יש למה לצפות

משחקי סוף השבוע באירופה: לוע הארי

רדנאפ שבר את ההגמוניה של ארסנל בצפון לונדון, עד שקיבל ממנה חמישיה. מה יצליח לעשות מולה אנדרה וילאש בואש? מיכאל יוכין עם משחקי סוף השבוע, שכולל דרבי חם בספרד וביקור צונן באלפים

  • אנדרה וילאש בואש
מיכאל יוכין, מערכת וואלה! ספורט
ספורט 2

בתקציר: ההפסד האחרון של וילאש בואש וטוטנהאם, 2:1 למנצ'סטר סיטי

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

לכתבה המלאה

זכרונות מהארי (ארסנל – טוטנהאם, שבת, 14.45, ספורט1 ו-HD)

לפני ארבע שנים היה דיוויד בנטלי על גג העולם. הקשר שנרכש על ידי טוטנהאם מבלקבורן תמורת לא פחות מ-15 מיליון ליש"ט, וראה את עצמו כדיוויד בקהאם החדש של הכדורגל האנגלי, הצדיק לרגע אחד בודד את הכותרות. שער ממרחק לא הגיוני לרשתו של מנואל אלמוניה בדרבי הגדול של צפון לונדון היה אדיר. הוא עשה זאת מול קבוצת נעוריו, מול מנג'ר שלא האמין בו ולא נתן לו סיכוי. למרבה הצער, בשורה התחתונה ארסן ונגר צדק. היה זה שערו היחיד של בנטלי באותה עונה, הקריירה שלו בנבחרת גוועה, והתרנגולים החלו לשלוח אותו בהשאלה לקבוצות שונות. היעד האחרון, תופתעו לגלות, הוא רוסטוב מתחתית הליגה הרוסית. בנטלי הוא האנגלי הראשון שמשחק ברוסיה, ואפילו שם הוא לא תרם בינתיים כלום.

התחיל לשקוע ב-5:2 לארסנל. רדנאפ (צילום: רויטרס)

הדרבי המטורף ההוא, ב-29 באוקטובר 2008 באיצטדיון האמירויות, נכלל ברשימת המועמדים לתואר המשחק הטוב בפרמייר-ליג במסגרת חגיגות 20 שנות להיווסדה. טוטנהאם חזרה מפיגור 4:2 בדקה ה-90, השוותה ל-4:4 ויצאה לדרך חדשה. הוא סימל את תחילת הקריירה של הארי רדנאפ בקבוצה, אחרי שירש את חואנדה ראמוס הספרדי. הג'ינג'י יצא למסע נפלא, הצעיד את טוטנהאם לליגת האלופות, ורשם הצלחה כבירה גם במשחקי הדרבי. באפריל 2010 חגגו התרנגולים נצחון ליגה ראשון על היריבה המושבעת מאז 1999 – רצף משפיל, שאותה כעת רק מנת חלקה של אתלטיקו במפגשיה עם ריאל. כעבור חצי שנה הושג גם 2:3 בחוץ, לראשונה מאז 1993, ועוד במהפך פנטסטי, אחרי פיגור 2:0 בפתיחה.

סמלי מאוד, אם כך, שהקריסה של רדנאפ החלה אף היא בדרבי, בקאמבק הפוך. בסוף פברואר הגיעה טוטנהאם לאיצטדיון האמירויות בצל גל השמועות על אפשרות המעבר של המנג'ר שלה לנבחרת אנגליה אחרי התפטרותו של פאביו קאפלו. היא הובילה 0:2, ארסנל ניצחה 2:5, ומאז הג'ינג'י לא היה אותו ג'ינג'י. במקום להיאבק על האליפות, היא איבדה אפילו את המקום השלישי שנראה מובטח לחלוטין, וארסנל הקדימה אותה בדרכה לצ'מפיונס-ליג. רדנאפ נותר קרח מכאן ומכאן, לא קיבל את הג'וב הלאומי והודח ממשרתו שלו.

אנדרה וילאש-בואש צעיר מרדנאפ ביותר מ-30 שנה, והאופטימיות שסובבה את מינויו מתחלפת בדאגה. אחרי שני הפסדים רצופים, עם משחק אחד בלבד ב-11 נסיונות בו שמרה הקבוצה על רשת נקיה, הפורטוגלי חייב להוכיח שהוא מסוגל להתמודד עם התותחנים בדרבי לא פחות טוב מקודמו. אם ייכשל, וארסנל תחלוף על פניו בטבלה, הגעגועים להארי יהיו עזים יותר. אגב, צ'לסי מתארחת בשבת אצל ווסט ברומיץ' – תזכורת להפסד בעקבותיו איבד וילאש-בואש את עבודתו בצ'לסי בעונה שעברה. נוסטלגיה מכל הכיוונים.

מעורר געגועים לקודמו. וילאש בואש (צילום: GettyImages, Laurence Griffiths)

הברבור המכוער (נאפולי – מילאן, שבת, 21.45, ספורט1 HD)

ריח נוסטלגי מ-2008 עולה גם מהמפגש של פאטו עם נאפולי. עברו כבר כמעט חמש שנים מאז הופיע הברווז לראשונה במדי הרוסונרי. הבכורה היתה סנסציונית – מילאן הביסה את נאפולי 2:5 בסן-סירו, הילד הברזילאי הדהים עם ביצוע מלוטש. הוא קיבל כדור ארוך, חלף על פני מאוריציו דומיצי כאילו הוא לא קיים ויצא לחגיגה גדולה עם חבריו החדשים. כוכב על חדש הגיע למילאן שעברה עד אז תקופה קטסטרופלית.

לא רבים זוכרים זאת היום, כאשר הדיונים על פתיחת העונה הגרועה ביותר של הרוסונרי נשמעים בכל פינה, אבל מה תגידו על סוף 2007. אלופת אירופה דאז כבשה שלושה שערים בשבעה משחקי הליגה הראשונים בסן-סירו, ולא ליקטה בהם אף נצחון. למעשה, כאשר אירחה את הנאפוליטנים בינואר 2008, הרצף ללא נצחון ליגה ביתי הגיע ליותר משמונה חודשים. צמד של רונאלדו והבכורה של הברווז הוציאו את העגלה מהבוץ.

פאטו היה התקווה הגדולה, אך נטייתו להיפצע הורסת את הקריירה שלו. גם את תחילת העונה הנוכחית הוא בילה בטיפולים רפואיים. כעת הוא בריא, לובש את החולצה מספר 9 שהותיר פיפו אינזאגי, והאוהדים מצפים ממנו להיות יותר מחבר של ברברה ברלוסקוני. החמצת הפנדל הביזארית בהפסד הביתי לפיורנטינה גרמה לחלק מהם לחצות קווים אדומים, ופאטו הותקף וספג איומים מהמון זועם כאשר עזב ברכבו את האיצטדיון. מי יודע, אולי הזכרונות מאותו משחק מול נאפולי יעזרו לו ולקבוצתו לצאת לדרך חדשה.

הנטייה להיפצע הורסת לו את הקריירה. פאטו (צילום: רויטרס)

תחזירו את הילד (לברקוזן – שאלקה, שבת, 19.30)

בשאלקה אוהבים להתגאות בכשרונות שצומחים באקדמיה, ואין שחקן שמדגיש טוב יותר את התופעה מאשר יוליאן דראקסלר. הוא פרץ לתודעה כתלמיד תיכון שכבש שער נצחון דרמטי לרשת נירנברג בגביע בתחילת 2011, ומאז לא הסתכל לאחור. בעונה שעברה היה דראקסלר אחד השחקנים היציבים של קבוצתו, ואפילו היה קרוב מאוד להיכלל בסגל הסופי של יואכים לב ליורו 2012, אבל דווקא העונה צצה בעיה לא קטנה.

לבעיה הזו קוראים איברהים אפלאי. הוב סטבנס מיהר לצרף את בן ארצו ההולנדי כמושאל מברצלונה, וכאשר נפצע דראקסלר בידו במשחק ליגת האלופות מול מונפלייה בספטמבר, הוא גילה שדרכו חזרה להרכב חסומה. מאז יום הולדתו ה-19 הוא לא פתח בהרכב. בשני המפגשים מול ארסנל בצ'מפיונס-ליג הוא צפה מהספסל. גם בבונדסליגה הוא שותף רק כמחליף ונותר מתוסכל. הזעם פרץ החוצה בכיוון הנכון כאשר הנער נשלח למגרש במחצית המשחק מול ברמן בשבת שעברה, במקומו של אפלאי שהיה חלש. שאלקה היתה פיגור, אבל דראקסלר הצעיד אותה למחצית גדולה והתכבד לכבוש את שער הניצחון.

"זו היתה בחירה קשה, אבל לא רציתי לשנות את ההרכב", הסביר סטבנס את ההחלטה. יש לקוות שגם המאמן יודע עכשיו מי צריך לפתוח בלברקוזן. בינתיים, אפילו במשחק ידידות בין גרמניה והולנד אתמול ראה דראקסלר את אפלאי מהספסל, אם כי זה עשוי דווקא לשחק לידיו בשבת.

ירד לספסל וגילה שהמקום שלו בהרכב חסום. דראקסלר (צילום: GettyImages, Dennis Grombkowski)

בעזרת השם (סביליה – בטיס, ראשון, 22.30)

"בטיס עולה למקום הרביעי בזכות סביליה". ספק אם בצד האדום של העיר סביליה אהבו לראות כותרות מסוג זה. בעברית משחק המילים הזה מובן קצת פחות. סלבה סביליה (או בהגייה הנכונה סלבה סבייה) הוא הגיבור החדש של בטיס, הקבוצה הירוקה של סביליה (או בהגייה נכונה סבייה). כלל לא ברור אם התהילה תחזיק מעמד זמן רק – הרי סביליה כבר בן 28, ועד כה לא משך תשומת לב מיוחדת. אחרי שלא הצליח לפרוץ לקבוצה הראשונה של אתלטיקו מדריד בצעירותו, הוא עזב לסביליה, אבל גם בה בילה שלוש שנים אך ורק בקבוצת המילואים. המעבר החשוב הראשון שלו היה בקיץ 2010 כאשר הצטרף לבטיס שבילתה בליגה השניה. הוא זכה לשבחים מהמאמן פפה מל בעונת העליה, אבל מאז לא עשה כותרות. עד עכשיו.

לפני שלושה מחזורים כבש סביליה את שער הניצחון ב-0:1 על ולנסיה. כעבור שבוע הבטיח את ה-2:4 בחטאפה, וכך הישווה את מאזן הכיבושים שלו בכל העונה שעברה. לצד בניאט, הכוכב הגדול של הקבוצה, הוא השחקן החשוב ביותר בקישור, ועשויה להיות לו השפעה לא מבוטלת על תוצאת אחד ממשחקי הדרבי החמים ביותר באירופה (גם אם בנובמבר הטמפרטורה בסביליה שפויה). האם סביליה ינצח את סביליה? בשורות אוהדי האקסית מפנימים היטב את הסכנה.

הסיוט של אוהדי סביליה: הפסד לסביליה (צילום: GettyImages, Gonzalo Moreno)

קופצים בלי הסמל (באזל – גראסהופרס, ראשון, 17.00)

גראסהופרס היא שיאנית האליפויות בשווייץ בפער עצום – יש לה 27 תארים, אבל האחרון הושג ב-2003 הרחוקה. תקופת הזוהר של המועדון מציריך היתה בשנות ה-80' וה-90', אז הוא החתים ללא בעיות את הכשרונות הבולטים במדינה. אחד מהם, ב-1990, היה צ'יריאקו ספורצה, הקשר המחונן שזכה בעונתו הראשונה והפך לאליל אוהדי החרגולים לפני שעבר לקייזרסלאוטרן.

קל להבין את ההתרגשות הגדולה שלהם כאשר ספורצה שב לקבוצה כמאמן ב-2009. היריבה העירונית ציריך ובאזל השתלטו לחלוטין על הצמרת והחליפו זו את זו בפסגה, בעוד גראסהופרס צללה למעמקים. התקוות היו גדולות, אולם המציאות שונה בתכלית. ספורצה סיים במקום השלישי בעונתו הראשונה, במרחק 15 נקודות מהאלופה באזל. בעונתו השניה גראסהופרס כבר היתה קרובה לתחתית, ובעונתו השלישית העסק התפרק לרסיסים. האימפריה בכחול-לבן הפכה לקבוצה החלשה בליגה. לו נוישאטל לא היתה פושטת רגל וסיון לא היתה מקבלת עונש הפחתת נקודות רצחני, היא היתה חווה ירידה היסטורית.

ספורצה הועזב באפריל, ובמקומו מונה אולי פורטה הצעיר והאלמוני. ללא הסמל על הקווים, עברה הקבוצה תמורות שהותירו את כל שווייץ עם פה פעור. כיום מובילה גראסהופרס את הטבלה, בעוד באזל – האלופה בשלוש העונות האחרונות, שהדיחה את מנצ'סטר יונייטד מליגת האלופות בעונה שעברה – אי שם במקום הרביעי. בעונה שעברה הובסה גראסהופרס פעמיים בבאזל וספגה כאן עשיריה במצטבר. הביקור המחודש יהווה מבחן בגרות רציני לטוענת לכתר.

הפיטורים שלו עשו רק טוב לגראסהופרס. ספורצה (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully