בשבוע שעבר כינס קלרנס סידורף מסיבת עיתונאים והודיע רשמית על עזיבת מילאן אחרי 10 שנים במועדון. כשנשאל על מחליפו המיועד, ריקרדו מונטוליבו, להולנדי בן ה-36 היו רק מחמאות: "הוא מסוג השחקנים שאלגרי אוהב. הוא הצליח בפיורנטינה וגם בזירה הבינלאומית. מונטוליבו נראה טוב כשהוא נכנס מול קרואטיה ואני חושב שהוא יצליח במילאן. אני מכיר אותו ויודע שהוא חיכה הרבה זמן ללבוש את החולצה האדומה-שחורה".
עוד לפני היורו חתם מונטוליבו על חוזה לארבע שנים במילאן והוא ירוויח כ-2.5 מיליון יורו לעונה. המהלך הזה הוא חלק מהשלב הסופי במהפכה של מסימילאנו אלגרי. הסמלים הוותיקים שהובילו את המועדון בשנות ה-2000 מפנים את מקומם לדם חדש. במקביל, ככל שמתקדם היורו, הקשר בן ה-27 הופך לפקטור משמעותי יותר ויותר במערך של צ'זארה פראנדלי ואיטליה, שאולי תהפוך ביום ראשון לאלופת אירופה הבאה.
ימים לפני פתיחת הטורניר, כשפראנדלי נשאל ממה הוא הכי מוטרד, התשובה שלו הפתיעה רבים: "אני לא מודאג מבאלוטלי, הוא הבטיח לי שלא ישאיר אותנו ב-10 שחקנים ואני מאמין לו ב-100 אחוז. הכי מטרידה אותי הפציעה של מונטוליבו. הוא מחלים, אבל יש לי ספקות". בסופו של דבר, פראנדלי החליט לא לוותר על הקשר אותו הביא לפיורנטינה והדריך אותו במשך חמש עונות.
מונטוליבו היה ועודנו אחד הבאנקרים של פראנדלי. מעבר לתקופה המשותפת שלהם בפירנצה, הקשר פתח בשמונה מ-10 משחקי איטליה בקמפיין המוקדמות. למרות שמונטוליבו, שחקן קו מטבעו, לא לגמרי מתאים לשיטות של המאמן, הוא ביצע לו שינוי תפקוד כדי להתאים אותו למערך. מונטוליבו הוסט למרכז השדה, אף על פי שאין לו את היכולות הדרושות לפליימייקר קלאסי.
בשלושת משחקי שלב הבתים שיחק פראנדלי בשיטת שלושת הבלמים ומונטוליבו ראה רק 28 דקות כמחליף ב-1:1 עם קרואטיה. החל מרבע הגמר, כשהמאמן חזר לרביעייה אחורית, מונטוליבו תפס את עמדת הקשר הקדמי כשפראנדלי מעדיף אותו על פני אנטוניו נוצ'רינו וטיאגו מוטה, עבורם התפקיד טבעי יותר.
התוצאה מעניינת. בשלוש הופעות ביורו מונטוליבו רשם שבעה איומים לשער, בישול והרבה מאוד עבודה שחורה. הוא משתלב בצורה מצוינת עם שלישיית הקשרים האחוריים וכך איטליה מקבל חוליית מרכז שדה דינמית בה כל אחד יודע לחלץ כדור, להוביל אותו, לשחרר מסירה מדויקת ולנהל את המשחק. אנדראה פירלו הוא אולי המאסטרו, אבל התיאום השילוב בין כולם עושה את ההבדל. המחמאות לפראנדלי, האיש שממציא מחדש את שיטת ה-4-4-2.
התפקיד החדש של מונטוליבו יכין אותו בצורה מצוינת למילאן. אלגרי משחק בשיטה דומה לזו של פראנדלי. הוא אוהב מרכז שדה חזק וטכני עם שחקנים מגוונים שיודעים לספק את הכדורים לזלאטן איברהימוביץ' וגם לבוא מאחור לנצל את השטחים שהשבדי הענק יוצר.
מונטוליבו יהיה חלק מהמהפכה של אלגרי. בשנתיים האחרונות, המאמן הוותיק החל בתהליך איטי של דחיקת הוותיקים הצידה לטובת דם חדש ושחקנים שלו. נוצ'רינו, קווין פרינס בואטנג וכמובן זלאטן ואנטוניו קסאנו הפכו לברגים משמעותיים תחת אלגרי, ומונטוליבו יצטרף לחבורה בעונה הבאה. אחרי העזיבה של פירלו בקיץ שעבר, מילאן נפרדה הקיץ מוותיקים כמו: ג'נארו גאטוסו, אלסנדרו נסטה, פיליפו אינזאגי, סידורף ומארק ואן בומל ולמעשה בונה את עצמה מחדש.
החיסרון הגדול של מונטוליבו, במיוחד בהשוואה לשחקן כמו סידורף, הוא השורה התחתונה. מדובר בקשר טכני עם יכולות נהדרות, אבל מעט ת'כלס. המאזן שלו בפיורנטינה עומד על 17 שערי ליגה בשבע עונות והוא מעולם לא סיים עונה עם למעלה מארבעה שערים. באותו פרק זמן, אגב, כבש ההולנדי הוותיק 35 שערי ליגה.
אלא שבקישור של מילאן, שיכלול גם את נוצ'רינו, בואטנג וככל הנראה קשר אחורי נוסף שיבוא על חשבון ואן בומל, אלגרי יצטרך לחפש את המספרים ממקומות אחרים. מונטוליבו יספק לו עבודה שחורה והרבה דינמיות, והמאמן מרוצה: "מונטוליבו מגיע אלינו והוא שחקן מוכשר עם טכניקה נהדרת".
הטיפ של הסקאוט: אחרי המונדיאל, טרנד ה-4-2-3-1 השתלט על כדורגל הקבוצות וכך גם על ליגת העל. מעניין יהיה לראות האם ה-4-3-1-2 של פראנדלי יגיע גם למחוזותינו בקרוב.
בקיץ 2010 יצא נשיא גנואה אנריקו פרציוזי במסע רכש בומבסטי במטרה להצעיד את קבוצתו לצמרת הסרייה A. בין השמות שצורפו היו לוקה טוני, ראפיניה וגם צמד שחקני נבחרת פורטוגל אדוארדו ומיגל ולוסו. ההעברה של האחרון, תמורת תשעה מיליון יורו מספורטינג ליסבון, הייתה מפתיעה במיוחד. שכן ולוסו היה מלפפון חם ושמו נקשר למעבר לקבוצות גדולות ביבשת ובמיוחד בפרמיירליג לפני שגנואה הצליחה להנחיתו.
שנתיים עברו ושוב עומד ולוסו בפני מעבר אחרי טורניר גדול. הכיוון, לפי פרסומים באיטליה מהימים האחרונים, הוא הכסף הגדול מאוד של דינמו קייב, שכבר הנחיתה הקיץ את ניקו קרנצ'אר הקרואטי של טוטנהאם ואת הקשר האוקראיני המוכשר אנדריי בוגדאנוב מהיריבה העירונית, ארסנל קייב.
הקדנציה של הקשר הפורטוגלי בגנואה לא הייתה מוצלחת אישית ובעיקר קבוצתית. בעונה הראשונה הוא החמיץ חודשיים בגלל פציעה ואשתקד היה יותר משמעותי, אבל נקלע עם הקבוצה למאבקי תחתית. בסך הכל, הפרויקט של גנואה הוגדר ככישלון. הקבוצה, למרות מסעות הרכש, לא הצליחה להתרומם ולהיות גורם בחלק העליון, סבלה מחוסר יציבות ובסך הכל החליפה חמישה מאמנים בשנתיים האחרונות.
למרות זאת, ולוסו המשיך להיות אחד משחקני המפתח במערך של נבחרת פורטוגל. מדובר בקשר אחורי אגרסיבי שאמנם לא מרבה לאיים על השער, אבל יודע בדיוק מה לעשות עם הכדור. ביורו 2012, ולוסו וראול מיירלש נתנו את הבלאנס לקישור של פאולו בנטו. ההופעה המרשימה ביותר שלהם הייתה בחצי הגמר מול ספרד, כאשר עד ההארכה פורטוגל הצליחה לנטרל לחלוטין את הנעת הכדור המפורסמת של אלופת העולם והשיגה יתרון ברור במרכז השדה.
על הרקע הזה, נראה ששוב, כמו ב-2010, ולוסו עומד בפני מהלך רע לקריירה. אם לפני שנתיים הוא היה צריך לכוון לקבוצה גדולה יותר מגנואה, לא ברור מדוע עכשיו, בגיל 26 כששנותיו הטובות לפניו, הוא ממהר ללכת דווקא לדינמו קייב. לוולוסו יש את כל מה שדרוש בשביל להיות שחקן מוביל באחת הליגות המובילות ביבשת. במיוחד אחרי טורניר טוב, אין סיבה שלא יעשה קריירה יפה בקבוצת צמרת בפרמיירליג או בלה ליגה.
הטיפ של הסקאוט: בחירה נכונה של קבוצה במעבר לחו"ל היא הגורם המרכזי המשפיע על הצלחה של שחקן. לפרטים: איתי שכטר, גילי ורמוט ובן שהר.
