פעם, בעת שמשחקי הכדורגל של הליגה הגבוהה בישראל שוחקו כולם בשבת ובשעות מקבילות, היה נתון כוח מיוחד בידי מי שהגיע ליציעים עם ווקמן. בזמן שחבריו לטריבונה היו עסוקים במתרחש מולם, הוא הופקד על האינפורמציה מן המגרשים המקבילים לאן נושבת בהם הרוח, מי קיבל כרטיס צהוב, לחובת מי שרקו פנדל וכמובן, מי כבש שער.
ב"שירים ושערים", כזכור, המידע חולק בשלושה שלבים קודם התראת ה"גווווול", לאחר מכן ההודעה באיזה משחק זה קרה ורק בסופו של דבר האישור של זהות הקבוצה המבקיעה. בהתאם לכך, גם האיש עם הווקמן היה יכול לחולל דרמה ולרתק אליו את תשומת הלב, בזעקתו, למשל: "שער...בקריית אליעזר...למכבי פתח תקווה!".
האיש עם הווקמן יכול היה להיות נער ויכול היה להיות זקן תמהוני, ובדרך כלל היה מישהו שלולא צינור האינפורמציה שבאוזניו, אף אחד לא היה מתייחס אליו. אך במשך תשעים הדקות הללו, בעיקר בימים של הכרעות בצמרת ובתחתית, הוא היה כוכב היציע.
הימים היפים הללו היו וחלפו, ויחד עם הקדמה הטכנולוגית והפיצולים בשעות המשחקים, נעלמה גם דמותו הרומנטית של האיש עם הווקמן. אך בארבעת הימים האחרונים, זכינו לחוות אותם כאן מחדש.
מסע זה לעבר התאפשר הודות לכך שהסיבוב המכריע בשלב הבתים של היורו מתרחש בשעות מקבילות, אבל בעיקר בגלל הדרך שבה כפו תקנות שידור המשונות של אופ"א על העברת המשחקים המכריעים: בהפרדת כוחות מוחלטת בין המגרשים. מי שראה, למשל, את אנגליה-אוקראינה, לא זכה להתעדכן כהלכה במתרחש בין צרפת ושבדיה. המסך לא התפצל לרגע והשידור לא קפץ לשנייה בין המגרשים, אפילו לא כדי להראות שער שנפל באחד מהם.
יתרה מכך, בשני המקרים השדרן אפילו לא טרח לפצות במילים על העדר האינפורמציה הוויזואלית: העדכונים על הגולים הגיעו באיחור ובחוסר פירוט. מי שחטא בכך שביכר לעקוב אחר הקאמבק של רוני, לא היה יכול לדעת כי השבדים קורעים את הצרפתים וכי איברהמוביץ' הבקיע את השער היפה בטורניר. באמת, זה פשוט לא ייאמן: בערב הכדורסל של ישראל, אולי המשדר הזניח ביקום, אנו קופצים ברגעי הדרמה בין רגעי ההכרעה באולם הפחים ושניות השיא באשקלון, אך ביורו 2012, בגלל עוד אחד מהחוקים המטופשים של אופ"א, זה לא נעשה.
וכך, חזרנו לימים שבהם הקהל היה צריך למצוא דרכים להתעדכן בעצמו. שלשום, למשל, ישבתי עם חברים בפאב וצפינו בהולנד-פורטוגל. כדי לא לפגוע בריכוז ובהנאה של כולם, הוחלט שאחד מאיתנו יופקד על העדכונים באייפון, שמתרפרש הרבה יותר מהר מהשדרנים המקומיים. "אחד-אחד לדנמרק...בנדטנדר...בעיטה משמונה מטר", נשמעו במקום זעקות, ואלה הבהירו סופית כי שילמנו שבעים שקל לחודש בשביל לקבל שידור ברמה שמחזירה אותנו לימי הווקמן.
נוסף לזאת, העוול לא תוקן כיאות. בסיום ההתמודדות בין אנגליה ואוקראינה, למשל, הדבר הנכון היה להציג חיש-קל תקציר של העימות בין השבדים לצרפתיים, מה עוד שהובקע בו שער כל כך כביר. אבל זה לא קרה מיד, וגם לא מהר: לפחות כחצי שעה עברה עד שטרחו באולפן להגיע לעניין.
כתוצאה מכל זה, אפשר לומר שאם עד עכשיו השידורים של צ'רלטון סתם לא השכילו לתת ערך מוסף לחוויה, בארבעת הימים האחרונים הם כבר מעט קילקלו אותה. זה קרה גם כיוון שבימים הללו, הוחלט לסטות מן העקרון הנכון של תחילת השידורים, ולהוסיף לצוות הפרשנים באולפן גם ליצן מלהג.
ניחא, לו מופע הליצנות הזה היה מגיע לאחר שנאמרו כל הפרשנויות המקצועיות המתבקשות לאחר אירועים בסדר הגודל של העפלתה המפתיעה של אנגליה והדחתה הכואבת של אוקראינה. הבעיה היא שהוא מגיע במקומם אתמול, למשל, העיק באולפן קובי מימון, שהופקד על המשימה לחזות את תוצאת רבע הגמר הפנומנלי בין צרפת וספרד, ומובן שלא היה לו דבר להגיד בנושא.
בכלל, לעתים קרובות האולפן של צ'רלטון הזכיר את הסרטים הללו, שבהם קבוצת צעירים משתלטת על רשת טלוויזיה, ולאחר הרגע שבו היא זועקת למיקרופון "שידורי המהפכה מתחילים!", מוצאת עצמה עומדת נבוכה מול המצלמה, בלי לדעת מה לעשות. זה בדיוק מה שקרה אמש לשלום מיכאלשווילי, לאחר שהופתע לגלות כי לורן בלאן, שהוא במקרה מאמנה הצרפתי של נבחרת צרפת, מעז משום מה להגיב להפסד של הנבחרת שלו בשפתו.
שידור התגובה הועבר לאולפן בלי תרגום, אז מיכאלשווילי פשוט עשה פרצוף מצחיק ודילג על ההתייחסות לדברים, לא לפני שניסה להפוך את הפרובנציאליות המביכה והחובבנית של צ'רלטון לסוג של בדיחה שפועלת לטובתם. מובן שניסיון ההתחמקות הזה לא באמת יכול לעבור אין הרי מצב שערוץ טלוויזיה מתוקן משדר דברים שמישהו אומר בלי לעשות איתם כלום, וגם אין סיבה שהצופים שלו לא יזכו לדעת מה חושב המאמן של אחת הנבחרות החזקות בטורניר.
אך במקום לנסות להתמקצע, להשתפר או לפחות לשמור על הרמה, בצ'רלטון עוסקים בעיקר בהאדרה עצמית. לפני יומיים, למשל, הם גם דאגו למופע ביזארי וחסר תקדים באולפן, שבמהלכו הגיע מומחה כדי לספר עד כמה נתוני הרייטינג של השידורים מעולים ולבטח גבוהים מהמספרים שפורסמו.
ממתי עושים דברים כאלה? למה זה טוב? הרי מי שרואה את השידור יודע שהוא עושה זאת ולא צריך לספר לו על כך, ומי שלא ממילא לא ישמע את דברי ההלל של המומחה. היחידים שזה צריך לעניין אותם הם המפרסמים, אבל בשביל זה יש מצגות וניוזלטרים, ואין צורך להטריד את הקהל הרחב.
גם אין להם מה להתפאר בנתוני הרייטינג הם גבוהים למרות ולא בגלל רמת השידורים, או לכל הפחות בלי קשר אליהם. היורו הזה התגלה כאחד מן הטורנירים הבינלאומיים המלהיבים של היובל האחרון. לכן רק מתבקש שכל מי שמחבב כדורגל ולו מעט התיישב לצפות בו.
חבל רק שאותו צופה נאמן נדרש לעשות זאת חמוש בתחליף מודרני לווקמן. הנבחרת הלאומית הזכירה זאת במוקדמות היורו, וצ'רלטון ממחישה זאת במהלך הטורניר עצמו ככל שהשנים מתקדמות, אנחנו רק מתרחקים מאירופה.
סטיבן ג'רארד והאנגלים גאים לאחר ה-0:1 על אוקראינה
שליחינו ליורו חוגגים עם האוהדים האנגלים בדונייצק
זלאטן כבש, שבדיה ניצחה 0:2, אבל צרפת עלתה
מאמן נבחרת אוקראינה לעיתונאי: "צא החוצה, נדבר כמו גברים"