מתי ברסקי
אלופה: גרף ההתקדמות של אוקלהומה סיטי מצביע על כך שהפעם זה יסתיים בטבעת. ווסטברוק ודוראנט הולכים ומשתפרים - במיוחד בהגנה - ומשלימים אחד את השני בצורה עדיפה מאשר וויד ולברון. איבקה הרחיב את הרפרטואר בהתקפה, פרקינס ומיינור החלימו מפציעותיהם, ספולושה ישחק יותר בקלאץ' ויתרום הגנה ושלשות, ופרי ג'ונס הרוקי יוסיף כישרון, אתלטיות, ויכולת להגן על מגוון עמדות. הארדן יחסר במיוחד כפליימייקר, אבל הנטייה שלו להחזיק בכדור ולהפוך את התקפת הת'אנדר לסטטית מול הגנת פרימטר אימתנית כמו זו של מיאמי - תחסר פחות; במיוחד עם קווין מרטין כסקורר שלא זקוק לכדור בידיו, והתנועה שלו תפרום תפרים בהגנות יריבות.
סגנית: מיאמי סופסוף החלה להתחבר ותשחק משוחרר יותר השנה, אבל התלות שלה בדווין וויד וריי אלן הנוטים לפציעות, תהיה קריטית הפעם. אומנם האלופה המכהנת הסתדרה בלי בוש למשך סדרה וחצי, אך גם יריבותיה סבלו מפציעות - אייברי בראדלי בבוסטון, פרקינס שקרטע על ירך פגועה בגמר ובלעדיו הגנת הת'אנדר קרסה. מול אוקלהומה מנוסה יותר שכבר שילמה שכר לימוד במעמד הגמר, מיאמי תגלה שעם כל הכבוד לשינויים בטפסי הצבעה לאולסטאר, סנטרים אמיתיים כמו פרקינס עדיין כאן כדי להישאר ולהשפיע על המשחק, באופנים שלא נגלים בסטטיסטיקה.
MVP: גם כאן צפויה להיערך התמודדות חוזרת בין שני השחקנים הטובים בעולם, והפעם דוראנט יהיה מי שייקח את המאצ'-אפ בנקודות. הטרייד על הארדן, שיפור נוסף ביכולת המסירה, ונישול הספרס מראשות המערב סופסוף, לצד אחיזה במאזן הטוב בליגה, יהיו הגורמים שיובילו לזכיית הבכורה של דוראנט על חשבון יריבו לאימוני הקיץ.
רוקי העונה: עוד התמודדות צמודה, בין אנתוני דייויס שבתור בחירה מס' 1 ושחקן פרנצ'ייז בהורנטס, יקבל המון חשיפה וישפיע על המשחק בדרכים רבות, במיוחד בהגנה, אך לעתים יתקשה לספק את הסחורה בהתקפה; לבין דמיאן לילארד שמחזיק במפתחות לעמדת הרכז בפורטלנד ויקבל אשראי בלתי מוגבל, יציג לראווה את הרפרטואר שלו בהתקפה, ויוביל את הרוקיס בנקודות ובאסיסטים. יופעל עליו לחץ הגנתי החל ממשחק הפתיחה, אבל הודות למחנה אימונים שכלל התמודדות מול רוני פרייס, מחליפו האתלטי והאנרגטי, בנוסף לשומרים זריזים וארוכים כמו באטום וג'פריס שסגרו עליו בחילופים, לילארד יגיע מוכן ויתוגמל בהכרה מצד המדיה.
השחקן המשתפר: יש נטייה לזלזל במייקל ביזלי, בגלל שמדובר בכישרון עצום אך בעל אופי בעייתי, שכבר שתי קבוצות ויתרו עליו תוך ארבע עונות. אך רק לפני שנתיים, הוא כיכב בחודשיים הראשונים של עונת 2010/11 עם 23 נקודות למשחק, 6 ריבאונדים, שלשות, חטיפות, חסימות, ואחוזים טובים מכול הטווחים. לאחר מכן פציעות, הפריצה של קווין לאב, והשיטה של ריק אדלמן במינסוטה, הביאו להידרדרותו; אבל בפניקס ביזלי יהפוך מחדש לגו-טו-גאי, עם התקפה שתעבור דרכו ורכזים מוכשרים מסביבו. צפו לשחזור המספרים הנ"ל לאורך עונה שלמה, שלעומת יכולתו אשתקד תהווה שיפור משמעותי.
השחקן המאכזב: ג'רמי לין הוא סטודנט של המשחק, והשקיע הקיץ זמן רב בלמידה מצפייה ברכזים הגדולים בהיסטוריה. לצד הגעתו של הארדן כסקנד גארד, ומובילי מתפרצות כמו רויס ווייט וטרנס ג'ונס, לין יצמצם בכמות האיבודים ועם זאת, יוסטון כבר לא תהיה הקבוצה שלו וממילא הוא צפוי להיראות פחות טוב מחוץ לשיטה של דאנטוני. כבר בקדם עונה זה נראה מדאיג, עם 28.3% מהשדה ואף פחות מחוץ לקשת, תחום שבו היה טעון שיפור בכל מקרה. למרות שהתרחק מאור הזרקורים בניו יורק, החוזה החדש שלו והדרך שבה נטש את הניקס, יציגו את עונתו המלאה הראשונה של לין כרכז פותח באור מאכזב, יותר מכפי שמוצדק.
מאמן העונה: עם סגל עמוק מתמיד, דוק ריברס מסוגל לעשות העונה מה שגרג פופוביץ' עושה בשנים האחרונות עם הספרס, ואולי לעקוץ את המקום הראשון במזרח ממיאמי, הקבוצה האחרונה בליגה שצריכה להתאבד על יתרון ביתיות בפלייאוף. קשה להאמין שבוסטון תצליח לקחת אליפות מול יתרון האתלטיות של מיאמי ואוקלהומה, או יתרון הגודל של הלייקרס, אבל הסלטיקס ירשימו בעונה הסדירה וישמרו על יציבות, וכך יתאפשר לפצות את הדוק על קיפוחו בעונות 2008 ו-2009 לטובת ביירון סקוט ומייק בראון, הנחותים ממנו באופן משמעותי.
יובל שפירא
אלופה: מיאמי היט. בגלל שלברון-וויד זה עדיין צמד הרבה יותר טוב מהצמדים המובילים של שאר הטוענות לכתר. בגלל שהצוות המסייע של מיאמי, שהיה הסיבה היחידה בגינה הקבוצה לא זכתה באליפות כבר בעונתם הראשונה של הטריו, רק השתפר מעונה שעברה, והותאם באופן מושלם ללברון ו-וויד. בגלל שאין קבוצה במזרח שיכולה באמת לאיים על מיאמי, לעומת הקרבות במערב בין הת'אנדר ללייקרס, לרבות העזרה מצד הנאגטס והספרס - כשהמשמעות לכך, היא הן עונה קלה ומעייפת פחות, והן, סבירות גבוהה ליתרון ביתיות. אלו שלוש סיבות מדוע בלי טרייד עתק - כזה שיעניק עומק ללייקרס, או שישנה את מאזן הכוחות בבוסטון או דנבר - למיאמי יש את הסיכוי הגבוה ביותר לזכות באליפות, גם העונה. מיאמי זוכה באליפות לאחר ניצחון במשחק מספר שבע.
סגנית: כאן העניינים מעט מסתבכים. אחרי הטרייד הרע על הארדן, אוקלהומה תהייה תלויה מידי בווסטברוק, מה שעשוי בעקיפין, לפגוע לפרקים במשחק של דוראנט, והספסל שלה כבר לא בהכרח מהמגניבים בליגה. מנגד, ישנה הלייקרס, שהבעיות שלה אינן נוגעות לסוגיות לא רלוונטיות כגון כימיה, אלא לספסל חסר העומק והבעיה בעמדת המאמן, שבאופן אירוני, חולשתו העיקרית בניהול רוטציות רלוונטית פחות בקבוצה הנוכחית של הלייקרס. אבל אני מאמין שללייקרס יש סיכוי להגיע לגמר, משתי סיבות: אני לא מעוניין להמר נגד הקבוצה שמחזיקה בקו קדמי מהטובים בהיסטוריה, וכפי שהראה הטרייד האחרון - המזל תמיד מאיר פנים ללייקרס, וקופצאק עוד עשוי לסדר טרייד מעשיר סגל לפני הדד-ליין.
MVP: לברון גיימס. הפעם בריפיט אישי. ייתכן מאוד שלדוראנט יגיע יותר, בגלל עונה סטטיסטית מדהימה, שעשויה לכלול עלייה הדרגתית נוספת בקטגוריות ההגנתיות לצד התקרבות ל-32 נקודות למשחק. מנגד, כאמור, המאזן של מיאמי אמור להיות טוב יותר משל הת'אנדר, ועם מנוחה רבה של וייד במהלך העונה, החמישייה של אוקלהומה עדין תהיה זוהרת מדי באופן יחסי, בשביל למנוע מלברון תואר MVP נוסף. חוץ מזה, בפרספקטיבה היסטורית, עוד תואר ללברון הוא סיפור טוב יותר, וזה יכול רק לתרום. אז לברון, ולא בטוח בצדק.
רוקי העונה: רק הגעה של פורטלנד לפלייאוף ופציעה משמעותית של אנתוני דיוויס יוכלו להעניק לדמיאן לילארד את תואר רוקי העונה. בכל מצב אחר, חד-הגבה מניו-אורלינס ייקח את התואר, לאחר אחת מעונות הרוקי המוצלחת ביותר שנראו לאחרונה (מבחינה אישית, גם אם לא מבחינה קבוצתית). במשחקי קדם-העונה, דיוויס נראה פחות מפלצתי בצד ההגנתי ממה ששוער, עם 1.6 בלוקים בלבד ב-32 דקות. אולם עדיין, ראוי לציין - מדובר בכפול מאשר המספרים הממוצעים לשחקן בעמדתו בליגה כולה. מאידך גיסא, דיוויס גם הראה שהוא בשל התקפית הרבה יותר מאשר שוער, עם 15 נקודות למשחק. לכן, בפועל, שני צדי המגרש יתקזזו, כך שדיוויס, שמצפה לו קריירה של HOF, יישאר מעל כולם במרוץ לזכייה ב-ROY.
השחקן המשתפר: MIP הוא אחד הפרסים המוזרים בליגה, שפעמיים רבות מוענק לשחקנים שרק שמרו על הממוצע שלהם לדקה, ורק זכו לעלייה בדקות המשחק שלהם (ריאן אנדרסון וקווין לאב, כדוגמא). הבא ברשימה שלי - של שחקנים שלא בהכרח השתפרו, מכיוון שהיו טובים כבר טרם, אלא פשוט קיבלו דקות רבות יותר - הוא סרג איבקה. כבר עכשיו איבקה הוא אחד השחקנים הטובים בליגה, והשחקן השני בטיבו בקבוצה טובה מאוד, אבל מכיוון שהוא משחק 27 דקות לערב, וקולע רק 9 נקודות למשחק, הוא טרם זכה למעמד יציב של כוכב. בזכות החוזה החדש, ובזכות זה שכבר אין ברירה, ברוקס אמור לשחרר את איבקה לחופשי. ככה, עם דקות משחק, ועם סיוע של רוח גבית, מהבחירה של פרסטי לשמור עליו ולשחרר את הארדן, איבקה מסוגל לספק עונה של 13 נקודות, 11 ריבאונדים וכחמישה (!) בלוקים למשחק, בדרך לזכייה בתואר השחקן המשתפר.
השחקן המאכזב: גף גרין יהיה השחקן המאכזב מכורח הנסיבות; שילוב בין החוזה הגבוה לו הוא זכה העונה (4 שנים, 36 מיליון) וקדם עונה עם מספרים מתעתעים (13 נקודות ו-5.5 ריבאונד, שהחביאו הרבה איבודים ואחוזים רעים), לבין העובדה שבשלוש העונות שלו בת'אנדר הוא היה מהשחקנים המזיקים בליגה, קרי, היה שילוב בין המון דקות משחק לנזק היחסי שהוא גרם עקב תפוקה נמוכה. גרין הוא מקרה קלאסי של ציפית - טעית.
מאמן העונה: אריק ספולסטרה. הוא יזכה בשל שילוב בין הדומיננטיות של ההיט, שאמורה להיות מרשימה במיוחד נוכח הצירופים החדשים לסגל, ובין זה שהוא טרם זכה. לא אטען שיגיע לספולסטרה לזכות בתואר - הוא לבטח לא יהיה המאמן הכי טוב בליגה בעונה הקרובה, אולם בלתי נמנע שהמצביעים יסיקו מהמאזן המרשים של מיאמי על חשיבות ספולסטרה למערכת, וירצו להכות על חטא, על היחס המזלזל לו זכה בתחילת דרכו בקבוצה. בדרך לקלפי הם גם ישכחו לו את זה ששקל להציב את נוריס קול, אחד השחקנים העלובים בליגה, בעמדת הרכז הפותח לפני צאלמרס החביב.
אסף רביץ
אלופה: מיאמי. לפני דקה ורבע עוד הימרתי על OKC, אבל הטרייד של הארדן משנה את התמונה ומשאיר אותי עם הבחירה המשעממת - השחקן הטוב בעולם ייקח עוד אליפות. אם נסתכל 20 שנה אחורה נראה שזה מה שקרה ברוב הגדול של המקרים, לכן כמהמר גרוע שמחפש הימור עם כמה שפחות סיכון, זה הכיוון המתבקש.
סגנית: הלייקרס. לא זמן טוב להמר על אלופת מערב. אין לי מושג איך ישפיע הטרייד על OKC מקצועית ופסיכולוגית, אין לי מושג איך הלייקרס יתחברו ואין לי מושג אם סן אנטוניו לא תתברר כעדיפה על שתיהן. במצב הנוכחי אני הולך עם הכישרון העצום שהתקבץ בלוס אנג'לס. למרות שדוויט זה הדבר המסוכן ביותר עבור מיאמי, פערי האתלטיות והרגליים הצעירות של ההיט משאירים אותם פייבוריטים בגמר.
MVP: קווין דוראנט. השילוב בין שלושת התארים שלברון כבר זכה בהם לעובדה שדוראנט איבד שחקן מפתח רגע לפני העונה תאפשר להעניק ל-KD סוג של פרס ניחומים במידה שהעונה הרגילה של הת'אנדר תהיה מרשימה מספיק. בשביל מספר ארבע, לברון יצטרך לדגדג ממוצע טריפל דאבל או לדגדג 70 ניצחונות. קובי יתקשה לייצר לעצמו קייס כי דוויט יקבל חלק גדול מהקרדיט על כל שיפור של הלייקרס. מועמדים אחרים אין כרגע באופק.
רוקי העונה: אנתוני דיוויס. יש עכשיו הייפ נחמד על דמיאן לילארד שגם עושה רושם של שחקן נחמד, אבל החד גבה הוא שחקן עם איכויות נדירות והוא יוכיח את זה מהרגע הראשון שלו ב-NBA. אני מאמין שהקרב היחיד ביניהם יהיה על תואר הקלע הבולט מבין הרוקיס, כי לדיוויס יש גם יכולות התקפיות לא מוערכות דיין.
השחקן המשתפר: ביירון מאלנס. הבמה מוכנה עבור מאלנס בדרכו להפוך ליורש של ראיין אנדרסון - הוא גבוה שבמשחקי ההכנה לא הפסיק לצלוף שלשות באחוזים גבוהים, הוא בשנת חוזה בקבוצה שלא אוהבת לנצח (שארלוט) כך שהוא יוכל להתרכז בעיקר במספרים האישיים שלו. גם פול ג'ורג' נראה בשל לקפיצת מדרגה, אבל אצלו זה ייראה יותר כמו התפתחות טבעית.
השחקן המאכזב: דני גריינג'ר. הוא מתחיל אותה עם בעיות ברכיים והשנה כנראה יבהיר שלא ניתן להתמודד ברצינות על אליפות כשהוא השחקן הטוב ביותר בקבוצה. זה בסדר, כי את השנה הזאת הוא עשוי לסיים כשחקן השלישי הכי טוב בפייסרס, ובקונסטלציה מסוימת גם בקבוצה אחרת.
מאמן העונה: טום תיבודו. יהיה קשה מאוד לא לתת לו את התואר אחרי ששיקגו תעקוף קבוצות כמו ברוקלין, אינדיאנה ואולי גם אחרות בלי דרק רוז. מי שמסתכל מספיק טוב על המספרים של הבולס אמור לדעת שזה, כנראה, מה שיקרה.