לאורך הקריירה שלהם מתמודדים ליאור אליהו ויותם הלפרין עם שדים אשר מלווים אותם לכל אשר יפנו.
אחד מנושאי השיחה והכתיבה הפופולאריים ביותר בקרב אנשי, כתבי ופרשני הכדורסל השונים נוגע לסוגיית היכולת ההגנתית של ליאור אליהו. הדעות בעניין זה נעות מאלה הטוענים שמדובר ב-חור הגנתי, דרך כאלה הסוברים שהיכולת ההגנתית של אליהו נגזרת מרמת המוטיבציה שלו בכל ערב נתון ועד אחרים שנשבעים בנקיטת חפץ שהשמועות על העניין הזה מהוות קלישאה, המצאה או דמיון פרוע של מלעיזים.
אחת הטענות המרכזיות אשר מופנות כלפי הלפרין עוסקת בחוסר האסרטיביות שלו, לשון המעטה, היכולת שלו להעלים עצמו במשחקים או במצבים קריטיים, כשלפעמים נדמה שהלפרין פיתח יכולת להעמיד עצמו בנקודות מרוחקות במגרש, רק כדי לוודא שהכדור לא יגיע אליו בטעות במאני טיים.
לכן, בהמשך למשחק המופתי של הנבחרת מול סרביה ביום ראשון ולתצוגת החסימות המרשימה של אליהו, מעניין היה לראות למשל כיצד יתמודד במשחק נגד מונטנגרו מול מאצ'אפים נוחים יותר, על הנייר, מאשר סבאנוביץ' הסרבי, למשל. השורה התחתונה התגלתה כבר בתחילת הסיפור. נכון, אליהו לא התמודד. המאץ'-אפ המונטנגרי המרכזי שלו, דאסיץ, עשה באליהו ככל העולה על רוחו והיווה את הסמן הברור ביותר לכל הריצות של הנבחרת האורחת לאורך הערב.
דאסיץ', שסיים את המשחק עם מדד פלוס-מינוס חיובי של +20 (ו-20 נקודות באחוזים מצוינים מהשדה), הפגין את העליונות שלו במאץ'-אפ מול אליהו כבר מתחילת המשחק, כשקלע 8 נקודות בארבע הדקות הראשונות. למזלה של הנבחרת, דאסיץ' הוגבל במחצית הראשונה ל-9 דקות בלבד, אותה סיים עם 9 נקודות ומדד +5. המפנה של הנבחרת, אשר הצליחה כזכור לסיים את המחצית הראשונה ביתרון בן 6 נקודות, החל חמש דקות לסיום המחצית הראשונה, כאשר דאסיץ' אל הספסל. מה עוד קרה בשלב הזה? שיבק הוריד את אליהו לנוח, עבר להרכב נמוך בו כספי ופניני איישו את עמדות הפורוורד ולהגנה אזורית. כך יצא שסיימנו את המחצית ביתרון 6, כשאליהו את אותה מחצית כשחקן היחידי עם מדד פלוס מינוס שלילי.
לרוע מזלה של נבחרת ישראל, אותו דאסיץ' זכה ל-16 דקות משחק במחצית השניה, כאשר ברובן המשיך להתמודד, וצריך לומר שבקלות, מול המאץ'-אפ הקל שסידרו לו הצוות המקצועי של הנבחרת - ליאור אליהו. הניסיון לחזור במחצית השניה על התרגיל שהצליח בראשונה ולשחק סמול בול עם פניני וכספי, לאחר שאליהו יצא בעבירה חמישית, כבר לא הצליח הפעם.
נחזור לשורה התחתונה. לפחות במשחק הערב מול מונטנגרו, חיזק ליאור אליהו את הטענה לפיה מדובר בשחקן הגנה רע. לא בעיית מוטיבציה. לא ערב נתון, ולא קלישאה. פשוט שחקן הגנה רע. כל תיאור אחר יעשה עמו חסד.
הלפרין, ואת זה צריך לומר במלוא הכנות, נתן הערב משחק שגרתי מבחינתו. אלה החדשות הרעות. כלומר, עוד הופעה אנמית נטולת אפקט אמיתי על המשחק.
שתי דוגמאות ממחישות את העניין הזה באופן הברור ביותר. האחת במהלך המחצית הראשונה, כשדווקא ברגעים של התעלות, לאחר חטיפה, סל קל ושני אסיסטים רצופים לטיוס, הלפרין ויתר על זריקה קלה רק כדי למסור את הכדור לרגליים של טיוס. השניה, בסופו של המשחק, כשהוא בחר לתת את הכדור בהנד-אוף לכספי ולברוח לפינה. מתוכנן על ידי הצוות המקצועי או לא, לצערם של חובבי הכדורסל בישראל, המהלך הזה מוכר ומצער.
קשה לדעת בעידן המודרני מהי החשיבות של זהות הקפטן בקבוצה או בנבחרת, אם מדובר בתפקיד ייצוגי סמלי או שמא כזה בעל משמעות והשפעה. מה שוודאי בטוח הוא שקפטן מצופה להוביל בדוגמה אישית ולהפגין אומץ ותשוקה למשחק. יותם הלפרין, מגדולי הכישרונות שצמחו אי פעם במדינת ישראל, לא נראה כמי שמתאים להגדרת התפקיד הזו, במצבו הנפשי הנוכחי בכלל ובהיכל נוקיה המרתיע מבחינתו בפרט.
כל זה לא אומר הרבה על סיכוי ההעפלה המעודכנים ליורובאסקט. נבחרת ישראל צריכה ומסוגלת לנצח באסטוניה ולשמור על סיכוייה להעפיל לאליפות אירופה בסלובניה. אבל אם זה יקרה, יצטרכו מקבלי ההחלטות המקצועיים בנבחרת לחשוב מחדש על פתרונות לגירוש השדים של אליהו והלפרין.
יש כל מיני דרכים להסיר שדים, ומאחר שקיים חשש סביר ששני אלה לא יצליחו לבצע את הגירוש הפרטי שלהם בעצמם, ייפול התיק הזה על הצוות המקצועי, שיהיה חייב להחליט: האם הוא בוחר להחביא את אליהו הגנתית ואת הלפרין ברגעים הקובעים, או אולי מחפש חלופות אחרות, מוכשרות אולי פחות, אך נטולות שדים.
* עו"ד שי האוזמן הוא המנהל המקצועי לשעבר של מכבי אשדוד, פיינליסטית העונה שעברה