כשדורון הרציקוביץ' החליט לפני ארבע שנים לאחד את קבוצות בקעת אונו, היה לו חזון: לראות את אולם לידר בגני תקווה מלא וגדוש. אחרי ארבע שנים, כשהתאכזב מהמציאות, הוא לקח את החזון שלו כל הדרך לאילת. "לא הייתה לנו אפשרות להתקדם בבקעה", מאשר יו"ר הקבוצה מוטי אמסלם, "בלי קהל, אין שום טעם לעסק הזה".
ההחלטה לעבור לאילת נבעה בין היתר מהזיכרונות של האולם המלא בדרום. "כשאתה מקבל את ההחלטה לעבור לאילת אתה נזכר בהיסטוריה", הוא אומר, "תמיד האולם היה מלא, קהל נלהב, משהו בסגנון של הפועל חולון. זה היה אחד מהשיקולים. אני לא רוצה להעליב קבוצות בליגה, אבל ראיתי בפייסבוק מחירים של מנויים בקבוצות אחרות, והיה רק חסר שישלמו לאוהדים שיבואו. באילת אנחנו מוכרים מנויים במחיר שמכבד את עצמו. יש לנו מספר מנויים שלא מבייש אף קבוצה בליגה, ולהערכתי האולם יהיה מלא כל העונה".
האופטימיות הזהירה של הרציקוביץ' משקפת את האופטימיות הזהירה בליגת העל. העונה, כך מסתמן, יהיו רק שלוש קבוצות עם קהל קטן גלבוע/גליל, ברק נתניה ובני הרצליה - כשגם הן מעמידות ממוצע של כ-1,000 צופים למשחק. "ליגה בלי קהל היא לא ליגה לא טובה, אלא פחות מעניינת", קובע המאמן הלאומי אריק שיבק, "ברגע שיבוא הקהל, היא הופכת להיות מעניינת ומקבלת יחס מכובד יותר".
האם השנה התמונה הקלאסית של האוהד המנומנם ביציע הריק תתחלף באוהדים נלהבים ביציעים מלאים? עם חזרתם של הפועל תל אביב ואוהדיה לליגה, עם שובה של הפועל אילת, ויחד עם הרוח החדשה של חיפה ברוממה, האופטימיות זהירה.
קהל = תנופה כלכלית
קהל גדול יותר אומר שני דברים עיקריים לגבי ליגת העל: יותר עניין ויותר כסף. במכבי חיפה נפגעו מאוד בשנתיים האחרונות מהנדידה של הקבוצה לאולם בנשר, שם רשמה הקבוצה מאזן שלילי לאורך שנתיים, ובמקביל הפסידה לא מעט כסף על המעבר. האוהדים הירוקים לא הגיעו לאולם, ובמכבי חיפה ספרו את הימים עד הפתיחה של רוממה המחודש העונה, שם נלחמו על זכויות מכירת שילוט, חנויות שייפתחו ואטרקציות נוספות.
"כל יום שעבר עבור ג'ף רוזן היה כמו עינוי סיני", מודה בכיר במועדון, "הוא היה קרוב לעזוב מספר פעמים, ובעיריית חיפה כל הזמן דחו את מועד פתיחת האולם. בסופו של דבר יש לנו אולם חדש, קהל טוב, והמצב הכלכלי ישתפר עכשיו".
החלום של לא מעט קבוצות הוא למלא את האולם בכל משחק. בשנים האחרונות האולמות היו מתמלאים לעתים רחוקות, ההוצאות על אבטחה ושיטור עלו על ההוצאות ממכירת כרטיסים, וגם כשהתמלאו האולמות, האבטחה גרמה להפסד כספי. "רק באולמות גדולים באמת אפשר לעשות הכנסה, ורק אם הקהל מגיע באמת", מוסיף מנכ"ל בליגת העל, "אין ספק שרק עם בסיס חזק של קהל, אפשר לעשות שדרוג לקבוצה".
במקרה של הפועל חולון, קבוצה עם קהל גדול ותקציב נמוך, אפשר להאמין שמעבר לאולם גדול יותר רק ישדרג את הקבוצה. "אני לא מסכים שאולם הפחים לא עומד בפוטנציאל שיש לקהל של חולון מהסיבה הפשוטה שאין לנו סולד-אאוט בכל ערב", טוען המנכ"ל מוטי דניאל, "זה לא שיש עוד קהל ולא מוצא את מקומו. יש לנו קהל טוב וקהל גדול, אבל אם נעבור לאולם של 5,000 מקומות, אני לא בטוח שנמלא אותו. מצד שני, יש אולם בבנייה, שזה כבר טוב. רואים עתיד. אולי עם חוויית צפייה יותר מודרנית, יותר אנשים יגיעו למשחקים".
תנופה של מתקנים
בשנים האחרונות חל שינוי ניכר בתרבות המתקנים בישראל. מלבד רוממה שנפתח השנה, נבנים אולמות בירושלים, חולון, נתניה וראשון לציון. האולם באשדוד אמור להיות משופץ, וגם בתל אביב אושרו התוכניות לבית להפועל תל אביב. "באילת הולך להיבנות אולם נוסף במסגרת קרית ספורט כהחלטת ממשלה", מפתיע מוטי אמסלם, "מדינת ישראל החליטה להפוך את אילת לעיר ספורט בינלאומית, כדי שיהיה אפשר לבוא מאירופה ולעשות פה מחנות אימונים. בטווח הלא רחוק יהיה לנו של אולם של 5,000-4,000 מקומות. אם עד אז נבנה משהו שיצריך אולם כזה, אשרינו".
"ספורט זה בידור, זה לבוא עם המשפחה וליהנות", מסכים אריק שיבק, "רוממה נבנתה מחדש, ובראשון, חולון וירושלים נבנים אולמות, ובנתניה ייבנה אולם בעתיד הלא רחוק, ולאט לאט רואים ניצנים של מתקנים חדשים. זה לא מבטיח שיהיה כדורסל טוב, אבל זה תנאי התחלתי. אי אפשר לעשות כדורסל במתקנים עלובים".
קבוצות רבות חולמות על היום שבו יוכלו להעמיד אולם ראוי. "כשזה יהפוך להיות יותר ממשי וקרוב, ננסה למנף את זה בכל מיני דרכים", מסביר מוטי דניאל, "גם מבחינה כלכלית וגם בנושא חוויית צפייה וחשיפה לקהלים אחרים. המטרה היא להפוך את זה לאירוע תרבותי, לחוויית תרבות, כי רק ככה נגדיל את כמות הקהל שלנו. כשאנחנו מדברים על 11 אלף אנשים בנוקיה, זה לא 11 אלף אוהדים, זה המון אנשים עם משפחות שבשבילם זה בילוי תרבותי. זה חלק מהחזון שלנו".
מוטי אמסלם מוסיף כי לדעתו צריך לבנות אולמות גדולים רק במקומות בהם יש פוטנציאל: " זה נכון שהייתה בעיה של מתקנים בספורט ישראלי, אבל בשנים האחרונות יש תנופה בנושא הזה. באולם בגן נר, למשל, היו 1,000 מקומות עד לפני שנתיים, והאולם היה כמעט מלא. אבל אז הגדילו את זה לקצת יותר מ-2,000 ועכשיו הוא נראה כמעט ריק. כמו באיצטדיון רמת גן עם 5,000 צופים".
קבוצות עם קהל בליגה
השנה, כאמור, מסתמנת תנופה בכמות הקהל בליגה, עם הכניסה של הפועל תל אביב והפועל אילת. ההצלחה של ראשון לציון ואשדוד גורמת לאוהדים להגיע לאולמות, וזה עוד בלי לציין את הקהל הנפלא של הפועל חולון, הפועל ירושלים ומכבי תל אביב, שמוסיף עניין בליגה. "יריבות ספורטיבית זה גם יריבות בין קהלים. כשקבוצה יריבה מגיעה עם 15 אוהדים, זה לא מעניין אותך", אומר מאמן בכיר בארץ, "תן לי להתארח במלחה, כשכל הקהל שר שירים על אמא שלי, זה מה שעושה את הכדורסל ליותר כיף".
"אי אפשר להתעלם מזה, כדורסל בוגרים בליגת העל זה בידור, ואם אנחנו מבדרים 100 או 200 איש או 5,000 איש, יש הבדל", מסכים אריק שיבק, "כשאתה בא לעבודה ויש 3,000 אוהדים ביציעים, זה עושה לך כיף בלי שום קשר לרמת הכדורסל. כשאתה בא לאולמות מלאים זה משנה את הכל. כדי למלא את האולמות צריכים כמה דברים רמת כדורסל גבוהה, זהות של הקהל עם הקבוצה ומתקנים ראויים. מה קודם למה? זה ויכוח שאין עליו תשובה מובהקת".
למרות זאת, מוטי דניאל מרגיש שמה שקורה העונה לא יחזיק יותר מדי זמן מעמד. "זה יהיה מאוד נקודתי ולא יהפוך להיות גורף, כדורסל לא יפוצץ אולמות", סבור דניאל, "בין היתר בגלל העובדה שיש כל כך הרבה גירויים מסביב שהספורט צריך להיות ברמה מאוד גבוהה כדי לייצר עניין ותחרותיות. צריך לייצר לאנשים חלום, ובליגת העל זה אחד הדברים שיותר קשה לייצר. זאת ליגה שברובה ידועה מראש, ליגה לא שוויונית, וקשה לייצר בה תקוות ולקיים תקציב".
מחסור בתרבות ספורט
לצד האופטימיות, מגיעה המציאות. כמעט כל המרואיינים לכתבה מבהירים שישראל היא עדיין לא אירופה, ואם לא יהיה שינוי מהותי, לא נראה גידול לאורך זמן במספר הצופים. "יש לנו תרבות של כניסה בחינם למשחקים, ויש היום כמעט הכל בטלוויזיה", אומר מוטי אמסלם, "אני, שחולה על כדורסל, שוקל עשר פעמים אם לצאת לראות משחק או לראות את ערב הכדורסל בטלוויזיה. לפעמים אני מעדיף לשבת לראות משחק בבית".
מוטי דניאל מוסיף ש"השאיפה של כולם היא שביום ראשון בערב במקום שאנשים ילכו לסינמה סיטי, הם ילכו לראות אירוע ספורט. הלוואי, אבל זה קשה בליגה שלנו. יש היום כל כך הרבה גירויים מלבד הכדורסל, אנחנו עוד לא בדרך לשם". שיבק מסכים עם דבריו של דניאל ומוסיף ש"אנשים צריכים לרצות לבוא ולראות כדורסל במתקנים האלה. שהילדים שלי ירצו לקחת את הילדים שלהם ולראות משחק כדורסל, זה תרבות ספורט. באירופה כשהמשחק מתחיל ב-20:30 בערב, ב-19:00 המשפחות אוכלות ארוחות ערב באולם, וב-20:20 מודיעים להם שהמשחק מתחיל. זה בילוי".
הדרך למשוך קהל תלויה בקבוצות
בסופו של יום, המתקנים הם רק חלק מהדברים שיעזרו להחזיר את הקהל לאולמות. שיבק, שסיים תקופה ארוכה של אימון באירופה, מספק כמה טיפים לקבוצות: "הייתי רוצה לראות שחקנים שמזוהים עם הקבוצות, לאו דווקא שחקני בית, כמו פעם. בזמנו אפילו זרים מסוימים היית מזהה עם אגודות מסוימות, ולצערי זה כבר לא קורה. אנשים מאבדים עניין. רצוי וכדאי ששון דאוסן ואור סולומון ישחקו עכשיו 10 שנים בראשון ושיבנו שם קבוצה גדולה, שירצו להישאר שם, שראשון תשחק ביורוקאפ וביורוליג, ואז תהיה שם זהות. הדברים האלה קריטיים.
"השבוע הייתי בגביע ווינר, וזה עשה לי משהו. את הקריירה התחלתי כעוזר מאמן עם פיני גרשון במכבי חיפה, דרבי בחיפה היה פעם טירוף, 3,000 אוהדים, חצי אולם ירוק, חצי אולם אדום. הקהל קיים, אבל הוא רוצה לבוא ולראות זהות. אימנתי בהולנד קבוצה עם שבעה זרים, אבל בחמישייה היו 2 הולנדים, ככה גם בבלגיה. חלק מזה זה החלטה של מאמנים. אנחנו לא מדברים על העילויים כמו ליאור אליהו או יוגב אוחיון, אני מדבר על השחקן הישראלי הרגיל. חשוב מאוד לראות את החבר'ה שלנו על המגרש".