נבחרת ישראל היא לבטח אחת מ-24 הנבחרות הטובות באירופה. במובן זה, עצם העפלתה של הנבחרת במסגרת טורניר מוקדמות ממנו עולות 24 מתוך 39 נבחרות אפשריות, חייב להיות מובן מאליו. אין ספק שגוטמן ולוזון היו קונים הסתברות כזו. אין בכך, כמובן, כדי לגרוע מעצם העמידה במטרה, ולשחקנים ולצוות המקצועי מגיעות המחמאות על כך. עם זאת, דומה כי האופן האפרורי שבו התנהל הקמפיין הזה עד כה מצא ביטויו במשחק המשונה בו חזינו הערב.
הנבחרת טיילה נגד חבורה סלובקית רנדומלית תוך שהיא ממתינה לאיזשהו פקס מפקיד של פיב"א כדי לדעת אם מותר לה כבר לחגוג. בפרפראזה מתבקשת על דבריו האלמותיים של טי.אס אליוט: ככה מסתיים לו הקמפיין, לא בתרועה אלא בילל (באנגלית זה נשמע יותר טוב). לא קל לנתח את המשחק מול סלובקיה, אלא אם ננסה לבחון באמצעותו מספר מגמות אשר מאפיינות את הנבחרת של שיבק בטורניר הזה. קודם כל, הצוות המקצועי הצליח במהלך הקמפיין לגבש חמישיה קבועה ובה היררכיה ברורה.
בהתאם, מעניין לראות עד כמה התלות של הנבחרת בעומרי כספי הולכת וגדלה ממשחק למשחק. גם הערב, כמו במשחקים קודמים, כספי מצא עצמו מחזיק את הנבחרת בהתקפה בחצי הראשון, הצמוד יחסית. אפילו במשחק נגד יריבה כמו סלובקיה, נאלץ שיבק לזרוק את כספי בחזרה למשחק בתחילת הרבע השני, לאחר כשתי דקות מנוחה ולאחר שהיריבה עברה מפיגור ליתרון. רק בשלב מאוחר יותר במחצית השנייה ולאחר שהסלובקים הרימו דגל לבן, הרשה לעצמו שיבק לתת לכספי לנוח ולעודד מהספסל.
לצד הטריו כספי-אוחיון-טיוס שמגיע לשחק כל ערב, המחיש גם המשחק הזה עד כמה חשובה התרומה הבלתי יציבה של הצמד אליהו והלפרין. האחרון, שסוחב על גבו עוד קמפיין בלתי אסרטיבי עם 6.3 נקודות בממוצע ערב המשחק, הציג בכמה דקות איכותיות בחצי השני עד כמה הוא חסר מדי משחק. אליהו, מהצד השני, הפגין עד כה קמפיין איכותי מאוד ברמה הסטטיסטית. נגד סלובקיה הוא ריחף כמו פרפר ועקץ כמו דבורה, כשעל הדרך הציג מספרי שיא גם בחלוקת האסיסטים. הבעיה היא שזה בדיוק אותו השחקן שהוריד ריבאונד אחד ויחיד, במצטבר, בשני המשחקים נגד מונטנגרו. ריבאונד אחד. בשני משחקים.
משחק אחד עוד נותר לנבחרת, בסרביה. מעבר לצורך להבטיח פורמלית את העלייה לאליפות אירופה, מהרצון לסיים בניצחון חוץ גדול ולשפר עמדות לקראת הגרלת המשחקים, טוב יעשה הצוות המקצועי אם יחשוב על השלמת הרוטציה הקבועה, שנכון לרגע זה עומדת על החמישיה פלוס גיא פניני. רוטציית הגבוהים, שכללה בתחילת הקמפיין ניסיונות למצב את אלישי כדיר ואת עידו קוז'יקרו כמחליפים בעמדות 4 ו-5, ובשלבים מאוחרים יותר שימוש באחד מהם, על פי הצורך, זקוקה למחשבה מחודשת. בין אם יוחלט לשלוח את אותו הסגל לסלובניה ובין אם לאו, כוחה של נבחרת ישראל החדשה ישאב גם ממידת יציבותה של הרוטציה.
המצב בכל הקשור למחליפים בעמדות 1-2 מורכב עוד יותר, כשדי ברור ששיבק עדיין לא החליט מי האיש שלו מהספסל, ולאיזו מטרה ומשחק הוא מתאים. אחרי שיסתיים המשחק מול סרביה, יש מספיק זמן כדי למצוא תשובות מתאימות לסוגיות שנותרו פתוחות. בהחלט יכול להיות שהפתרון יגיע דווקא ממקומות בלתי צפויים, משחקנים שלא היו על הרדאר של שיבק עד עכשיו (כולל שחקנים שמתאימים לקו המחשבה האסרטיבי-אגרסיבי של אוחיון כספי. מישהו כמו בר טימור?) או משיטות משחק יצירתיות יותר. עד שזה יקרה, בואו נמתין בסבלנות ליד מכשיר הפקס במשרדי איגוד הכדורסל לקבלת הבשורה המיוחלת. רק שמישהו יבקש מיענק'לה בן שושן, המנכ"ל, לוודא שלא נגמר שם הדיו.
