לעונה שעברה, מכבי קולעת באחוזים פחות טובים מהשדה (48.9% לעומת 50.8%), אבל חרף היעדר משחק הפנים לא שינתה באופן דרמטי את פילוח הזריקות שלה. בעונה שעברה 22% מסך זריקותיה מהשדה (לרבות עונשין) נלקחו מ-3, והעונה רק 24.4% מסך הזריקות מגיעות מהטווח הזה.
למרות שמכבי קולעת העונה מ-2 באחוזים נמוכים במיוחד, 48.7% בלבד (לעומת 54.4% בתקופה המקבילה אשתקד), מנת הנקודות הממוצעת של מכבי לא נפגעה בשל השיפור באחוזים מבחוץ (39.6% העונה לעומת 34.4% בעונה שעברה) והשיפור העצום ביחס האסיסטים-איבודים (15.7 אסיסטים לעומת 11.5 איבודים העונה, או למעשה יחס עודף של 36.2% לאסיסטים, לעומת 15 אסיסטים ו-13.4 איבודים בעונה שעברה, או יחס עודף של 11.9% בלבד לאסיסטים).
אגב, ההידוק ההגנתי המדובר ומשחק המעבר מספקים למכבי העונה ביורוליג 72.5 זריקות מהשדה (כולל עונשין, על אופן ממוצע של שתי זריקות עונשין לזריקה מהשדה), לעומת 70.1 זריקות מהשדה בשלב המוקדם של העונה אשתקד.
בסיכומו של דבר, המדד הכללי של מכבי בינתיים גבוה יותר מהמדד הכללי שהעמידה בתקופה המקבילה בעונה שעברה (90.5 לעומת 89.4). ואולם המספרים הללו מטעים: אלמלא משחקי הגארבג' מול שאלון ופרוקום, הסטטיסטיקה הייתה נראית אחרת לגמרי.
***
בלאט מבין שההתקפה של מכבי, לפחות כל עוד לא יתרחש שינוי דרמטי במצבת השחקנים (מה שלא נראה בשלב זה באופק), תלויה, לפיכך, בהגנה חזקה וברמת ביצוע מקסימאלית בהתקפה. הוא לא מוותר לשחקניו על טעויות הגנתיות או על התנהלות חסרת אחריות בהתקפה.
מול סיינה, שאולי תשלוף הערב כמה הפתעות טקטיות בהגנה, בדומה למשחק הקודם בין הקבוצות בתל אביב, אפשר שמכבי תצטרך לשלוף שפנים התקפיים. השאלה היא האם בכובע של בלאט כלל יש כאלו.
"כשבונים קבוצה, לפעמים צריכים לבחור בין אלטרנטיבות", מסכם עודד קטש, "אולי לוגאן והיקמן הם לא השמות הכי מפוצצת באירופה, ואתה לא בדיוק יודע כמה נקודות יספק לך כל אחד מהם בערב נתון, אבל הגנה הם בטוח יתנו. אני חושב שזה הרבה יותר משמעותי, וראינו העונה שזה נותן למכבי הרבה יתרונות. כי בדרך כלל, גם אם מכבי לא עושה את העבודה בהתקפה, היא עושה את העבודה בהגנה. אם בתקופה של פיני הפילוסופיה של מכבי הייתה לעשות סל אחד יותר מהיריבות, בתקופה של דיוויד הפילוסופיה היא לספוג סל אחד פחות. בעיני, זה יפה באותה המידה".
ohad@walla.net.il