יומיים לפני המפגש מול הולנד, השמועות במחנה הגרמני דיברו על מתן מנוחה לבסטיאן שווינשטייגר. המנהיג של באיירן הגיע ליורו 2012 כשהוא לא כשיר לחלוטין, ולמאמן יואכים לב היו לכאורה ספקות לגבי יכולתו ליטול חלק בשני משחקים קשים תוך ארבעה ימים. ייתכן מאוד שהיה זה חלק ממלחמה פסיכולוגית ערמומית שנועדה לבלבל את היריבה בכתום, והתוצאה הסופית הייתה מוחצת. שווייני לא רק פתח בהרכב, אלא היה השחקן הטוב ביותר על כר הדשא בחארקוב במשך כל 90 הדקות. עם כל הכבוד לאחוז ניצול ההזדמנויות של מריו גומז, חלקו של שווינשטייגר בשעריו גדול אפילו יותר. שתי מסירות זהב חילק רועה החזירים לחברו לקבוצה, והראשונה הייתה מרשימה במיוחד. נגיעה אחת כדי לעצור את הכדור, ונגיעה נוספת ששולחת את גומז לדייט עם מארטן סטקלנבורג בעיתוי מושלם.
התמורות של שווייני
היותו של שווינשטייגר אחד הקשרים הטובים בתבל הפכה בשנים האחרונות לקונצנזוס כה מוחלט, עד שלא רבים זוכרים את מה שאירע באליפות אירופה הקודמת. הכוכב הבווארי הגיע אז לאוסטריה ושווייץ על תקן שחקן אגף בעייתי ולא יציב, מעין אריאן רובן בגרסה נחותה. לב החליט לספסל אותו בשלב הבתים, התסכול היה גדול, וכאשר נכנס כמחליף בהפסד לקרואטיה במחזור השני, התסכול של שווייני פרץ החוצה בפעולת תגמול מטופשת להתגרות של ירקו לקו בתוספת הזמן. הוא ספג כרטיס אדום, והביקורת במולדות הייתה אכזרית. לדעת רבים, הוא היה מקור הצרות של הבונדסטים שחקן לא חכם במיוחד שלא יודע להשתלט על האגו המנופח. אמנם הוא ענה למלעיזים בגדול, כאשר שב להרכב ברבע הגמר מול פורטוגל ותרם שער ושני בישולים במשחק אדיר, אך זה לא שינה משמעותית את תדמיתו. התמורה האמיתית חלה בעונת 2009/10, והאחריות עליה רשומה על שמו של איש אחד, לואיס ואן חאל.
ההולנדי השתלטן גורש לפני קצת יותר משנה בבושת פנים מאליאנץ ארנה, וגם תחילת העונה הראשונה שלו במינכן לא הייתה מזהירה כלל, אולם את השינוי הטקטי בתפקודו של שווינשטייגר אי אפשר לקחת ממנו. כחלק מהמהפכה, הוא גם שילב את תומאס מולר האלמוני בהרכב במשבצת הקודמת של שווייני, אותו הסיט למרכז, לצדו של מארק ואן בומל. אחד המשחקים הגדולים הראשונים שלו כקשר מרכזי הגיע בניצחון העצום והקריטי 1:4 בטורינו על יובנטוס בשלהי שלב הבתים בליגת האלופות. משם המשיך שווייני לחודשים חלומיים שהסתיימו בזכייה בדאבל ובהעפלה לגמר הצ'מפיונס ליג מול אינטר. אחר כך באה העבירה של קווין פרינס בואטנג על מיכאל באלאק בגמר הגביע האנגלי, שפינתה לשווינשטייגר את הבמה המרכזית בנבחרת. המשחק הכביר שלו ברבע הגמר מול ארגנטינה לא יישכח לעולם. אתמול הוא התקרב סנטימטרים ספורים לאותה תצוגת מופת, וייתכן מאוד שהשיא עוד לפניו בטורניר הנוכחי. אפשר להגיד, בחיוך אירוני, כי המאמן היחיד שכשל בהעפלה למונדיאל עם הולנד בשני העשורים האחרונים הוא גם זה שהינדס במידה רבה את המפלה ההולנדית אמש.
דה יונג. לוק דה יונג
באשר להולנד, הרי שהניצחון הדרמטי של פורטוגל על דנמרק השפיע כנראה על המערך של ברט ואן מרוויק. לו היו הדנים סוחטים נקודה מהחברים של כריסטיאנו רונאלדו, הם היו מעמידים את הכתומים במצב של אין ברירה רק ניצחון על גרמניה היה מספק אותם. השער של וארלה שינה זאת, והמאמן המושמץ הימר שוב על ההרכב מהמשחק הראשון.
אגב, הוא לא היה גרוע כפי שמנסים לתאר אותו פרשנים רבים. מי שדוחף לשילובו של קלאס יאן הונטלאר שוכח שהחלוץ הפורה תמיד נעלם במשחקים גדולים במדי כל קבוצותיו. הרי הוא כבר נכשל טוטאלית בתבוסה 3:0 לגרמניה במשחק ידידות במהלך העונה החולפת, וזו רק דוגמה בודדת. נגד דנמרק הוא החמיץ ברשלנות את הצ'אנס שבישל לו בגאונות וסלי סניידר, וגם אתמול (רביעי), כאשר נכנס במחצית השנייה, הייתה תרומתו דלה עד מאוד. החלוץ שצריך לקבל הזדמנות אמיתית הוא העתיד של הולנד, לוק דה יונג בן ה-21, שאמנם משחק עדיין "רק" בטוונטה, אבל תמיד סיפק את הסחורה במאני טיים. רפאל ואן דר וארט, שהביא למפנה משמעותי הרבה יותר מהונטלאר אמש, צריך לפתוח אף הוא על חשבון איברהים אפלאי, השחקן החלש ביותר בשני המשחקים עד כה. ממש לא ברור מדוע החליט ואן מרוויק לשבץ בהרכב שחקן שהחמיץ את כל העונה בברצלונה בגלל פציעה קשה ונמצא בבירור בכושר ירוד. האם רק על סמך דקות טובות מול צפון אירלנד?!
כדי לעלות, הולנד זקוקה כעת לשתי תוצאות ניצחון על פורטוגל בהפרש שני שערים לפחות, וניצחון גרמני על דנמרק. לגרמניה מספיק תיקו מול הדנים כדי להבטיח את ראשות הבית, והדבר מעמיד אותם בסיטואציה פיקנטית למדי. ייתכן שלב יבחר לתת מנוחה לשחקני מפתח, כמו שווינשטייגר, כדי לא לסחוט אותם לפני שלב הנוקאאוט. כלל לא בטוח שזה יעזור לדנים, כי למחליפים תהיה מוטיבציה אדירה, וקוראים להם מרקו רויס, מריו גצה וטוני קרוס.
ילאביץ' מאיים על דה רוסי
מעניין כיצד יסתיים הערב הניסיון של מאמן ספרד ויסנטה דל בוסקה לשחק ללא חלוץ מול אירלנד. כעת נראה כי התקשורת הספרדית נוטה להאמין שזה יימשך, אם כי התקווה של פרננדו טורס לא נעלמה. נגד ההגנה שספגה שני שערים מול קרואטיה בנגיחות, נדמה שדווקא פרננדו יורנטה צריך להנהיג את החוד הספרדי הפעם, אבל בינינו זה לא ממש משנה. ספרד צריכה לרמוס את האירים גם אם פפה ריינה ישחק בהתקפה, וכל תוצאה אחרת תהווה סנסציה עולמית. המשחק המסקרן באמת יתקיים קודם לכן.
כבר דיברנו כאן על כך שטוטו די נטאלה חייב לפתוח בהרכב על חשבון מריו באלוטלי בחוד האיטלקי. זה ברור כשמש. סוגיה מורכבת הרבה יותר תהיה בהגנה, שם אמור צ'זארה פראנדלי להמשיך בניסיון מהפכני עם שלושה בלמים. דניאלה דה רוסי סיפק משחק עילאי נגד ספרד בתפקיד בו שובץ מדי בפעם ברומא במהלך העונה החולפת. זה עבד היטב בין היתר כי הוא פגש את סוג השחקנים איתם הוא רגיל להתמודד בקישור על בסיס יומיומי. נגד קרואטיה העסק יהיה קצת יותר מורכב היריבה המשובצת מציגה שני חלוצים פיזיים וניידים, שנמצאים בכושר נפלא.
מריו מנדז'וקיץ' (איך יש כל כך הרבה חלוצים בשם מריו?) סיים עונה מעולה בוולפסבורג עם 12 כיבושים ו-10 בישולים, אבל ניקיצה ילאביץ' נמצא בפריחה גדולה אפילו יותר. הסקורר שנרכש על ידי אברטון מריינג'רס בסוף ינואר הפך לאחת ההחתמות הטובות בתולדות הפרמיירליג בחלון ההעברות החורפי. 11 כיבושים בכל המסגרות הפכו אותו למבקיע המצטיין של הקבוצה, למרות ששותף בחצי עונה בלבד, ותרומתו למשחק הקבוצתי כבירה. ילאביץ' חתום על אובדן האליפות של מנצ'סטר יונייטד עם צמד בתיקו 4:4 גורלי באולד טראפורד, וביכולתו להפוך את חייו של דה רוסי לגיהינום. לפני עשור ניצחו הקרואטים את איטליה של ג'ובאני טרפאטוני במונדיאל. טראפ כבר הובס ביום ראשון, האם עכשיו תור האיטלקים?
