Like
ראובן עטר בלחץ. שעתיים וחצי לפני שריקת הפתיחה בבלומפילד זעקו כותרות האתרים את הבשורה: "זעזוע", ושמו במוקד את הדחת הקפטן יניב קטן מההרכב. בעצם המהלך הזה - אולי הראשון שעשה עטר מבלי לנסות לצאת בסדר עם המבקרים/אוהדים/עיתונאים - המאמן קיווה להרוויח את חן עזרא ולפנות אותו לניהול המשחק. הבאזז שהגיע הכניס את שניהם לסחרור. עזרא לא נכנס טוב למשחק ועטר ביצע שינויים של לחץ. כל כמה דקות אפשר היה לזהות שינוי תפקוד בחלק הקדמי. עידן ורד פתח בימין, עבר לשמאל, הוסט למרכז על חשבונו של עזרא וחוזר חלילה. גם אלון תורג'מן כבר לא הבין איפה הוא צריך לשחק. לעזרא לקחו 20 דקות להשתחרר, אז הוא איים פעמיים על השער והכין מצב נהדר לדינו אנדלובו, אבל הבלבול בחלק הקדמי הוביל לשערים קלים במתפרצות. בהפסקה עטר, בעוד צעד לחוץ, הקריב את הבייבי שלו, כאילו מתנצל בפני האוהדים והקפטן. עם קטן על המגרש, זה נראה אפילו גרוע יותר.
ראובן עטר בלחץ. מכבי חיפה שלו משחקת כמו קבוצת תחתית ולא רק בגלל המצב בטבלה. קבוצה נאיבית, שתוקפת עם הרבה שחקנים, מחמיצה, מקבלת שערים קלים במתפרצות וסובלת מסף שבירה נמוך. מכבי נתניה שלו הייתה בדיוק כזו, אבל במועדון בסדר גודל של מכבי חיפה זה פשוט לא מתקבל. נכון, הציפיות מעטר הן לא רק תארים אלא כדורגל וירטואוזי שיצית את הדמיון. הבעיה היא שאם בנתניה היו לעטר שחקני קישור שמצטרפים מאחור או מהצדדים ומסוגלים לכבוש וסקורר על בחוד, הסגל הנוכחי שלו מלא ביותר מדי שחקנים שלא מאיימים על השער. חיפה מניעה כדור ושולטת בשדה, אבל בלי שום ת'כלס, בלי תחכום, בלי מסירות ששוברות הגנה ועם שחקנים שנראה כמפחדים לבעוט. ובכל זאת, על המגרש עדיין לא נמצא מקום לאייל גולסה, אפילו לא כמחליף.
ראובן עטר בלחץ. ההתנהלות התקשורתית שלו בסיום התבוסה הייתה פשוט מביכה. זה התחיל מסירוב להתייצב לפאנל סיום המשחק בהנחיית בוני גינצבורג והסתיים בבריחה משני ראיונות בשידור חי לשדרי הקווים של ערוץ 1 וערוץ הספורט בפרק זמן של מספר דקות. מופע הבלהות של עטר הזכיר ראיון בלתי נשכח שביצעה שדרת הקווים דאז מיכל גרונדלנד עם רן בן שמעון אחרי עוד אכזבה במכבי תל אביב. בן שמעון הזיע, התפתל, הפך אדום, אבל נשאר לענות על השאלות. עטר, שבנתניה שימש מעין דובר בפועל, היה חסין ביקורת ולא נאלץ להתמודד עם באזז תקשורתי, העדיף לברוח. זו התנהלות שמשדרת פאניקה.
לכל הבעיות של מכבי חיפה יש פתרון פשוט. מנהל ספורטיבי. כשג'ורדי קרויף הרגיש שהלחץ עולה במכבי תל אביב, הוא התייצב כדי לשדר מסר מרגיע מול התקשורת. ההולנדי נמצא שם כדי לייעץ, לכוון, לתת מילה טובה, לבנות את הסגל תוך מחשבה שקולה ולא בלהט הרגע, ולאפשר למאמן להתרכז בהעברת אימונים וניהול משחקים. מנהל ספורטיבי במכבי חיפה היה מוריד הרבה לחץ מעטר ומונע חלק גדול מהטעויות שנעשו בקיץ בבניית הקבוצה ובחירת השחקנים. מי יכול להיכנס לתפקיד? איל ברקוביץ'. ולפני שאתם מרימים גבה, נסו להיזכר מה עשה הקוסם בנתניה בחודשיים עבודה. שחקני הרכש שהוא הביא היוו את השלד לשלוש השנים הבאות. יש לו טביעת עין מקצועית, הוא מושך אש מטבעו ולא דופק חשבון לאף אחד. חוץ מזה, אתם מדמיינים את ברקוביץ' בורח באמצע ראיון?
Share
מחאת אוהדי הפועל חיפה נגד יואב כץ מתחילה להזכיר את מה שעשו אוהדי הפועל תל אביב לאלי טביב או אוהדי בית"ר ירושלים לאיציק קורנפיין. מדובר בעליית מדרגה. מאבק של ממש (של חלק מהאוהדים) שמטרתו לא להרפות מהבעלים עד שיעזוב את המועדון. הבעיה היא שהמחאה הזו סובלת מחוסר לגיטימיות. כץ הוא לא טביב ולא יהיה טביב. אפשר להגיד עליו שהוא עוף מוזר, טיפוס הזוי, קמצן או כל תואר אחר, אבל האיש מונע מאהבת הפועל חיפה. הוא לקח אותה מאשפתות ומשקיע בה לפי יכולתו כבר שנים. איפה הייתה היום הפועל חיפה בלעדיו? לא בטוח שבליגת העל.
כדאי לאוהדי הפועל חיפה לחשוב טוב על מה הם מנסים להשיג במחאה. אם כבר בהשוואות עסקינן, הרי שבזמן מחאות האוהדים בהפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, היו בשתי הקבוצות הללו שחקני בית חזקים שידעו להנהיג את חדר ההלבשה ולנתק אותו ממה שקורה בין הבעלים לאוהדים. כך האדומים סיימו במקום השני וזכו בגביע בזמן שהקהל שלהם מקלל את טביב 90 דקות. גם בית"ר ידעה לשרוד בזמן שהקהל שלה עסוק בעיקר במסע צלב נגד היו"ר.
להפועל חיפה אין שחקנים שמסוגלים לעשות את זה, וזו בעצם הבעיה הגדולה של הקבוצה. אושרי רואש, גל אראל, רן אבוקרט, הישאם כיוואן - הם אמורים להוות את הלב של הקבוצה, להנהיג ולהוביל. בשורה התחתונה, השם שלהם מככב בסוגיות הארכת חוזה הרבה יותר מעל המגרש. גם בתקופות הטובות של האדומים, הייתה זו הקבוצה של ערן לוי, עדן בן בסט והזרים, בעוד אותם שחקני בית שימשו כצוות מסייע. לא רק שהם לא מנהיגים חיוביים, אלא הם גם נבלעים בבינוניות של הפועל חיפה. מספיק לראות כמה טוב עשתה לחנן ממן היציאה מקרית חיים כדי להבין שמשהו לא דופק במערכת. השילוב הזה, כלומר ההתעקשות של כץ לשמור על אותם שחקנים בסגל, פשוט לא עושה טוב לשני הצדדים.
להפועל חיפה, על הנייר, יש כל מה שדרוש כדי להיאבק על מקום בפלייאוף העליון. שלד שרץ יחד שנים, סגל עמוק, זרים מנוסים וישראלים בכירים כמו יובל אבידור, מהראן לאלה וגיא צרפתי. בפועל, זה נראה כמו סיר שעומד לגלוש. אם לקלחת הזו תוסיפו מחאת אוהדים שתלווה את העונה ברקע ותהווה גורם מלחיץ, קיבלתם מתכון בטוח לירידת ליגה.
Comment
1. יוסי אבוקסיס למד כל מה שהוא יודע על אימון מאלי גוטמן. בשלבים רבים של המשחק, האדומים נראו בדיוק כמו הקבוצה של גוטמן. אבוקסיס מבין היטב שנקודת התורפה האמיתית של הקבוצה שלו היא בהנעת הכדור ובמיוחד כשחסרים לו שי אבוטבול, גילי ורמוט ואלרואי כהן. אז הוא לא התבייש לשנות מערך, הציב קישור מעובה, חיכה לירוקים מאחור והשחקנים שלו תקפו את חיפה דרך הצד החלש שלה, האגף הימני בו אף שחקן לא בא לתת עזרה לאייל משומר (גם בגלל אותם חילופי מקומות של עטר). כשאין לך כלים מושלמים, צריך לדעת להסתדר עם מה שיש ולבצע התאמות ליריבה. גוטמן עשה על זה קריירה. אבוקסיס בכיוון הנכון. ושום מילה על עטר.
2. לקורא ג'קי בן זקן. כמה פשוט להיות קבוצת צמרת בליגת העל נכון? הגדולות כבר לא גדולות, הישראלים הבכירים בבלגיה ובכלל, האליפות של קרית שמונה גרמה לכולם להאמין שהכל אפשרי. מה בסך הכל זה דורש? כמה צעירים מוכשרים, כמה מבוגרים שייתנו את השקט, המנהיגות והניסיון וזרים שמביאים ערך מוסף. זהו. אז הנה, אשדוד במקום הראשון אחרי שבעה מחזורים והיא בכלל לא גימיק. בעצם, גם בעונה שעברה אשדוד הייתה חצי עונה בצמרת, אבל אז בינואר היא שחררה תשעה שחקני סגל והחלה להתרסק. בן זקן הוא איש עסקים ממולח ואחד שלומד מטעויות. העונה, אם הוא חולם על תואר, הוא צריך להשאיר את כל הסגל, גם המחליפים, ולצרף עוד שחקן שיעבה את הרוטציה בדיוק כמו שקרית שמונה החתימה את דויד סולארי אשתקד. וכן, בלהשאיר את כולם הכוונה גם לניר ביטון הנהדר. השארה שלו יכולה להיות ההבדל בין מחמאות להיסטוריה ותעשה טוב לכולם. גם לנבחרת הצעירה של גיא לוזון.
המחזור הבא: בית"ר ירושלים - הפועל תל אביב
המפגש שיתקיים ביום שני הבא בטדי הוא למעשה משחק השלמה מהמחזור השישי שנדחה עקב חג הסוכות וההשתתפות של האדומים בליגה האירופית. בית"ר תגיע אחרי ניצחון בכורה בו היא נראתה אחרת ובראש ובראשונה הרבה יותר מחויבת. גם אלי כהן נראה ומתנהג אחרת לאחרונה. עם החרב על הצוואר והלחצים שמופעלים עליו מגורמים בתוך ומחוץ למועדון, המאמן שינה בשבוע שעבר גישה. הוא יצא למלחמה למען הקבוצה ולמענו. המלחמה כללה עצירות אימון תכופות, ביקורת על השחקנים הבכירים ואסיפות קשות. "אי אפשר יותר לשמוע אותו", אמר אחד השחקנים, אבל המהלך הזה הניב פירות ביום ראשון בבלומפילד.
המשחק ביום שני מהווה מבחן גדול לבית"ר שיקבע לאן פניה מועדות. גם אלי כהן יודע שמבחינת סגל ועומק, בית"ר טובה מספיק בשביל עונה שקטה במרכז הטבלה, אולי אפילו קרבות על הכרטיס לפלייאוף העליון. יש לו את השחקנים לשחק כדורגל שקט, יפה לעין, לתת לקהל ליהנות ולא להיגרר למאבקי הישרדות. ניצחון על האדומים אמור להבטיח לכהן והשחקנים שלו שקט להתרכז בכדורגל נקי. הפסד? אתם יכולים להשלים את החסר לבד.
