סשה אוברדוביץ' טרם מצא את החמישיה הקבועה שלו באלבה ברלין. בשלושת משחקי היורוליג הראשונים השנה (מהם ניצח שניים) הוא עלה בהרכב של שניים או שלושה מובילי כדור. בשבוע שעבר החליט לשנות קונספט ולפתוח עם ליין אפ של רכז אחד. למרות שהמשחק הסתיים בניצחונה של מלאגה, החליט המאמן של אלבה לשמר את הרעיון ולפתוח גם נגד מכבי תל אביב עם מוביל כדור אחד. הפעם דשון ווד, השחקן שמוביל את אלבה באיבודי כדור בליגה הגרמנית השנה. תנאי פתיחה אלה, מלווים בקו אחורי מסורבל (דג'דוביץ' ומורלי, האחד מרגיש בנוח בעמדה 3 והשני 3-4), היו בדיוק מה שמכבי צריכה כדי להשתלט על המשחק מראשיתו. עד שהלך אוברדוביץ' לספסל ויצר איזון עם תוספת של מוביל כדור נוסף, שפארציק או אבדלוביץ', מכבי הספיקה כבר לרוץ ל 0:12, כשבינתיים הקבוצה שלו מגיעה בפחות מחמש דקות קרוב לממוצע האיבודים שלה למשחק. התאמה שניה של המאמן הסרבי באמצעות הסטתו של זאק מורלי לעמדה מס' 4 הגיעה בדיוק בזמן, כשבמקביל הציב בלאט את ליאור אליהו והיא תרמה להצלחה בעצירת המומנטום של מכבי.
דיוויד בלאט, מהצד השני, הגיע למשחק עם תכנית משחק דומה לזו שראינו בשבועות האחרונים, לרבות התצורה של החמישייה. שינוי קל שנוסה כבר בחיפה, לעניין הזווית ממנה מגיעים לדאבל אפ מול הפוסט אפ של היריבה, התגלה כלא רלוונטי לאור מיעוט הפעמים בהם הלכו הגרמנים פנימה. הבעיה ההגנתית של מכבי הערב התגלתה דווקא בפרמטר הגנתי חזק שלה עד כה, והוא בהגנת הפיק אנד רול. אלבה הריצה פיק אנד רולים כמעט בכל התקפה, לרבות בסטים התקפיים שנראים מעט מיושנים. הטענה הרווחת לעניין הבעיות של מכבי במצבים אלה כששרמדיני על המגרש לא הוכחה היום, כשהתברר שהטיפול של ג'יימס או תומאס לא התגלו כמוצלחים יותר. במקביל, נדמה היה שבלאט ויתר על פתרונות הגנתיים שעזרו לו במשחקים קודמים, לרבות הגנת המאסקינג, חילופים אוטומטיים בחסימה (שעבדו נהדר ברבע הרביעי במלאגה), מעבר להרכב נמוך עם פניני או סמית' בעמדה מס' 4 וכן הלאה. אלבה, שלא הראתה כאמור שום משחק פוסט אפ, הצליחה להכאיב למכבי עם 21 סלים ל-2, רובם ככולם ממצבי פיק אנד רול או לאחר ריבאונד התקפה (12 כאלה).
אם נבחן את מצבה של מכבי לפי המשחק הערב בברלין, הרי שחמישה משחקים לסיום השלב המוקדם ולא בטוח שאפשר להצביע על התקדמות הדרגתית ומשמעותית, בפן האישי והקבוצתי. שחקנים שפתחו את העונה חזק, דוגמת אליהו או תומאס, מתקשים לשחזר את יכולתם המוקדמת. שחקנים אחרים, למשל קיינר מדלי ושרמדיני, עדיין נראים כמי שלא התאקלמו או עדיין לא הוכיחו שהם מתאימים לתפקיד שמיועד להם השנה. התקפית, למעט המשחק המופתי בשאלון, ממשיכה מכבי להתקשות לייצר נקודות בהתקפה המסודרת. כשהיריבות מצליחות לכפות על מכבי להגיע למשחק של 5 מול 5, המחסור באפשרויות מסירה פנימה או לחילופין בגו טו גאי איכותי ויציב בקו האחורי זועק לשמיים. ניהול החילופים של בלאט אף הוא איננו לגמרי ברור בשלב הזה, כאשר הציפייה הייתה שבחלוף מספר מסוים של משחקים ניתן יהיה לזהות ביתר קלות את היררכיית החילופים וכפועל יוצא את ההיררכיה המקצועית במכבי. הדברים רלוונטיים במיוחד בכל הקשור לסכמת החילופים בקו הקדמי, כאשר לעיתים נראה שחמשת הגבוהים הטבעיים + שני המצטרפים מעמדה מס' 3 (סמית' ופניני) נזרקים למערכה רנדומלית. חוסר היציבות בעמדה מס' 4 ודאי שאיננו תורם לבטחון העצמי של הנבחנים השונים. למה נבחנים? לעיתים נראה שחקן הספסל אשר נזרק למגרש לחוץ, חסר שלווה ונטול אוריינטציה, בדומה לשחקן במה מתחיל אשר מוצא עצמו באודישן גורלי.
יש גם צדדים חיוביים למטבע. הרבה כאלה. החדשות הכי טובות במכבי מגיעות מעמדה מס' 3. ההתייצבות של סמית' במרכז הבמה ובמרכז קבלת ההחלטות היא ללא ספק מפתח חשוב מאוד להתקדמותה של הקבוצה. גם סימני החיים שמגלה פניני במשחקי היורוליג האחרונים הופכים את העמדה הקריטית הזאת לעמדה יציבה וחזקה. והכי חשוב? מכבי מצליחה שוב למצוא את הדרך לנצח. גם אם הסל המנצח מגיע מדווין סמית', שחקן שלא הורגלנו לראות אותו מחזיק בכדור האחרון (גם במצב של ניצול מיס מאץ' מול שומר יריב בעמדה מס' 4). ניצחונות צמודים הם ניצחונות צמודים, כולל במשחקים מול קבוצות דרג ביניים כמו אלבה או סיינה וגם אם מדובר במשחק ליגה נגד הפועל ירושלים. בסופו של יום, הביטחון ביכולת להכריע ולנצח משחקים צמודים ילווה את מכבי בהמשך הדרך. עד כה הצליחה מכבי להבליט יכולות אישיות נקודתיות של שחקנים משתנים בסופי משחק. כדי להגיע למצבים של הכרעה ולניצחונות מול ועל יריבות חזקות יותר מאלבה ברלין, תצטרך מכבי להשתפר ולהוכיח שאפשר להוציא יותר מהסגל הזה. קשה להאמין שהרמה הנוכחית של מכבי תספיק.