באיירן מינכן מלקקת את הפצעים. יממה אחרי ההפסד לצ'לסי בגמר ליגת האלופות, במועדון הפאר הגרמני מתחילים לעכל את השנה הלא פשוטה שעברה עליהם. באיירן ציפתה להשתוות לליברפול במאזן הזכיות באליפות אירופה עם חמש, אבל במקום הצטרפה לשיאניות ההפסדים בגמר עם חמישה הפסדים, וסידרה לאוהדיה שברון לב דומה להפסד הדרמטי למנצ'סטר יונייטד בגמר 1999. האכזבה הזו הצטרפה לאיבוד האליפות לבורוסיה דורטמונד ולהפסד הכואב לאותה דורטמונד בגמר הגביע הגרמני.
"מה שקרה לנו זה פשוט חלום בלהות", אמר המנהל הספורטיבי כריסטיאן נרלינגר, "האכזבה עמוקה מאוד. זו חוויה רעה מאוד, ובאמת קשה לעכל הפסד כזה".
עכשיו במועדון מבינים שהדור הנוכחי לא ייזכר כ"דור הזהב" בתולדות המועדון, עם שרשרת של אכזבות. פיליפ להאם ובסטיאן שויינשטייגר, יחד עם הצעירים טוני קרוס, תומאס מולר, דייגו קונטנטו והולגר בדשטובר, כולם הגיעו ממחלקת הנוער של המועדון, ובינתיים הדור הזה מסתפק גם במעידות בליגה, וגם בנבחרת: מקום שני ביורו 2008, ומקום שלישי במונדיאל 2006 ו-2008.
עכשיו המנהל המקצועי של נבחרת גרמניה כבר חושב על היורו הקרוב. "נהיה חייבים לשקם את הבחורים", אמר אוליבר בירהוף, "איתנו הם יוכלו לזכות בתואר".
עוד לוזר שמנציח את מעמדו הוא אריאן רובן, שרשם אתמול הפסד רביעי ברציפות במשחק גמר: אינטר ניצחה את באיירן בגמר הצ'מפיונס ב-2010, ספרד ניצחה את הולנד בגמר המונדיאל, והשנה הוא הפסיד שני גמרים רצופים עם באיירן (לדורטמונד ולצ'לסי). חמור מזה, במשחקים האלה הוא רשום על החמצות בלתי נשכחות: בגמר המונדיאל הוא היה באחד על אחד מול קסיאס, בגמר האלופות אמש החטיא פנדל, וכך היה גם לפני מספר שבועות במשחק העונה מול דורטמונד.
"אני לא יכול לתאר כמה רע אני מרגיש", אמר רובן אחרי הגמר, "זה היה לילה פשוט נוראי. כמה פעמים כבר הרגשתי את הגביע בידיים, והוא חמק ממני וסיימתי בלי כלום". ההולנדי הודה ש"העובדה שפלאטיני ודרוגבה ניחמו אותי בסוף המשחק הייתה נחמדה, אבל זה לא שווה כלום. רציתי את הגביע".
גם מנואל נויר אמר ש"ברגעים כאלה מרגישים ריקנות. שלטנו במשחק, היינו בהרבה יותר טובים, הובלנו כבר 0:1, אחרי זה היה לנו פנדל, הכל הלך לכיוון שלנו, ובסוף הפסדנו. בגלל זה כל כך כואב לנו. כולנו יודעים שנכשלנו".
