סיומה של קריירה: קפטן מכבי תל אביב, טל בורשטיין, כינס היום (שני) מסיבת עיתונאים מרגשת ואמוציונלית, שבה הוא הודיע על פרישה מכדורסל. השחקן בן ה-32 התיישב על הכסא בדמעות, ולצידו יו"ר מכבי תל אביב, שמעון מזרחי, דייויד פדרמן מבעלי הקבוצה, והמאמן דיוויד בלאט. בורשטיין קטע את דבריו מספר פעמים לאורך מסיבת העיתונאים, כשהדמעות חנקו את גרונו, והוא נראה נרגש מאוד.
בורשטיין הגיע למכבי תל אביב בעונת 2000/01 וזכה עם הצהובים ב-10 אליפויות ישראל, שבעה גביעי מדינה ושלוש אליפויות יורוליג (ב-2001, 2004 ו-2005). בתחילת עונת 2009/10 עבר לליגה הספרדית והעביר שנה במדי פואנלברדה הספרדית, שבסיומה שב להיכל נוקיה.
השחקן הפורש פתח ואמר: "אני מתרגש מאוד. רציתי את הזמן לעכל את הרעיון ולבוא יותר רגוע ושקט, אבל זה עדיין קשה. באפריל, במשחק נגד גליל, עשיתי תנועה לא טובה והרגשתי כאב חד באזור המשפעה ברגל שמאל, כאב שמנע ממני לחזור באותו משחק. הרגשתי שזו לא סתם מתיחה. ניסיתי לנוח, לעשות טיפולים, עשיתי בדיקות וערכתי התייעצויות. הרופאים הסבירו לי שפציעה כזו אפשר לתקן באמצעות ניתוח, אבל באותה נשימה אמרו שזה לא מבטיח שום דבר ושהסיכויים שלו להצלחה לא הכי גבוהים בגלל אופי הפציעה והגיל שלי. בהמלצתם ובעקבות ההבנה שאם אמשיך לשחק אני יכול לעשות לעצמי ולבריאות שלי נזק, נאלצתי לקבל החלטה לפרוש".
בורשטיין המשיך: "לקחתי חודש-חודש וחצי לעכל ולהבין את ההחלטה לפרוש. עברתי קריירה ארוכה. שיחקתי בנבחרות ישראל מגיל 15 וצברתי חוויות שאקח לכל החיים. אני מודה לכל האוהדים שליוו ועודדו אותי לאורך השנים. לראות את הצעדות שלהם במדריד, בפריס, מעל הכל חגיגות הזכייה בפארק הירקון עם למעלה מ-100 אלף איש. אני מודה גם לכל הצוותים המקצועיים, למאמנים, לאנשי המשק, לשחקנים".
השחקן הוסיף: "אני מודה למועדון מכבי תל אביב, לכולם. קיבלתם אותי פה כבן בית, כמשפחה. כאן ביליתי את רוב חיי הבוגרים. חוויתי עם המועדון הזה את הדברים הכי מרגשים ואני חייב להם המון. החברים שלי פה עודדו אותי, ליוו אותי ותמיד היו כאן בשבילי".
בורשטיין סיכם בדמעות: "מעל כולם אני מודה למשפחה. שני האחים שלי ששיחקו כדורסל ושבעקבותיהם התחלתי לשחק. ההורים שלי, שליוו אותי מגיל שש לכל אימון ולכל משחק, בחו"ל, בנבחרות, במכבי. הם היו שם בשבילי תמיד. הילדים שלי, שהכניסו לי פרופורציות לחיים, שגרמו לי להבין מה באמת חשוב. אחרונה והכי חביבה, תודה לאשתי, שמלווה אותי מגיל 17 ועברה איתי יחד יום-יום את הכל. את הרגעים הכי מאושרים, את הרגעים הכי כואבים. בלעדיה אני באמת לא יודע עד כמה רחוק הייתי מגיע".
יו"ר מכבי תל אביב, שמעון מזרחי, אמר: "זה מעמד מאוד מביך, שבו גם לאלו שרגילים לדבר נעתקות המילים מהפה. היה לי העונג והכבוד ללוות את טל ב-11 השנים האחרונות. אני יכול לומר שהכרתי בארבעת העשורים שלי ומעלה במועדון הרבה מאוד שחקנים, אבל לא פגשתי הרבה עם כוח רצון כמו של טל. כשהוא עבר את הפציעה הראשונה הוא נלחם בכוח איתן לחזור לשחק. הוא טס לרופאים בחו"ל, עשה הכל כדי למצוא נעליים מתאימות ועל כל אלו כולנו מוקירים לו תודה. ההחלטה לפרוש בגיל 32 היא החלטה מאוד קשה. טל, קיבלת החלטה ואנחנו נאחל לך הצלחה בכל אשר תלך דרכך. תודה לך".
דיוויד בלאט אמר: "טל, היה לי כבוד ענק לאמן אותך, לעבוד איתך, וגם ללמוד ממך. טל הוא שחקן מיוחד, אבל גם מהנדירים שהיו בישראל. לדעתי לא היו שחקנים בישראל כמו טל, שהיה יכול לתרום ולתת כל כך הרבה לאלו מסביבו. הייתה לו התכונה המקצועית הכי חשובה בעיני: הוא היה מסוגל לעשות את האחרים מסביבו יותר טובים. כך יכולנו לבנות קבוצה מנצחת. הוא ווינר שתמיד עזר לקבוצה להיות יותר טובה. אין לי ספק שבהמשך החיים, טל ימשיך להיות הצלחה ענקית".
בלאט הוסיף: "אני אספר סיפור אחד: אני זוכר שב-2000/01, כשטל רק הגיע, פיני גרשון ואני דיברנו על איך לקדם אותו ולהשתמש בו. הגיע שלב מוקדם בעונה בו ישבנו אחד עם השני והתחלנו לשאול: הוא יכול לזרוק? כן. הוא יכול לכדרר? כן. הוא מבין את המשחק? כן. הוא יודע לשמור? כן. יש לו אישיות? כן. אין לו פחד? כן. אז מצאנו את עצמנו, שני מאמנים חכמים, עם השאלה למה שהוא לא יהיה שחקן משמעותי? ברגע שהעלנו אותו בחמישייה בהמשך של אותה עונה, התחלנו לעלות בצורה מטאורית. לא בגלל שטל היה הכוכב, אלא בגלל שהוא עשה הכל טוב ואת השחקנים מסביבו לטובים יותר".