קיץ 2005. מאמן אלמריה דאז, פאקו פלורס, ישב עם מספר כתבים המסקרים את הקבוצה לארוחת ערב בכפר רוקטאס דה מאר הסמוך לעיר. במהלך השיחה עלה שמו של בלם הרכש החדש קרלוס גרסיה. הבלם עזר אז לנבחרת ספרד עד גיל 23 לזכות בטורניר הכדורגל של משחקי הים התיכון שהתקיימו באלמריה והיכולת שלו הלהיבה את הקהל המקומי שבא לחזות בנבחרת. גם פלורס הכיר היטב את גרסיה מהשנים הרבות בהן עבד כמאמן אספניול ב'. אולי בגלל זה הוא לא היסס לשחרר הצהרה שזכורה היטב לכל הנוכחים: "תרשמו את דבריי", אמר המאמן. "הוא יהיה אחד הבלמים הטובים בספרד".
שבע שנים עברו והנבואה של פלורס לא ממש התגשמה. בגיל 28, גרסיה מוצא עצמו בדרך להרפתקה חדשה ולראשונה בחייו ישחק מחוץ לספרד, במכבי תל אביב. למרות זאת, מדובר בבלם מוערך, שחקן אהוב שעשה קריירה בהחלט יפה ויציבה בלה ליגה וסביר להניח ששחקנים מסוגו לא היו חושבים על הגעה לישראל לולא נוכחותם של אנשי מקצוע כמו ג'ורדי קרויף ואוסקר גרסיה. מצד שני, קשה שלא לתהות כיצד הגיע פוטנציאל שענד את סרט הקפטן של הנבחרת הצעירה דווקא לליגת העל הקטנה. הכירו את הבלם החדש הצהובים.
גרסיה הקטלאני נולד בברצלונה ושיחק במחלקת הנוער של אספניול. כבר מגיל צעיר סומן כהבטחה. ב-2001 זכה עם נבחרת הנערים באליפות אירופה כשלצידו בסגל כיכבו פרננדו טורס ואנדרס אינייסטה. שנתיים מאוחר יותר, גרסיה היה הבלם הפותח של ספרד שנעצרה רק בגמר המונדיאל עד גיל 20 אחרי הפסד 1:0 לברזיל של דני אלבס, אדריאנו ופרננדיניו. מאמן הנבחרת הצעירה דאז איניאקי סאס כלל את גרסיה בסגל הנבחרת הצעירה בקמפיין מוקדמות יורו 2006 וכשספרד ניצחה את אנגליה 0:1 במשחק ידידות, הבלם ענד את סרט הקפטן למרות שלצידו התרוצצו על הדשא גם סרחיו ראמוס, ססק פברגאס, סנטי קאסורלה ודני חארקה המנוח. ספרד, אגב, לא הצליחה להעפיל לטורניר שהתקיים בפורטוגל.
למרות ההצלחה בכל הנבחרות הצעירות של ספרד, גרסיה לא קיבל צ'אנס אמיתי בקבוצת נעוריו, אספניול. למזלו הרע, המאמן פלורס עזב את המועדון דווקא כשגרסיה התדפק על דלת הקבוצה הבוגרת. בעונת 2003/4 הייתה שקועה הקבוצה בתחתית וגרסיה יובש במילואים ורשם ארבע הופעות בלבד בקבוצה הראשונה תחת חאבייר קלמנטה ובהמשך לואיס פרננדז. בתום העונה הוחלט באספניול להשאיל את הבלם לפולי אחידו מליגת המשנה וגרסיה נהנה מעונה מצוינת כשחקן הרכב. בסיום העונה ביקש פלורס מראשי אלמריה, אז בליגה השנייה, לרכוש את השחקן שנפרד בפעם האחרונה ממועדון האם שלו.
גרסיה פרח תחת פלורס, אבל מי שהשפיע יותר מכל על הקריירה שלו הוא אונאי אמרי, שהגיע לאלמריה בקיץ 2006. המאמן הצעיר התרשם מהאופי, ההקרבה והבגרות של הבלם והחליט למנות אותו לאחד הקפטנים של הקבוצה. בסיום עונתו הראשונה של אמרי, אלמריה עלתה לראשונה בתולדותיה ללה ליגה. העונה הבאה הייתה אפילו טובה יותר. תחת הדרכתו של אמרי, אלמריה הדהימה את הליגה וסיימה במקום השמיני. גרסיה קיבל ממאמנו 35 הופעות ליגה מלאות והתחיל לעורר עניין רב בקבוצות הלה ליגה.
אספניול החזיקה אז בסעיף שמאפשר לה לקנות את השחקן עד ה-30 ביוני בכל קיץ תמורת 1.8 מיליון יורו. באלמריה חששו שהשחקן ייחטף והחליטו לשלם 1.2 מיליון יורו כדי להחזיק בלעדית בכרטיסו של גרסיה. אלא שדווקא אז, כשהקריירה נראתה על סף נסיקה, משהו השתבש. אמרי עזב לוולנסיה ולמחליפו גונסאלו ארקונאדה היו תכניות אחרות לגבי עמדת הבלם.
בפתיחת עונת 2008/9 גרסיה היה שחקן ספסל, מה שגרם לתדהמה בחדר ההלבשה ולזעם לא קטן בקרב האוהדים. דווקא השחקן לקח את זה כמו מקצוען: "שמרתי על אותה רמה כמו בשנים האחרונות, אבל בא מאמן חדש והוא מאמין בשחקנים אחרים ואני צריך לכבד את זה, לטוב ולרע. ראיתי את הצד היפה של הכדורגל ועכשיו אני רואה את הצד השני ואני צריך ללמוד ולהתחזק מזה. ארקונאדה לא נתן לי הסברים והוא לא צריך. גם לא ביקשתי ממנו הסברים".
לקראת חלון ההעברות של ינואר החלו להתפרסם ידיעות לפיהן הבלם יעזוב את אלמריה. פורטו, לאציו ופריס סן ז'רמן הוזכרו כמי שעוקבות אחרי השחקן, אבל דווקא ספרטק מוסקבה של המאמן מיכאל לאודרופ הייתה הרצינית ביותר. למרות ההתעניינות, העסקה לא יצאה לפועל וגרסיה סיים את העונה באלמריה כשהוא מתנדנד בין ההרכב לספסל גם תחת מחליפו של ארקונאדה, הוגו סאנצ'ס המקסיקני. העונה הקשה והחשש כי סאנצ'ס ימשיך להתעלם ממנו הובילה את גרסיה להחלטה שעליו לעזוב כדי לשחק בקביעות.
התחנה הבאה הייתה בטיס בליגת המשנה. הוורדיבלאנקוס בנו קבוצה לעלייה וצירפו את גרסיה בהשאלה עם אופציה לרכישה בגובה 1.5 מיליון יורו. הבלם נהנה מעונה טובה, אבל בטיס פספסה את העלייה ובסיום העונה החליטה לוותר על אופציית הרכישה. גרסיה חזר לאלמריה והתקבל בזרועות פתוחות על ידי האוהדים. הוא ירד עם הקבוצה ליגה בתום עונת 2010/11 ואשתקד סיים איתה במקום השביעי. במחזור האחרון, כשאלמריה ניצחה 0:1 את אלקויאנו, אך פספסה את הכרטיס לפלייאוף העלייה, גרסיה ירד מהמגרש כשהוא ממרר בבכי כשברקע האוהדים, שידעו שזהו משחקו האחרון עבור קבוצתם, הריעו לו וקראו בשמו.
"לעזוב את אלמריה זה הרגע העצוב בקריירה שלי. קשה מאוד להיפרד מהחברים", סיפר לאחרונה. "אבל זה הזמן לעזוב והרבה מרכיבים הובילו אותי להחלטה. אני צריך אתגר חדש מבחינה מקצועית ואישית. הגעתי למצב שאני לא יכול לתת 100 אחוז לאלמריה. היה נוח להישאר, אבל לא רציתי לרמות את המועדון ואת עצמי. לעולם לא אשכח את העיר. התבגרתי בה, הגעתי עם חברה ועכשיו אני נשוי ואב לבת. הייתי יותר מאושר באלמריה מאשר בעיר הולדתי ברצלונה".
גרסיה היה הרבה יותר משחקן באלמריה. הוא סמל של ממש, אליל האוהדים ויקיר העיר. "היה תענוג? בלשון המעטה. נכון יותר להיות לטעון שזה היה מותרות...", נפרד ממנו האתר המקומי 'אלמריה 360' בכתבת ענק. "מעט מאוד שחקנים בהיסטוריה של אלמריה עשו מה שהקטלאני עשה. אנחנו לא יודעים מי ילבש את החולצה מספר 21, אבל האחריות תהיה כבדה. המסירות שלו, המקצוענות, הכנות, כוח הסבל, הקלאסה, המיקום, הדרך שבה התמודד עם כדורי גובה ברחבה... הרשימה אינסופית. הוא הרוויח את הכבוד של האוהדים ותמיד היה מחויב".
המחויבות שלו באה לידי ביטוי בפן נוסף. גרסיה גילה בעבר כי הוא נוהג לבקר אצל פסיכולוג באופן קבוע כאשר על הפגישות הוא משלם מכיסו הפרטי: "הייתי סקפטי ולא האמנתי בזה, אבל גיליתי שאני אוהב לקרוא ספרים על אינטליגנציה רגשית. אונאי אמרי עבד איתנו על הפן הפסיכולוגי ואני זוכר שהוא היה רושם לנו בחדר ההלבשה דברים כמו: 'הקבוצה מעל הכל'. גם טאפיה (שאימן אותו בבטיס) עבד עם פסיכולוג צמוד ואהבתי את הדרך הזו. הפסיכולוג שלי נתן לי טיפים ועזר לי לא רק ברגעים קשים. אנחנו נפגשים פעם בשבוע או פעמיים בחודש, לפי הצרכים שלי. איש מקצוע יכול לחפור עמוק ולהבין מה כל שחקן בקבוצה צריך".
עיתונאים שעקבו אחרי הקבוצה מספרים על בלם עם לב ענק, מנהיג על המגרש ושחקן שתמיד מפגין מחויבות שלעיתים עולה לו באגרסיביות יתר. למעשה, מדובר במכונת כרטיסים גם יחסית לבלם. למשל, אשתקד סיים את העונה עם 15 צהובים ואדום על העלבת שופט. גרסיה לא גבוה מאוד (1.84 מטר), אבל שולט היטב בכדורי הגובה ברחבה. לעומת זאת, הוא כמעט ולא מהווה איום במצבים נייחים. בכל הקריירה כבש ארבעה שערים בלבד. בעונת 2010/11, האחרונה שלו בליגה הבכירה, רשם תשעה איומים לשער בכל העונה.
כאמור, ההחלטה לעזוב את אלמריה התקבלה אצל השחקן כבר בשלהי העונה שעברה. חוזהו הגיע לסיומו והצעות לא היו חסרות. לבאנטה גיששה תקופה ארוכה לאחר שקיבלה המלצות חמות מהמאמן אמרי והיו גם הצעות מעבר לים. גרסיה חיפש אתגר, רצה שינוי והזדמנות לחוות משהו אחר מחוץ לספרד. הטלפון מקרויף בתוספת אור ירוק שקיבל מרעייתו הוביל לחתימה לשלוש שנים במכבי תל אביב.
בדומה לגרסיה, יש לא מעט שחקנים שנחשבו לכוכבים גדולים בגילאים הצעירים ולא הגיעו למקומות שציפו מהם. לא כל שחקן שמככב בנבחרת הצעירה יכול להגיע לטופ של הטופ וגרסיה בהחלט יכול להיכנס להגדרה שלא שחקן שלא מימש את מלוא הפוטנציאל שלו. בספרד טוענים כי ייתכן והיה צריך לעזוב את אלמריה כשהיה בשיאו ולחפש להגיע לקבוצה גדולה יותר גם במחיר של תחרות על ההרכב. למרות זאת, אפשר לומר בוודאות ששחקן עם רזומה של קרוב ל-300 הופעות בשתי הליגות הבכירות בספרד לא מגיע כל יום ישירות לליגה בישראל. אמנם ניבאלדו והאריס מדוניאנין הגיעו גם הם מהלה ליגה, אבל שניהם היו שחקני סגל זניחים ששיחקו תקופה קצרה יחסית בוויאדוליד.
ההחתמה של גרסיה היא עוד הפגנה לכוח והקשרים של קרויף ואנשי הצוות שלו. ההולנדי הובא בדיוק למטרה הזו להשתמש בקשרים ובהשפעה שלו כדי להביא לצהובים שחקנים בכירים שישדרגו את המועדון בעלות שמתאימה לתקציב. ההתנהלות האיטית של קרויף יכולה ללמד כי הוא עובד ביסודיות ובוחר את המועמדים בפינצטה. ודאי לא קל לו לשכנע כל שחקן לנחות בליגה האלמונית שבמזרח התיכון, אבל הדרך שלו מראה שמדובר באיש שבא לעבוד ולא להעביר את הזמן בניגוד, לדוגמה, ללותר מתיאוס.
אלא שההחתמות של קרויף מעלות בעיה מעניינת. גם הבלם גרסיה, כמו הקשר גונסאלו גרסיה ומהראן ראדי, הוא שחקן ללא כל ניסיון במאבק על תארים. הרזומה של שלושתם עשיר, אבל אף אחד מהם לא התנסה במאבקי צמרת (בליגה הבכירה). בכלל, למעט גל אלברמן ורוברטו קולאוטי, שמעמדו בסגל לא ברור, אין לצהובים שחקן שרגיל לזכות בתארים. כך שגם בשנה הבאה, שאלת היכולת של הסגל להתמודד עם הלחץ הבלתי אפשרי בקרית שלום תמשיך לרחף מעל המועדון.
גרסיה דווקא נשמע מוכן לאתגר: "מכבי תל אביב זו הזדמנות לגדול ולחוות דברים אחרים כמו מאבק על אליפות וגביע. אני רוצה ללמוד שפה חדשה ואסור לשכוח שאני מגיע למדינה ההיסטורית בעולם. בקיצור, אני רוצה להעשיר את התרבות שלי, ללמוד דרך חיים חדשה ולראות דברים אחרים". וגרסיה כבר יודע לאן הוא הגיע. כשנשאל האם הוא אוהב אדום ולבן, ענה: "רק את של אלמריה".
