1. צעד ראשון בניתוח התבוסה הביתית שנחלה הערב מכבי תל אביב למכבי ראשון מתחיל בניתוח התבוסה שאותה מכבי הנחילה לשאלון הצרפתית רק לפני שלושה ימים. קו ישיר מוביל בין הריקודים של יום חמישי לקיפאון ולמבוכה של יום ראשון. בצרפת הראתה לנו מכבי מה קורה להתקפת חצי המגרש שלה כשהיא מצליחה להגיע לטמפו גבוה אשר מוביל לרמת ביצוע גבוהה. ההתקפה המסודרת של מכבי, כשהיא במיטבה, מצליחה לייצר יתרונות מספריים בצידה של ההגנה, בגב (מאחורי) ההגנה וכן הלאה. כשמצרפים לכך את היכולת להעניש בנקודות קלות בהתקפות מעבר, מקבלים דיסקו.
הערב קיבלנו תזכורת לתקרת הזכוכית של מכבי במצבים שבהם היא מתקשה להגיע למשחק מעבר. יתרה וחשוב מכך, למצבים בהם היריבה של מכבי כופה עליה להסתפק בכדורסל של 5 על 5, בלי יכולת לייצר מצבים של יתרון מספרי במשחק העומד. וזה בדיוק מה שמכבי ראשון עשתה. פתרונות פשוטים אבל מדויקים שהגיעו מהספסל הכריחו את מכבי להסתפק בכדורסל של יכולות אישיות. ושם יש בעיה. הפתרונות של בירנבוים למצבי הפיק אנד רול של מכבי היו פשוטים ומדויקים: פינצ'ים (כלומר, עזור וחזור קצר), חילופים ולפעמים, כפי שהוא נוהג לרוב מול אוחיון, פשוט ללכת אחורה.
בחמישי ראינו כיצד מכבי מנטרלת ומשבשת את ההתקפה המסודרת של היריבה ומונעת ממנה ללכת לנקודות הנוחות לה. הערב קיבלנו טעימה ראשונה למה קורה מול קבוצה שמסרבת להתרגש. החבורה בכתום לא נפלה בפח והמשיכה לשחק כדורסל בשליטה. דיברנו רבות על היכולת של מכבי לפגוע ביכולת של יריבותיה ביורוליג לייצר קליעות לשתי נקודות. מלאגה הצליחה להבקיע 10 כאלה. שאלון 13. ראשון קלעה יותר משתיהן ביחד. 29 סלים ל-2. במקביל, ראשון הענישה את הירידה הבלתי מסודרת של מכבי להגנה וניצחה בקטגוריית הנקודות במתפרצת 11-18. גיים, סט אנד מאץ'.
אין ולא יכול להיות שום ספק על כך שהמצב המנטלי של הצהובים בהחלט תרם להפתעה הערב בנוקיה, אבל יש להניח שגם בלאט יודע שלא זו הבעיה המרכזית. מכבי מודל 2012/13 תלויה תלות גדולה ביכולת שלה לעשות דברים מתוך הסיסטם ומתוך המבנה המוכתב מהספסל. בהיעדר יכולת ללכת למישהו שיושיע את מכבי כשהמבנה הקבוצתי נפרץ, בהגנה או בהתקפה, מכבי הופכת פגיעה. קשה למנות קבוצות עבר שהצליחו ללכת עד הסוף בהיעדר סופר סטאר או גו טו גאי ברמה הגבוהה, ביחיד או ברבים. אם הקבוצה הזו תצליח במקום שאחרות נכשלו, יהיה זה הישג כמעט בלתי נתפס.
2. מכבי ראשון לציון של השנים האחרונות היא קבוצה שלה צביון מובהק. בירנבוים ועוזריו המוכשרים הצליחו להפוך את חבורות השחקנים השונות שם לקבוצות קשוחות, נחושות וממוקדות. הקבוצות האחרונות של מכבי ראשון יודעות בדיוק מה הן רוצות מעצמן וממצות את הפוטנציאל שלהן וזו כמעט כל התורה כולה. ברמה הפרסונאלית, החיבור בין שחקן אפור, אך חכם ומחויב כמו ניצן חנוכי לבין זרים אתלטים ומוכשרים הפכו את הכתומים לקבוצה שאף אחת לא רוצה לפגוש. קשה לדעת איפה מגיעות מחמאות יותר גדולות: ליכולת להוציא את המקסימום מישראלים כמו חנוכי או בן דוד או לסקאוטינג שהנחית בראשון זרים כמו דרווין קיצ'ן וג'וליאן רייט, שממש לא ברור כיצד הוא הגיע לארצנו הקטנטונת. כך או כך, שאפו.
אבל האמת? לא זה הסיפור. קבלו הצהרה פומפוזית: מכבי ראשון לציון מייצגת מודל ראוי לאיך הכדורסל שלנו צריך להיראות. עיר גדולה, מתקן חדש ומתאים, תמיכה עירונית יציבה ואפי בירנבוים אחד, שמתאים לראשון והיא מתאימה לו. אה, ולמכבי ראשון יש את מחלקת הנוער הטובה במדינה, אבל זה עדיין לא העניין: עושה רושם שהכתומים של יצחק פרי קיבלנו החלטה אסטרטגית לכרוך את גורלם בגורל הגוזלים שהם מגדלים. והם מגדלים אחלה גוזלים שבעולם. אור סולומון עכשיו ושון דאוסן אח"כ חייבים, לא צריכים חייבים, להיות הפרנצ'ייז פליירס של הקבוצה הזו ולהוביל אותה לפחות בחמש השנים הקרובות. היכולת לבנות עליהם היום ולשמור אותם בכתום אחר כך תהווה את המבחן הגדול ביותר של עידן יצחק פרי השני. ורק לחשוב שזה אותו פרי שבקדנציית הבכורה שלו ביסס את הקבוצה על שחקנים כמו ברקוביץ', ארואסטי, ג'מצ'י ובוסני, שהגיעו לשם כחלק מסיבוב הפרידה שלהם מהכדורסל. במחשבה שניה, ההחלטה המקורית של פרי הייתה נכונה, וההחלטה הנוכחית נכונה עוד יותר.
ומילה אחרונה לקורא אריק שיבק. התרבות הישראלית, אשר מקרינה כמובן אל הספורט והכדורסל, מתייחסת לכל גבר ישראלי כילד. צעקות "יופי ילד" נשמעות מכל טריבונה גם כאשר העלם כבר בן 30 - ויש לו חום גבוה. אור סולומון הוא באמת ילד והוא צריך לקבל את הטיפול הטוב ביותר שהכדורסל הישראלי יכול להעניק לו. אגב, יש עוד אחד כזה, שפתח הערב בקו האחורי של הפועל תל אביב. נכון, שניהם עדיין בוסר ועדיין לא מוכנים במאת האחוזים, אבל שניהם צריכים להיות חלק מסגל הנבחרת הבוגרת באליפות אירופה הקרובה, ולו כשחקני 11-12.
3. אדריאן יוטר הוא אחד הסיפורים המפתיעים והיפים שיש לכדורסל שלנו לספר בשנות האחרונות. והפרק האחרון של הסיפור הזה עומד להיחתם השנה, כאשר השילוב של הצטיינותו מחד והקפיצה שלו במדרגות המס מאידך יסמנו ככל הנראה את דרכו הלאה, למקומות אחרים ולסכומים אחרים לגמרי מאלה שהוא השתכר ומשתכר בישראל. ברמה האישית, יוטר היה הנמסיס הגדול ביותר של קבוצתי לשעבר מכבי אשדוד. בעונת 2008/09, לאחר שנחתך מהפועל טבעון, הוא הדיח אותנו במו ידיו ברבע גמר הפליי-אוף, כשהוביל את הפועל לב השרון השביעית בסדרה מול אשדוד שסיימה שנייה. עונה מאוחר יותר, הוא הוביל את מ.כ. הבקעה בסדרת חצי הגמר נגד אותה אשדוד, תוך שהוא שוב שובר את הלב של כל הדולפינים (ושלי). רק בעונת המשחקים האחרונה נשבר הנאחס ומכבי ראשון שלו הודחה בחצי גמר הפיינל פור נגד הקבוצה של מאיר טפירו.
מרבית פרשני וחכמי הכדורסל הישראלי פקפקו ביכולתו של יוטר לעשות בכל פעם את קפיצת המדרגה. רבים האמינו שהפועל תל אביב עושה טעות כשהיא שמה עליו את כל הצ'יפים בעונת הראשונה שלה בליגה הלאומית. כמעט כולם צקצקו כשמכבי ראשון הימרה עליו כגבוה המרכזי שלה בעונת המשחקים הקודמת. טענות חוזרות בדבר היותו אנדרסייזד, מוגבל התקפית וכן הלאה נשמעו מכל עבר. כולם טעו. יוטר הוא חיית משחק אינטליגנטית, שהולך ומתקדם מעונה לעונה. הערב הוא לקח את הקו הקדמי הרזה של מכבי תל אביב לסיבוב ושלט בו בשני הצדדים של המגרש. עכשיו, אחרי שהוכיח את עצמו פעם אחר פעם, אף אחד כבר לא יופתע אם התחנה הבאה שלו תהיה במפעל אירופאי בכיר. מגיע לו. ודרך אגב, אחד מאותם פרשנים מפקפקים הוא פרשן הכדורסל של וואלה! ספורט.
ראשון לציון הדהימה ביד אליהו עם 64:81 על מכבי תל אביב
בלאט מבין מי אשם בהפסד
