הצליחו בגדול, נכשלו בקטן

צפו ב-1:2 של הפועל חיפה על מ.ס. אשדוד (איך המשחק הזה קשור לפה? חכו לסוף ותבינו).

בספרו "היום שלפני האושר" כותב הסופר האיטלקי המוערך ארי דה לוקה: "הדברים הכי גרועים נעשים תחת שמיים בהירים. כשמזג האוויר גרוע מעדיפים בני האדם לדחות מעשה רע. כשהשמש זורחת, הכל יכול לקרות". המשפט הזה, שמכניס לפרספקטיבה אחרת כל מה שחשבנו על ימי חורף גשומים וקרים, נכתב בהקשר של מלחמת העולם השנייה, אבל הוא נכון גם לדברים אחרים, בעלי חשיבות פחותה בהרבה. קחו, לדוגמה, פקח חנייה. כמה קטן הסיכוי שלכם לקבל דו"ח אם האיש בכחול מתקשה להקליד ולהדפיס תחת ממטרים סוחפים?

והוא נכון גם לגבי מכבי חיפה, שאת הבום הגדול שלה העונה קיבלה ביום החורף האמיתי הראשון של סוף 2012 עם הפיצוץ בין ראובן עטר ליניב קטן.

בנסיבות שנוצרו, הפך המשחק בין חיפה לרמת השרון לאירוע המרכזי של השבת, שם בצד את העימות הטעון בין בני סכנין לבית"ר ירושלים ואפילו את ההכנות לדרבי התל אביבי. כל העיניים היו על ראובן עטר והשחקנים בירוק. כבר ביום שני ניתן היה לחוש בצימאון הדם של אוהדי הכדורגל בארץ. מרגע שער השוויון של בני יהודה החלו הספקולציות, עלתה הציפייה להודעה דרמטית. ההודעה הזו לא הגיעה, אבל הייתה באוויר תחושה שמשהו גדול עומד לקרות במשחק ברמת השרון. הוא קרה רגע לפניו ורק העלה את מפלס הלחץ בקבוצה.

התרחשויות מהסוג הזה יכולות ליצור אפקט חיובי מיידי או לדכא קבוצה. לאחר המשחק ברמת השרון אי אפשר למסור תוצאות חד משמעיות לכאן או לשם. אז ראינו את מכבי חיפה בלי קטן. מה נגיד? זו הייתה אותה מכבי חיפה שראינו עם הקפטן – פותחת מהר ובהתלהבות, כובשת ואז נעלמת וסופגת ללא יכולת להגיב. מצד שני, היו מספר נקודות אור, כמו היכולת של שראנוב ובוקולי, שעלה לשחק במטרה להוכיח שהוא עדיין ראוי לשחק בהרכב והכניס אנרגיה מחודשת למרכז המגרש, אבל זה עדיין לא זה. כמו תמיד, מישהו, במקרה הזה משומר, עושה את השטות התורנית, גולסה משתדל ולא מצליח ואנדלובו שוב קהה ולא מפוקס.

אז זו מכבי חיפה מודל 2012/13, והגיע הזמן שיתחילו להתרגל שם לבינוניות ולהבין שעם קטן על המגרש או ביציע, עם עטר על הקווים או בחוץ, ביכולת הזו הקבוצה לא שווה יותר מפלייאוף תחתון. בינתיים, לא נראה שמישהו שם - הבעלים, המאמן, השחקנים - מבין כמה חמור המצב. אולי כדאי שמישהו שם יביט לעבר עונת 2007/8, אז גם שתי התל אביביות התקשו להסתגל למאבקי התחתית וכמעט שנענשו.

בשבת כזו המעבר מרמת השרון לבלומפילד טבעי משתי סיבות. הראשונה קשורה למגרש. בשלט ענק שנתלה בשער 7 בבלומפילד נכתב "9 שנים בלי בית". באמת שקשה להבין מדוע בני יהודה לא זכאית לארח בשכונת התקווה, בעוד רמת השרון משחקת בחורבה ההיא במורשה (שלא לדבר על כך ש"גרונדמן" הוא בכלל שם שקשור בחבל הטבור לבני יהודה).

הסיבה השנייה היא שבבני יהודה קרה השבת משהו דומה למה שקרה בחיפה, גם אם במודל קטן יותר – דרור קשטן החליט מבחירה לא לעלות עם פדרו גלבאן. אין להשוות את עטר וקטן לקשטן וגלבאן (מה גם שהאחרון כבר סופסל העונה). ועדיין, קשטן לקח החלטה מקצועית לא לפתוח עם השחקן שהוא לא רק הטוב ביותר שלו, הוא הפנים של בני יהודה בארבע השנים האחרונות.

אפשר להגיד שזה מתבקש, שהגיע הזמן, שגלבאן שבע ולא מורגש במגרש. ובכל זאת, זה לא מהלך מובן מאליו. קשטן יודע שגלבאן לא רעב הוא בעיה גדולה של בני יהודה. הזהובים פיתחו תלות גדולה בארגנטינאי שלהם והתוצאות היו בהתאם. כשהוא סופסל השבת, המסר עבר באמצעות המחליף אמיר עגייב, שהבהיר במשחק מצוין שיש מי שיחפה על החיסרון שלו.

גלבאן רק בן 27. המשמעות היא שככדורגלן יש לו לפחות ארבע-חמש שנים טובות לתת בטרם תגיע הדעיכה. די ברור שבמקרה שלו זה לא עניין של כושר, אלא יותר של שחיקה. השאיפות מתפוגגות אחרי ארבע שנים בקבוצה שהמטרה שלה רק להתברג בחלק העליון של הטבלה. בשנתיים האחרונות קיבלו רבים משחקני בני יהודה שדרוג וחוזים גבוהים יותר בקבוצות בדרג הבינוני באירופה. גלבאן, מוכשר יותר מכולם, נשאר. די ברור שהראש שלו נמצא כבר בחוזה הבא.

זה היתרון של בני יהודה על מכבי חיפה. הזהובים מבינים שאין זמן לחכות שגלבאן יתעורר. בסוף עונת 2007/8, רגע לפני שהוא הגיע, הקבוצה הזו ניצלה בדרך נס מירידה. במועדון יודעים את מה שבמכבי חיפה לא הפנימו: שהקו העובר בין הפסטורליה של מרכז הטבלה לסערה של התחתית דק מאוד. בליגה כל כך הפכפכה שניים או שלושה הפסדים יכולים לסבך אותך.

אז בני יהודה כבר עובדת על היום שאחרי גלבאן, גלבאן חושב על היום שאחרי בני יהודה. כרגע, נראה שכל הצדדים ירוויחו מפרידה בסוף מאי, אולי אפילו בינואר.

אף על פי שהפועל תל אביב ציפתה להפסד בפלזן, היא בוודאי לא חשבה על התפרקות כללית כזו, רגע לפני הדרבי. דומה שאירועי השבועיים האחרונים על המגרש ומחוצה לו השפיעו קשות על השחקנים. כשהראש נע בזיג זג בין המגרש לבית הדין המשמעתי ולהסחות דעת כמו מחירי כרטיסים, שלא לדבר על סיטואציית הבעלות שממשיכה להיות בלתי יציבה, המצב הופך לבלתי אפשרי. הפועל תל אביב מגיעה לדרבי במצב מאוד לא נוח מבחינתה, לאחר ארבעה הפסדים רצופים. חובבי הסטטיסטיקה טוענים שאין מצב שהיא תפסיד את החמישי, אחרים טוענים שמכבי צמאת הדם תפרק אותה. רק צריך לזכור שאם יש בשנים האחרונות קבוצה שהוכיחה שהדרבי הוא משחק שונה ו"נפרד" מהעונה הרגילה, זו הפועל תל אביב.

אבל כדי שהפועל תל אביב תעבור את המשחק הזה בשלום, היא צריכה בראש ובראשונה שינוי מצד אפולה אדל. ההשתוללות חסרת הרסן לאחר המשחק בנתניה היא אולי אינדיקציה לחוסר היציבות והעצבנות של השוער, אבל היא לא מספרת אפילו חלק מהסיפור ולא קשורה ליכולת המקצועית שלו. השורה התחתונה אצלו פשוטה: אדל, השוער הכי טוב בליגת העל בעונה שעברה, לא מביא בזמן האחרון נקודות להפועל תל אביב.

שוער גרוע חוטף גולים שטותיים, שוער מצוין לוקח כדורים אבודים ומשאיר את הנקודות אצלו בכפפה. אדל של השבועיים האחרונים נמצא באזור האפור שבו מקוטלגים שוערים בינוניים – קשה להאשים אותו בגולים שהוא סופג, אבל יש תחושה שהוא יכול היה למנוע לפחות חלק מהם. אפשר להגיד שהוא היה צריך לקחת לפחות אחד משני השערים של חן עזריאל, שסידור החומה השערורייתי לפני הבעיטה של עלי חטיב הוא עליו ושלפחות גול אחד מהרביעייה בצ'כיה שלו – ואת כל אלה ניתן גם לשלול בקלות. חוסר ההחלטיות הזה עונה בדיוק להגדרה של בינוניות.

הכל החל בפציעה מהמשחק מול מכבי חיפה, שהיא בהחלט תירוץ ראוי. גם העובדה שאבוקסיס טרם גיבש הגנה קבועה ולא מפסיק לשחק עם ההרכב בגלל פציעות, הרחקות ושיקולים מקצועיים, בעייתית מבחינת כל שוער. אלה סיבות לגיטימיות, רק שהן לא מורידות את סימני השאלה שמרחפים סביב הקמרוני.

יוסי אבוקסיס צריך לתת על כך את הדעת. רגע לפני הדרבי הוא לא יעשה מעשה ראובן עטר מול בני יהודה וירכיב ברגע האחרון את בוריס קליימן, אבל יש לו על הספסל מועמד ראוי להחליף את אדל. קליימן הוכיח במספר משחקים בעונה שעברה, ובכללם הדרבי, שהפוטנציאל הגלום בו עצום. הוא רעב להזדמנות, וזה הדבר היחיד שצריך כרגע לעמוד לאדל בראש: לא השיפוט, לא ההרכב חסר היציבות – רק הידיעה שיש לו אלטרנטיבה ושקו האשראי שלו מתחיל להיגמר. אם ישכיל להבין את זה כבר הערב, הסיכויים של הפועל תל אביב לצאת מבלומפילד עם נקודה אחת או יותר לא מבוטלים.

מאמן מכבי תל אביב אוסקר גרסיה לשחקניו באימון המסכם לפני הדרבי: "תיזהרו מהפועל, הם מסוכנים במצבים הנייחים".

רוצה לומר: כן, ראיתי תקצירים של כל הדרבים מ-2004.

מאמן מכבי חיפה ראובן עטר על פרשת השבוע: "יניב קטן יתרום עוד רבות למכבי חיפה".

רוצה לומר: בדיוק בדקתי אם התפנתה משרת סקאוט במזרח אירופה או קונסול לענייני הקבוצה במרכז אמריקה. תנו לי כמה שבועות ואני מסדר לו ג'וב.

מאמן הפועל עכו שמעון הדרי אחרי ה-2:2 של עכו נגד באר שבע: "מאכזב לספוג בשניות האחרונות. זה קרה בגלל שהלכנו אחורה ואין אף מאמן בעולם שיכול למנוע את זה".

רוצה לומר: בחיי, יש לי את גווארדיולה, פרגוסון והידינק בספיד דיאל. הם נשבעו לי שגם הם לא יכולים למנוע את זה".

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי אחרי אותו משחק: "אנחנו חזקים מנטאלית ולכן לא מפסידים".

רוצה לומר: יש גם חצי כוס ריק לעניין הזה, אבל ממנו אני מעדיף להתעלם.

מאמן הפועל חיפה ניר קלינגר לאחר ה-1:2 על מ.ס. אשדוד: "זו תחילת ההתאוששות, אנחנו עדיין אחרונים".

רוצה לומר: תנו למכבי חיפה עוד משחק או שניים ויהיה בסדר.

- יוסי אבוקסיס לא התלונן על השיפוט המגמתי אחרי הכרטיס האדום של אריק דג'מבה דג'מבה בליגה האירופית.

- מכבי נתניה עשתה בדיוק מה שציפינו שתעשה: השאירה את כל האנרגיות במגרש הביתי החדש ובאה מרוטה לבלומפילד.

- מכל משחקי השבת, חיכינו לתקציר של הפועל חיפה נגד מ.ס. אשדוד (ואפילו לא הייתם צריכים לצאת מהאייטם הזה כדי לראות אותו. זה שירות!).

- לא משנה מה יקרה, המשטרה לעולם לא תצליח להכניס את אוהדי בית"ר לאצטדיון דוחא בזמן.

עוד בליגת העל:

שחר כועס על עטר, שלא עדכן אותו בפגישה עם קטן

שלום תקווה על חוסר האחריות של שחקני מכבי חיפה

1:2 דרמטי להפועל חיפה על מ.ס. אשדוד

האם דור מיכה ומונס דאבור ינצחו את הדרבי למכבי?