למען האמת, אפילו מקורביו של אריק זאבי הופתעו לגלות שהסיפור הטראגי והמרגש של המשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008, חזר על עצמו גם בלונדון 2012. הגיבור הספורטיבי, שמדינה שלמה חגגה איתו בעשור שלפני, בכה עם כל המדינה בפעם השניה. אף אחד לא ביקר אותו על ההפסד המביך ביותר בקריירה שלו, אף אחד לא שמח לאדו למרות שהיו כאלה שקראו לו לפרוש הרבה זמן לפני כן. אריק זאבי היה הספורטאי הראשון שזכה לשיחה מנשיא המדינה אחרי שהציג יכולת ספורטיבית רעה, והוא ככל הנראה גם הספורטאי הראשון של המדינה שיכול "לפרוש בכבוד", למרות שהתחרות האחרונה שלו הייתה הכל חוץ ממכובדת.
בעצם העניין הזה, אריק זאבי שיודיע היום על פרישתו הוכיח שהוא ספורטאי מסוג נדיר, אולי אפילו יחיד במינו. לכבוד הפרישה של ספורטאי כל כך מיוחד, ניסינו לבדוק עם כמה מהאנשים שליוו אותו לאורך הקריירה שלו - מה בדיוק הפך אותו לכזה.
מקורביו של אריק זאבי אומרים שהם לא דואגים לו, כי אדם שצבר לאורך הקריירה שלו כל כך הרבה אהבה, יוכל לעשות את המעבר מהקריירה הספורטיבית ל"חיים האמיתיים". השאלה הגדולה היא איך הוא צבר את האהבה הזאת ולמה? אריק זאבי הוא אמנם אחד הג'ודאים הגדולים באירופה אי פעם, אבל בהיסטוריה הספורטיבית הצנועה של מדינת ישראל היו לנו עוד כמה ספורטאים גדולים עם הישגים לא פחות מרשימים, ואולי אפילו יותר. חלקם ידעו למנף את ההצלחות שלהם כדי להפוך לאייקונים, אבל עושה רושם שאף אחד לא ידע לעשות את זה כל כך טוב כמו אריק זאבי, שעושה את זה באופן הכי טבעי שיכול להיות.
שחיין העבר איתן אורבך הכיר את אריק זאבי בפנימיית המחוננים במכון וינגייט, ואחרי שהשניים הפכו לכוכבים גדולים באליפויות אירופה, הם הפכו לשותפים לדירה. "גרנו יחד שנתיים ואף פעם לא רבנו, לא היה על מה לריב. הייתה תקשורת מעולה", נזכר אורבך שהתבקש לנתח את האופי של הספורטאי שהפך בין השאר גם לסוג של "ממי לאומי". "יש משהו באריק שמצד אחד הוא 100 קילו והוא ג'ודוקא, ומצד שני החיוך והרכות שלו נוגעים ללב. הדיסוננס הופך את זה לברור יותר ומודגש יותר וזה בא לידי ביטוי באיש מקסים, שהוא גם אינטיליגנט. חוץ מזה הוא גם מאוד גלוי, הרי הדמעות זלגו לו מול כל המדינה וזה משהו שגורם לך להזדהות איתו", אומר אורבך ומוסיף: "אנשים מרגישים שהם מכירים את אריק, הואכבר הרבה זמן בכותרות ומלווה כמה סוגים של דורות. כל כך קל להתחבר אליו, זה גם סיפור קלאסי של מישהו שגדל בשכונת פרדס כץ והצליח - הוא אחד משלנו".
מי שגידל את אריק זאבי, פרט להוריו, בשכונת פרדס כץ בבני ברק הוא מאמנו הראשון רמז ממיסטבלוב. מסתבר שהוא לא רק היה מאמנו הראשון כפי שסיפר לנו: "אני מכיר את אריק מגיל 0, גרתי 30 מטר מהמשפחה שלו וכשהוא היה תינוק הייתי הבייביסיטר שלו", מספר ממיסטבלוב שבתור דמות דומיננטית בחייו של זאבי מתייחס לתכונה נוספת של הספורטאי הכל כך נערץ. "עוד מגיל קטן מאוד אפשר היה לראות עד כמה הוא עקשן. הוא היה מטפס על עץ והיה צריך להחתנן אליו שיירד, ראו שזה אופי מולד. בסופו של דבר אמא שלו הביאה אותו אליי במועדון וביקשה שהוא לא יסתובב בחוץ ושאני ארסן אותו. במועדון הוא קלט כל דבר מהר, הקשיב, יישם והתאהב בזה. אם מישהו היה גורם לו אי נעימות הוא היה מחזיר מלחמה ולוחם בכל רמ"ח איבריו. אתה רואה שמגיע אליך ספורטאי עם כזה רצון והתמדה. גם בגיל 7 הוא עדיין היה עקשן ולפעמים בורח החוצה, אבל בסופו של דבר הוא נתפס בזה".
ממיסטבלוב נזכר בסיפור אחד, שלדעתו מוכיח אופי מיוחד ועזר לזאבי במהלך שנות הטיפוח שלו: "כשהוא היה בן 11 או 12 נסענו להתחרות באליפות ישראל והוא זכה במדליית הכסף. שבועיים לאחר מכן הייתה לי תחרות קבוצתית לגילאים גדולים יותר והיה חסר לי מתחרה באחד המשקלים. החלטתי לקחת את אריק, בהתחלה הוא לא היה כל כך בטוח והיסס, גם הייתה לו אצבע שבורה. ליד מקום התחרות היה שדה פתוח, לקחתי אותו לשם עם האוטו ואמרתי לו 'אריק, תנהג'. והוא נהג, והוא כל כך התלהב ואמר לי 'רמז, תראה, אני נוהג כמו גדול'. משם לקחתי אותו לתחרות והוא גם נלחם כמו גדול". הייתה לו נחישות, והבנתי בשלב מוקדם שהילד הזה נועד להיות אלוף. כשיש לך ספורטאי כזה, אתה נותן מעצמך הכל כדי לטפח אותו כמה שיותר".
על תאוריית ה"ענק טוב הלב" של איתן אורבך מוסיף ממיסטבלוב: ""כמעט ולא זכור לי מקרה שבו אריק רב עם מישהו. יש רק סיפור אחד שבו הוא נסע יחד עם החב'רה מהמועדון לבלות בתל אביב. בדרך חזרה לבני ברק אחד הנוסעים באוטובוס הציק לאחת הבנות. אריק ניגש אליו, תפס אותו בלחיצה ואמר לו 'אתה יותר לא מתקרב לאף אחת ולא מתעסק עם אף אחת'. ככה כולם גם הבינו שכשאתה נמצא סביב אריק, אפשר להבין לבד שלא כדאי להניח עליו יד.
"אנשים מעריצים את אריק מהסיבה שהוא יודע להתנהל הכי נכון מול אנשים, הוא תמיד נותן הרגשה טובה לכל אחד, גם לילד קטן וגם למישהו גדול הוא גם מעולם לא שכח מאיפה הוא בא. גם כשנראה היה שהעתיד שלו טוב, הוא מעולם לא שכח את פרדס כץ. הוא מגיע לבקר במועדון ומתייחס לכל ילד קטן בצורה הטובה ביותר. בגלל שיש לו ענווה וצניעות, אנשים יודעים את זה ומרגישים את זה. הוא מיישם את הענווה והצניעות שלו כל כך טוב, ואנשים לא מפסיקים להעריץ אותו על כך".
ב-15 שנות קריירה בבוגרים אריק זאבי צבר לא רק אהבה, אלא גם הרבה חברים מהג'ודו ומחוצה לו. אחד מהם הוא יואל רזבוזוב, בעבר סגן אלוף אירופה וכיום חבר מועצה בעיר נתניה, שבאופן לא מפתיע מצטרף לקונצנזוס סביב אריק זאבי ומספק את הזווית שלו: :"ביליתי איתו המון שעות ביחד, היינו שותפים לחדר במלון בנסיעות לחו"ל ועצם העובדה שמעולם לא רבנו כבר אומרת עליו הרבה מבחינתי, כי אני לא בן אדם קל. הוא אדם נעים ואינטיליגנטי, אחד שתמיד אפשר להתייעץ איתו, הוא מפרגן ומלא ביטחון עצמי. אני יכול לתת דוגמא לפרגון שלו, שבשנת 2004 זכינו במדליות באליפות אירופה, הוא בזהב ואני בכסף, והוזמנו ללשכה של ראש הממשלה אריאל שרון. הוא היה באור הזרקורים, אבל תוך כדי דאג לשים אותי בפרונט כל הזמן ואמר 'אל תשכחו שיואל זכה במדליית הכסף'. זו תכונה שלא פוגשים אצל הרבה אנשים".
על הניגוד בין הג'ודוקא האגרסיבי לאדם הרגיש מספר רזבוזוב: " "אריק הצליח לשלב בין המזרן לחיים הפרטיים. על המזרן הוא היה פייטר תחרותי. כל ספורטאי חייב להיות תחרותי, אבל אצלו אפילו לא הרגישו את זה. כמובן שהוא היה מתעצבן, אבל הוא ידע לנתב את זה לכיוון הנכון. אני למשל, אף פעם לא הבנתי איך הוא ידע להביא את עצמו, גם אם לא תמיד היה בשיא הכושר, לרגעים מסויימים שהיו רגעים גדולים. הוא פשוט ידע לשלוט בעצמו ולהוציא מעצמו את הכל, גם אם לא היה לו יותר מדי מה להוציא, ואף פעם לא ראו את זה עליו".
