רק האלופה יציבה

צפו במכבי תל אביב ממריאה למשחקה הראשון ביורוליג

מי בא: ניק קיינר-מדלי (ולנסיה), ריקי היקמן (פזארו), מלקולם תומאס (לוס אנג'לס דיפנדרס), דיוויד לוגן (פנאתנייקוס), גיורגי שרמדיני (קאנטו), סילבן לנדסברג (מכבי חיפה), מורן רוט (הפועל חולון), תומר בר אבן (הפועל יקנעם/מגידו) ואיתי שגב (האקדמיה של איגוד הכדורסל).

מי הלך: תיאו פפאלוקאס, ריצ'ארד הנדריקס (מילאנו), דיוויד בלו, טל בורשטיין, סופוקליס שחורציאניטיס (פנאתנייקוס) וקית' לנגפורד (מילאנו).

מעמד המאמן: דיוויד בלאט פותח עונה שלישית ברציפות כמאמן מכבי תל אביב, ואחרי ההצלחות של השנתיים האחרונות נראה שמעמדו כאחד הטובים באירופה לא הולך להתערער. בלאט השיג כל תואר אפשרי בזירה המקומית מאז שהגיע לצהובים, הוביל אותם להצלחות באירופה, וכל זאת במהלך חוסר שקט ו-וויכוחים עם הנהלת הקבוצה. רק כישלון בדמות הפסדי ליגה מרובים והדחה בשלב הראשון של היורוליג עשויים לפגוע במעמדו.

חמישייה: יוגב אוחיון, דיוויד לוגן, ניק קיינר-מדלי, ליאור אליהו, שון ג'יימס.

למה תצליח: מכבי תל אביב היא בעלת הסגל הטוב והעמוק בישראל. אין ספק שהישראלים הטובים בארץ משחקים בקבוצה, לצד זרים מאוד איכותיים והמאמן הטוב בליגה. העובדה שהצהובים ישחקו רק שני משחקים בשבוע תעזור להם להתרכז במטרות שלהם בצורה טובה יותר, ועם שני באנקרים בסגל בדמות יוגב אוחיון וליאור אליהו, אי אפשר ליפול.

למה תאכזב: סגל הזרים של מכבי העונה הוא מהפחות מרשימים שהיה לה בעשור האחרון. דיוויד לוגן וניק קיינר-מדלי הם אולי שחקנים עם ניסיון אירופי, אבל לא ברמה הכי גבוהה שיש, ואילו ריקי היקמן ומלקולם תומאס הם חידות. חוסר הניסיון היחסי שיש בסגל הזה של מכבי עשוי לפגוע בה, במיוחד לאחר שאיבדה שחקנים כל כך מרכזיים במהלך הקיץ, כאשר לנתון הזה צריך להוסיף את הבחירה בחוק הרוסי, שתיתן ליריבות יתרון של זר על המגרש.

מי בא: ג'יימי סקין (עירוני אשקלון), קני גבריאל (מכללת אובורן), כריס אלן (מכללת איווה סטייט), דיימון סימפסון (אדלייד), משה מזרחי (הפועל ירושלים), גוני יזרעאלי (הפועל ירושלים) ויוני דרעי (הפועל עפולה).

מי הלך: רובי בוסטיין, אנטון שוטבין (מכבי חיפה), אלכס טיוס (קאנטו), ג'וש קרטר (ספרטק סנט פטרסבורג), ג'וש דאנקן (הפועל ירושלים) ומאיר טפירו (הפועל ירושלים).

מעמד המאמן: הסטיגמה שנוצרה לעופר ברקוביץ' כמאמן שרק מציל קבוצות מירידה נמחקה בזכות ההצלחות באשדוד בשנתיים האחרונות. העונה לברקוביץ' אין את הגב המקצועי של הג'נרל מנג'ר שי האוזמן, והחיכוכים שהיו לו עם ההנהלה יכולים לגרום לבעיות. בפועל, במכבי אשדוד נראה ששומרים את הרגליים על הקרקע, ורק קריסה והסתבכות בבעיות התחתית יגרמו למאמן לבעיות אמיתיות.

חמישייה: גוני יזרעאלי, כריס אלן, משה מזרחי, קני גבריאל ודיימון סימפסון.

למה תצליח: נראה שהזרים שהגיעו העונה לעיר הנמל לא נופלים בהרבה מאלה שהיו שם בשנתיים האחרונות. דיימון סימפסון צפוי להיות אחד הדומיננטיים בליגה מתחת לסל, וכריס אלן וקני גבריאל הם שני שחקנים עם פוטנציאל להתפוצץ. כשגוני יזרעאלי מקבל תפקיד מרכזי בקבוצה, זה בדרך כלל נגמר טוב, ואת הניסיון של דרור חג'ג' ומשה מזרחי אי אפשר לבטל.

למה תאכזב: שני דברים לא טובים קרו הקיץ באשדוד. מבחינה מקצועית, הקבוצה איבדה כמעט את כל השלד שהוביל אותה להצלחות והיא נבנית מחדש, לאחר שבין העונה הראשונה לשנייה שלה בליגה נשמר שלד בריא. הדבר השני הוא חילופי ההנהלה וחוסר השקט שהיה מנת חלקה של הקבוצה בתחילת הקיץ. אין ספק שיש כישרון באשדוד, אבל בלי השקט שאפיין את המקום, ועם קבוצה שצריך לחבר אותה, יהיה קשה לחבר עונה שלישית מוצלחת.

מי בא: זאק רוזן (אוניברסיטת פנסילבניה), פרנק האסל (קנטון צ'ארג'), ג'רום דייסון (ניו אורלינס הורנטס), לורנס היל (מיין רד קלוס), טיילר סמית' (ביירות'), אופיר פרחי (גלבוע/גליל) ואליאב מושיאשוילי (אקדמיית גראן קנאריה).

מי הלך: פטריק סאליבן, מורן רוט (מכבי תל אביב), ניב סולומון (מכבי הוד השרון), רון לואיס (אנטליהספור), עודד שעשוע (עירוני אשקלון), גיל אמיתי (עירוני נס ציונה), עידו אזולאי, טזמין מיטשל (טריומף מוסקבה) ובראיינט דאנסטון (וארזה).

מעמד המאמן: העונה האחרונה הייתה הטובה בקריירה של דן שמיר כמאמן ליגה. נכון שהוא לקח גביעים עם הפועל ירושלים, אבל זה קרה בתנאים טובים בהרבה מאלה שהיו לו בחולון, שם עם תקציב נמוך הצליח לחבר קבוצה לוחמת שמשחקת מצוין. לשמיר יש את הגב של ההנהלה והוא אחד המאמנים הבטוחים בליגה, ולא משנה מה יקרה במהלך העונה.

חמישייה: זאק רוזן, ג'רום דייסון, שון דניאל, לורנס היל ופרנק האסל.

למה תצליח: המעטפת המקצועית של חולון נשמרה והתקציב גדל במעט, כך שניתן להאמין שאותם אנשים יודעים לבחור שחקנים טובים. היתרון הגדול של חולון הוא הקהל והאולם הביתי, שמביאים לה את הניצחונות. פרנק האסל וג'רום דייסון הם שניים מהזרים היותר מוכשרים בליגה שלנו, ואם אחד הישראלים בקבוצה יעשה את קפיצת המדרגה, חולון תהיה שוב בצמרת.

למה תאכזב: הסגולים איבדו הקיץ את כל הכלים המרכזיים שלהם, ובעיקר את מורן רוט. בהיעדר רוט, נופל תיק הובלת הקבוצה על חבורה של שחקנים לא מנוסים ברמה האירופית והישראלית, ונראה שזאת אחת הקבוצות הפחות מנוסות שנחתו בחולון בשנים האחרונות, מלבד הקבוצה שסיימה במקום האחרון לפני שלוש שנים. העובדה שחולון תשחק באירופה רק תקשה עליה, כשגם ההתנסויות של המאמן שלה בדרגים הללו לא היו מוצלחות.

מי בא: לאזריק ג'ונס (מכללת UCLA), רביב פיטשון (עירוני רמת גן), ווילי וורן (ריו גראנדה ואלי), ג'וליאן רייט (אוסטין טורוס) ודניאל איידן (מכבי חיפה).

מי הלך: ג'ו קרופורד, ברנדון באומן, איגור נסטרנקו (אליצור יבנה), כרמל בוכמן (גלבוע/גליל), דרווין קיצ'ן (פנאתנייקוס), סאשו ננקוב, אייל שולמן (ברק נתניה) ורום קורנליוס (מכבי קרית גת).

מעמד המאמן: כמה מאמנים בכדורסל הישראלי יכולים להתגאות במעמד של פתיחת עונה רביעית רצופה בקבוצה? כיום, רק אפי בירנבוים בראשון לציון. בעונה שעברה היו סימני שאלה על המשך הדרך של בירנבוים עם יצחק פרי, היו"ר החדש של הכתומים, אך נראה כי אידיליה שוררת כיום בעיר היין. אין סכנה למעמדו של המאמן הוותיק בליגת העל, והוא יודע להתגבר על כל סערה.

חמישייה: לאזריק ג'ונס, ווילי וורן, ניצן חנוכי, ג'וליאן רייט ואדריאן יוטר.

למה תצליח: בכל אחת מעונותיו של אפי ראשון לציון התקדמה והגיעה להישגים טובים יותר. לגבי שלושה שחקנים בסגל של ראשון לציון אין סימני שאלה – הישראלים המצוינים ניצן חנוכי ועמית בן דוד ואדריאן יוטר, אחד הזרים היציבים בישראל. כשמצרפים אליהם שני שחקנים מבטיחים כמו ווילי וורן וג'וליאן רייט וצעירים מוכשרים בדמות לאזריק ג'ונס ואור סולומון, הכתומים יכולים להיות שקטים.

למה תאכזב: אחרי שלוש שנים של הצלחות, הגיעה הקבוצה מעיר היין שנה שעברה לגמר הגביע וחצי גמר פיינל פור, אחד מההישגים הטובים ביותר שלה בכל עונותיה בליגת העל. מכאן קשה מאוד לעשות את קפיצת המדרגה הבאה. בירנבוים וחרוש רעננו את הסגל אחרי שאיבדו את דרווין קיצ'ן לפנאתינייקוס, אך כרגע זה עוד לא מתחבר. הרבה תקוות נופלות על הכתפיים של שחקנים שהם עוד בגדר פוטנציאל, והשאלה היא כמה סבלנות תהיה ליצחק פרי כיו"ר, לאחר שבקדנציה הקודמת שלו הוא לא נודע ככזה.

מי בא: אדם אריאל (קבוצת הנוער), רביב לימונד (עירוני אשקלון), קורטני פלס (גלבוע/גליל), קרייג סמית' (פורטלנד טרייל בלייזרס), ג'ייקוב פולן (ביילה), מאיר טפירו (מכבי אשדוד), רפי מנקו (האקדמיה של איגוד הכדורסל), רם אליאספור (זוולה) וג'וש דאנקן (מכבי אשדוד).

מי הלך: ג'ון תומאס, גיא דותן (מכבי הוד השרון), די ג'יי סטרוברי (ציבונה זאגרב), גוני יזרעאלי (מכבי אשדוד), יובל נעימי (טריומף מוסקבה), משה מזרחי (מכבי אשדוד), ראמל בראדלי (ברק נתניה), בריאן רנדל ואורי סער.

מעמד המאמן: שרון דרוקר הגיע בעונה שעברה להפועל ירושלים כדי להציל את הקבוצה ולא הצליח. האדומים אמנם הציגו כדורסל טוב יותר בחלק השני של העונה, אך עם הסגל שלא דרוקר בנה, הודחו בשמינית גמר הגביע ורבע גמר הפלייאוף. הקיץ זאת הקבוצה של דרוקר, שנחשב לסוג של משיח בירושלים, אבל במלחה אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יילד יום ואיך הקהל יקבל הפסדים. מפולת אחת עשויה להפוך את דרוקר מיקיר האוהדים לפרסונה נון גרטה.

חמישייה: ג'ייקוב פולן, רביב לימונד, קורטני פלס, קרייג סמית' וג'וש דאנקן.

למה תצליח: כמו בכל עונה, גם הפעם הזרים של הפועל ירושלים איכותיים מאוד, וכמו לפני שנתיים גם הפעם יש בציר של זרים שהגיעו מקבוצות אחרות בליגה והצליחו. קרייג סמית' וג'ייקוב פולן אמורים להיות הכוכבים של הקבוצה, והניסיון של מאיר טפירו, רביב לימונד, אורי קוקיה ואפילו אלישי כדיר, שכבר משחק לא מעט שנים בליגה, הופכים את ירושלים לקבוצה מסוכנת ועמוקה.

למה תאכזב: הפועל ירושלים היא בסופו של דבר הפועל ירושלים. פתיחת העונה מזמנת לה משחק חוץ מול מכבי תל אביב, והפסד שם יעביר הרבה לחץ לקראת המחזורים הבאים. אם האדומים לא יתברגו בצמרת בפתיחת העונה, עיקר המעמסה תיפול על הזירה האירופית, שם ירושלים לא הצליחה כבר שנתיים. אי השקט מצד ההנהלה והפסד ביתי אחד יגרמו לסירה האדומה להיטלטל במים לקראת עוד עונה מאכזבת.

מי בא: מרקוס מור (קראבנוס), מרקוס דאב (דאקוטה ווילדקאטס), עודד שעשוע (הפועל חולון), ליאור ליפשיץ (ברק נתניה), רגב סימון (אליצור יבנה), רז ניסים כהן (הפועל טבריה), ג'וליאן מילס (שולונוק), טאג' גריי (גוויאנמה), דיימון פטרסון (אליצור קרית אתא) וזאק גורדון (אוניברסיטת פנסילבניה).

מי הלך: רביב לימונד (הפועל ירושלים), דווין מיטשל (מייקולייב), מרקו קילינגסוורת' (ברק נתניה), עמית שמחון (גלבוע/גליל), ניב ברקוביץ' (בני הרצליה), טוני סקין (בודיבלינק קייב), יוני ניר, ג'יימי סקין (מכבי אשדוד).

מעמד המאמן: עדי אזולאי חוזר למקום בו הצליח בעבר, אבל מקבל קבוצה שבקושי הצליחה להתארגן לליגה. ההנהלה של אשקלון חדשה ולא מנוסה, וקשה לדעת איך היא תסתדר אם הקבוצה תתברג בהתאם לציפיות בתחתית הטבלה. בשלב הזה ההנהלה יודעת שהשארות בליגה תהיה הצלחה, השאלה היא מידת הסבלנות שיש לה לכמות ההפסדים הלא מעטה שיהיו העונה בדרום.

חמישייה: עודד שעשוע, מרקוס מור, ג'וליאן מילס, מרקוס דאב וטאג' גריי.

למה תצליח: בעיקר בזכות המאמן שלה. כשאזולאי בוחר את הזרים שלו הוא בדרך כלל מצליח. שמות כמו לושיוס דיוויס, דריל ווילסון וראשון טרנר שהצליחו בישראל היו מנת חלקו של המאמן, שיודע לעבוד בתקציבים נמוכים. גם הזרים של אשקלון העונה נראים מבטיחים, בעיקר טאג' גריי, וביחד עם הניסיון של עודד שעשוע וליאור ליפשיץ והנמרצות של דודו שמריז ואחיעד בוקרא, תציג אשקלון קבוצה לוחמת שיכולה להפתיע.

למה תאכזב: מדובר בקבוצה שנבנתה בשבועיים, בתקציב נמוך ועם סגל ישראלי בין החלשים בליגה. הקהל של אשקלון הוא קהל חם, אבל כזה שהתרגל לקבוצה הטובה של העונה שעברה, והוא יצטרך לחזור לימי מאבקי התחתית. יש לו תפקיד חשוב בהצלחה או בכישלון של המועדון. עודד שעשוע וליאור ליפשיץ לא היו כבר הרבה שנים הישראלים המובילים של הקבוצות שלהם, ונראה שזה אולי קצת גדול עליהם.

מי בא: יועד בית יוסף (מכבי באר יעקב), עמית שמחון (עירוני אשקלון), קני הייז (מיין רד קלוז), רון סבג (הפועל גליל עליון), ראקים סאנדרס (מכללת פיירפילד), מקסים קיקוס (האקדמיה של איגוד הכדורסל), ברנדון האנטר (ביירות'), כרמל בוכמן (מכבי ראשון לציון) ומיטשל וואט (מכללת בפאלו).

מי הלך: אופיר פרחי (הפועל חולון), אבישי גורדון (הפועל גליל עליון), רומיאו טראוויס (זאדאר), עידו קוז'יקרו (מכבי חיפה), וויליאם האצ'ר (פאוק סלוניקי), קורטני פלס (הפועל ירושלים), יאן מרטין, כריס תומאס, ג'וזף ג'ונס (סראגוסה).

מעמד המאמן: כמעט שנתיים מלאות של הצלחות עברו על ליאור ליובין, שהגיע לגמר הפיינל פור בשנתו הראשונה, וזכה בליגה הבלקנית בשנייה, אך סדרת רבע גמר הפלייאוף מול מכבי אשדוד אשתקד מעט פגעה בו. בגלבוע/גליל נוטים לתת שקט למאמן ולמערכת, וליובין יכול להיות רגוע לגבי עתידו, אך הסתבכות בתחתית עשויה לגרור זעזועים. בכל מקרה, גם אם אלה יגיעו, נראה שיהיו קודם בסגל מאשר בצוות המקצועי.

חמישייה: קני הייז, דגן יבזורי, עמית שמחון, ראקים סנדרס וברנדון האנטר.

למה תצליח: כי בכל שנה נראה שבקבוצה של חיים אוחיון מחליפים את הסגל ועדיין מצליחים להגיע לצמרת. ההחלטה ללכת על החוק הרוסי מראה על אמונה בסגל הישראלי הצעיר, שבאמת שופע שחקנים מוכשרים, וסגל הזרים הוא גם כן צעיר ומוכשר. היתרון הגדול של המועדון הזה גם העונה הוא חוסר הפחד לבצע שינויים בזמן הנדרש, ואין ספק שבזמן הנכון ישלפו סכומי הכסף כדי לצרף מחליפים ראויים.

למה תאכזב: הסגל הישראלי של הקבוצה העונה לא בנוי לחוק הרוסי, שלפיו צפויים בגלבוע לשחק. דגן יבזורי הוא שחקן נהדר, אבל לצדו צריך נשקים נוספים ועמית שמחון הוא עדיין בגדר שחקן לא יציב. הצעירים האחרים – נמרוד טישמן, יועד בית יוסף ועמית ביר-כץ, שאמורים לקבל דקות, נראים בשלב הזה כלא בשלים מספיק. בהכנה הזרים עוד לא הראו ניצוצות מהפוטנציאל, וייתכן כי אם הקבוצה תחכה הרבה זמן לבצע שינויים, היא כבר תתקשה לתפוס את הליגה.

מי בא: מרקו קילינגסוורת' (עירוני אשקלון), יונתן לוי (אליצור יבנה), ג'ונתן מיטשל (טאראגונה), טמיר אריאלי (מכבי חיפה), ראמל בראדלי (הפועל ירושלים), דרון וושינגטון (אוברדיורו), אייל שולמן (מכבי ראשון לציון), ריימר מורגן (עירוני אשקלון) ותום סלוצקי.

מי הלך: בריאן אוסברי (קאחאסול), אלכס צ'וברביץ' (מכבי חיפה), אדריאן בנקס (וארזה), ליאור שגב (מכבי חיפה), וורן קארטר (אנטליהספור), ליאור חכמון (הפועל אילת) ואריק קמפבל.

מעמד המאמן: העונה שעברה לא הייתה עונה מוצלחת עבור ברק נתניה, אבל הנהלת הקבוצה נתנה גיבוי מלא לאורך כל העונה לדני פרנקו והראתה עד כמה היא מאמינה בו. על הנייר, סיכויי ההצלחה של נתניה העונה גבוהים בהרבה מהעונה שעברה, מה שייצור יותר ציפיות, אבל השקט שיש בנתניה הופכים את פרנקו לאחד המאמנים היותר בטוחים בליגה, ורק עונה שחורה במיוחד תסכן את תפקידו.

חמישייה: אייל שולמן, ראמל בראדלי, דרון וושינגטון, ג'ונתן מיטשל ומרקו קילינגסוורת'.

למה תצליח: דני פרנקו הלך העונה על מתכון בטוח להצלחה – זרים שמכירים את ליגת העל והובילו את הקבוצות שלהם להישגים. המתכון הזה קיבל תיבול נוסף עם הגעתו של מרקו קילינגסוורת', שסחף את נתניה יחד עם דנילו פינוק לחצי גמר הפיינל פור, ונראה כעת שהקבוצה הזאת מסוגלת שוב להגיע רחוק מאוד. השקט בנתניה, והעובדה שבעוד מספר חודשים יוכלו להחזיר לסגל את ריימר מורגן הנהדר, יכולים לגרום למועדון לנסוק שוב לגבהים.

למה תאכזב: עיקר הבעיה של נתניה היא הסגל הישראלי. מלבד יהוא אורלנד, קלע נהדר ושומר מצוין, הסגל של נתניה דל מאוד. אייל שולמן מקבל את הזדמנות חייו כרכז מוביל, והוא כבר הראה חלק מהפוטנציאל שלו, אבל השאלה האם זה לא גדול עליו. ליד שולמן ואורלנד נמצאים בעיקר צעירים, בראשם טמיר אריאלי שטרם פרץ, ובסוף הרשימה אלירן גואטה הבלתי נגמר. מה לעשות נתניה, זה פשוט לא מספיק.

מי בא: מילט פלאסיו (אוברדיורו), אליאב אוחנון (האקדמיה של איגוד הכדורסל), ניב ברקוביץ' (עירוני אשקלון), בן אלטיט (מכללת בריאנט), ג'ומיין ג'ונס (פזארו), הרב פופ (מכללת סיטון הול) ורומל בק (איקארוס).

מי הלך: רועי בוכבינדר (אליצור רמלה), תום חבקין (עירוני רמת גן), לייסדריוס דאן (בנפיקה ליסבון), טוויטי קארטר (ציבונה זאגרב), ארז כץ, ג'ייסון וויליאמס, וקני לאוסון.

מעמד המאמן: אריאל בית הלחמי הצליח בעונה שעברה לייצב את בני הרצליה לקראת סוף העונה, הרחיק אותה מהמקום האחרון וזכה להמשיך עוד עונה. השנה התמונה משתנה עבור המאמן המנוסה, כשהוא שוב מגיע לקבוצה עם ציפיות, אך כזאת שלמעט העונה שעברה ידעה לגלות סבלנות גם כשהדברים לא התחברו במידי. בית הלחמי יכול להיות די רגוע לגבי העונה הנוכחית, אלא אם בני הרצליה לא תהיה בשמונה הראשונות.

חמישייה: מילט פאלאסיו, ניב ברקוביץ', רומל בק, ג'ומיין ג'ונס והרב פופ.

למה תצליח: לפני שנתיים בנה אלדד אקוניס סגל חלומות בבני השרון, ואף על פי שהודח ברבע גמר הפלייאוף, רשם עונה די טובה כשהסגל שלו סחב אותו לצמרת. העונה שוב בבני הרצליה יש סגל טוב מאוד, עם שחקנים מאוד מנוסים, לצד צעירים מוכשרים וניב ברקוביץ', שבשל להיות ישראלי מוביל. אפילו אם הזרים שלו לא יתנו עונה גדולה, זה יספיק להחזיר את בני הרצליה לצמרת הכדורסל.

למה תאכזב: כדי להגיע להישגים תצטרך הקבוצה קודם כל יציבות משחקנים ותיקים מאוד, ג'ומיין ג'ונס ומילט פאלאסיו, בשלבים מאוחרים של הקריירה שלהם, דברים שלא בטוח שתקבל. הרב פופ הוא סימן שאלה, ובן רייס מגיע אחרי פציעה ארוכה. כשאין מאחוריך קהל דוחף קשה מאוד לחבר קבוצה ליחידה לוחמת, במיוחד כשהשחקנים בסגל שלך לא נודעים בתור שומרים גדולים.

מי בא: פול סטול (ג'יג'אנטס), אנטון שוטבין (מכבי אשדוד), דונטה סמית' (מאייגואז), בריאן כהן (מכללת באקנל), אלכס צ'וברביץ' (ברק נתניה), ליאור שגב (ברק נתניה), חנן קולמן (סוונדבורג), פט קאליית'ס (פנאתנייקוס), עידו קוז'יקרו (הפועל גלבוע/גליל), ג'יימס תומאס (סקארפאטי) וקורי קאר (הפועל תל אביב).

מי הלך: סיימון פארין, דניאל איידן (מכבי ראשון לציון), קרלוס פאוול, טמיר אריאלי (ברק נתניה), טיילר ווילקרסון, אבי בן שימול (הפועל אילת), ג'רמיס סמית' (קנקון פיונרוס), מוטי מוסקוביץ' (עירוני נהריה) וסילבן לנדסברג (מכבי חיפה).

מעמד המאמן: מכבי חיפה החליפה בשנתיים האחרונות ארבעה מאמנים, כשבכל עונה יש על הקווים מאמן עם סימן שאלה גדול סביבו. אמנם קורות החיים של בראד גרינברג מרשימים בהרבה מאלה של קודמיו, אבל הידע שלו על הכדורסל הישראלי והאירופי קטן משלהם. עם זאת ג'ף רוזן נוטה להאמין באנשים שהוא מביא מארצות הברית גם אם הם לא מצליחים, כך שגרינברג לא צריך לחשוש ולהסתכל כל הזמן מאחורי הגב.

חמישייה: פול סטול, קורי קאר, דונטה סמית', פאט קאליית'ס וג'יימס תומאס.

למה תצליח: סגל עמוק מאוד יש למכבי חיפה, בין 10 ל-12 שחקנים טובים שיכולים לתרום על הפרקט וארבעה זרים שיפתחו בחמישייה ונראים מבטיחים מאוד. פול סטול מסתמן כהפתעה הגדולה של הקבוצה, במיוחד לאור הזלזול הרב שהופגן מצד התקשורת אחרי שחתם. האולם החדש ברוממה, שיביא אליו יותר קהל ממה שהיה בנשר בשנתיים האחרונות יעזור, והגישה השונה של גרינברג עם הווינריות של קוז'יקרו שנראה טוב יובילו את חיפה בחזרה לצמרת.

למה תאכזב: בשנתיים הרעות של חיפה נבנה במועדון סגל שחקנים טוב, כזה שלא נפל בהרבה מזה שנבנה העונה. הבעיה של חיפה היא חוסר זהות לעיר ולמערכת, ומלבד קוז'יקרו אי אפשר לסמן שחקנים שיתנו מעצמם יותר ביום רע של הקבוצה. העובדה הזאת הפילה את הירוקים בשנים האחרונות, והיא תהיה המבחן הגדול שלהם גם העונה. בעיה נוספת היא שקשה לסמן מי הוא הכוכב של הקבוצה, מי ייקח על עצמו את המשחק ברגעי ההכרעה.

מי בא: ליאור חכמון (ברק נתניה), אפיק ניסים (נובו מסטו), אוסטין פרימן (פורלי), טוני יאנגר (קרית אתא), גיא כהן (הפועל עפולה), אבי בן שימול (מכבי חיפה), ג'רום טילמן (בורגוס), יחזקאל סקוורר (מ.כ הבקעה), אלי הולמן (אוניבריסטת דטרויט), סקוטי הופסון (קולוסוס רודוס) ואדר בן עליזה (האקדמיה של איגוד הכדורסל).

מעמד המאמן: הפנינה של הפרויקט של הפועל אילת היא המאמן עודד קטש שמגיע בתור משיח למועדון. האנשים שמנהלים את המועדון ידועים בסבלנות שלהם גם כשלא הולך, כך שקטש לא יצטרך לשמוע את הדיבורים על עתידו אחרי כל הפסד כמו בהפועל ירושלים.

חמישייה: אפיק ניסים, אוסטין פרימן, סקוטי הופסון, ג'רום טילמן ואלי הולמן.

למה תצליח: לאילת יש כמה יתרונות בולטים. ראשית, הריחוק שלה מהמרכז יקשה על היריבות שלה שיגיעו לרוב לעיר באותו היום או יום לפני. הסגל שנבנה באילת הוא עמוק מספיק, עם היררכיה ברורה מאוד וכוכב בשם אוסטין פרימן, ואין ספק לגבי מי השחקנים המובילים האחרים. עם הכריזמה של קטש תידבק לקבוצה, אילת תהיה בצמרת.

למה תאכזב: מלבד פרימן וסקוטי הופסון, הסגל של אילת הוא אפור מאוד, רחוק מאוד מסגנון המשחק שקטש אוהב לפתח לקבוצה שלו. הפורוורד המוביל שלו, ג'רום טילמן, נושק לגובה 1.95, והסנטר שלו חסר ניסיון. הרבה מאוד יהיה תלוי באפיק ניסים, לאור חוסר ההצלחה היחסי של הישראלים בסגל.

מי בא: מאט בולדין (בודוצ'נוסט), ג'ף אלן (אנטיב), יוני ניר (עירוני אשקלון) ורום גפן (האקדמיה של איגוד הכדורסל).

מי הלך: אבירם זליקוביץ' (עירוני נהריה) וקורי קאר (מכבי חיפה).

מעמד המאמן: ארז אדלשטיין העלה את האדומים בחזרה לליגת העל, ואין שום שאלה על הגיבוי שיינתן לו, במיוחד לאור התקציב הנמוך של הקבוצה. אם הפועל תיקלע לתחתית, שמו של אדלשטיין לא אמור לעלות לדיון בכלל, מאחר שהכלים שניתנו לו הם לא כלים שאמורים ליצור ציפיות ריאליות לצמרת.

חמישייה: דמונטז סטיט, מאט בולדין, מתן נאור, יונתן שולדנברנד וקרטיס קלי.

למה תצליח: הרבה רוח גבית מביאה איתה הפועל תל אביב, ובצורה חכמה מאוד שמר ארז אדלשטיין על רוב הסגל מהעונה שעברה, צירף שלושה שחקנים שלא אמורים להפריע לחיבור הקבוצתי. מתן נאור הוא אחד השומרים היותר טובים בכדורסל הישראלי, ויכולות ההנהגה שלו אמורות להספיק לקבוצה וביחד עם הקהל הנהדר, להפוך את הפועל לסיפור הצלחה גם בליגת העל.

למה תאכזב: סגל השחקנים של הפועל היה מצוין ללאומית, אבל הוא לא מספיק טוב כדי לעשות הישג משמעותי בליגת העל. אין ספק שהקהל האדום יביא ניצחונות, אבל מה לעשות שהוא צריך לנדוד עד לראשון לציון ובשביל משחק מול ברק נתניה לא בטוח שהיציעים יתמלאו, בוודאי לא ביום שבו יש משחק כדורגל בליגה. האדומים לא מורידים ציפיות, אבל כניסה לתחתית תהיה בסופו של דבר ריאלית מצד אחד ומאכזבת מהצד השני.