בכל הנוגע לחלק ההתקפי, להפועל תל אביב יש יתרון על כל הקבוצות בארץ. עם שחקנים כמו טוטו תמוז, עומר דמארי וטל בן חיים - יש לה הכל: מהירות, פיזיות, כוח מתפרץ, טכניקה. היום זה מה שהכריע את המשחק, היכולת של השחקנים הקדמיים. עד לדקה ה-36 היה משחק די שקול, עם יתרון קל לחיפה. אבל אז, בהברקה אחת, טל בן חיים, עם יכולת אישית גבוהה וקור רוח ברחבה, קבע 0:1. הוא עשה את זה שוב ממש לפני סיום המחצית, במבצע נהדר עם בישול לדמארי. בכך הוא חתם את תוצאת המחצית, אבל למעשה, הוא גמר את המשחק. השערים האלה נתנו הרבה שקט וביטחון להפועל תל אביב, בעוד חיפה רק נלחצה, ולא הצליחה להתאושש.
מה שנתן את החופש לבן חיים ודמארי זה גם הצבתם על הקווים, אבל גם הגיבוי שהם קיבלו משחקני הקישור. יוסי אבוקסיס רצה לנצל את כל האיכויות ואת המהירות של השחקנים האלה באגף, כדי לתת להם את ההזדמנות לתפוס את חיפה לא מוכנה. אבוקסיס ידע שהם לא יצליחו לשמור על משומר וטואטחה אם הם ייאלצו לרדוף אחריהם, אז גורדנה וממן גיבו אותם במרכז השדה. הקשרים מנעו מהמגנים של חיפה להגיע לאזורים המסוכנים, ובשער השני זה כבר היה ברור: בן חיים חיכה חופשי במרכז השדה, וכשקיבל את הכדור, הדרך אל השער מול הבלמים של חיפה הייתה קצרה יותר.
אין ספק, השער שהבקיע בן חיים, יחד עם הבישול שלו, מראים על שחקן בעל יכולות גבוהות, עם המון כישרון, שליטה בשתי רגליים, וכוח פריצה מהטובים שיש בליגה. אבל כדאי לבן חיים גם לבקר את עצמו, ולבחון היטב את היכולת שלו עד להבקעת השער. עד אז, הוא כמעט שלא השתתף במשחק. ככל שהוא יהיה מעורב יותר, ככל שהוא יוריד את הדקות שבהן הוא נעלם כך הפועל תיהנה יותר, וכך בן חיים ייהנה יותר. יהיה נכון לשחקן הזה לא להסתמך על הברקה אחת או מבצע אחד, אלא לגעת יותר בכדור, ולבקש אותו. זה התפקיד שלו, להביא יותר לידי ביטוי את הכישרון שלו.
נכון, זה ניצחון גדול וחשוב מאוד להפועל, מול יריבה ותיקה מהצמרת. ועדיין, יש עוד חלקים נרחבים בהם הפועל צריכה להשתפר. במחצית השנייה, מלבד בעיטה אחת לשער של ממן, הפועל לא בעטה לשער. הנעת הכדור בחלק הקדמי עדיין לא מספיק מתואמת. בכל הנוגע לעמידה נכונה ולתנועה, הפועל עשתה עבודה מצוינת. בעקבות הניצחון, היא גם נצמדה לאשדוד ולמכבי תל אביב במאבק על האליפות, וגם קיבלה תנופה. אבל זה לא יספיק. יש לה כישרון עצום בחלק ההתקפי, אבל חייב להגיע שיפור גם בשאר החלקים.
ולסיום, כמה מילים על יגאל אנטבי. אי אפשר להתעלם ממנו. הוא משחק בתפקיד שדורש ממנו המון תנועה, גם בחלק ההגנתי וגם בחלק ההתקפי. אז נכון שהוא לא תוקף כמו בצעירותו, אבל הוא עדיין נותן שקט, עושה עבודה יעילה, ויפה לראות שחקן בגילו שממשיך לעמוד בצורה מכובדת מאוד במשחק צמרת. גם אם זו ליגת העל הישראלית, עדיין דרוש מאמץ רב. זה ראוי להערכה.
בנוגע למכבי חיפה, מאיפה נתחיל? זה סמלי מאוד שדווקא בדקות הטובות שלה, היא ספגה את השערים במחצית הראשונה. במחצית השנייה היא החזיקה יותר בכדור, אבל לא שיחקה מספיק חכם. מאחר ששני המגנים שלה נסגרו בצורה נכונה, חיפה שיחקה לידיים של הפועל, וניסתה לחדור דרך האמצע. זה הקל על הפועל את המשימה. הפועל צופפה את ההגנה, סגרה שטחים, ופשוט ייאשה את חיפה ומנעה ממנה להגיע לאזורים המסוכנים.
ולסיום, יניב קטן. תמיד מדברים על השחקנים שלא משחקים ועל החיסרון שלהם, אבל ההחלטה של ראובן עטר לא לפתוח עם קטן במשחק הזה - ועדיין איננו יודעים את כל הסיבות להחלטה הזו הייתה החלטה לא פשוטה. במיוחד כשמדובר במשחק כל כך גורלי, שמהווה צומת מכריע עבור חיפה.
קטן הוא ללא ספק שחקן שיוצר סביבו ביטחון. אנחנו יודעים עד כמה ברגעים כאלו, במשחקים קשים כאלו, יש משמעות לביטחון ולאישיות. בכניסה שלו במחצית השנייה, קטן ניסה להשפיע וליזום, אבל הוא די נפגע מההחלטה של ראובן. כל הביטחון שהוא היה אמור היה להעניק, נעלם. אם חיפה תאבד גם את הקפטן שלה, המשבר עלול להחמיר עוד יותר.