הפועל אילת פתחה את העונה בצורה מגומגמת. במחזור הראשון היא התקשתה מאוד בבית מול עירוני אשקלון, ובמחזור השני נראתה רע והפסידה למכבי ראשון לציון. למשחק מול מכבי חיפה הגיעה הקבוצה הדרומית עם רצון להוכיח, שטפה את הפרקט והביסה את הירוקים 62:80, וזאת בדקות ארוכות בלי הסנטר אלי הולמן שנפצע ברגלו. את מקומו תפס ליאור חכמון, שחזר מפציעה שהשביתה אותו כמעט לעונה שלמה ותרם 12 נקודות, 4 חסימות ו-3 חטיפות ב-19 דקות בלבד.
"באנו מאוד מוכנים למשחק הזה, כל השבוע עבדנו על דברים שהם מעבר לפן המקצועי", מספר חכמון בראיון המחזור לוואלה! ספורט. "עודד (קטש, א.ש) רצה שנבוא עם יותר אנרגיות כי זה המגרש הביתי וחשוב לנו לשמור על הבית. אנשים לקחו מאוד קשה את ההפסד בשבוע שעבר בראשון, אז באנו כל השבוע ועבדנו כמו שצריך, ויישמנו את הדברים בצורה טובה מאוד במשחק".
לא שיחקת כמעט 10 חודשים כדורסל, כמה זמן אתה מחכה למשחק הזה שיחזיר אותך לעניינים?
"חיכיתי לזה הרבה, לבוא ולקבל את הדקות האלה, באתי לפה בשביל לשחק. גם לפני שהולמן נפצע שיחקתי כמה דקות והייתי טוב בהם. במהלך השבוע ניגשתי לעודד ואמרתי לו שאני רוצה להיות יותר משותף בעניינים, גם בתחום ההגנתי אני חושב שהיו צריכים אותי יותר, ובכלל אני חושב שצריך להביא אנרגיות מהספסל, והבאתי את זה. אני מאוד שמח שעזרתי לקבוצה לנצח את המשחק".
השנתיים האחרונות היו רכבת הרים לסנטר שבקרוב יחגוג 27. בעונת 2010/11 קיבל צ'אנס גדול כשהגיע עם עודד קטש להפועל ירושלים, אבל הקבוצה נכשלה, "הרבה אנשים אומרים ששחקן מצליח אם הוא נמצא בקבוצה מצליחה מאשר שחקן שמשחק טוב והקבוצה לא מצליחה. זה מה שקרה פחות או יותר, לא הייתה לנו עונה יותר מדי טובה בירושלים, אבל מבחינתי הייתה עונה בסדר. תמיד אתה יכול לשאוף ליותר, אני חושב שקיבלתי צ'אנס אדיר בירושלים בסיטואציה שהקבוצה נקלעה אליה, כשרנדל וקוקיה נפצעו. בדקות ששיחקתי נתתי את כל ה-100 אחוז שלי, לפעמים זה הספיק, לפעמים זה לא הספיק, עשיתי את המקסימום וזה מה שיצא מזה".
לא התאכזבת מזה שהם בחרו לא לממש את האופציה עליך?
"התאכזבתי מצד אחד, אבל אין מה לעשות זה הכדורסל. הם רצו לבנות משהו חדש, הקבוצה לא הצליחה וצריך לעשות שינוי, אז עושים שינוי כללי בכל הקבוצה".
חכמון בחר לחזור לברק נתניה, הבית שלו, אבל במחזור התשיעי, במשחק חוץ בהרצליה, ביצע תנועה לא נכונה, וגילה שהוא קרע את רצועת הברך, "פתחתי את העונה טוב, באתי כשחקן חמישייה לבית שלי. אמנם מתוך שמונה משחקים ראשונים הקבוצה הפסידה שש פעמים, אבל עדיין זה בית, זו אווירה אחרת, אתה בא למקום שכולם מכירים אותך ואתה מכיר הכל. היה לי חוסר מזל, זה קרה לשחקנים יותר גדולים ממני. החוכמה מכל הסיטואציה הזאת הייתה לצאת מזה, כמו שאני שמח שעשיתי".
פציעה כזאת יכולה לגמור קריירה. איך מתמודדים עם זה?
"אני חושב שיש לי אופי חזק, אני לא נשבר מדברים כאלה. הרגעים הראשונים היו רגעים קשים, שהרופא אומר לך שאתה פצוע ואתה גמרת את העונה. זה מאוד קשה. אני רוצה לתת קרדיט גדול למי שעזר לי בשיקום, רפי וירשובסקי, הוא הבן אדם הראשון שצלצלתי אליו איך שנפצעתי. ידעתי שהוא הבן אדם לטפל בי, והוא היה איתי מההתחלה ועד המשחק האחרון. הוא חיבק אותי וטיפל בי גם מנטאלית, כל השיקום שלי היה איתו. עברתי אחרי זה עם אבי קובלסקי מאמן הכושר, המשפחה והחברה עזרה הרבה. כמו כן כשנפצעתי נתניה טיפלו אותי כל הזמן. הקבוצה בראשות היו"ר צביקה ליבר שילמו על הטיפולים ונתנו את הכל כדי שאני אחזור. גם אחרי שחתמתי באילת הם עדיין ליוו אותי ונתנו באמת מעל ומעבר. אני רוצה לאחל לי ולהם הרבה בהצלחה".
למרות כל זה, בחרת שלא להמשיך בנתניה. מה עמד מאחורי העזיבה לאילת?
"ראיתי באילת בשיקום מקצועי טוב. קבוצה חדשה, מקום טרי שנמצא בטירוף לכדורסל, וראיתי בזה הזמנות חיובית. לעודד קטש יש חלק גדול בסיפור שבחרתי לעבור לכאן. כשהייתי ילד הייתי אמור להיות אצלו בשנה הראשונה בגליל, ובמקום זה הלכתי לרמת השרון. תמיד הייתי צריך איכשהו להגיע אליו, ובסוף זה קרה רק בירושלים. לא צריך להוסיף הרבה דברים על עודד, כולם יודעים כמה הוא גדול. הוא נתן לי אחרי פציעה להיות הישראלי הגבוה הבכיר בקבוצה, והוא הראה לי שהוא סומך עליי בצורה כזאת, ואני אסיר תודה על זה".
באילת מדברים הרבה מאוד על קבוצת הכדורסל, והסנטר הנתנייתי מספר על איך זה בא לידי ביטוי: "אילת זה מקום שונה מכל קבוצה שהייתי בה במרכז הארץ. אנשים מאוד מעורבים, זאת עיר קטנה מאוד, לא ידעתי עד כמה קטנה. בכל מקום שאתה הולך אנשים מכירים אותך ורוצים בהצלחה של הקבוצה. הספונסרים של הקבוצה הם תושבי העיר, אתה רואה אותם באימונים, בעיר, ובמסעדות שאתה יוצא לאכול. הרבה ילדים מעורבים, אנחנו עושים פעילות עם הקהילה, ועם מחלקות הנוער. במשחקים עד כה האולם היה מפוצץ, ואפילו במשחקי האימון היה הרבה אנשים. זה נותן לך הרגשה ביתית מאוד והרבה מאוד ביטחון".
לא מפריע לך המרחק מהחיים שבמרכז הארץ?
"החיים במרכז חסרים, אבל זה גם יתרון לא קטן שאנחנו נמצאים פה. אם אנחנו במרכז אז כל אחד עם החברים שלו, מהבית ספר או מכל מקום אחר, אבל פה אנחנו כל הזמן ביחד עם הקבוצה. אם אנחנו באימונים אז נשארים ביחד ואוכלים ארוחת בוקר, אתה תמיד עם החברים לקבוצה. אתה לא תמצא את זה בקבוצות אחרות חוץ מגליל של פעם בכפר בלום. אחרי אימון אתה לא ממהר הביתה, אתה נשאר לזרוק עם החברים שלך, זה בסופו של דבר עוזר לך על המגרש".
ובכל זאת, הפסדתם בחוץ, ניצחתם בבית. המרחק עושה את שלו?
"גם כשאנחנו ניסע וגם כשקבוצות ישחקו אצלנו זה יהיה בעיה. זאת לא נסיעה כזאת ארוכה, אלא טיסה קצרה מאוד לתל אביב, ישנים בבית מלון, אימון קצר, נחים בצהריים ומשחק, זה כל הסיפור. מדובר ביתרון גדול לנו שקבוצה כמו חיפה מגיעה לאילת ביום עבודה ארוך. כשאנחנו נמצא למשחקי חוץ רחוקים נצטרך ללמוד להסתגל".
בינתיים מתכוון אחד משחקני הפנים הישראלים הטובים כיום להמשיך לתת את כולו: "אני בא בטירוף, ברגע שנפצעתי אז אני זוכר איך ראיתי קבוצות משחקות כשאני נמצא בפיזיותרפיה. אני רואה את כל החברים מקפיצים וזה הגדיל את הטירוף. עבדתי קשה לא בחינם, אני מחכה לכל שניה שאני על המגרש כדי להוכיח שחזרתי חזק. אני מוכיח את זה בכל אימון, מתאמן הכי חזק, עובד בחדר כושר, רק כדי להראות שחזרתי ושאני מרגיש מצוין".
לאן אתה רואה אתכם מגיעים העונה?
"זאת קבוצה חדשה, אנחנו רוצים לתקוע יתד בליגה, ולאסוף כמה יותר קהל שיבוא, שתהיה אווירה טובה סביב הקבוצה. אני רוצה לתת עונה מוצלחת ויציבה, ולקבל דקות משמעותיות. הכי חשוב שנהיה בריאים".
יש חלום עוד להגיע לנבחרת הקיץ לאליפות אירופה?
"הלוואי, זה יבנה במהלך העונה, אני מרגיש שאני חזרתי 100 אחוז מהפציעה, ונשאר לי רק להראות את זה. הסנטרים בישראל הם לא 2.10 כמו באירופה, גג 2.04 מטר בלחץ. אני עובד קשה והלוואי שזה יבוא, אם באמת אז אני אתן הכל כדי להיות שם".
מספרי המחזור
3 זרים בלבד היו בסגל לאפי בירנבוים מול מכבי תל אביב, בדיוק כמו לעופר ברקוביץ' בשנה שעברה כשהגיע ליד אליהו עם מכבי אשדוד. אי אפשר לפתח על זה תיאוריה, אבל העובדה שהישראלים של הקבוצות הללו העלו את רמתם בכדי להכנס לנעליים של זר דומיננטי היא עובדה. אם מישהו צריך היה עוד הוכחות שלא צריך כל כך הרבה זרים כדי ליצור תחרות בישראל, הוא קיבל אותה ביד אליהו.
12 החטאות מהשדה לפאט קאליית'ס בהפסד של מכבי חיפה לאילת, מצטרפים ל-18 החטאות שהיו לו בשני מחזורי הפתיחה ומסכמים שחקן שקולע די הרבה עבור מכבי חיפה בעיקר בזכות העובדה שהוא זורק הרבה מאוד. קאליית'ס לא פוגע מחוץ לקשת, עם 13 אחוזים מתחילת העונה, ומה שמביא לירוקים את הניצחונות זה בעיקר היכולת שלו בצבע ובמשחק המעבר. כשהוא קולע 3 מ-13 כמו ביום ראשון, לחיפה אין שום סיכוי.
23 דקות בלבד על המגרש ליונתן שולדנברנד בניצחון של הפועל תל אביב על עירוני אשקלון, ובהם רשם הישראלי ממוצא שבדי 19 נקודות ו-8 ריבאונדים. קשה לחשוב על שחקן שצובר מספרים כאלה בכמות דקות כזאת מלבד ליאור אליהו, ומה הפלא שבדקות שהבלונדיני של הפועל היה על המגרש היא הוליכה ב-10 נקודות, בעוד ב-17 דקות שהוא ישב על הספסל היא פיגרה ב-2 נקודות?
24 החטאות לברק נתניה במשחק שלם מול הפועל ירושלים, מלמד עד כמה משחק ההגנה הירושלמי הוא מביך. בחינה של הסטטיסטיקה של הפועל ירושלים לא מלמדת למה הקבוצה של שרון דרוקר הפסידה משחק שלישי ברציפות היא איבדה רק 9 כדורים, קלעה באחוזים סבירים, מסרה כמות סבירה של אסיסטים והייתה קרובה לנתניה בקרב על הריבאונדים. אבל כשהקבוצה שמולך מסיימת אחוז גבוה מאוד של המהלכים שלה עם סלים, ועוד לוקחת 9 ריבאונדים בהתקפה, קשה לך לעצור אותה ולחזור למשחק.
27 נקודות לג'רום דייסון בניצחון של הפועל חולון בגן נר, מצטרפים ל-23 נקודות שלו בניצחון הביתי על מכבי אשדוד ול-9 נקודות באחוזים רעים מאוד בהפסד למכבי חיפה ויוצרים תמונה די ברורה. דייסון הוא הברומטר של דן שמיר, כשהוא טוב לרוב הקבוצה שלו תהיה טובה, כשהוא לא טוב, לחולון יהיה קשה מאוד לנצח משחקים.
36 נקודות מדד לג'ומיין ג'ונס הם לא דבר שבשגרה. אמנם יש שחקנים בליגת העל שכבר השיגו מספרים מרשימים מאלה העונה, אבל הנתון המשמעותי ביותר הוא שג'ונס סחט רק 2 עבירות, ולמעשה את רוב נקודות המדד שלו עשה מהתחומים הקלאסיים נקודות, ריבאונדים ואסיסטים. ביום שהכוכב שלך קולע ב-6 מ-7 מתחום ה-3, מוריד 8 ריבאונדים ומחלק 7 אסיסטים, אתה פשוט לא יכול להפסיד.
