צילום וידאו: רויטרס. עריכה: גדי ויינסטוק
שנה אחרי אחד הטורנירים הכי מרתקים ועוצרי נשימה אי פעם, אליפות ארצות הברית הפתוחה יוצאת לדרך. אמנם בטורניר הגברים יורגש חסרונו של רפאל נדאל, אבל גם בלעדיו הולך להיות טורניר מרתק. מי השחקניות והשחקנים אחריהם כדאי לעקוב בפלאשינג מדו, מיהם הפייבוריטים, ומי יכולות להפוך לסוס השחור?
קרב צמוד גם אצל הנשים: ויקה, מריה, פטרה או סרינה?
רוג'ר פדרר (1 בעולם ובטורניר)
איך שהעניינים יכולים להתהפך מהר בספורט. לפני שנה נראה היה רוג'ר פדרר הענק כמו האדם האומלל ביותר בעולם. זה היה אחרי ששמט שתי נקודות משחק והפסיד לנובאק דג'וקוביץ' בחצי הגמר בניו יורק, בעקבות אותו פורהנד קטלני וזכור במיוחד של נולה. ההפסד הזה קבע ש-RF יסגור את 2011 ללא תואר גרנד סלאם, לראשונה מאז שזכה בווימבלדון ב-2003. זה היה נראה כמו תחילת הסוף מבחינת אחד הטניסאים הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול שבהם. רפאל נדאל ונובאק דג'וקוביץ' התחילו להשתלט על הענף, והציגו טניס שנמצא בכמה דרגות מעל כל שאר השחקנים בעולם, כולל הפנומן השוויצרי.
רק שנה חלפה, ואיך שהדברים השתנו. אם לפני שנה היה נראה שפדרר משחק על אדי הדלק האחרונים ומתקרב מאוד לפרישה, היום כבר ברור שבחודשים האחרונים הוא פשוט המציא את עצמו מחדש, ומשחק טניס יותר טוב מזה ששיחק בימים הגדולים ביותר שלו. כי עם כל הכבוד לכל הזכיות שלו בתארי גרנד סלאם, אי אפשר להשוות את מה שאתה צריך להביא למגרש כדי לנצח את נובאק דג'וקוביץ' או אנדי מארי של 2012 בגמר למה שצריך כדי לנצח שחקנים כמו לייטון יואיט/מרכוס בגדאטיס/פרננדו גונזאלס/אנדי רודיק/מראט סאפין. בסינסינטי, ובעיקר בגמר מול דג'וקוביץ', פדרר הראה טניס יותר טוב אפילו מזה שהראה בימיו הגדולים, התנפל על כל כדור, הפעיל לחץ עצום וממש לא נתן לנולה לנשום. פדרר 2.0 הוא שחקן אגרסיבי הרבה יותר, עם הגשה טובה יותר, כושר גופני ופיזי הרבה יותר גבוה, וכמות טעויות קטנה יותר ממה שהיה בעבר. היכולת של ספורטאי גדול להמציא את עצמו מחדש ולחזור להיות פייבוריט לזכייה בתארים המשמעותיים ביותר היא שהופכת אותו לאגדה ענקית. אם פדרר ימשיך במגמה הזו (קצת עצוב לומר זאת, אבל כשנדאל לא בסביבה יהיה לו פשוט יותר), הוא ייזכר אפילו כאגדה גדולה יותר מהאגדה שהוא היום.
נובאק דג'וקוביץ' (2 בעולם ובטורניר)
קצת מצחיק לומר את זה על המדורג מספר 2 בעולם, שזכה בתחילת השנה באליפות אוסטרליה והגיע לגמר ברולאן גארוס ולחצי הגמר בווימבלדון והוסיף לכך גם זכייה במיאמי וטורונטו, אבל די ברור שהסרבי נמצא השנה בדעיכה מסוימת לעומת הטניסאי המושלם שהיה באליפות ארצות הברית הפתוחה ב-2011. מבחינת טניס, דג'וקוביץ' עדיין מחזיק ברפטואר חבטות בלתי נגמר, בכישרון עצום וביכולות אתלטיות ופיזיות שלא קיימות בסבב. אבל משהו בשפת הגוף שלו לא משדר את אותו חוסן, שקט וביטחון עצמי כמו ששידר ב-2011 או בזכייה שלו באליפות אוסטרליה בינואר האחרון. בהרבה נקודות הוא פשוט נראה careless, כמו שהאמריקאים אוהבים לכנות את זה, כמו במערכה הראשונה מול פדרר בסינסינטי. זה הרבה יותר מטבעי שמשהו בלהבה ידעך אחרי שנה כמו שהג'וקר חווה אשתקד, במיוחד בענף כל כך אינטנסיבי כמו הטניס.
מצד שני, דג'וקוביץ' עדיין מגיע כפייבוריט גדול לכל משחק והוא יצא כ"מרוויח" הגדול מפרישת נדאל, כיוון שלא יפגוש את אנדי מארי או רוג'ר פדרר לפני הגמר, אם וכאשר. עובדה שתעזור לו מאוד, במקרה שהצפוי אכן יקרה, כי זה יעזור לו להגיע מעט רענן יותר לגמר. אבל אלה דברים שעדיין מוקדם מאוד לקבוע או לנתח, והדרך לשם עוד ארוכה מאוד. היתרון הגדול של דג'וקוביץ', שנראה די מאושר להיפרד ממשטחי הדשא הלא חביבים עליו ולעבור למשטח הקשה שהוא כל כך אוהב, הוא דווקא הזיכרון מאותו פורהנד בשנה שעברה, שייתן לו להרגיש קצת טוב עם עצמו במצבי לחץ בשלבים המאוחרים. צריך לזכור שעל אף ההפסד בגמר סינסינטי לפדרר, נולה שיחק טורניר פשוט אדיר, וגם במערכה השנייה מול השוויצרי הוא היה מצוין, כך שאין ספק שהוא המועמד הבכיר לשמור על התואר שלו.
אנדי מארי (4 בעולם, 3 בטורניר)
כשפדרר דיבר בימים האחרונים על תור הזהב של הטניס העולמי, אין ספק שהוא חשב על אנדי מארי. האיכות בטניס הגברים כל כך גבוהה היום, עד ששחקן מצוין כמו מארי עדיין לא זכה בתואר גרנד סלאם. הבריטי, שהתחיל השנה ברומן מתוקשר מאוד עם אגדת העבר איבן לנדל (כמאמן כמובן), התחיל להראות את תוצאות החיבור כבר בטווח המיידי באליפות אוסטרליה, אבל בחודשים האחרונים נראה שהוא לקח אפילו צעד אחד ויותר מזה קדימה. הפורהנד שלו, שפעם היה מעין מפלט ובריחה לחבטה פחדנית, הפך לנשק אמיתי, הבקהנד רק הולך ומשתבח והיכולת שלו להגיע לכל כדור פשוט מעוררת התפעלות. וכל זה עוד בלי לדבר על הסרב שלו, שנותן לו המון נקודות זולות. מארי אמר שבעצתו של לנדל, הוא הפסיק להכות סרבים באימונים כדי לא להעמיס ולא לעייף את הכתף. וזה, דווקא זה, מה שגרם לו לחבוט אותם כל כך טוב.
הניצחון של מארי בגמר הטורניר האולימפי על פדרר היה מפגן טניס פשוט מושלם ואחד הניצחונות היותר מרשימים שנראו בעולם הטניס בשנים האחרונות. מצד שני, זה היה על דשא, משטח שהבריטי אוהב הרבה יותר מאשר המשטחים הקשים. מאז הזכייה בטורניר האולימפי, מארי לא בדיוק הרשים כשפרש מטורונטו בגלל פציעה והפסיד לז'רמי שארדי בסינסינטי. צריך לקוות שהבריטי מגיע לאליפות ארצות הברית בריא לחלוטין. אם כך הדברים, הוא בהחלט מסוגל לזכות בתואר גרנד סלאם הראשון שלו דווקא בניו יורק, ולא בבית מול הלחץ של כל הממלכה הבריטית בווימבלדון. מארי שיפר מאוד בשנה שעברה את הכניסה שלו לטורנירים ולמשחקים. אם בעבר הוא היה נכנס לטורנירים גרוע ומתקשה מאוד כבר בסיבוב ראשון/שני, היום נראה שמארי בשל יותר, מגיע מוכן יותר למשחקים והפסיק לחלק מתנות כמו שעשה בעבר. בנוסף, הוא טניסאי שתמיד מקשה על פדרר ודג'וקוביץ', כך שאין ספק שהוא מסוגל ללכת עד הסוף.
הסוס השחור
דויד פרר (4 בטורניר) - לא שאפשר לקרוא לטניסאי ענק כמו דויד פרר, המדורג רביעי בטורניר, "סוס שחור", אבל אין ספק שאם יזכה באליפות ארצות הברית טניסאי שהשם שלו הוא לא פדרר/דג'וקוביץ' ואולי מארי - זו תהיה סנסציה ענקית. מעניין יהיה לראות את פרר, שספג הפסד מאכזב מאוד מול קיי נישיקורי היפני בטורניר האולימפי ולא הרשים במיוחד מאז כשהובס בסיבוב השני בסינסינטי 6:4, 6:1 על ידי סטניסלס ואווינקה על המשטחים הקשים החביבים עליו. מעניין לראות האם לטניסאי המצוין הזה, שבגיל 30 חווה אולי את השנה הכי טובה בקריירה שלו עם חצי גמר ברולאן גארוס ורבע גמר בווימבלדון, יש מה שנחוץ כדי להגיע לארבעת הגדולים גם בניו יורק.
ג'ו ווילפריד צונגה (5 בטורניר) - כל עוד זה תלוי בו, נראה מג'ו ווילפריד צונגה טניס מצוין והרבה פעולות תיאטרליות ומרגשות. אבל בסופו של דבר, כרגע הטניס של צונגה לא בשל כדי להגיע עד לזכייה בגרנד סלאם. לצרפתי המצוין הזה אין במשחק את מה שדרוש כדי לנצח בעקביות את הגדולים באמת במשחקים של הטוב מחמש מערכות. סביר להניח שהוא יגיע לרבע הגמר, אולי אפילו יתגנב איכשהו לחצי הגמר, אבל לא הרבה מעבר לכך.
חואן מרטין דל פוטרו (8 בטורניר) - הארגנטינאי ראוי לכל שבח על השנה הנהדרת שעברה עליו ועל הדרך הארוכה שעשה כדי להחלים מהפציעה הקשה שעבר בפרק כף היד ולחזור לטופ העולמי. מצד שני, דלפו הוא לא פנומן טניס כמו דג'וקוביץ' או פדרר, שכל החבטות שלהם מאוד טבעיות. אמנם הוא מייצר עוצמות אדירות בחבטות שלו, בעיקר בפורהנד, אבל יש משהו לא נקי כל כך בחבטות הללו, שכנראה גם פגע לו בפרק כף יד ימין בעבר. בטורנירים האחרונים בהם שיחק, הוא הרבה להתלונן על פרק כף יד שמאל. נקווה שזה לא משהו רציני.
עוד מועמדים להפתעת הטורניר
ג'ון איזנר (9 בטורניר) - מתישהו הכל יתחבר שם, לא?
מילוש ראוניץ' (15 בטורניר) - מתחיל לגלות בגרות במשחק
קיי נישיקורי (17 בטורניר) - הכישרון האדיר משתפר ממשחק למשחק
טומי האס (20 בטורניר) - איזה קאמבק מדהים
ז'רמי שארדי (32 בטורניר) - הטניסאי המתקדם של החודשים האחרונים