יש המון דברים שצפים כעת עם היוודע דבר פיטוריו של ראובן עטר, אבל הראשון שבהם הוא עצב. עצב אמיתי. כמה שעות אחרי שגילינו עד כמה הנאמנות של אוסקר גרסיה למכבי תל אביב היא חלקית ומפוקפקת, נורה חץ אמיתי לבלון הרומנטי שריחף מעל העונה הזו. מכבי חיפה זרקה את ראובן עטר. גם בתסריטים הכי שחורים, גם ברגעים הכי קשים, סיום כזה לא בא בחשבון. לא כאשר מדברים על ראובן עטר. עטר הוא אגדת כדורגל אמיתית. מהדמויות הכי חשובות בענף. האדם היחיד שאף כתם עבר לא הצליח להשחיר אותו גם כשעזב את מכבי חיפה לטובת הפועל חיפה, גם כשהלך לבית"ר ירושלים. לא מגיע לו סוף כזה. לא מגיע לנו. לא מגיע למכבי חיפה, אולי קצת לאוהדיה. שום דבר בקריירה של עטר לא הכין אותו לסיוט כזה, כפי שהיה אפשר להבין זאת גם דרך התגובות שלו למשברים הדחופים במכבי חיפה בתקופתו. עם המציאות הזו לנו ולו היה ויהיה קשה להתמודד.
יעקב שחר יכול היה לבחור טיימינג אחר לפרידה. הוא החל לדחוף את עטר החוצה כבר במוצ"ש, כאשר שידר חוסר שביעות רצון מכך שלא עודכן מבעוד מועד על הפגישה בה הודח יניב קטן מהסגל. העיתוי הזה נותן כוח לקפטן שלו, כוח שהוא לא ראוי לו על עונת כדורגל מבישה. בפעם הקודמת שמאמן פוטר ממכבי חיפה זה גם היה בגלל כוכב, אלי כהן ויוסי בניון להזכירכם. אף תואר לא היה חומק ממכבי חיפה אם שחר היה מחכה עוד שבוע, ומראה לקטן שהוא בסך הכל שחקן במכבי חיפה וכאשר מאמן חושב שהוא לא מספיק טוב, מותר לעורר אצלו מחדש את בלוטות הרעב דרך ספסול או הוצאה מהסגל למשחק אחד. אבל זהו. זהו פחות או יותר הדבר היחיד שאפשר להגיד להגנתו של עטר גם ברגעים כואבים כאלה. אסור לו לרגע לחשוב כך ולהאשים את הכוח של קטן או הכיס של שחר בסיום הצורם. הוא חייב להבין למה הוא נכשל. הוא ולא אחר.
רק ככה עטר צריך להסתכל על מה שקרה לו במכבי חיפה. זה היה אולי השיעור הכי חשוב בקריירת אימון שלו. אם מאמן מוכשר וחכם כמוהו יבחר בדרך האחרת, בדרך הישראלית, בדרך שמאשימה את קטן ושחר, הוא לא יבין מה באמת קרה לו. הוא לא יבין שהוא לא יכול להתנהל באף קבוצת צמרת כמו שהוא התנהל במכבי נתניה. במכבי נתניה נתנו לעטר להיות כל יכול. מאיזה שחקן יתראיין ועד מי יהיה חבר בצוות המקצועי. במכבי חיפה זה הקים לו אויבים רבים. אחד אחרי השני הוא הזמין אותם. בנאדו, אנטמן, קטן, חרזי וכמעט כל השחקנים. עטר התעקש ללכת עם הראש בקיר, כי ככה הוא מתנהל. עטר הוא מלך. הוא רגיל להיות מלך. הוא חושד בכל אחד כמי שרוצה להדיח אותו. הוא לא יודע לעשות שום דבר אחרת.
אבל כדי להיות מאמן גדול, צריך לדעת לעשות את הדברים אחרת. בניגוד לשחקני עבר דגולים כמוהו שנכשלו כמאמנים, עטר לא תירגם את כישרון המשחק שלו לפילוסופיית האימון. אם אלי אוחנה זלזל בכוחה של עבודת המאמן הן במגרש והן על הספסל ולכן גם נכשל, עטר ידע לשים את העבר שלו כשחקן בצד. אלא שדווקא בחלק השני של המשוואה עטר טעה. הוא לא הבין לעומק שהוא חייב לשנות את כללי ההתנהגות שלו כאדם חשדן גם בתור מאמן. במכבי נתניה זה עבד כי במכבי נתניה נתנו לעשות זאת. באף קבוצה גדולה לא יאפשרו לעטר להתנהל כמו שליט יחיד. הוא אולי היה רגיל לזה ממכבי חיפה של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, אבל זו לא מכבי חיפה של היום. אם עטר יפנים זאת, הוא ייצא נשכר מהכישלון שלו. אם יתעקש להאשים אחרים, ראשו יתנגש בתקרה גם בפעם הבאה שהוא יאמן קבוצה גדולה.
עטר יכול להלין רק על עצמו ועל הטעויות שהוא עשה. הוא לא יכול לבוא בטענות לתקשורת, שנהגה בו בכפפות של משי ושמרה על כבודו באופן לא שגרתי אחרי התוצאות שסיפק. עטר חשב שהוא כל יכול ולקח יותר מדי על עצמו. הוא האמין שבכוחו לשנות את מצבם של גולסה וורד, וטעה. הוא סבר שיוכל להפוך את הכישרון של דינו אנדלובו למפלצת אמיתית, ושגה. כמעט על כל שחקן בינוני שהביא הוא לקח אחריות, כאילו אומר אני ראובן עטר הקוסם ואני יודע איך להוציא מכל אחד את הדברים שהתחבאו אצלו. הכתפיים שלו לא עמדו בעומס. המומנטום היה נגדו ובעורף חיכתה לו להקת האויבים שיצר, להקה שרק הלכה וגדלה עם הזמן. כששחר הצטרף אליה, לא היה לו כבר סיכוי.
שחר, למרות הכל, נתן לו הזדמנות אמיתית. עטר יודע ששחר לא באמת רצה אותו כמאמן. נראה כי לשחר היה יותר חשוב להוריד את השם שלו מסדר היום. הוא ידע שכל מאמן שיבוא לחיפה יצטרך לחיות עם הקוף הזה על הגב ושהקהל ידרוש את עטר. אז הוא הביא לאוהדים את עטר, אוהדים שאולי באו היום (שלישי) על שכרם בסופו של דבר, אחרי היחס המביש שלהם לאלישע לוי ורוני לוי. אוהדים שלמדו העונה להעריך באמת הצלחה. את עטר זה לא היה אמור לעניין. הוא קיבל הזדמנות אבל לא ידע כיצד לנצל אותה כראוי.
הפיטורים שלו ממכבי חיפה מספקים לו הזדמנות נוספת לקפוץ כיתה כמאמן ולהבין איפה הוא חייב להשתפר: איך להפנים את עבודת המערכת, כיצד לבחור טוב יותר ומדעי יותר שחקני רכש, מדוע אסור להתנהל כמו שליט יחיד שלוקח הכל על עצמו וחושד בכולם, בדומה למפלה של אורי מלמיליאן בבית"ר. את אורי מלמיליאן המאמן אי אפשר כבר להציל. את עטר הסטירה הזו שחטף משחר יכולה להעיר. אם זה מה שיקרה לעטר בשנים הקרובות והוא יהפוך למאמן טוב יותר, זה יהיה פיצוי ראוי על כאב הלב שחווינו עם הפיטורים שלו ממכבי חיפה.
