מלבד תוצאת התיקו שהשיגה נבחרת ישראל בהונגריה וההרגשה הטובה שגרמה לשחקנים להגיע למפגש הראשון בקמפיין מוקדמות המונדיאל כשהם בטוחים יותר, אי אפשר לקחת יותר מדי דברים טובים מההתמודדות הזו. אין להמעיט בתיקו, שכן הפסד היה מעיק על ביטחון הסגל, אבל התוצאה היא לא הכל ובדרך יש עדיין הרבה מקום לשיפור.
הנבחרת נשארה כמעט עם אותן בעיות מקמפיינים קודמים. אמנם, בעמדת השוער היציבה אפשר להיות רגועים וגם כל מה שקשור לחלק הקדמי של הקבוצה מתפקד, אבל חוליית ההגנה עדיין מתקשה להתייצב. הדבר ניכר בחוסר התיאום שקיים בין השחקנים. אם ניגע בנקודת המגן השמאלי, תפקיד חשוב ביותר שיכול להיות בעייתי במידה גדולה עוד יותר, הרי שמי שמוצב בה הוא רמי גרשון. זהו שחקן שבאיזשהו מקום נכפה עליו להיות באגף שמאל הוא חסון וחזק אבל ניכר שאינו מתופקד במקום הראוי לו. אם לא יימצא פיתרון לעמדה הזו, נרגיש היטב את הלחץ בה ככל שהנבחרות שעימן נתמודד ישתפרו.
גם צד ימין מדאיג מעט, אבל שם ניתן למצוא נקודת אור בדמותו של אלעד גבאי. לגבאי יש חלק בשער שספגנו, אך זה משהו שצריך לקחת בחשבון בתהליך ההתאקלמות שלו. הוא מגן טבעי עם יכולות ויתרונות, שיכול עדיין להתפתח בעמדה ולגרום לנבחרת ליהנות ממנו בעתיד.
בחלק הקדמי של המגרש, לעומת זאת, יש מגוון אפשרויות, עם שחקנים מוכשרים ומתואמים על כר הדשא שמקבלים גיבוי גם מחבריהם שעל הספסל, אבל הצוות המקצועי חייב למצוא פיתרון לאספקת הכדורים אליהם הם צריכים לקבל את התמיכה מהאגפים ומאחור. חילופים בקישור ובהתקפה יכולים לשפר פה ושם, אבל זו לא ערובה להצלחה, משום שהדבר הבולט שחסר לנבחרת הוא יכולת הנעת הכדור מהחלק האחורי. המשחק הזה הוא דוגמה מצוינת: ראינו שגם נבחרת לא מאוד מוכשרת כמו הונגריה יכולה להפעיל לחץ על ההגנה. כשההונגרים עשו זאת, השחקנים שלנו התקשו, הרחיקו כדורים סתמיים ולא ידעו לצאת לחלק המגרש של היריבה בצורה נכונה.
כך שבכל נושא ההגנה לא ניכרת התקדמות. לזכות גוטמן ייאמר שהוא עדיין מנסה למצוא את השחקנים המתאימים לשיטה, אבל כשיש לך, בנוסף לשאר הבעיות, ליגה לא כל כך טובה ברמתה, אתה מתקשה למצוא אותם בעמדות האלה. בבית שלנו, להזכיר, יש יריבות שלא קל לשחק מולן, כאלה שיודעות להפעיל לחץ, והנבחרת תצטרך למצוא פיתרון בהנעת הכדור, משום שהשיטה, אם אפשר לקרוא לזה כך, להרחיק את הכדור רק תפגע ביכולתה ולא תשפר אותה.
ובכל זאת, יש מישהו שכדאי להתעכב עליו לחיוב, וזהו גילי ורמוט. לדעתי, הוא חייב לקבל יותר קרדיט. לצד כל החלוצים הטובים והמוכשרים שיש לנו, חשוב מאוד ששחקן כזה מהקו השני, עם יכולת טכנית ומסירה גבוהה, יידע להפעיל אותם. הוא נכנס בפתיחת המחצית השנייה, ומיד אפשר היה לראות את הדיבידנדים - הנבחרת חזרה לשלוט במשחק, להניע כדור טוב יותר ולהבקיע. מעבר לכך, נראה שכל הבעיות שהיו בקמפיין הקודם עדיין קיימות, וזו הבשורה המדאיגה ביותר לגוטמן מהתיקו עם הונגריה.
העורף לא מוכן למלחמה
16.8.2012 / 8:30