עושים אקזיט

מה משותף ליוגב אוחיון, קית' לנגפורד, ג'רמי פארגו ודורון פרקינס? כולם עשו עונה מצוינת במכבי תל אביב, צמחו על גבי הפלטפורמה הקבוצתית-חברתית שיצר עבורם המועדון, לבלבו והתפתחו – ואז פרצו וברחו. בעוד השחקנים "עושים אקזיט", מכבי נשארת עם הפלטפורמה, בלעדיהם.

קיץ אחר קיץ מכבי תל אביב מוצאת את עצמה במצב הזה, שבו היא מנסה להשלים חלל ריק עם עזיבת שחקנים המשדרגים את עצמם כלכלית, ובורחים. זה לא שהשחקנים לא נאמנים, חלילה. הם פשוט לא עיוורים לעובדה שמכבי מהווה מקפצה נוחה לעבר הכסף הגדול. ומה שמאפשר את הקפיצה הזו טמון בשתי מילים: אופציית יציאה.

מדיניות החוזים ה"נזילים" של מכבי נהוגה כבר כמה עונות. האירוניה היא שהייעוד המקורי של סעיף היציאה היה לאפשר למכבי לבטח את עצמה מפני היתקעות ארוכת טווח עם שחקן שלא הוכיח את עצמו. אך לחוזים עם החורים הגדולים יש תופעת לוואי: לפעמים השחקנים מנצלים אותם ובורחים. אם בעבר שחקנים כדוגמת ניקולה וויצ'יץ' או אנתוני פארקר הוחתמו על חוזה סגור לכמה עונות – השחקנים בשנים האחרונות זוכים לאופציית יציאה קלה.

נכון, גם בעבר היו סעיפי יציאה, אולם סעיפים כאלו היו הרבה פחות דומיננטיים או מנחים במודעות של ההנהלה. זה לא שלפני כן מכבי החתימה הרבה שחקנים על חוזים לשלוש או ארבע שנים, אבל עכשיו במכבי בהחלט יותר "ממושמעים". המקסימום הוא חוזה לשנתיים, כשברוב המקרים יהיה סעיף יציאה. הכישלון בשילובו של מצ'באן, מספרים גורמים, ששולם תמורתו הרבה כסף ולא הושאר - היווה קטליזטור עבור הנהלה.

לפעמים אופציית היציאה היא קלילה במיוחד. לקית' לנגפורד, לדוגמה, יש סעיף יציאה נמוך ביותר, כ-80 אלף דולר בלבד. פרקינס, אם לא היה נפצע, יכול היה להימלט בתום העונה לאן שרצה ולכן סירב לחתום במהלך העונה, וכך גם פארגו, שהתעקש להכניס סעיף יציאה ל-NBA. אגב, גם גיורגי שרמדיני יוכל להשתחרר בסיום העונה הבאה.

האם מדיניות היציאה הזו איננה מתירנית במקצת? מקורב לקבוצה מנסה לסנגר עליה: "לדעתי הקש ששבר את גב הגמל מבחינת מכבי היה החוזים עם שחקנים כמו באטיסטה וג'ף פוט. עוד דוגמאות לחוזים לא טובים היו מורליו דה רוסה, שחתם לשלוש שנים, ואלכס גארסיה. כך גם היה עם אלישי כדיר, אותו ניסו להעביר להפועל ירושלים".

מכבי לא הביאה בעשור האחרון שחקנים מהטופ של הכדורסל האירופי, גם בשל הסכומים הגדולים, אבל הנחיתה שחקני NBA. האם סעיפי היציאה הקלילים אכן היוו גול עצמי? מדיניות הפרידות של מכבי לא מופרכת כל כך כפי שהיא נראית במבט ראשון. כך היה למשל במקרה של וויל ביינום, ששיחק במכבי שנתיים. לביינום הייתה אופציית יציאה בתום העונה הראשונה, אבל בדיוק כמו ג'רמי פארגו - רק אם הוא מביא חוזה חתום מה-NBA עד לתאריך מסוים. לעומתו, דיאור פישר הגיע למכבי גם עם חוזה של שנה ועוד שנה כאופציה.

בכיר בכדורסל הישראלי מוסיף: "צריך להבין שברמה המקצועית מכבי היא אולי בקבוצות הגדולות של אירופה, אבל מבחינה תקציבית היא לא ברמה הראשונה של היורוליג. התקציב של מכבי דומה יותר לתקציב של קבוצת צמרת בליגה הרוסית, ושל קבוצה שנלחמת על הפלייאוף בליגה הספרדית. הקבוצות הגדולות מחזיקות ארבעה-חמישה שחקנים של מעל מיליון דולר; מכבי, כשהיא צריכה לשלם לשחקן סכום כזה, עושה סיפור גדול. היתרון של מכבי תמיד היה ברמה הישראלית, אבל גם כאן, עם הידרדרות הנבחרת, אנחנו רואים שמלבד ליאור אליהו, ואולי גיא פניני ויוגב אוחיון לפעמים, המצב לא מזהיר. אם מכבי לא תדע למצוא ישראלים ברמה גבוהה, כל הכוח שלה יירד וההצלחות שלה באירופה יהיו נדירות ביותר".

מקורב למועדון מסביר שאחרי המקרים של מצ'באן וג'ף פוט, הוחלט במכבי להכניס בחוזים סעיף יציאה לאחר כל עונה, מה שאפשר לקבוצה להיפטר משחקנים לאחר עונה לא טובה ולחדש לאחר עונה טובה. אך הסעיף הזה הוא חרב פיפיות. "זה יוצר למכבי בעיה, כי גם השחקנים דורשים סעיף יציאה. סוכנים באים אומרים: 'אתם רוצים סעיף יציאה? גם אני רוצה סעיף יציאה!'. למכבי לא נותרת ברירה אלא להסכים", מודה המקורב.

גם בכך, סבור גורם במכבי, יש היגיון: "מבחינת מכבי, היא נותנת במה לשחקנים אנונימיים יחסית, ומצפה לביי אאוט ואופציה עם מחיר יציאה גבוה. המצב בולט יותר אצל שחקנים זרים, שאצלם אופציית היציאה ל-NBA היא במחיר גבוה יחסית", מגן הגורם על המדיניות.

אבל מהצד השני של המתרס זה נשמע אחרת. סוכן שחקנים טוען נחרצות: "מכבי טועה פעם אחרי פעם בשנים האחרונות ועובדת בדיעבד. הם מחתימים שחקנים על חוזים ארוכי טווח אחרי ששחקן שחתם לתקופה קצרה בורח, והם מתעקשים להכניס יציאות אחרי שהם נתקעים עם שחקנים. יש הרגשה שאנשי מכבי לא מבינים את הכוח שיש להם כאחת הקבוצות הטובות באירופה. כשהם באים להחתים שחקן ברמה של פרקינס ופארגו לדוגמה, שלא היה להם הרבה ביקוש, הם יכולים להכתיב תנאים שיהיו הרבה יותר טובים בשבילם ולשחקן לא ממש תהיה ברירה. מצד שני, כשהם רודפים אחרי שחקנים מבוקשים באירופה הם צריכים להיות אלו שיתפשרו".

גם בעתיד מדיניות היציאות של מכבי עלולה להניב יותר החמצות מאשר הצלחות. גיורגי שרמדיני הוחתם לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת, והקבוצה שוב עלולה להיתקל בבריחה. גורם בכיר נוסף סבור שהמדיניות הזו לא משתלמת. "לאחרונה זה גרם להם עלויות דרמטיות", הוא סבור, "במדיניות הקודמת, כשהם נתקעו עם חוזה ארוך ויקר, הם הקטינו את הנזק בדרך של השאלת השחקן לקבוצות אחרות, וכך שילמו את מרבית שכרו או חלק ניכר משכרו. במדיניות החדשה, לעומת זאת, אם הם רצו לחדש חוזה עם שחקן והוא התגלה כשחקן טוב במיוחד - כדוגמת פארגו, אוחיון, הנדריקס או פרקינס – אז שדרוג החוזה (כדי להשאיר אותו מבלי לממש את אופציית היציאה) עלה באופן ניכר, לעומת הנזק במדיניות הקודמת. גם היום, כשמחתימים שחקן לחוזה ארוך טווח לאחר עונה אחת בלבד , אף אחד לא מבטיח שהוא ישכפל את ההישגים של העונה הראשונה".

הגורם בכיר מוסיף ומנתח: "סעיפי היציאה גורמים למכבי לגידול בעלויות ו/או סגל לא יציב. אם השחקן ניצל את הבמה שהועמדה בפניו – הוא העלה את דרישותיו לשכר גבוה והארכת החוזה, אחרת הוא יעזוב ושוב הקבוצה צריכה למצוא שחקן מחליף מתאים".

השאלה היא מה עדיף – לחתום על חוזים ארוכי טווח שעלולים לגרום לקבוצה "להיתקע" בחלק מהמקרים עם שחקן בעל חוזה ארוך טווח שאינו מצדיק את עצמו, או לחתום על חוזים קצרי טווח ולהסתכן בהכרח לבנות סגל חדש כל עונה מחדש, או לשלם את פער המחירים הנדרש במקרה שהשחקן ניצל את הבמה שהועמדה בפניו. קשה לאמוד את הפער, אך נראה שהמדיניות השלטת כיום במכבי היא יותר כלכלית גם אם היא יותר יקרה, מאחר שמשלמים שכר גבוה על שחקן עם יכולות מוכחות. הצד השני של העניין הוא הסיכון שהשחקן יחליט לעזוב לכסף הגדול של רוסיה, או ספרד (טרנס מוריס) ואיטליה, והמחיר שידרשו לשלם בהבאת שחקן אנונימי.

דווקא המקרה של אוחיון, שמכה גלים בימים אלו, לא נראה תוצאה של מדיניות אווילית. אחד מסוכני השחקנים סבור שבמקרה של אוחיון, מכבי עשתה דווקא את הדבר הנכון: "אוחיון היה די סטייה במובן הזה. אני חושב שאף אחד לא באמת האמין שהוא ייתן כזו עונה, ולכן סעיף השחרור שלו עמד על 200 אלף דולר בלבד. אצל ליאור אליהו אני חושב שהסכום הרבה יותר גבוה. במקרה של יוגב אוחיון, מכבי נהגה כראוי מבחינתה, עם חוזה לטווח ארוך עם יציאות שלהם בסכום נמוך ויציאה של השחקן בסכום גבוה – ורק אחרי שנתיים. יוגב, בניגוד לשחקן כמו הנדריקס למשל שהיה מבוקש, לא ממש יכול היה לבוא בתנאים למכבי, וחוזה כמו שהוא קיבל במכבי הוא לא היה מקבל באף קבוצה בליגה או באירופה. לכן מכבי יכלה ללחוץ אותו לחתום על התנאים האלה".

המצב הכלכלי של הקבוצה מאלץ את מכבי תל אביב לשלם הרבה פחות לשחקנים. מדיניות הרכש הזו מחייבת את מכבי להתפשר על שחקנים לא מוכרים (או על חידות כמו שחורציאניטיס), כך שבסכומים הנמוכים יותר, הקבוצה מקבלת שחקנים בסיכון גבוה, ולכן מוכרחה לבטח את עצמה עם סעיפי יציאה.

לא מעט שמות הגיעו לכאן בשנים האחרונות, רק מעטים מהם פרצו. צ'אק אידסון היה היחיד שנחשב לסוג של באנקר, אבל גם הוא הגיע מקבוצה קטנה כמו ריטאס וילנה ולא היה ברור כיצד יתפקד במועדון כמו מכבי. חוץ ממנו הגיעו לכאן פארגו ופרקינס, ששיחקו בגליל ובחיפה, לא בדיוק אריות אירופה; שחורציאניטיס, שאף אחד לא רצה לגעת בו לפני שנתיים והגיע למכבי במחיר חיסול אחרי שנזרק מאולימפיאקוס וכמעט גמר את הקריירה; אוחיון מירושלים; הנדריקס מקבוצה קטנה בספרד; ולנגפורד, שבהתחלה עורר חששות כבדים. צריך לזכור שלנגפורד נזרק, למעשה, מחימקי, והגיע למכבי ב-850 אלף דולר בערך, שזה פחות מחצי מהחוזה המקורי שלו בחימקי. אם הוא הסכים לוותר על כל כך הרבה כסף, אפשר להסיק מכך מה היה מצבו בשוק לפני ששיקם את תדמיתו במכבי.

לגבי העובדה שמכבי נותנת לשחקנים כמו אוחיון או לנגפורד אופציית יציאה שלהם – מדובר בשני מקרים שונים. לגבי לנגפורד, אם מכבי רוצה למשוך שחקנים שנחשבים ברמה היותר גבוהה בכדורסל האירופי, היא חייבת לתת להם אופציית יציאה למקרה שהם יתקדמו באמת לחוזים היותר גדולים. האופציה השנייה זה להעניק להם חוזים גדולים מאוד בשנה השנייה, והם לא יעשו את זה, כי אין להם את הכסף לזה. לגבי אוחיון, טוענים במכבי, זו טעות טכנית בחוזה ותו לא. לרוב השחקנים שמגיעים מהרמה של הליגה, או ברמה של קבוצות קטנות באירופה, מכבי לא תיתן אופציית יציאה.

באופן כללי, נראה כי יש דין אחד לישראלים (חוזה ארוך טווח) ודין אחר לזרים. אולי זה מתוך מחשבה שהישראלים הם למעשה הלב, הבסיס של הקבוצה, ועליהם מרכיבים חבורה משתנה של זרים.

מצד שני, אי אפשר להגיד על מדיניות הרכש הזו שהיא גורפת. מכבי מבטחת את עצמה לטווח רחוק עם הישראלים שלה. אליהו קיבל חוזה לחמש עונות. עם הלפרין מדברים על חוזה לשלוש שנים. בורשטיין קיבל לפני שנתיים חוזה לשלוש שנים, למרות שהיה על סף גיל 30. לנדסברג, אם יחתום, יגיע לשנתיים לפחות.

גורם בכיר בכדורסל מנתח: "הניסיון האחרון עם אוחיון ועם פניני מלמד כי הכללת סעיפי האופציה פועלת לרעת הקבוצות ולטובת השחקנים. מאחר שאי אפשר להכריח שחקן לשחק בקבוצה בניגוד לרצונו, זה לא שוק עבדים. יהיו כאלה שיאמרו כי זה יהיה אף בניגוד לחופש העיסוק. לשחקן כדאי לקחת סיכון בדרך של העלאת מחלוקת משפטית והליכה לבוררות בשוויץ. עד שהבוררות תתברר השחקן יהיה חתום בקבוצה שתשלם לו הרבה מעבר לחוזה המקורי שלו. הוא מסתכן בקנס שיהיה בגובה נמוך מההפרש בשכרו. שתי דוגמאות בולטות לכך: המקרה של גיא פניני והפועל ירושלים – עד היום לא ברור אם השחקן ניזוק בדרך כלשהי. הוא קיבל חוזה שמן ממכבי ועזב את הפועל למרות המגבלה החוזית.

"המקרה של יוגב אוחיון טרם הסתיים אך נראה שאם השחקן והקבוצה הרוסית יעמדו על כך – השחקן ישוחרר ממכבי ואולי ישלם קנס למכבי. מן הסתם בסכום נמוך מהפרש השכר שירוויח מהקבוצה הרוסית לעומת מכבי". לסיכומו של עניין, ניתן להבין שאין מסקנה גורפת, אין דרך פעולה נכונה ברמה אבסולוטית, ובסופו של דבר, מדובר בהימור. הבעיה היא שלאחרונה זה נגמר לא פעם בהפסד.

איפה טעו מכבי תל אביב ויוגב אוחיון?

במכבי תל אביב כועסים על אוחיון בעקבות החתימה בקובאן: "מעשה חמור"

בקובאן טוענים: לא נתיר את החוזה עם אוחיון

איך ייראה הקו האחורי במכבי תל אביב?