כשהתפזר האבק שרוסיה השאירה לו בעיניים, אלי גוטמן הבין שטעה כמעט בכל משפט שאמר במסיבת העיתונאים הראשונה כמאמן נבחרת ישראל. הוא רצה לעשות מהנבחרת קבוצה, חשב שהשחקנים ינחרו שיטה מתוך שינה, דמיין שאלי גוטמן של הפועל תל אביב זה הדבר שהכי מתאים לכחול-לבן, הוא האמין בברזיל 2014. הערב (שישי, 21.00, ערוץ 5) הוא יוביל את הבחורים בלוקסמבורג, אבל העיניים כבר עמוק לתוך העתיד. היטיב לנסח גורם בהתאחדות: "קשה לגוטמן שאין לו את השחקנים ביומיום. הוא לא מאמן של מוטיבציה, של 'לכו תנצחו בשביל הדגל'. הוא מאמן של שיטה. גם אם יוצע לו קמפיין נוסף, יש סיכוי גבוה מאוד שהוא יגיד 'לא'. גמלה בלבו ההחלטה - הוא רוצה לחזור לאמן קבוצה".
אפשר גם להבין אותו. תוך שני משחקים בלבד הפך אלי גוטמן מקונצנזוס לאומי, למאמן חבוט ומוכה. מדהים לגלות איך איש מקצוע כל כך מוערך מופשט מכל המעמד שלו בזמן כל כך קצר. נבחרת ישראל יודעת לעשות זאת למיטב בניה, אבל איש לא האמין שגוטמן ייפול בכזו מהירות. הוא הרי נבחר גם כדי שיפסיקו לומר שהבעיה היא דווקא בתפקיד המאמן. גוטמן אמור היה לקטוע את השיח המיותר הזה על הבעיה בעמדת מאמן הנבחרת, אבל דווקא הביא לכך שהשיח הזה רק התעצם. גוטמן מבין היום שהוא לא רק ניהל עד עתה קמפיין רע מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינה אישית. הוא מבין היטב שהוא עומד חלש ופגיע אל מול האנשים שהקטינו אותו בזמן כל כך קצר.
מי ששמים לב להבדל בצורה המדויקת ביותר הם השחקנים ששיחקו אצלו גם בהפועל תל אביב וגם בנבחרת. "אלו ששיחקו אצלו גם בהפועל מספרים כמה הוא השתנה", אומר שחקן בנבחרת. "הם מספרים שהוא הרבה יותר לחוץ. שבהפועל הוא היה עושה מה שהוא רוצה ופה לא".
"אלי מנסה להשתית בנבחרת את שיטת המשחק ואת הדרך שהוא הנחיל בהפועל", אומר בן שהר, שלא זומן לקראת המפגשים הקרובים. "הבעיה היא שבהפועל היה לו את כל הזמן שבעולם ופה אין לו. בהפועל, הוא היה תופס אותנו באוזן ומסביר לנו במשך שעות מה שהוא רוצה, והיינו מבינים ומבצעים. בנבחרת יש לו רק שלושה-ארבעה ימים, ולכן ההתחלה קשה".
שהר שם לב לשינוי שעובר גוטמן גם בצד המקצועי. "בהפועל הלכנו עם ה-4-4-2 לא משנה מה, ופה השיטה משתנה, שזה דבר שאני פחות מכיר אצל אלי. אני דווקא חושב שההתגמשות הזו טובה, בטח כשמשחקים מול רוסיה. לצערי התוצאה הראתה אחרת".
אלי גוטמן לקח השבוע החלטה קשה: הוא גמל בליבו שיוסי בניון הוא מעתה עוד שחקן בנבחרת, "וככה זה יישאר" מספר אדם ששוחח איתו השבוע. יש רק בעיה אחת עם זה: ההחלטה התקבלה באיחור, בהיסוס, וכפי שאפשר היה להבין כבר קודם, הראשונים לקלוט מאמן מזגזג הם השחקנים.
בניגוד להפועל תל אביב, גוטמן לא קנה אותם. רובם המכריע לא מעריצים אותו. "מול אזרבייג'אן ורוסיה, אפשר היה לזמן שגרירים שלא שיחקו ועכשיו פתאום אי אפשר?", תמה שחקן. שהר דווקא מקבל את ההחלטה: "אני הכי רוצה להיות בנבחרת, אבל אני מבין שאם אני לא משחק בהרטה ברלין אין לי מקום כרגע. דרור קשטן דווקא זימן אותי גם כשלא שיחקתי במדי פורטסמות, והחזרתי לו בגולים, אבל אני מבין שהגישה שונה ממאמן למאמן".
"גוטמן עובד יותר מדי עם התקשורת", מאשים שחקן אחר. "חן עזרא קרא בעיתון שהוא לא פותח, ורק בארוחת צהריים אמרו לו את זה באופן רשמי. כמה שעות לפני שהתפרסם הסגל למשחק מול לוקסמבורג התקשר אליי שחקן ואמר לי שהוא לא יזומן. כששאלתי אותו מאיפה הוא יודע, הוא ענה לי: 'עיתונאי חזק אמר לי'".
גוטמן ניסה לקנות את הערצת השחקנים כמו בהפועל תל אביב דרך שיטת אימונים שונה בנבחרת. אלא שדווקא שם הוא כשל. התלמידים לא מבינים את החומר. "יש פה כמה שלא מבינים את הגישה של אלי, כי הם לא מכירים אותו מספיק טוב", אומר שחקן בנבחרת. "רואים באימונים שהם לא אוהבים את החלקים הטקטיים, המשעממים. הם אומרים בחדר ההלבשה שזה בכלל לא עוזר".
"עם לואיס פרננדז לא הייתה כל כך הרבה טקטיקה", אומר שחקן אחר בנבחרת. "לפני המשחקים מול אזרבייג'אן ורוסיה האימונים היו כבדים, קשים. אצל לואיס הכל היה חופשי, כולם היו חברים, משחקים בשבילו בלי הרבה טקטיקה. גם אצל לואיס פישלנו, אבל שיחקנו טוב יותר. מה שנבחרת צריכה זה יותר פסיכולוג ופחות מאמן".
שפת הגוף של גוטמן מראה לא אחת שהוא כבר מתחיל להשלים עם המצב. זה לא גוטמן שנאבק על השם המקצועי שלו, זה גוטמן כבוי. "האנרגיה שלו, שמחת החיים, החדווה - הכל בירידה. הוא נראה כאחד שנושא עול כבד. לא מדדתי לו עקמת, אבל הוא גם נראה יותר כפוף. הוא שונה מגוטמן של הפועל", אומר ארנון צפריר, פסיכולוג מהמרכז לפסיכולוגיית ספורט.
גם צפריר שם לב לשינויים התכופים בהחלטותיו של המאמן הלאומי, אבל מהצד שלו זה דווקא יתרון. "זה מאוד יפה בעיניי שיש אנשים שיודעים להגיד 'טעיתי'", אומר הפסיכולוג. צפריר מזכיר שגם בהפועל תל אביב, וכמעט בכל מקום, גוטמן לא מצא את הדרך מהתחלה. זה לקח זמן, אבל כאמור, זמן זה לא משהו שיש בנבחרת. "אין בקמפיין נבחרת תהליך", הוא טוען, "רק תוצאות. הדרך לא מעניינת אף אחד. זה הסיפור פה. גוטמן הוא מאמן של דרך, של שיטה. עכשיו דווקא יכול להיות בסדר. הרי תוצאות כבר לא נשיג בקמפיין הזה, אז אפשר להתרכז בדרך. אם גוטמן הבין באמת שהוא לא יציל את הנבחרת הפעם ויעז ללכת בדרך שלו, יהיה לו טוב".
האופטימיות הזהירה של צפריר מקבלת לוק קצת קודר, כאשר זוכרים כיצד גוטמן ניסה להתאים את עצמו לסגנון העבודה של אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות. הניסיון ליישר קו עם הפטפטת בעצם ההצהרה הראשונית שלו שהוא רוצה לעלות למונדיאל בברזיל, היתה הבור הכי גדול אליו נפל עד עתה.
לעיתונאי דורון כהן, זה הזכיר השבוע סיפור ישן. 1992, מסיבת העיתונאים הראשונה של נבחרת ישראל מאז הצטרפותה לאירופה. על הבמה יו"ר ההתאחדות חיים הברפלד ז"ל והמאמן הלאומי החדש שלמה שרף. לקראת סוף החגיגה, דורון כהן, שליווה אז את הנבחרת, הרים את היד. "מה מטרות הקמפיין?", שאל כהן, כשטבלת הבית הראתה אריות כשבדיה וצרפת. "מה זאת אומרת?", התרעם הברפלד. "המטרה היא לעלות למונדיאל בארה"ב". "אבל ברור שלא תעלו", כהן לא ויתר, "למה שלא תבנו את הנבחרת ליורו 2000?". בזמן אחר ובמקום אחר, שאל כהן את שרף את אותה השאלה. המאמן לא היסס. "פה זה לא סולל בונה", השיב. "פה לא בונים".
השבוע התראיין יו"ר ההתאחדות אבי לוזון לאחד האתרים וכדי להרים להנחתה שחרר את אותו משפט מדהים: "פה זה לא סולל בונה". לדעת כהן זו תמצית הפשרה של מאמן לאומי שגם אלי גוטמן נמשך אליה. "כבר עשרות שנים התקשורת מנהלת שיח, שלפיו הבעיה של הכדורגל הישראלי טמונה במאמן", אמר כהן השבוע. "בגלל העליהום הזה על המאמנים, כל אחד מהם נגרר לתוך הספין הזה, והוא עסוק בכיסוי תחת יותר מאשר באימון הנבחרת. עכשיו תורו של גוטמן לעסוק בכיסוי התחת הזה. הוא מתעסק במה תהיה הכותרת ובאיזה מהלך יגרום לו הכי פחות נזק. אני ציפיתי מגוטמן שישבור את הלולאה הזו. במקום סיפורי מעשיות על יוסי בניון והתפתלויות פוליטיקאיות, בוא תגיד דברים כהווייתם. תגיד 'אנחנו לא נעלה למונדיאל, אני לא יודע אם אמשיך עד 2016, אבל אני בונה את הנבחרת ל-2016 מעכשיו, אני לא משתמש בבניון ושכולם יקפצו לי'. אבל כל מה שהוא עושה עכשיו זה לא להרגיז. הוא לא שובר את הכלים כי הוא יודע שאין לו גב".
לפי גורמים בהתאחדות, גב באמת שאין. שם כועסים על גוטמן, בעיקר על הזגזוג. על שאמר שבניון הוא עמוד התווך ואז ניפה אותו; על שאמר להם שהוא לא מתייחס לתקשורת אבל מצד שני עושה מה שהתקשורת מכתיבה לו, כדברם.
"אני גאה להיות מאמן הנבחרת, גם אם יש לי נקודה משש", אמר גוטמן השבוע. למקורביו האריך את המשוואה וטען שגם אם ישיג אפס נקודות עד סוף הקמפיין, הוא לא מתכוון ללכת. זה משפט שנראה כאילו יצא מפיו של עקשן, אבל הוא יצא מפיו של אדם שהחליט להירגע, לפתוח כפתור ולהוריד האנד-ברקס. "הוא ויתר על המון הצעות לפני שלקח את הנבחרת", הזכיר מקורב. "הוא יכול היה להשתכר פי שלושה, אך הוא בחר בנבחרת. אז ממש לא שווה לו לקחת ללב".
גוטמן לא שוכח את הדיאלוג עם ד"ר יפה. "רוצה לחזור אליי?", שאל הדוק. "חס וחלילה", ענה הפציינט. "אז תיקח את הכדורגל בפרופורציות". וגוטמן, נכון לעכשיו, משתדל לקחת. לחבריו סיפר שהוא מעביר את עצמו שטיפת מוח יומיומית. הוא קורא כל ידיעה וכל כתבה עליו, בכל עיתון ובכל אתר, ונושם עמוק. 'אל תתעצבן, זה לא נכון', הוא משכנע את עצמו.
כחלק משינוי הגישה האחרון, הוא בכל זאת מנסה לעבוד בעיקר על הצד המנטלי. אין יותר אימונים משעממים מדי, אין תדרוכים מעיקים על כל גומת חן של כל שחקן יריב. הוא הודה שמה שהיה לפני רוסיה זה יותר מדי, והוא מתנהג בהתאם. לפני לוקסמבורג השחקנים ראו רק שני תקצירים, התמקדו רק בנקודות החזקות באמת. גם נושא התקשורת לא חלף סתם ליד הראש. "העיתונים חייבים למלא שטחים השבוע", הרצה לשחקניו. "הם חייבים לכתוב עליכם. פשוט תירגעו".
בעיקר, כאמור, הוא מנסה להרגיע את עצמו. גוטמן, לשלילה או לחיוב, הוא זיקית. הצבע מיד תואם למה שמסביב. בבאר שבע זה הספיק לסנסציה, בהפועל חיפה לאימפריה, בבית"ר ירושלים לבית חולים, בקפריסין לבית אבות ובהפועל תל אביב לשושלת. זה תמיד לא התחיל כמו שזה נגמר, אבל גוטמן הגיע, טעה, הודה והשתנה. הערב בלוקסמבורג אולי ייראו ניצנים של עוד שינוי בדרך לארץ המובטחת. אבל כמו שאמרו פה קודם, לא בטוח שיש לגוטמן את הזמן. וכמו שאמרו פה קודם, לא בטוח שזה מה שהוא בכלל רוצה.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il