Like
לאלי גוטמן היתה סיבה לא רעה עד עכשיו לא לזמן את אחמד סבע לנבחרת ישראל. מלך השערים של העונה שעברה ושחקן השדה הטוב ביותר ל-2011/12, פתח את 2012/13 רע. אפילו רע מאוד. אולי כי הוא אחד היחידים מגיבורי העונה שעברה שנתקע בנתניה, אולי כי זה מה שקורה לשחקן אחרי שיא, אבל לסבע לקח זמן עד שהוא הוריד את החלודה. הבישול המדהים שלו מול הפועל באר שבע בישר סופית על חזרתו. על עלייה מחודשת על המסלול בדרך להיות השחקן הכביר שהיה בעונה שעברה.
למרות שסבע עדיין לא בשיאו, לאלי גוטמן אין יותר תירוצים שלא לזמן אותו. מאמן לאומי שיתעלם מהמשאב הזה הפעם, לא ראוי להיות מאמן לאומי. סבע חייב לקבל את הפוש מגוטמן, וגם אם לא יפתח מול לוקסמבורג, נבחרת ישראל צריכה לטפח את החלוץ הזה ולהתחיל להריץ אותו. למרות גילו, יש לו בקנה עוד שלוש שנים טובות. כשסבע חד, ספק אם יש לישראל חלוץ טוב ממנו, חלוץ שבאמת מאיים על הגנות אירופיות. יתרה מזו וחשוב מכך סבע מייצג את השחקנים שגוטמן צריך להתבסס עליהם מעתה: כאלה שרעבים לחולצת הנבחרת, כאלה שמשוועים למקפצה חדשה בקריירה. חלק לא קטן מהלגיונרים כבר מזמן לא כאלה.
בכלל, שאלת החלוצים צריכה להעסיק לא מעט את גוטמן. כרגע, יש לו על המדף סקוררים בכושר לא רע בכלל, כמו אלירן עטר וברק בדש, שגם אותם גוטמן צריך לקחת בחשבון. גוטמן לא אוהב שינויים לפי מצב רוח של שחקנים, ואפשר להבין אותו. הוא מעדיף לבנות שלד קבוע של נבחרת, רק שיש בעיה אחת עם זה: זה לא קידם אותו בינתיים לשום מקום. מה לעשות, זה לא עובד. ייתכן שאחת המסקנות שלו ממפלת רוסיה צריכה להיות לפנות לדרך הביניים: להחליט עכשיו על ציר השחקנים שאיתו הוא הולך באופן קבוע, ובעמדות מסוימות לנוע לפי תחרות וכושר נתון.
חלוץ זו העמדה הקלאסית לרעיון הרוטציה הזה, אבל הגיע הזמן שסבע יהיה חלק מהרוטציה הזו, כי טווח הגדילה שלו הוא רחב יותר מכל חלוץ שגוטמן יכול לזמן לסגל. גם אלירן עטר ראוי לאותה הזדמנות. אסור לגוטמן להתעלם מהדברים הטובים שיש עוד בליגה שלנו. כעת, בניגוד לשני המשחקים הקודמים של הנבחרת, עברו כבר מספיק מחזורים כדי שאפשר יהיה להתייחס אליהם. ישראלי שמשחק באירופה וישראלי שמשחק בישראל, זה עדיין אותו שחקן ישראלי. הפערים ביניהם הם קטנים. אם גוטמן לא יבין זאת בזימונים הבאים שלו וימשיך להתעלם משחקני הליגה המצטיינים שבאמת רואים בנבחרת קרש קפיצה ולא עול, הוא יוכיח סופית שהוא מאמן מקובע מדי בשביל להוביל נבחרת.
Share
בסיום הניצחון על קרית שמונה, התייצב כהרגלו אוסקר גרסיה לשיחה הביזארית השבועית שלו עם בוני גינצבורג. גרסיה אמר שם בעיקר דבר אחד משמעותי, שעליו הוא באמת ייבחן בשבועות הקרובים: הוא יודע שמכבי תל אביב עדיין לא משחקת היטב. שהכיוון הוא נכון, אבל הדרך עוד ארוכה. ספק אם גרסיה באמת מבין כמה הדברים שלו באמת חשובים, כי מסביבו כבר כולם מכתירים את מכבי תל אביב. מסביבו נוצר באזז שאין לו קשר ליכולת האמיתית של מכבי תל אביב.
שלא תטעו או תתרגזו לחינם: כולנו בעד מה שקורה במכבי תל אביב. בית"ר, הפועל, מכבי, מ.ס. הצלחה של הצוות הזר של מכבי תל אביב, שעושה עד עתה עבודה נפלאה, היא הצלחה עתידית לכדורגל הישראלי. היא תאיץ מחדש את רעיון המנהל המקצועי ותשלח לכאן מאמנים זרים שילמדו אותנו כדורגל. מי שרואה את מכבי תל אביב משחקת בנגיעה ואת אלירן עטר מוסר לחברים שמצטרפים לרחבה, מבין עד כמה זה חשוב. אבל מכאן ועד להייפ שכבר מכתיר את מכבי תל אביב, הדרך עוד ארוכה.
זה בדיוק השלב שבו המציאות מתעתעת במכבי תל אביב. 12 נקודות עלולות לרמוז על קבוצה מושלמת, אבל לא כך הם פני הדברים. 12 נקודות תמיד יוצרות במכבי תל אביב התלהבות מוגזמת והרסנית שיכולה בהפסד אחד לחסל הכל, ולכן אנחנו מתקרבים לרגע שבו כל הפרויקט שלו ייבחן. הרגע שבו האשליה נסדקת. ספק אם זה יהיה בבאר שבע, אבל בקרוב מאוד משהו ישרוט את המציאות הזו. רק אז נראה כמה מכבי תל אביב היא קבוצה חזקה, ולא רק קבוצה טובה בהתהוות. מכבי תל אביב עוד לא התמודדה פעם אחת העונה עם פיגור, שלא לדבר על הפסד. המשחק שלה מלא ברגעים איכותיים, אבל זו קבוצה שאפשר לפצח אותה.
בכלל, ההצלחה המהירה של מכבי תל אביב, היא גם עלבון לליגה. עלבון לליגה שרחוקה כל כך מהרעיונות של גרסיה וקרויף. בקרוב מאוד הליגה הזו תגלה שאפשר להפתיע את מכבי תל אביב ולא לפחד ממנה. שאפשר ללחוץ אותה בחלק המגרש שלה ולקרוא מראש את קו המסירות שלה. רק כשזה יקרה, נוכל לדעת כמה מכבי תל אביב טובה.
Comment
1. הקלות שבה יורם ארבל שלח הביתה את דרקו טאסבסקי מקרית שמונה אחרי ההרחקה שלו מול מכבי תל אביב לא צריכה להפתיע אף אחד. לארבל, כך נדמה לא פעם, הרבה יותר קל לשלוח זרים הביתה. האופן שבו מבקר אותם בשידור לא דומה לאופן שבו הוא מדבר על שחקנים ישראלים. לא פעם מתפלק לו איזה ביטוי לא מכובד על מנת משכל חלשה או אישיות לקויה. לא פעם הוא מוריד את החליפה האלגנטית הכל כך מאפיינת את השידור שלו ומדבר בצורה לא אלגנטית כלפי אנשים שלא מבינים את שפתו. כלפי אנשים שהוא לא רגיל לפגוש במגרש או במלון לפני המשחק. לצערו ולצערנו, זה לא עושה אותו שדר חד יותר. ובטח שלא הגון יותר.
2. מנשה משיח חוזר למגרש בו כבר שלף שלושה אדומים למכבי נתניה ושני אדומים בדרבי תל אביבי, רק כדי לסגור משחק צמרת עם עוד שני אדומים שהכריעו קבוצה ואולי גם משחק; איתן שמואלביץ' שב לשפוט אחרי מבול הטעויות שלו במשחק בין קרית שמונה לבית"ר ירושלים, הישר לעימות המרתק בין אשדוד למכבי חיפה, ומסיים עם שתי פאשלות לא מקובלות שהכריעו גם הכריעו את גורל ההתמודדות. בית"ר ירושלים שוב נענשת ברדיוס מיותר, אחרי שבעונה שעברה כמעט קרסה כלכלית בגלל שיטת העונשים מימי הביניים של בית הדין של ההתאחדות, שעל הדרך גם הרס משחק גדול בליגה בלי הרבה משחקים גדולים.
לא, זה לא סיכום מחזור אלטרנטיבי. זה סיכום העונה. זו תמצית הסיפור על האנשים שמנהלים את הליגה הזו ופשוט תוקעים אותה. עם אותם שופטים, שלא משתפרים. עם אותן טעויות, שלא משתנות. עם אותם עונשים, שלא פותרים כלום. עם אותה אטימות, אותו טמטום ואותם פקידים שמתחבאים במשרדים ואין בהם את היכולת לעשות דברים אחרת. תקראו לזה התאחדות, איגוד השופטים, בית הדין. זה לא משנה. יכול לעמוד בראשם שופט בדימוס או שופט במיל' בצורה שבה הם חושבים ובה הם מנוהלים, המנגנון ימשיך להיות מיושן. בסיום כל עונה הם יבטיחו שינוי, אבל בפועל הם לא מסוגלים.
3. בית"ר ירושלים עדיין לא נגעה בקרקעית, ולכן אין טעם עדיין לנתח כמה היא גרועה מקצועית וכמה היא מסוגלת אולי להפוך לקבוצת מרכז טבלה. אבל הדרך לשם מתחילה בגב שעמותת האוהדים תעניק למאמן אלי כהן והמלחמה שלה בדמותו של גל יוסף.
ספק אם צדקה העמותה בכך שבחרה להצטרף לקבוצה העונה. החיבור בין שלל הגורמים הניהוליים הוא לא אמיתי ועמוס באינטרסים שלא הולכים לאותו כיוון. רק במשך העונה נוכל להתחיל להבין האם כל זה היה שווה, אבל כדי שזה יקרה, לעמותה מחכה משימה כמעט היסטורית: לחסום ולעקור את השפעתם של אנשים כגל יוסף במועדון כמו בית"ר ירושלים. בדיוק בשביל זה הם שם. לעשות את מה שההתאחדות לא מבצעת ואיציק קורנפיין לא מסוגל לעשות.
המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ואסור לעמותה להשלים איתו. המצב הזה חוסם כל סיכוי לתקומה אמיתית ומקרב למועדון דמויות כמו אלי טביב. עמותת האוהדים צריכה להוביל את שאר האוהדים לנקוט בעמדה אמיצה שאולי תחסום חיזוק בחודש ינואר אבל תשתלם בעתיד הרחוק. עמדה שאומרת- גם בימים הכי קשים בתולדות המועדון, איננו זקוקים להושטת היד של אנשים כגל יוסף. כולנו יודעים לאן היד הזו תמשוך את בית"ר.
המחזור הבא: הפועל עכו מכבי חיפה
לאייל גולסה כבר נגמרים התירוצים. החליפו לו עמדות, החליפו לו מאמנים, החליפו לו שיטות, החליפו לו עונות, והוא עדיין מסרב לעשות את הקפיצה ולהפוך לשחקן משמעותי. הבעיה המרכזית של גולסה זה הפער בין מה שהוא באמת למה שחושבים שהוא. מצד אחד, שחקן שלא כובש מספיק גם בתקופות הכי טובות שלו, וגם כמעט שלא מבשל. ומצד שני, סטטוס של קשר תוקף שאמור להוביל את הקישור הקדמי של מכבי חיפה.
נכון לעכשיו, גולסה לא מספיק טוב התקפית ולא מספיק טוב הגנתית. הוא לא מחלץ מספיק כדורים ולא משחק כמו בורג פשוט במכונה, וגם לא מאיים מספיק על הגנות היריב עם בעיטות משובחות וגיחות חכמות. אם ראובן עטר לא יעזור לו להבין מה שהוא, ספק רב איזה מאמן כן. אם ראובן עטר לא יעזור לו להתחמק מהפער בין התדמית למציאות ויגרום לו להתרכז בדברים הטובים שהוא כן יודע לעשות, ספק רב אם יהיה לכך פתרון אחר.
אין בזה שום דבר חדש. הדברים האלה נאמרו פחות או יותר באותה צורה גם בעונה שעברה. ההבדל העונה הוא בכך שלגולסה נגמרו התירוצים. העומק שנוצר בספסל מכבי חיפה מחייב את עטר להקריב קורבן אחד מההרכב הפנטזיסטי שניסה להרכיב בתחילת העונה. גולסה יהיה הפעם הכתובת הראשונה.
